בית שמואל/אבן העזר/קכז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) צריך לכתוב זמן בגט. שמא ישא בת אחותו ותזנה ויתפס עליה ויתן לה גט ותאמר שנתן לה הגט קודם שזנתה אף בזה"ז דאין דנין ד"נ מ"מ נ"מ לענין שלא תהי' אסורה עליו ונ"מ ג"כ דאל יהיה על הבנים שמץ פסול אבל השתא דתקנו חז"ל זמן בגט אם לא יכתוב זמן אף על גב מדאורייתא מגורשת ואם נשאת לא תצא מ"מ אם תזנה אינה נאמנת לומר דנתן זה הגט קודם שזנתה עד שתביא ראיה לדבריה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל וא"ל מה הקשה בסוגיא שם ממתני' דתניא ג' גיטין פסולים ואם נשאת הולד כשר מה הועילו חז"ל בתקנתן מה קשה ליה הא הועילו דא"י לחפות עליה כיון דלא נכתב כתיקון חז"ל י"ל הסוגיא איירי לענין מיתות ב"ד ולענין קטלא אף על פי שלא נכתב כתיקון חז"ל פטורה היא ממיתה כשהיא אומרת דנתן לה הגט קודם הזנות כמ"ש בתוספות שם, מ"ה פרש"י לתרצן שתירץ דמהני לכתחלה לא תנשא ואז העדים לא יחתמו את עצמם וליכא חשש שיעשו כן להציל אותה ממיתה, אבל משום פירי לידע מאיזה זמן אין לו פירות לא תקנו לכתוב זמן משום דקי"ל יש להבעל פירות עד שבא הגט לידה וזאת אפשר לברר ע"פ כתב מהב"ד אימת שבא הגט לידה, והב"י הביא דעת כמה פוסקים דס"ל כשנמסר לפני ע"מ א"צ זמן אבל לא קי"ל כן כדמשמע מרוב הפוסקים ועי' בפסקי מהרא"י סי' י"ט:
(ב) פסול וכו'. ולא תנשא בו ואם נשאת לא תצא אפילו במוקדם וצריכה גט אחר כמ"ש בסי' ק"נ אלא הר"ן ס"ל דתצא אם אין לה בנים ממנו והרא"ש ס"ל דתצא אפילו היה לה בנים ועי' ר"ס קכ"ח:
(ג) אפילו היו עסוקים. כ"כ הרמב"ם אף על גב בשטרות מהני עסוקים באותו ענין כמ"ש בח"ה סימן מ"ג שם בקלא תליא מלתא ומאותו שעה שהיו עוסקים באותו ענין הקול יצא משא"כ בגט, והרא"ש מכשיר אפי' בגט כשעוסקים באותו ענין:
(ד) בשעת הדחק כשר. אפילו נכתב היום ונחתם אחר כמה ימים ומכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה דהא הטעם הוא בעת הדחק עבדינן כרבי שמעון דאמר כיון שנתן עיניו בגרושין אין לו פירות ולא ס"ל הטעם משום זנות אם כן כשנכתב היום ונחתם אחר כך או כשנתאחר אחר החתימה הכל חד טעם הוא וכשר בעת הדחק, ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו בעת הדחק פסול דאז לא שייך לומר כיון שנתן עיניו בגרושין וכו' לפ"ז אין צריך לומר החילוקים מ"ש בתשובת מהר"מ מינץ סי' י"ט, ושעת דחק פרש"י שנישאת או הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקים שהבאתי בסמוך והא שכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל שם איירי דידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות ועי' בתשו' רד"ך בי' ג' אם אמרינן בפלוגתת הפוסקים ג"כ כדאי פלוני לסמוך עליו בעת הדחק גם נשמע אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל דאז אף לר"ש פסול לא מהני אפי' אם הלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר:
(ה) אם קדשה אחר. דקי"ל כל אלו מדאורייתא גט כשר הוא לכן תופסין קידושין של אחר ואין חילוק בין אם ידע השני מהפסול לבין דלא ידע ואין לדמות לקדושי טעות ולא כב"ח ומ"ש צריכה גט משני היינו אם רוצה לגרש צריכה גט ממנו לאפוקי מדעת הרא"ש דס"ל דגט מוקדם בטל וא"צ גט משני אבל אם אינו רוצה לגרש תליא בפלוגתא שכתבתי בסמוך:
(ו) משום דאית ליה קלא. כשרואים העדים שזמן הכתיבה קודם המסירה נתנו דעתם לידע יום המסירה כ"כ תוס' ושאר פוסקי' וא"ת לפ"ז למה מוקדם פסול דהא יודעים דלא נמסר ביום הכתיבה תירץ הר"ן דלא סמכו חז"ל על הקול אלא בגיטין הבאים ממדה"י דא"א בלאו הכי וכן המשליש גט ליתן לאשתו איירי נמי בכה"ג דהלך אח"כ לדרכו דא"א ליתן גט אחר לפ"ז מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא נמסר באותו יום אין תקנה לשלוח ע"י שליח כיון דאפשר ליתן גט אחר ולהרשב"א אפילו גט מוקדם יש לו תקנה לשלוח ע"י שליח ונשמע נמי אם בא ממה"י גט מוקדם כשר לכ"ע כיון דא"א בענין אחר אף על גב דכתבתי בסמוך בגט מוקדם דפסול אפי' בעת הדחק והדחק כתבתי דהיינו דא"א ליתן גט אחר מ"מ כשבא ממה"י דיש לו קול וא"א בענין אחר עדיף טפי ותוס' והרא"ש ס"ל גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה כשר כששולחים ע"י שליח אף על גב דאפשר לכתוב גט אחר לפ"ז י"ל דס"ל כהרשב"א גט מוקדם נמי כשר ע"י שליח מיהו אין מוכרח וי"ל דוקא כשנכתב ונחתם בכשרות סמכינן על הקול אבל לא במוקדם ויש ראיה לזה דהא כתב הרא"ש לתירוץ קמא גט שלא נמסר ביום הכתיבה והחתימה רשאי למסור מידו לידה משום העדים זוכרים יום המסירה א"כ איך מתרץ הוא למה מוקדם פסול וכן נכתב ביום ונחתם בלילה וכן הקשו תוס' ותרצו דאין לו קול אלא דוקא כששולחים ע"י שליח ולהרא"ש בתירוץ קמא אפי' בלא שליח אית ליה קול קשה למה מוקדם פסול אלא ע"כ צ"ל מוקדם שנכתב בפסול שאני א"כ אף לתירץ בתרא שלו י"ל כשלא נכתב ונחתם בכשרות אין לו תקנה וכן מוכח לשיטות הרמב"ם שאכתוב בסמוך:
(ז) אלא שישלחנה ע"י שליח. כבר כתבתי בסמוך להר"ן לא מהני תקנה זו, כתב הרמב"ם רפ"ב כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה משמע דס"ל תירץ הראשון מ"ש הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עידי מסירה זוכרים יום המסירה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה אף על גב להרמב"ם בדיעבד כשר הגט בלא ע"מ כמ"ש בסי' קל"ג מ"מ לכתחלה בעינן ע"מ אמרינן דיזכרו יום המסירה והא דפוסל כשנחתם בלילה אחר הכתיבה צ"ל משום דהחתימה היה בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה היה בכשרות רשאי למסור מידו לידה ועל הטור קשה איך כתב דהרמב"ם ס"ל אם נתאחר הגט אחר החתימה אין לו תקנה דהא להדיא משמע מהרמב"ם להיפוך וכן הקשה בחדושי רש"ך:
(ח) מיהו נהגו להחמיר וכו'. מ"ש כן בשם הג"ה סמ"ק יש לדחות דשם לא איירי כששולח ע"י שליח גם י"ל דאיירי לכתחלה מקפידים שינתן בו ביום אבל אם נתאחר י"ל דמודה דא"צ לכתוב גט אחר מיהו מהר"ן שכתבתי בסמוך נראה דאין תקנה לשלוח ע"י שליח:
(ט) שנמסר ביום שנכתב. ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה תוס' והרא"ש:
(י) ונתאחר הדבר. היינו שנתאחר גם הכתיבה ולא נכתב ביום שצו' לכתוב מ"ה לא מהני כאן לשלוח ע"י שליח דאם היה נכתב ביום אשר צוה לכתוב א"כ היה מוקדם כן הוא עיקר ולא כהבנת הטור ועיין ב"ח מ"ש:
(יא) גט שלא כתב בו שם היום. כ"כ בתשו' הריב"ש סי' קי"ז איזה יום בשבת לא מעלה ולא מוריד ולא מצינו זמן הכתובה בתורה שיהיה לימי השבת:
(יב) בשבוע פלו' כשר. משום דמהני עכ"פ לשבוע קמיה ול"ד למוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה דשם לא כתב כתיקון חז"ל ונכתב בשקר אבל כאן ליכא שקר ומהני לשבוע קמיה ועיין ברש"י שכתב אפי' לכתחלה כשר לגרש ביה וכתב הב"י אפשר אף לרמב"ם לכתחלה כותבין כן ומ"ש לשון כשר משום דאין דרך לכתוב כן ולכאורה נראה ממ"ש הפוסקים שלא ליתן גט באייר משמע לא כרש"י דאל"כ ל"ל להזכיר שם החדש וכן יכול לגרש בר"ח ולא להזכיר היום וא"ל בעת הדחק למה כותבים אייר בב' יודין ולמה לא סומכים על דעת רש"י דהא לא מצינו מי שחולק עליו בפי' וי"ל אייר עיקר הוא לכתוב ב' יודין וכן עיקר הוא לכתוב בא' לחודש ואינו אלא חומרא בעלמא מה שמחמירים שלא לכתוב באייר או בר"ח לכן יותר טוב לכתוב ב' יודין:
(יג) היום גרשתי'. כיון שראינו הגט אצלו היום הוי כאלו נכתב זמן של יום זה ומשמע אפי' לא נכתב שנת כלל כשר ועי' בש"ג פ"ב דגיטין דף תק"ס כתב דוקא כשנתברר ע"פ ע"מ שהיום זמנו ולא משמען כן מהפוסקי' גם צריך ישוב לדבריו איך מפשט שם פ' ג"פ מגט למוציא ש"ח שכתב בו פלוני לוה ממך ומדמה שם כתיבת ממך לכתיבת היום דהא לפירושו צריך בירור שהיום זמנו א"כ צריך המלוה ג"כ בירור שהוא המלוה:
(יד) ויש פוסלין. באמת רוב הפוסקים פוסלים וכן היא דעת רש"י והראב"ד והרשב"א והר"ן והטור:
(טו) גט שזמנו מאוחר. שנכתב ונחתם בחשון וכתב זמנו בכסליו בזה פליגו לשיטות תוס' והראב"ד כשר אלא לשיטות תוס' אין הגט חל עד כסליו ולהראב"ד היא מגורשת מהיום הנתינה ולתוס' ליכא שום חשש לא משום זנות ולא חשש משום פירי דהא הגט אינו חל עד כסליו אלא לראב"ד קשה שמא תאמר שזנה אחר הגט ומזמן הגט אין ראיה דהא הגט לאו בזמנו נכתב בשלמא לענין פירי אין חשש משום דס"ל דהיא מחלה לבעל הפירות עד כסליו כיון שידעה שנכתב הזמן בכסליו אלא משום זנות יש לחוש וכן הקשה הב"י ומה שתירץ דדומה כאלו אם היה כותב שבוע פלוני או שנה פלוני לכאורה אין לו דמיון לשבוע ושנה דהא כאן אין בו כלל זמן מבורר כל אימת שתזנה י"ל שהיה אחר הגט ואפשר דס"ל כל שאינו הזמן מבורר עליה להביא ראיה מאחר שתקנו חז"ל לכתוב זמן מבורר וכן משמע ממ"ש בפרישה בשם מהרש"ל ס"ק ט"ז ול"ד לאם אין כותב זמן כלל דשם לא נעשה כלל כתקנות חז"ל פסול אף על פי דא"י לתפוס עליה אבל כאן כתיב ביה זמן אלא דה"א דיכול לתפוס והוא ס"ל כל כה"ג א"י לתפוס עליה כיון שאין מבורר בו זמן להדיא עליה להביא ראיה ודעת הרשב"א נוטי' גם כן לדברי הראב"ד ונ"מ גם כן אם קדשה אחר להראב"ד תופסים בה הקדושין וכן משמע מהרא"ש לחומרא ס"ל כראב"ד דתופסים בה קידושין של אחר ופוסק כתוס' לחומרא ולא לקולא ועיין תוספות פ' הזורק דף פ' כשאחרוה הזמן אם צריכים העדים להיות שם באותו מקום באותו יום הנכתב בגט:
(טז) ויש פוסלין. היינו הרמב"ם כתב המגיד שאין חשש משום שמא יחפה עליה אלא גזרי' אטו מוקדם ובכ"מ כתב דס"ל להרמב"ם כשיטת הראב"ד דהגט חל מיד ואתי לחפות עליה כמ"ש בסמוך וא"ל למה מכשיר אם חתך הזמן ולא חיישינן שמא יחפה עליה וי"ל בדוחק ויותר מסתבר דס"ל הטעם משום פירות כמ"ש בתשובת ריב"ש סימן קי"ז וסבירא ליה נמי כשיטות הראב"ד דהגט חל מיד ולא ס"ל הטעם דמחלה לו מ"ה פסול דהיא תפסיד הפירות עד אותו יום לפ"ז נשמע גם להרמב"ם הקידושין תופסין בה ואם הגט נכתב בתשרי וכתב הזמן בחשון ונחתם בחשון כשר כיון החתימה היה באותו זמן, המגיד:
(יז) לבריאת העולם כשר. ועכשיו מונין לבריאת עולם ועיין ב"י כתב לדעת הרמב"ם אם מנה עכשיו לשם מלכות אחרת שאין לו רשות במדינה זו הגט פסול:
(יח) בכך וכך לפרט. אפי' לא כתב רק פרט האחרון כגון שלשה כשר ב"י בח"ה סי' מ"ג:
(יט) אלא אלפים כשר. וא"ל אלפים שני אלפים והוא מוקדם מדלא כתב אלפיים בתרי יודין:
(כ) ודילג הפרט האמצעי. ול"ד למ"ש בסימן קכ"ו סעיף כ"א ד' ועשרים יום והוא כ"א כשר משום שם הוא מוכח בגט אבל כאן אינו מוכח אף על גב לפי החשבון לא מתרמי באותו יום אין הכל בקיאים בחשבון, עיין פסקי מהרא"י ועיין תשובת מהר"מ מינץ סימן ט' מדמה דין זה לשינה מקום הלידה דכשר הואיל דאין צריך לכתוב מקום הלידה ואין נראה דכאן מחמת השינה נעשה מוקדם:
(כא) לא תצא. ואם לא דילג אלא רק פרט האחרון כגון שלא כתב שלשה י"ל דדומה למוקדם, לבוש:
(כב) ויש מי שאומר שמצריכים וכו'. עיין סימן ק"נ שם מבואר בפיסולי דרבנן צריכה גט אחר מבעלה הראשון וכאן משמע לדיעה קמייתא א"צ גט אחר ולא נמצא דעה זו מפורש ואפשר מסברא כ"כ הואיל דדומה קצת למוכח מתוכו ועיין בתשו' מהר"מ מינץ שם כתב ג"כ דכשר בלא גט אחר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |