בנין ציון/ב/פא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב פא

סימן פ"א

ב"ה אלטאנא יום ו' כ"ט אדר תר"ט לפ"ק.

להתורני מו"ה אהרן עהרליך נ"י בק"ק נאדאש יע"א:

מר נ"י הקשה בפסחים (דף ז') בסוגיא דהבודק צריך שיבטל אמרינן דלאחר זמן איסורו לא מצי לבטל ומקשה הש"ס מהא דתניא היה יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' אלא י"ט לאחר זמן איסורו הוא והקשיתי לפ"מ דאמרינן לקמן בפסחים (ל"ה ע"ב) דבחמץ של טבל ליכא איסור דבל תאכל חמץ דאין איסור דחמץ חל על טבל וכר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור וא"כ כמו דאיסור חמץ לא יוכל לחול על טבל אינו חל ג"כ על חמץ של חדש ביום הראשון של פסח ואף דבחמץ הוא על חדש כולל ומוסיף מ"מ אינו חל כיון דאין איסור חל על איסור וא"כ מאי מקשה הש"ס מהיה יושב בבהמ"ד דלמא מיירי התם ביום הראשון של פסח ובחמץ של חדש דלא יוכל לחול איסורא דחמץ על איסור חדש ושפיר יוכל לבטל אף ביו"ט כיון דאיסור דחמץ אינו חל ואפ"ה צריך לבטל החמץ משום דביו"ט שני של פסח פקע מיניה איסורא דחדש ואז יבא איסור דחמץ ומשו"ה צריך לבטל ביום הראשון ולפום רהיטא אמרתי לתרץ עפ"י דברי הר"ן שכתב דמשו"ה סגי בחמץ בביטול כ"ד משום דבלא"ה אינו ברשותו וא"כ כיון דהביטול אינו מועיל רק משום דאינו ברשותו לפ"ז אם איתא דמיירי בכה"ג דלא יוכל לחול איסורא דחמץ כמ"ש א"כ הוי ברשותו ביום הראשון דאין כאן איסורא דחמץ ולא סגי בביטול רק צריך הפקר גמור בפני ג' כן אמרתי בחפזי אבל לאחר העיון זה ליתא דהרי גם אנו מבטלין החמץ קודם זמן האיסור דאז הוי החמץ ברשותינו ואמאי יועיל הביטול ובע"כ צריכין אנו לומר כיון דהביטול אינו צריך לחול רק לאחר זמן איסורו ואז אינו ברשותו שפיר מועיל ביטול כ"ד וא"כ קמה וגם נצבה קושיתי הנ"ל והיא קושיא חזקה בעיני:

עוד הקשה וז"ל עוד קושיא אחת גדולה על מהרי"ו הובא בא"ח ה' פסח (סי' תל"ד) דישרוף ואח"כ יבטל כדי לקיים המצוה בחמץ שלו והקשיתי לפ"מ שכתב הר"ן דמשו"ה סגי בביטול כ"ד משום דבלא"ה אינו ברשותו ואף דבשעה שהוא מבטלו הוי ברשותו מ"מ כיון דהביטול אינו צריך לחול רק אחר זמן איסורו ואז אינו ברשותו וא"כ מוכח מזה דאף אם מבטלו קודם זמן האיסור הביטול אינו מתחיל לחול משעה ההיא וא"כ כיון דהביטול אינו מתחיל לחול רק לאחר זמן איסור שפיר יוכל לשרפו אף אחר הביטול דאף דמבטל הביטול אינו חל רק לאחר זמן איסור וצע"ג לענ"ד עכ"ד:

תשובה

מלבד שדוחק הוא לעשות אוקימתות כאלה שנוקי מה דקתני חמץ בתוך ביתו סתם בחמץ של חדש וכמ"ד א"א חל על איסור לענ"ד לא שייך לאוקמיה כן כלל שהרי זה פשיטא דגם אי אמרינן דאין איסור חמץ חל על איסור חדש זה דוקא איסור אכילת חמץ אבל איסור דבל יראה ודאי חייל דהא בזה לא שייך אאחע"א דאיסור זה ליכא בחדש וא"כ לשיטת הר"ן מה יועיל הבטול לבל יראה של י"ט ראשון כיון דאז עדיין הוא ברשותו א"כ הבטול לא מועיל מטעם הפקר ועובר בבל יראה ביום ראשון ואפילו אי נימא נגד הסברא דבל יראה ג"כ לא חל כל זמן שיש איסור חדש כש"כ שיקשה למה צריך לבטל בעוד שיושב בביהמ"ד הרי לא יחול איסור בל יראה עד למחר בהאיר המזרח ולמ"ד בסוכה (דף מ"א) דעד ועד בכלל לא יחול עד למחר בסוף יום ט"ז והרי בתוך כך ישוב לביתו ויכול לבער ולכן לשיטת הר"ן ממנ"פ לא שייך לאוקמיה כן אכן גם בלא שיטת הר"ן ג"כ לענ"ד קושיא זו מעיקרא ליתא דאף אי אמרינן אין איסור חע"א לא שייך זה רק לענין איסור אכילת חמץ דכבר מוזהר עליה משום חדש אבל איסור הנאה דחמץ ודאי חל דהרי איסור הנאה ליכא משום חדש וא"כ אכתי יקשה הרי ליתא ברשותו אחר זמן איסורו ולא מצי לבטל ואף שהרמב"ם בפי' המשניות בכריתות (פ"ג) כתב דלא חל איסור בב"ח על נבלה וחלב דליכא מוסיף הנאה כיון דאכילה לא חל הרי כבר הקשה עליו הלח"מ (בפ"ט מה' מ"א) ממה שפסק הרמב"ם בעצמו דאיסור הקדש חל על איסור חלב דאתוסף איסור הנאה ותירץ דדוקא לענין הקדש מועיל כיון דלוקין על הנאה אבל לענין בב"ח אף דאסור בהנאה בבשל נבלה בחלב מ"מ לא חשיב מוסיף בכה"ג דבעינן שהאיסור הנוסף יהיה חמור כהאיסור שחל עליו ע"ש וא"כ פשיטא דגם בחמץ של חדש חל האיסור הנאה וגם לפי מה שכתב הכרתי ופלתי (סי' פ"ז) לפרש דעת הרמב"ם לחלק בין הקדש לבב"ח כיון דבב"ח דנין על חתיכה זו לבד לכן אמרינן דאיסור בב"ח לא חל כלל אפילו לענין הנאה משא"כ בהקדש כיון דאיסור הנאה דהקדש חל על הבשר ע"כ חל ג"כ על החלב דהאיך נאמר דבשר אסור בהנאה וחלב מותר בהנאה ע"ש א"כ גם הכא בחמץ של חדש ע"כ אמרינן כן שאסור בהנאה כיון דאיסור הנאה דחמץ חל על שאר חמץ וכן כתב הרב בפתח הבית (סי' ט"ז) דלפי סברא זו חמץ של טבל אסור בהנאה גם למ"ד אין איסור חל על איסור דכיון דאיסור הנאה חל על שאר חמץ חל נמי על חמץ של טבל ע"ש ומטעם זה השיג ג"כ בתוס' ר"ע פסחים (פ' ב') אמה שכתב בשו"ת נודע ביהודה (י"ד סי' ל"ד) דלכך לא חש ר' יהודה למה שהשיבו רבנן חלב של שור הנסקל יוכיח דאפשר דס"ל אאחע"א וא"כ לא חל איסור שוה"נ על חלב והקשה עליו כן דמה בכך דאכילה לא חל הרי איסור ההנאה דליכא בחלב חל ואכתי הוי חלב של שוה"נ אסור באכילה ובהנאה ע"ש וא"כ הכא נמי לא שייך לומר דבחמץ של חדש יהיה מועיל בטול יותר מבשאר חמץ:

ומה שהקשה על מהרי"ו למה אסור לבטל קודם שריפה כיון דהבטול לא חל עד זמן שאסור בהנאה כדעת הר"ן לא ידעתי קושיא בזה שהרי הר"ן לא כתב סברתו רק אליביה שיטת התוס' דבטול הוא מטעם הפקר אבל לשיטת רש"י דתשביתו פירושו בטול לא אמרינן כסברת הר"ן שהרי גזירת הכתוב הוא דמועיל בטול וא"כ מועיל מיד כנראה מדברי הר"ן ואפילו מהתוס' נראה דלא ס"ל כהר"ן שהרי הקשו בפסחים (דף ד') כשחלקו על רש"י דבטול אינו מכח תשביתו אלא מטעם הפקר דהרי בנדרים אמרינן דהפקר בעי ג' ותרצו מדאורייתא אינו צריך ומדלא תרצו כתירוץ הר"ן דל"צ רק גילוי דעת כיון דבלא"ה אינו ברשותו משמע דלא ס"ל כסברת הר"ן וא"כ מאי קושיא אם מהרי"ו חש לדעת רש"י ותוס' ובפרט אחר שהטור (סי' תל"ד) כתב ג"כ כשיטת רש"י דבטול הוא מכח תשביתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף