בנין ציון/ב/סז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ה' י' ניסן תר"ח לפ"ק.
- להרה"ג וכו' מו"ה שמעון נאדאש נ"י הגאב"ד דק"ק ציפפער וטירנוי יע"א:
מעכ"ת נ"י השיג על מה שכתב אאמ"ו נ"י (בתשובה סי' ס"ו) וז"ל:
על מה שכתב מר אביו נ"י בענין דם נבילות נראה לענ"ד דהנה הר"ע ברטנורא בעדיות (פ"ח מ"א) פי' דריב"ב שטיהר דם נבילה היינו שאינו כנבילה אבל רביעית מטמא כדברי ב"ה שסובר דם רביעית מטמא ותמה עליו התי"ט שנעלם ממנו סוגיא דמנחות דריב"ב מביא ראיה מערודיאות מוכח דסובר שטהור לגמרי אמנם באמת מבואר בראב"ד בפירושו לעדיות (פ"ה מ"א) שכ' דם ברביעית כשהוא קרוש נעשה כזית ודומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבלה ומבואר דסובר דהוה רק דרבנן וברמב"ם בפירושו (פ"ח מ"א) כ' ג"כ מדרבנן לריב"ב רביעית מטמא וכן בחבורו (פ"א מה' אבות הטומאה ה"ד) א"כ גם הברטנורא כונתו מדרבנן לריב"ב דם ברביעית מטמא (אף שהתי"ט שם מיאן בזה לא ידעתי למה(לפ"ז י"ל הכי הוכחת ריב"ב מערודיאות דבחולין (דף צ"ט) בתוס' ד"ה שאני ציר דזיעה וכו' כ' דבדרבנן לכ"ע מב"מ בטל והוכיח ריב"ב ע"כ דם נבילה טהור מה"ת דאי טמא מה"ת לא היה מתבטל דמב"מ לא בטל אע"כ רק מדרבנן ובדרבנן מב"מ בטל לפ"ז גם על רבי לק"מ אף דסובר מב"מ לא בטל בדרבנן בטל וניחא נמי דבאמת דלח בלח במב"מ בעיא ס' ולא סגי ברוב אמנם באי' דרבנן מבואר בש"ך י"ד (סי' ק"ט) דדי ברוב ולא בעי ס' גם י"ל כיון דהוה רק דרבנן לא גזרו בעולי רגלים כמו שאמרו אין שבות במקדש כמו כן לא גזרו לבטל עולי רגלים ממצותן. ובלעדי זאת לא ידעתי מה קשה לרבי ממב"מ הלא לרב חסדא במנחות (דף כ"ג) דנבילה בטלה בשחוטה משום דא"א לשחוטה שתעשה נבילה והוה מין בשא"מ גם לרבי דם נבילה בטלה בדם מפרכסת ואפילו לר' חנינא שם דבתר בטל אזלינן ונבילה בשחוטה לא בטלה הלא בתוס' שם (דף כ"ב ע"ב) ד"ה מכאן לעולין כ' דבמשקין לכ"ע בטל דלכי מסרחא אין שם מקשה עליהם לפ"ז דם נבילה בטלה בדם מפרכסת אפי' לר' חנינא כנלענ"ד עכ"ד:
מה שהשיג מעכ"ת נ"י על דברי אאמ"ו נ"י שהרי דם נבילה דרבנן ובדרבנן ס"ל גם ר"י דמין במינו בטל לא ידעתי מקום השגה בזה שהרי רק אמה שכתב דריב"ב שהביא ממעשה דערודיאות ראיה דדם נבילות טהור ע"כ ס"ל דמין במינו לא בטל הקשה אאמ"ו נ"י דא"כ גם לר' תקשי' שהרי לפ"ז התירוץ אריב"ב לא שייך רק לשיטת התוס' דס"ל במנחות (דף ק"ג) דם נבילות מן התורה מטמא וכמו שביאר אאמ"ו נ"י וא"כ גם לרבי תקשה ובר מן דין הא דנימא לר"י בדרבנן מין במינו בטל אינו מבואר לכ"ע דכבר הקשה בכרתי ופלתי (סי' ק"ט) על זה מהא דאמרינן ביצה (דף ל"ח) חטין בחטין נהי דלר"י לא בטיל והרי שם מאיסור תחומין איירי אכן לענ"ד תלי זה בפלוגתא דאביי ורבא שהרי רק משום הך קושיא אמה דאמר ר"י ציר בטל רביעית בסאתים מתרץ בחולין (דף צ"ט) כן דשאני ציר דזיעה בעלמא וכבר כתבו התוס' שם וביותר בזבחים (דף ע"ט) דבכולי הש"ס דאמרינן דר"י ס"ל מין במינו לא בטל היינו לרבא דוקא אבל לאביי רק משום רבו ס"ל כן וממילא גם מהא דרביעית בסאתים ל"ק ול"צ לומר דמחלק אליבא דרבו בין דאורייתא לדרבנן וא"כ י"ל ג"כ דמה דאמר בביצה נהי דלר"י לא בטיל היינו ר"י אליבא דרבי' ואזיל זה אליביה דאביי דלא מחלק בין דאורייתא לדרבנן וכן מוכח ג"כ דע"כ איכא מ"ד דר"י אפילו בדרבנן ס"ל מב"מ לא בטיל ממה שכתבו התוס' יבמות (דף פ"ב) ד"ה בטומאת דר"ש ב"ד אידי ס"ל דרבנן לא פליגי אר"י דאמר מב"מ לא בטל אלא בדרבנן ע"ש הרי דר"י אפילו בדרבנן ס"ל דלא בטל וע"פ דברינו א"ש די"ל דהוא ס"ל ג"כ כאביי עכ"פ מבואר מדברי התוס' דאליבא דאביי ל"צ לומר חילוק זה שבין דאורייתא לדרבנן לענין מין במינו:
ולכן גם במה שכתב מעכ"ת נ"י עוד מהא דבתר בטל ובתר מבטל אזלינן אין תשובה על דברי אאמ"ו נ"י שהרי כבר כתבו התוס' במנחות (דף כ"ב) דהרבה סוגיות הש"ס שהם דלא כרב חסדא ודלא כרב חנינא וס"ל דחשיב מין במינו אפי' אין הבטל והמבטל יכולין להיות שוין. ועפ"ז כתב אאמ"ו נ"י טעמו לריב"ב דלכן הביא ראיה מערודיאות דלא שייך ביטול מטעם מין במינו אלא דלפ"ז גם לרבי קשה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |