בנין ציון/ב/סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב סג

סימן סג

ב"ה אלטאנא כ"ט ניסן תר"ח לפ"ק.

עוד להרב הנ"ל.

ומה שהקשה מעלתו עוד שהרמב"ם בזה לשיטתו אזיל בספר המצות (שרש ט') דאין רבוי הלאוין מחייב רבוי המלקיות כ"א רבוי הפעולות והענינים והאוכל נבלה לוקה חמש רק משום שיש בה סימני ה' שרצים יעויין שם (מצוה ק"פ) ובה' מאכלות אסורות (פ"ד הלכה כ"ג):

תשובה לא הבנתי איך רצה לתרץ בזה קושיתי למה לא חשב הרמב"ם מלקות דבל יחל לענין הקדש שהרי הבאתי ראייה מדברי הרמב"ם בעצמו שכ' (ריש ה' נזירות) דנזיר שגלח או שנטמא או ששתה יין לוקה שתים' משום לאו דנזיר ולאו דבל יחל הרי הלאו דבל יחל שאצל הלאו דעיקר הדבר נחשב לו כרבוי הענינים שזה משום נזיר וזה משום עובר על דבריו ואין זה ב' לאוין באותו הענין עצמו וא"כ ה"ה לענין מועל בהקדש כשילקה משום לא תוכל לאכול ומשום בי"ח ואין לומר דבנזיר היינו טעמא דלקי לפי מש"כ הר"ן בנדרים (דף ג' ע"ב) דפריך כיון דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי וכו' ומשני לעבור עליו בשנים דע"כ הקישן הכתוב לכל מה שאפשר להקיש אותן ע"ש וא"כ רק בנזיר אמרינן כן מטעם היקש דזה אינו דזה לא שייך רק לענין אם נאמר דלאו דבל יחל דעיקרו כתוב גבי נדר קאי ג"כ אנזיר כיון דבלא"ה כבר כתוב לאו גביה וגם ילפינן מהיקש אכן אחר דמבואר בנדה (דף מ"ו) שהבאתי דפשיטא דבל יחל קאי אהקדש ג"כ וע"כ או דזה עצמו בכלל נדר או דילפינן במה מצינו מנזיר א"כ למה לא נימא דלקי על לאו זה אצל לאו דהקדש הן אמת נתעוררתי ע"י אחד מתלמידי במה שהקשיתי למה לא קחשיב ביש חורש תלם א' ג"כ אצל לאו דמעילה לאו זה דבי"ח שזה יקשה גם אי נימא דבהקדש ליכא משום בי"ח דהרי בנזירות אמרינן בפירוש דלקי נזיר שנטמא חוץ מלאו דטומאה גם אלאו דבי"ח והרי בתוך ח' לאוין קחשיב ג"כ נזיר בבית הטומאה וא"כ הוי ט' לאוין דנזיר לוקה שתים ובאמת צ"ע טובא ואם נדחוק לומר דח' לאוין דקתני לא קחשיב רק ח' שמות האיסורין אף דלחד פי' שם קחשיב כלאי הכרם וכלאי זרעים בתרתי זה נחשב כשני שמות אז יתורץ בזה מה שהקשיתי שיחשוב מלקות דבי"ח לענין הקדש במתניתין שם אבל עדיין על הרמב"ם יקשה למה לא קחשיב לענין הקדש כמו לענין נזיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף