בית שמואל אחרון/יורה דעה/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בית שמואל אחרון יורה דעה יא

שאלה יא שייך ליורה דעה סימן ט"ו סעיף ב'

ביורה דעה סימן ט"ו סעיף ב' אם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל עד תחילת ליל שמיני. ושאל חכם אחד ממני אם בעינן שבעה ימים מעת לעת:

תשובה יפה כתב רופ"מ שאין צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת:

והנה רום מעלתו הביא ראיה ממילה. והנה באמת המתעקש בנפל יתעקש במילה ג"כ דילמא בעינן מעת לעת ואף דאין המנהג כן הלא גם בנפל לא היה המנהג כן עד עתה ובעהמ"ח פרי מגדים המציא דבר חידוש. וא"כ אולי גם במילה יעקשו לומר כי לא נמצא בגמרא ובפוסקים דלא בעינן מעת לעת:

אך לפי סברת רום מעלתו דיליף שבעת ימים גבי נפל ממילה יותר יש להביא ראיה מנדה דאיתא בהדיא במסכת ראש השנה דף (ו') [י.] סוף היום עולה בתחילתה הרי דלא בעינן בהדיא בנדה מעת לעת אף שכתב בקרא שבעת ימים תהיה בנדתה לא בעינן מעת לעת הכי נמי בנפל לפי סברת רום מעלתו דכתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו לא בעינן מעת לעת ואף דזב וזבה אין סוף היום עולה בתחילתה כבר תירצו התוס' במסכת ר"ה דף (ו') [י.] (ד"ה שנים) הטעם בדבר:

ולפ"ז יש ליישב מנהגא דידן שאין צריכין במילה ז' ימים מעת לעת ומהיכן הוציאו זה ולא נזכר בגמ' ובפוסקים. י"ל דהוציאו זה מגמרא נדה פרק המפלת (לא:) מפני מה אמרה תורה מילה בשמיני שלא יהיו הכל שמחין ואביו ואמו עצבים הרי מזמן שהיא טהורה מטומאת לידה דכתיב כימי נדת דותה תטמא מתחיל מצות מילה:

ובאמת בנדה איתא בגמרא דלא בעינן מעת לעת ה"נ בשמונה ימים גבי נפל דכתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו ובשמיני ירצה א"צ מעת לעת. אח"ז נזכרתי הלכה דאיתא במס' שבת (דף קל"ז ע"א) יום הבראתו כיום הולדו דלא בעינן מעת לעת:

אך כ"ז לסברת רום מעלתו דסובר דהא דכתיב שבעת ימים יהי' תחת אמו הוא מחמת ספק נפל וכן משמע לכאורה בגמ' מסכת שבת דף קל"ה ע"ב דאיתא שם שמונה ימים בבהמה אינו נפל שנאמר שבעת ימים יהיה תחת אמו וביום השמיני ירצה:

אמנם אחר העיון דזה ליתא דהנה המשנה למלך בפ"ג מהלכות איסורי מזבח דין ח' מסתפק בקדשים אי כלו לו חדשיו אי מותר להקריבו תוך ז' והוכיח בהוכחה ברורה מראש השנה (ו:) דאיתא התם בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ראב"י משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם והא בבעל מום בעל מום מי מצי אכיל ליה ומשני דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו הרי מוכח דבתם לא מהני שכלו לו חדשיו ואם כן הא דכתב שבעת ימים יהיה תחת אמו לאו משום ספק נפל הוא דהא אמר בכלו לו חדשיו צריך ג"כ להיות שבעת ימים תחת אמו. וא"ל דמ"מ יליף דשמונה ימים בבהמה אינו נפל מהאי קרא דהא קרא סתמא כתיב דאף דלא ידעינן דכלו לו חדשיו מותר ביום השמיני ואין לחוש לספק נפל מטעם דשמנה ימים בבהמה אינו נפל:

אך דזה אינו דהנה התוס' והרא"ש במסכת חולין דף ל"א כתבו דהא דבעינן שמנה ימים בבהמה לצאת מידי ספק נפל היינו מדרבנן דמדאורייתא אף תוך שבעה ימים כשר דאזלינן בתר רובא דרוב וולדות אינן נפלין ואם כן קשה היאך יליף ר"ש מקרא הא מדאורייתא אין חוששין כלל לנפלין אלא ע"כ הטעם דבקדשים בעינן שבעת ימים כמ"ש המ"ל וע"כ צ"ל דקרא אסמכתא בעלמא ועיקר הטעם דתיקנו רבנן דבעינן שבעת ימים מעת לעת דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. אף דבתורה דכתיב שבעת ימים אין צריכין מעת לעת מדרבנן דתיקנו להוציא מידי ספק נפל דילמא בעינן מעת לעת:

אך באמת יש לעיין ולומר דאין צריכין להוציא מידי ספק נפל מעת לעת. דהנה הש"ך ז"ל בחו"מ סימן ל"ה ס"ק א' העלה להלכה דבחולין לא בעינן מעת לעת בשעות וא"כ בכל מקום דאיירי בחולין לא בעינן מעל"ע ואי הכא בעינן מעל"ע בשבעת ימים הוי מילתא חדתא משונה משאר מקומות ה"ל לפרש דבעינן מעל"ע אלא ודאי דלא בעינן מעל'ע וכפי המנהג שנהגו עד הנה:

ועוד יש להוכיח מגמרא ששבת דף קל"ו דאיתא התם ר"פ ור"ה בריה דר"י איקלעו לבי בריה דר"א ב"א ועביד להו עגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו ליה אי אתרחיתו ליה עד אורתא הוי אכלינן מיניה הרי תיכף בלילה שרי, וא"ל דנולד תחילת הלילה זה דוחק דהא סתמא קתני ולא קתני שנולד תחילת הלילה. ועוד דאי ההיתר מחמת שנולד תחילת הלילה ושלמו ז' מעל"ע בתחילת הלילה א"כ הוה להם למימר אי אתרחיתו עד יום השמיני דעיקר ההיתר מחמת ששלמו ז' מעל"ע בתחילת הלילה אלא ודאי דמיירי אף שלא נולד בתחילת הלילה מותר בתחילת ליל שמיני כנ"ל פשוט כפי שהורה רום מעלתו דאין צריכין מעל"ע ומנהגן של ישראל תורה היא והנח לישראל אם אינם נביאים הם כו':

ומה שהביא מע"ל בשם הפרי מגדים להוכיח דהוא מדאורייתא אסור תוך שבעה מדפריך הגמ' מימהל היכי מהלינן ותוך שמונה בבהמה ותוך שלשים באדם הם שוין, הרי התוס' והרא"ש וכל הראשונים פסקו דהוא דרבנן והא דהקשה הגמרא מימהל היכי מהלינן אף באיסור דרבנן דאיתא במסכת פסחים דף צ"ב [ע"א] ערל אזמל והזאה העמידו דבריהם במקום כרת ואם כן לגבי מילה העמידו דבריהם במקום מילה ואם כן שפיר פריך ממנהגא דמלין בשבת ואי אסרו רבנן אמאי מלין הא העמידו דבריהם במקום מילה. והנה בחידושי הארכתי בזה בהא דפסקו הראשונים דלא הוי רק מדרבנן:

והנה בשולחן ערוך פסק דאין סומכין על עכו"ם מסל"ת מוכח דפסק דהוי איסור דאורייתא דאי מדרבנן קיי"ל דעל איסור דרבנן סומכין על מסל"ת. וכן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב תוך שמונה ימים אם אכל אין לוקין דהוי התראת ספק משמע דהוי איסור מדאורייתא. ובש"ע אבן העזר הלכות חליצה פסק השו"ע במת הבן תוך שלשים חולצת מדרבנן אלמא דפסק דהוי מדרבנן כמ"ש התוס' והרא"ש. וא"כ השו"ע יו"ד ואה"ע סתרי אהדדי והארכתי בחידושי בזה הדבר, ואין רצוני לכתוב מה שאינו נוגע בדין זה דאפילו אי הוה איסור דאורייתא אין צריכין מעת לעת כמו שהוכחתי מנדה ומילה דא"צ מעת לעת וכמ"ש הש"ך ז"ל בח"מ דאין צריך מעת לעת בשעות ואף אם הוא מדרבנן מכל מקום בגמרא אסמיך על האי קרא שבעת ימים יהיה תחת אמו והאי קרא דשבעת ימים יהיה תחת אמו א"צ מעל"ע כמו קרא דנדה ומילה אם כן לא אסרו רבנן רק עד שבעה ימים ואין צריך מעל"ע:

גם מה שהביא מעלתו ראיה מנדרים הוא ג"כ ראיה חזקה דא"צ מעל"ע. כ"ד אוה"נ הדוש"ת באהבה רבה אהבת עולם כי אע"פ שהגופים רחוקים הלבבות קרובות:

והנה לחכם הנ"ל לא השבתי מה שאני פלפלתי בדין זה אם בעינן שבעה ימים מעת לעת וכעת שזכיתי להדפיס ספר שלי אעתיק מה שפלפלתי בדין זה והנה איתא במסכת ביצה דף ו' תוס' ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה הקשה מו"ז מהרש"א ז"ל אמאי לא מקשה מעגל שנולד שמונה ימים קודם י"ט וכלו שמונה ימים בי"ט. ואמרתי ליישב ואעתיק כאן תשובה אחת אשר השבתי להרב מאוליינאב זה כמה שנים ובעו"ה נשרף כל התשובה מאתי ואמרתי להעתיק כאן מה שאני זוכר קצת:

והנה הרב דק"ק אוליינאב פלפל אי הך דינא דעגל תוך שמונה ימים דאסור אי אסור מדאורייתא או מדרבנן ונ"מ אי עכו"ם מסל"ת נאמן בזה דבאיסור דרבנן נאמן עכו"ם מסל"ת ובאיסור דאורייתא אין עכו"ם מסל"ת נאמן וכתב הרב הנ"ל דעת התוס' במסכת שבת דף קל"ו סוברים דהוא רק איסור מדרבנן דמדאורייתא תוך שלשים יום באדם ותוך ח' לבהמה אזלינן בתר רובא רק מדרבנן אסור:

והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות כתב דאין לוקין על לאו זה אם אכל תוך שמונה ימים משום דהוי התראת ספק משמע דהוא אסור מדאורייתא רק דאין לוקין מחמת דהוי התראת ספק:

והקשה הרב הנ"ל דברי השו"ע אהדדי דהנה ביו"ד סימן י"ד סעיף ג' פסק אין סומכין על כותי בגדיים לומר שהמה בני ח' ימים ועיין בש"ך ז"ל שפירש אפילו מסל"ת הרי דהשו"ע סובר דהוא אסור מדאורייתא ובאבן העזר הלכות חליצה ויבום סימן קנ"ו פסק אם מת הולד תוך שלשים יום חולצת מדרבנן הרי סובר דהוא איסור דרבנן וכתבתי להרב הנ"ל ליישב דברי השו"ע דלא סתרי אהדדי דהנה צריך להבין דעת הרמב"ם ז"ל שסובר דהוא אסור מדאורייתא הא קשה קושיית התוס' אמאי לא אזלינן בתר רובא:

ואמרתי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל ועפ"ז יתיישב דברי השו"ע דלא סתרי אהדדי דהנה הפני יהושע ז"ל במסכת כתובות בסוגיא דאלמנת עיסה דף י"ג בקונטרס אחרון הקשה אהרשב"א ז"ל שכתב דס"ס מהני נגד איתחזק איסורא דהא ס"ס עדיף מרובא דר"י לא מכשיר ביוחסין בחד רובא וס"ס מהני אלמא דס"ס עדיף מרובא וקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כ"ש דס"ס דמהני נגד חזקה:

והקשה הפני יהושע ז"ל דהנה הוא הוכיח מדברי ר"י דלית הלכתא כוותיה ומדר"ג דהלכה כמותו מוכח איפכא דהא לר"ג ברי ושמא אלים טפי מס"ס וכיון דברי ושמא לא מהני בכל איסורין כמ"ש בר"פ האשה רבה כ"ש דלא מהני ס"ס היכא דאיתחזק איסורא:

ואמרתי ליישב שיטת הרשב"א ז"ל דהנה התוס' בדף י"ד כתבו בד"ה דר"י אדר"י ל"ק והשתא לא מצית לשנויי דבודקת ונשאת כיון דהשתא אוקימנא באומרת שמא עכ"ל:

והנה התוס' כתבו לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו על המעוברת דר"ג ס"ל אשה מזנה בודקת ומזנה וא"כ לפ"ז ה"פ בדברי ר"ג התם ברי ושייך אשה נשאת בודקת ונשאת הכא שמא ולא שייך אשה מזנה בודקת ומזנה וא"כ מטעם זה מותר ולא מטעם דברי ושמא ברי עדיף ולפ"ז מתורץ דברי הרשב"א ז"ל ושפיר מוכח מדברי ר"י דס"ס עדיף מרוב:

ולפ"ז מתורץ קושיית התוס' אהרמב"ם ז"ל דפסק דתוך ח' ימים מדאורייתא אסור אמאי לא אזלינן בתר רובא דהנה במסכת חולין דף י"ב ע"ב בסוגיא דמנין דאזלינן בתר רובא מסיק רב אשי דכל בהמות לדידן ספק איסור דחיישינן דילמא במקום נקב קשחיט רק דמותר דאזלינן בתר רובא וא"כ תוך ח' ימים דאיכא נמי ספק איסור נפל הוי ס"ס לאיסור ספק נפל ואת"ל אינו נפל שמא טריפה וס"ס עדיף מרוב לכך אסור וא"כ שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דאסור מדאורייתא:

ולפ"ז מתורץ דברי השו"ע ביו"ד דפסק דלא מהני עכו"ם מסל"ת לומר שהמה בני ח' ימים דמשמע דהוא אסור מדאורייתא דבאמת אסור מדאורייתא ולא אזלינן בתר רובא דהוי ס"ס לאיסור. ובאבן העזר פסק דהוא איסור מדרבנן דאיתא התם בשו"ע הלכות חליצה ויבום אפילו הולד מלא פצעים וא"א לחיות פטור מן היבום וא"כ טריפה פוטר מן היבום וא"כ לא הוי ס"ס לאיסור לכך הוי רק איסור דרבנן דאזלינן בתר רובא. וכיון דהך דינא אי אסור מדאורייתא או דרבנן תלוי בהך פלוגתא דהרשב"א ז"ל וכיון דמסיק מו"ז הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן ק"י כהרשב"א ורוב הפוסקים סוברים דלא אמרינן ס"ס במקום חזקת איסור עיין בש"ך וט"ז ז"ל וכיון דלא אמרינן ס"ס נגד חזקת איסור כ"ש דלא אמרינן נגד רוב א"כ מוכח דתוך ח' ימים מדרבנן אסור וא"כ במקום הפסד מרובה יש לסמוך אפוסקים בדיעבד להתיר הכלים ע"י מסל"ת:

ועוד יש לסמוך ולצדד להתיר דהנה הט"ז ז"ל הקשה דהא הוי ס"ס ספק שמא יש לו ח' ימים ואת"ל שאין לו ח' ימים שמא כלו לו חדשיו ותירץ דשם ספק חד הוי. והנה הש"ך ז"ל בס"ס הקשה מהא דקיי"ל בשני גדיים מותרים שניהם מטעם ס"ס שמא כבר ביכרה ואת"ל לא ביכרה בכל א' יש ספק שמא השני בכור והא שם ספק חד הוא שמא כבר ביכרה ותירץ דהכא ספק הראשון מועיל יותר מן השני דבספק שמא כבר ביכרה אין אחד מהם בכור ובספק השני עכ"פ אחד מהן בכור עכ"ל:

והנה המשנה למלך בהלכות איסורי מזבח פ"ג פסק דבקדשים לא מהני כלו לו חדשיו וצריך להיות דוקא בן ח' ימים ולפ"ז הספק שמא הוא בן ח' ימים מותר אף לקרבן וספק השני שמא כלו לו חדשיו מותר רק להדיוט ולא לקרבן וא"כ הספק הראשון מועיל יותר מן השני ולא הוי שם ספק חד הוא:

ועוד כתבתי שמה כמה ראיות להתיר הכלים בהפסד מרובה ושכחתי השם ימלא חסרוני. והנה לפמ"ש דעת התוס' דעגל תוך ח' ימים לשיטת התוס' הוא רק איסור מדרבנן ולעיל הבאתי שיטת רש"י והתוס' דביצה דף כ"ב ע"ב במשנה בית שהיה מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת העליתי שיטת רש"י ותוס' דבמוקצה דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ב"ה וא"כ מתורץ קושיית מו"ז מהרש"א ז"ל דלא מצי לאוקמי בעגל שכלו לו ח' ימים בי"ט דהיה מוקצה ב"ה מחמת איסור דתוך ח' ימים, דלא היה מוקצה רק מדרבנן ולשיטת התוס' הוא רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי לב"ה ודו"ק היטב:

ועוד פלפלתי בדין זה מהא דאיתא במסכת שבת דף קל"ו רש"י ד"ה מת הולד בתוך ל' ללידתו ולא היה לאביו בן אלא הוא ונולד הבן לאחר מיתת אביו כו' דברי רבינו הגדול רש"י ז"ל תמוהין דלמה פירש"י ז"ל שנולד הבן לאחר מיתת אביו הא אפילו אם נולד הבן בחיי אביו ומת האב תוך שלשים יום ואח"כ מת הבן גם כן תוך שלשים יום יכול לפרש ומדוע פירש רש"י ז"ל שנולד הבן לאחר מיתת האב וידוע דרש"י ז"ל בתיבה אחת כולל הרבה ולא על חנם כתב כן רש"י ז"ל. ואמרתי לתרץ דברי רש"י ז"ל דמוכרח לפרש שנולד הבן לאחר מיתת האב דהנה עיין בחידושי למסכת ביצה דכתבתי מה שהקשה אותי הרב מאוליינאב דהנה במסכת חולין הקשו התוס' אמאי תוך ח' ימים לבהמה ותוך ל' לאדם הוי ספק נפל אמאי לא אזלינן בתר רובא דרוב ולדות אינם נפלים ותירצו דהוא מדרבנן:

והנה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מאכלות אסורות שכתב אם אכל תוך ח' ימים אינו לוקה דהוי התראת ספק משמע דהוא מדאורייתא דאי הוי מדרבנן פשיטא דאינו לוקה והנה בשו"ע יו"ד סימן י"ד פסק השו"ע דאין סומכין בגדיים על עכו"ם שהמה בני שמונה ימים ומשמע דהוא מדאורייתא דבדבר דרבנן סמכינן אעכו"ם מסל"ת ובשו"ע הלכות יבום וחליצה כתב במת הבן תוך ל' חולצת מדרבנן אלמא דהוי רק מדרבנן. והנה בספר כרתי ופלתי ז"ל תירץ קושיית התוס' שהקשו ניזול בתר רובא ע"פ מה שכתב הר"ן ז"ל דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא:

והנה דברי כרתי ופלתי תמוהין דמטעם דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא הטעם דאם יכול לאוכלו בהיתר למה יאכלנו באיסור וא"כ אם כבר שחטו דלא שייך האי טעמא היה מותר ובגמרא איתא ר"פ ור"ה בריה דר"י איקלעו לבי בריה דר"א בר אבין ועביד להו עגלא תלתא ביממא לשבעה ואמרו ליה אי אתרחיתו עד אורתא הוה אכלינן הרי דאסרו אף בדיעבד ובדיעבד לא שייך דבר שיש לו מתירין. וא"ל דאסרו מחמת דאין מבטלין איסור לכתחילה דאסור למי שנתבטל בשבילו דהא כתב הט"ז ז"ל דאם ביטל מחמת דסבר דדבר זה מותר הוי כמו שוגג ואין אסור למי שנתבטל בשבילו ומסתמא דהני רבנן לא עברו ח"ו איסור במזיד לשחוט תוך ח' ימים רק דהיו סוברים דמותר לשחוט תוך ח' ימים ובאומר מותר לא קנסו לאסור למי שנתבטל בשבילו וא"כ אמאי לא אכלו דאחר שחיטה לא הוי דבר שיש לו מתירין אלא ודאי דאין הטעם משום דבר שיש לו מתירין:

אך עוד תירוץ איתא בספר כרתי ופלתי על קושיית התוס' אמאי לא אזלינן בתר רובא. ע"פ מה שכתב הר"ן ז"ל במסכת חולין דהיכא דאיכא תרי מיעוטי איתרע רובא ובאמת כל הבהמות שאנו אוכלין איכא חשש שמא ניקב הוושט רק דאזלינן בתר רובא כמו שתירץ רב אשי במסכת חולין ואם כן אם יש חשש ספק נפל הוי תרי מיעוטי ואיתרע רובא:

ולפ"ז יש ליישב קושיית הרב מאוליינאב דביו"ד פסק השו"ע דאין סומכין על עכו"ם אם הוא בן ח' ימים במסל"ת ומשמע דהוי מדאורייתא ולא אזלינן בתר רובא דהוי תרי מיעוטי חד נפל וחל טריפה אבל לענין יבום דאיתא בשו"ע אה"ע סימן קנ"ו סעיף ג' אפילו היה הזרע גוסס או פצוע ממכות שא"א לחיות פוטר הרי דטריפה פוטר מן היבום וא"כ ליכא רק חד ספיקא דשמא נפל ואין אסור רק מדרבנן:

ועפ"ז יש ליישב דברי רש"י ז"ל שפירש כגון שנולד לאחר מיתת אביו דהנה י"ל דרש"י ז"ל מתרץ קושיית התוס' בענין אחר דהנה הרשב"א ז"ל בחידושיו למסכת חולין דף ט' כתב אמאי דאמרינן בגמרא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת שאינו זבוח דאי בחזקת איסור אבר מן החי דכיון דנשחטה בין שחיטה מעלייתא ובין שחיטת מיעוט סימנים הרי יצאה לה מאיסור אבר מן החי. ומיהו אין קשה כ"כ דאפשר לומר כיון דמעיקרא בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ועכשיו נמי לא נתברר אם נשחטה כהוגן הרי היא מוחזקת מאיסור לאיסור עכ"ל הרשב"א ז"ל:

והנה רש"י ז"ל פירש במסכת חולין בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת בחזקת אבר מן החי הרי דרש"י ז"ל סובר דאמרינן חזקת איסור מאיסור לאיסור. ולפ"ז י"ל דרש"י ז"ל מתרץ קושיית התוס' אמאי לא אזלינן בתר רובא בתוך ח' ימים בבהמה דאם נשחטה תוך ח' ימים והנה אף אם מדאורייתא אזלינן בתר רובא קיי"ל דהיכא דאיכא חזקה נגד הרוב אמרינן סמוך מיעוטא דנפל לחזקה ואיתרע רובא מדרבנן. ועיין בדברי מו"ז מהרש"א ז"ל מהרש"א - חידושי הלכות/חולין/יא/א|במסכת חולין דף י"א]]. וא"כ לפ"ז אם נשחטה תוך ח' ימים לא אזלינן בתר רובא דאיכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ואזלינן בתר חזקה מאיסור לאיסור ואמרינן דהוי נפל מחמת דסמוך מיעוטא דנפל לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת:

אך קשה אמאי באדם תוך שלשים יום הוי ספק נפל דקשה דניזול בתר רובא והתם ליכא חזקה בהדי מיעוטא והנה על רשב"ג גופא לא קשה דמ"ל הטעם משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולכתחילה הוא:

אבל הכא דאמר רב שרביא אף באשת כהן חולצת ואסורה לבעלה הרי דאף בדיעבד חוששין לספק נפל וקשה דניזול בתר רובא והכא ליכא חזקה נגד הרוב. לכך פירש רש"י ז"ל שנולד לאחר מיתת אביו דהנה במסכת יבמות דף ל"ו איתא דהכונס ליבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תינשא צרתה דשמא הולד בן קיימא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

ולפ"ז כשנולד הולד אחר מיתת האב ובשעת מיתת האב היתה מעוברת וא"כ היתה בחזקת איסור להנשא לשוק דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם לכך במת הבן תוך שלשים יום איני פוטר דשמא הולד נפל וא"ל ליזול בתר רובא דרוב וולדות אינם נפלים דאיכא חזקה נגד הרוב דבשעת מיתת הבעל היתה בחזקת איסור לשוק דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אבל אם נולד הבן קודם מיתת אביו דבשעת מיתת אביו לא היתה בחזקת איסור לשוק אזלינן בתר רוב וולדות דרוב וולדות אינן נפלים ודו"ק:

· מעבר לתחילת הדף