בנין ציון/ב/סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב סו

סימן סו

ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט טבת תר"ח לפ"ק.

לכבוד אאמ"ו הרב וכו' מו"ה אהרן עטטלינגער נ"י בק"ק קארלסרוהע יע"א:

נכבדתי מאאמ"ו נ"י באמרותיו הצרופות וז"ל:

הוקשה לי בסוגיא דמנחות (דף ק"ג ע"ב) אמר ר"ב אמר ריב"ל מעשה בפרדה אחת של בית רבי שמתה ושיערו חכמים את דמה ברביעית מתיב ר"י ב"ב העיד ר"י ור"י ב"ב על דם נבילות שהוא טהור ואמר ר"י ב"ב מעשה והיו נוחרין ערודיאות לאריות באיסטרי' של מלך והיו עולי רגלים שוקעין עד רכובותיהן בדם ולא אמרו להם דבר אישתיק אמר ליה ר' זריקא מאי טעמא לא קא מהדר מר א"ל היכי אהדר ליה דאמר ר"ח והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר וההוא גברא על פלטר סמיך מאי הוי עלה אמר ר"י ר"י מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה דתנן ר"י אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבילות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין אמר ר"י ב"י אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ע"כ והוקשה לי כי לפי הנראה מהברייתא מה שהעיד ר"י בן בתירא דדם נבילות טהור יצא לו מהמעשה שהביא שהיו נוחרין ערודיאות לאריות ולכן הקשה ר"י ב"ב מברייתא ולא ממתניתין דעדיות משום דהכא בברייתא הוסיף ריב"ב הך מעשה ומעשה רב ומוכיח. וא"כ קשה מהך מעשה למ"ד דס"ל דדם נבילות טמא אבל נ"ל דלפי מה דפסק הרמב"ם ה' אבות הטומאות (פ"ב) ע"פ סוגיא דחולין בהמה או חיה טמאה ששחטה או נחרה אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שמפרכסת ובשר הפורש מן המפרכסת כפורש מן החי וטהור ע"ש וא"כ ה"ה דם שפורש מן המפרכסת והרי החוש מעיד שבהמה שנחרה רוב דמה יוצא בעודה מפרכסת וכיון דקיי"ל בזבחים (דף ע"ט) דדם מבטל דם וגם לענין טומאה מ"ר מבטלין מ"ר א"כ לכאורה מהך מעשה דריב"ב אין ראיה דדם נבילות טהור די"ל דמה שלא אמרו להם דבר כיון דרוב דם הערודיאות יצא בעודם מפרכסים והמיעוט שיצא משמתו בטל ברוב וריב"ב דמייתי ראיה מהך מעשה אפשר דס"ל מין במינו לא בטל ולכן לדידן דס"ל מין במינו בטל אין ראיה מהך מעשה דדם נבילות טהור אלא דהוקשה לי דעדיין לרבי לשיטתו לא שייך זה שהרי לפי המבואר בחולין (דף ק"ט) ס"ל דמין במינו לא בטל ע"ש ברש"י וא"כ אכתי יקשה לרבי מה יענה למעשה דריב"ב וצ"ע עכ"ל:

תשובה

הנה על פי דברי אאמ"ו נ"י הנ"ל נלענ"ד ליישב מה שי"ל בסוגיא דמנחות דא"ל ר' זריקא מ"ט לא קא מהדר מר וכי מה קושיא היא זו שישיב אם אינו יודע להשיב וגם תשובת רב ביבי היכי אהדר ליה וכו' הוא תמוה דהל"ל בקיצור לא ידעתי להשיב או אין דעתי מיושבת מה לו להאריך ולספר דעל פלטר סמיך. אבל י"ל דהנה הורוני דברי רז"ל במדרש במה שדרשו על וידום אהרן מה ה"ל למימר וכו' דלשון דומם ושתיקה אינו אפיסת הדבור לבד אלא פעולת הנפש להכחיד הדבור שיש לו לדבר תחת לשונו וכן הכא דאמר אישתיק פירושו שהיה יכול להשיב רק ששתק. ונראה שגילה זה לר' זריקא ולכן שאלו מ"ט לא קא מהדר מר ועל זה השיב רב ביבי היכי אהדר ליה וכו' דהנה מצינו לשון תבואה בבעל הלכות כמו שדרשו רז"ל בקרא ודם תבואות בכח שור. וכן אמרינן בב"ב (דף קמ"ה) הכל צריכים למרי חיטיא וא"כ הבעל ההלכה הוא כהבעל הבית שהוציא התבואה משדהו ומי שאומר ההלכה בשמו הוא כמו הפלטר שקונה מהבעל הבית ומי שאומר בשם האומר הוא כקונה מן הפלטר ולכן כאן רב ביבי שאמר בשם ריב"ל שאמר ההלכה בשם רבי היה כקונה מן הפלטר שרבי הי' בעל ההלכה וכמו שנקרא הסומך על הפלטר שאינו מאמין בחיים מפני שחייו תלוי הרבה באחרים כן מי שאינו בעל השמועה בעצמו נתלה דעתו בדעת אחרים ואין לו עמידה בפני עצמו וזה מה דאמר רב ביבי היכי אהדר ליה דבשלמא אם אנכי הייתי בעל ההלכה לטמא דם נבילות לא יקשה לי מעדות וממעשה דריב"ב שהייתי משיב שאין ראיה מהך מעשה דסבירא לי מין במינו בטל וכן אם הייתי כמו הפלטר דהיינו אם היה רבי יהושע ב"ל בעל ההלכה ג"כ הייתי יכול להשיב כן שהרי ריב"ל ס"ל ג"כ דמין במינו בטל כמש"כ התוס' חולין (דף צ"ז) אבל עכשיו שאינני רק כקונה מן הפלטר שרבי הוא בעל ההלכה לא אוכל להשיב כן שהרי רבי ס"ל מין במינו לא בטיל ועל זה השיב רב יוסף שרבי יהודה הוא שהורה כן בבית רבי שאף שגם הוא ס"ל מין במינו לא בטל אפילו הכי העיד בשם בית הילל שדם נבילות טמא ולכן ע"כ או דס"ל דהך מעשה דריב"ב לא הוי או דס"ל דרק ב"ש הורו שם כן אבל ב"ה באמת מיחו ולכן ל"ק אמעשה דבית רבי:

וע"ד שפירשתי בזה השתיקה שהיה יודע לדבר נ"ל לבאר ג"כ מה דאמרינן ביבמות (דף ע"ו) א"ל דואג האדומי וכו' שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא מואבי ולא מואבית אלא מעתה מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא ע"ד אשר לא קדמו ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם נשים לקראת נשים אישתיק מיד ויאמר המלך וכו' הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בביהמ"ד והנה גם פה א' לשון אישתיק. ולענ"ד רצה להעיד זה על צדקת אבנר שהיה יודע להשיב רק ששתק מפני הכבוד ששם בסוגיא מסיים מכ"מ קשיא פי' הקושיא של דואג היה לקדם נשים לקראת נשים ומשני כל כבודה בת מלך פנימה ע"ש ובשמואל כ' בפסוק לבושת ערות אמך הביא רש"י ז"ל דרשת רז"ל שאמר כן מפני שאשת שאול רצה אחריו וחטפתו וזה הזכיר לפגם בניה ועל שהיה ידוע זה בבית שאול ששאול חושב זה לפגם בניו לא רצה אבנר להזכיר הך שדרך אשה להיות צנועה ולא לצאת חוץ שיהיה לגנאי המלכה ובניה ושאול סבר שלא ידע להשיב וא"ל הלכה נתעלמה ממך אבל הקבלה מעיד שאבנר שתק שהיה יודע להשיב ושתק מפני כבוד המלכה ובניה ואפשר שזה מה שאמר שאול כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך שאתה נוהג אחוה וריעות עם בן ישי אשר יהיה פסול לבא בקהל אם לא שדרך אשה פנימה וצניעות וזה מזכיר בשתך ובשת אמך ועי' בר"ה (דף ט"ז ע"ב) דמוכח ג"כ דלשון אישתיק שייך במקום שהיה יכול להשיב ושתק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף