בנין ציון/ב/סב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב סב

סימן סב

ב"ה אלטאנא ח' תמוז תר"ז לפ"ק.

להרה"ג וכו' מו"ה חיים יוסף פאללאק נ"י הגאב"ד דק"ק טרעביטש יע"א:

מעכ"ת נ"י כתב וז"ל: הנה מה שהקשה מעכ"ת נ"י דלמה לי חטא חטא מתרומה להזיד במעילה באזהרה ת"ל דלקי משום לא יחל אפי' בהקדיש ואכלו אחרים כדאיתא בנדה (דף מ"ו) נלענ"ד ליישב דאצטריך לנהנה ולא פגם בדבר שאין בו פגם דבכה"ג הוי אמרינן דלא לקי משום לא יחל דהא נשאר עוד הדבר להקדש בלא חסרון ופגם כמו שהקדישו ובמה עבר אדיבורו שאמר שיהי' קנין הקדש אעפ"כ כיון דהך ,ומעלה' קאי גם אנהנה ולא פגם מידי דהוי אסוטה כדאיתא במעילה (דף י"ח) ילפינן שפיר ממלת וחטאה' דכתיב בי' בג"ש דחטא חטא מתרומה דלקי גם בכה"ג אף דלא עבר אלא יחל וכיון שאנו צריכין כבר להך לימוד דחטא חטא משום נהנה ולא פגם כתב רש"י דמשנה במכות (דף י"ג) בפשיטות גם אאוכל הקדש שלא נפדה הך טעמא אף שבאוכל הקדש שהוא פגם ונהנה הוי מצינו למילף גם מלא יחל ובני הבח' המופלא כה' שבתי שי' רצה לתרץ קושיא זו ולומר דאפשר דרק בהקדיש קטן מופלא סמוך לאיש אמרינן שם בנדה דאכלו אחרים לוקים משום בל יחל דכיון דילפינן מקרא דהך איש כי ידור קאי גם אמופלא סמוך לאיש כמו שפי' רש"י שם ועליו אה"כ לא יחל דברו דלא מצי קאי אקטן גופי' דאינו עוד בר עונשין ע"כ למידין מקרא דקאי אאחרים שחייבין מלקות אהקדישו אבל בהקדיש גדול דמצי קאי בל יחל אגופו באמת לא קאי אאחר וה"א דפטור האוכל מה שהקדיש אחר אי לאו דילפינן חטא חטא מתרומה עכ"ד ואני מצאתי כעין סיוע לדבריו מפסק הרמב"ם (רפ"ה מה' נדרים) דראובן שאמר לשמעון הנאתי עליך אסורה אינו לוקה שמעון אם נהנה שהרי לא אמר שמעון כלום והק' הלח"מ על הרמב"ם בשם הר"ן בנדרים (דף ט"ו) מהך דנדה שחולק שם עליו באמת מכח זה אבל לסברת בני שי' מיושבת דעת הרמב"ם דבנודר דלית לן קרא אחרינא חוץ מלא יחל לא עבר אחר אם חלל דבריו זולתי הנודר ורק בהקדש לפי האמת שיש לנו אזהרה אחרת חטא חטא או לימוד לא תוכל לאכול בשעריך לדעת הרמב"ם (פ"א מהלכות מעילה) אמרינן גם בהקדיש גדול ואכלו אחרים דלוקים. ובזה מדוייק שפיר לישנא דגמרא דרק בהקדיש הוא ואכלו אחרים השווה גדול לקטן לבל יחל לפי האמת אבל לענין הדיר לאחרים ואכלו פטורים אחרים בגדול לפי שלא אמרו כלום כדעת הרמב"ם וט"ז לא מצי הגמרא לאוקמי הכא כשהדיר לאחרים ואכלו כך כשהקדיש ואכלו אחרים:

תשובה מה שהשיב מעכ"ת נ"י על קושיתי מבל יחל דצריך גז"ש דחטא חטא מתרומה לנהנה ולא פגם דליכא בזה משום בל יחל כיון דנשאר הדבר להקדש בלא חסרון –

כבר השיב לי כן הדיין דקהלתנו הרב מו"ה יעקב הכהן נ"י אבל לא הונח לי בזה שהרי כשאמר הרי זה קרבן או ה"ז. הקדש אסר עליו ועל אחרים בין באכילה בין בהנאה ולכן כשנהנה אפילו לא פגם הרי חלל דברו דמה לי אם אסר הנאה בלשון שאין את נהנית לי דאמרינן נדרים (דף נ"ז) דעברה בלא יחל ומה לי אם אסר אותה בלשון הקדש או קרבן ועוד הרי עיקר קושיתי איננה דל"ל ג"ש דחטא חטא מתרומה הלא בלא יחל לחוד סגי דעל זה בפשיטות יש לתרץ דצריך משום בכור דבו ג"כ מועלין כדמוכח שבועות (דף כ"ד) ובזה לא שייך לא יחל כיון דמרחם קדוש (ואפשר דגם בולדות קדשים לא שייך אם לא שנאמר כיון דבא קדושתן ע"י קדושת פה דאמן) אבל עיקר קושיתי היא למה לא הזכירו הראשונים לאו המפורש בגמרא עכ"פ במקום ששייך ולכן גם לו נאמר חילוק זה דלא שייך בל יחל בהנאה בלא פגם עכ"פ ה"ל להרמב"ם לכתוב דהאוכל קודש או נהנה ופגם לוקה גם משום בל יחל גם מה שהקשיתי דלשיטת רש"י למה לא לוקה ט' בחורש תלם קשה גם לפי חילוק זה שהרי מדברי רש"י במעילה (דף י"ט ע"ב) נראה דדוקא בקדשי מזבח ליכא מעילה ברכב על הבהמה והכחישה אבל בקדשי בדק הבית שייך מעילה כיון שיש להם פדיון שייך פחת דמים וא"כ כיון דלרש"י איירי בחרש בחמור בדק הבית הוי מצי למיחשב גם מלקות דלא יחל כשפגמו ע"י חרישה. גם מה שרצה בני שי' לחלק ומעכ"ת נ"י רצה לסייע מן הרמב"ם דרק במופלא אמרינן דאחרים לוקין על הקדשו כיון דבו לא שייך לא יחל אבל לא בהקדיש גדול – לא ידעתי היאך יתורץ בזה קושיתי שהרי כבר רמזתי דאפילו ס"ל להרמב"ם דאין לוקה משום בל יחל אלא הנודר עצמו עכ"פ ה"ל לכתוב דעל הקדש שלו לוקה שתים ולשיטת רש"י ור"ן דס"ל דגם בהדירו חבירו שייך בל יחל וא"כ פשיטא דגם בהקדישו אחרים (שהרי מהך דהקדישו הוכיח הר"ן כן) יש אזהרה דלא יחל דברו בכל הקדש אפילו של אחרים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף