בית נתן/ברכות/נה/א
מחלה לב א"ר יהודה שלשה דברים וכו':
הא לא קשיא הא דמאריך ומעיין הכא דמאריך ולא מעיין אלא היכי ליעבד איניש ליפוש ברחמי והמאריך על שולחנו דכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וגו' וכתיב וידבר אלי וגו':
והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והא [אמר] מר עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות ואלו הן האוכל עלי קנים, ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי בהמה והשותה שמרי יין והאוכל שדרו של דג ודג מליח שלא בישל כל צרכו והמקנח בצרור שקנח בו חבירו והמקנח בדבר שהאור שולט בו והמקנח בסיר ובחרסית וי"א אף התולה עצמו בבית הכסא, לא תימא דמאריך אלא דמרבי בה היכי דמי דבדיק נפשיה בכל שעתא ושעתא כי הא דאמרה ליה ההוא מטרוניתא לר' יהודה ב"ר אלעי פניך דומים כמגדלי חזירים ואוכלי ריבית ושותה יין ישן אמר לה הימנותא בידא דההיא אתתא תרווייהו אסירי לן ולא טעימנא חמרא בר מארבע כסי דהלולא וקידושא והבדלה אלא עשרים וארבע בתי כסאות אית לי מגו ביתאי לבי מדרשא וכל היכא דצריכנא בדיקנא נפשאי והדר טעימנא מידי (הרואה יראה האי גירסא דמטרוניתא כמה משונה מהא דאיתא בנוסחת הדפוס בנדרים דף מ"ט וכבר מצוין עה"ג לע"ש ושם הגי' א"ל ההוא צדוקי לר"י פניך דומין וכו' וכמה נכונה גי' הכ"י שכל אלו הג' שאלות שאלה ההוא מטרוניתא גויה אבל הצדוקי בודאי לא נעלם ממנו שאסור להלוות ברבית ולגדל חזירים לכן גי' הכ"י נכונה מאד ומה שהשיב לה אלא כ"ד בתי כסאות וכו' הוא ג"כ תשובה על מה שאמרה לו ששותה יין ור"ל שהיו פניו מאירים כיון שהיה נזהר מקלקול האסטומכה שע"י זה באים כל מיני חולאים ומשתנים צורת האדם וממילא כיון שהוא היה נזהר בזה בתכלית הזהירות א"כ היה תמיד על גדר הבריאות ופניו היו מאירים) אמר רב יהודה אמר רב שלשה דברים מקצרין שנותיו ואלו הן מי שנותנין לו ספר תורה לקרות וכו' (בפסקי ברכות למהרימ"ט כתב יד גרס מי שנותנין לו ספר לקרות וכו' לגירסה זו שייך שפיר לישנא דמי שנותנין לו לאפוקי לגי' הדפוס הוה צריך לומר מי שקורין או מי שעולין לו לספר תורה):
והמנהיג עצמו ברבנות דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימה רב חמא בר חנינא (וכן הוא הגירסה לפנינו בסוטה דף י"ג ע"ב) מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות איני והאמר ליה רבי לר"ג הנהג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים ל"ק הא בצנעה הא בפרהסיא אמר רב יהודה אמר רב שלשה צריכים רחמים ואלו הן חלום טוב שנה טובה ומלך טוב חלום טוב דכתי' והחלימני והחייני שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה מלך טוב דכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' אר"י ג' דברים מכריז וכו':
ואלו הן רעב ושובע ופרנס רעב דכתי' כי קרא וגו' פרנס דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל וגו' אר"י אין מעמידין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכים בצבור שנאמר ראה קראתי בשם אמר לו הב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל א"ל רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כש"כ א"ל אעפ"י כן לך ואמור להם לישראל[1] הגון עליכם בצלאל אמרו לו משה רבינו אם לפני הקב"ה ועליך הגון עלינו לא כש"כ שנאמר ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל:
עשה ל[י](ו) משכן ארון וכלים הפך משה רבינו ואמר לו עשה לי כלים ארון ומשכן א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"ך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי כלים וארון ומשכן כלים שאני עושה היכן אכניסם שמא כך אמר לך הב"ה עשה לי משכן ארון וכלים אמר לו הן בצלאל שמא (א)[ב]צל אל היית א"ר יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (עיי' עה"ג בדפוס שהוכיח שכן צ"ל ודבריו נכונים וכהיום זכינו לגי' הכ"י שגורס כך בהדיא):
(אננ"ק אגב אכתוב בכאן דברי רש"י בר"פ פקודי ע"פ ובצלאל בן אורי עשה את כל אשר צוה ה' את משה שכ"ש רש"י כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"ך משכן א"ל בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח"ך משים כלים בתוכו א"ל כך שמעתי מפי הב"ה א"ל משה בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הב"ה וכן עשה וכו' הרי מפורש יוצא שכך שמע משה מפי הב"ה כמו שצוה לו בתחלה ואתמה איך אפשר לומר שמשה רבינו היה מסתפק בציווי של הב"ה ולא ידע על מכונו מה שצוה השי"ת הס מלהזכיר לכן נ"ל להגיה ברש"י כך אמר לו כך שמעת ולא כמ"ש אצלינו כך שמעתי והיא בלשון שאלה ששאל בצלאל למשה רבינו וכי כך שמעת? והיא על דרך מה שאמרו פה בגמרא שמא כך אמר לך הב"ה והשיב לו משה אמת כן שמעתי כדבריך וכמפורש יוצא בגי' הכ"י אמר לו הן בצלאל שמא בצל אל היית וכו'[2]
ועיין במ"ר סדר ויקהל פ' ן' כל בתר איפכא מגמרא דילן וכך כ"ש ד"א תן לחכם זה בצלאל אתה מוצא בשעה שאמר הב"ה למשה עשה משכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מה המשכן הזה א"ל שישרה הב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה אמר לו בצלאל והיכן התורה ניתנה א"ל משאנו עושים את המשכן אנו עושין את הארון א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"ך המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו עכ"ל והנה אנה ה' לידי ס' אמרי יושר פי' על המדרש רבה כ"י ממו"ה ר' וידאל צרפתי ז"ל (עי' שה"ג ח"ב מע' ו' שמזכיר חיבור זה ומשבחו ע"ש) וז"ל הכי גרסינן היכן תורה ניתנה בארון אמר בצלאל משאנו עושין המשכן אח"ך אנו עושין הארון, לפי' זכה שנקרא על שמו זהו ויעש בצלאל הנז' בארון אבל בפרשיות דלעיל כתיב ויעש את הקדשים סתם גם ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה עכ"ל והנה הגהת הרב הנז' מכוונת לכוין המדרש עם סוגית הגמרא דפרקין וכנראה משטחיות לשונו שמחק גם השאר מה שכתוב קמן במ"ר א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"ך המשכן לפי' זכה וכו' והגהת הרב אמרי יושר הנז' מוכח ומוכרח גם מדברי המדרש גופא דעוד מעט במדרש הנז' איתה וז"ל ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה בתחלה עשה את הקרשים וחברם ואח"ך היריעות ופרס עליו שנא' ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן ואח"ך עשה את הפרוכת שהוא נמתח בפני הארון, ואח"ך עשה את הארון ואת הכפורת וכו' עכ"ל הרי במדרש גופא מפורש שעשה תחלה המשכן ואח"ך הארון, ומצאתי בס' אות אמת הגהות על המדרשים שכ' (ד' מ"ו ע"ב ד' סאלוניקי) על האי לישנא דמדרש ואח"ך עשה את הארון וז"ל פה צריך עיון שנראה שזה סותר למה שאמרו לעיל שבצלאל עשה תחלה הארון ע"ש עכ"ל וכפי הגהת ה' אמרי יושר הכל עולה על נכון):
רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו וכו':
כאגרתא דלא מקריא וא"ר חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואמר רב נחמן לא חלמא טבא מתקיים כולה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה אמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא בדיחותיה מפקח ליה אמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא וכו':
וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אלא לומר לך כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים אמר ר' ברכיה לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה מנלן מיוסף דכתי' וכו' (כנזכר בעמוד ב') עד ותרתי דכפני הא כ"ב א"ר לוי חלום אעפ"י שכולו אינו מתקיים מקצתו מתקיים שנא' והנה השמש והירח וכתיב הבא נבוא אני ואמך וההיא שעתא דנתקיים חלמא רחל אימיה לא הות[3]:
- ↑ יתכן שנשמט כאן "הלך ואמר להם לישראל" בטעות הדומות.
- ↑ כל הפיסקה כי משה וכו' נוסף בדפוסים מאוחרים ואינו בשום כת"י של רש"י, והאריך בזה ר' שמואל יהושע גולד ז"ל בספרו עיונים ברש"י עמ' קצו ואילך.
- ↑ וכעי"ז בכ"י פ'. וכ"ה בשאילתות שם. ולגי' הדפוס אע"פ שמקצתו מתקיים כו' ודאי סדר הדפוס נכון דסמכיה לא"א לחלום בלי דברים בטלים. וגי' הב"נ אע"פ שכלו כו' כ"ה בילקוט שם וגי' הדפוס עדיף דהאי דקאמר וההיא שעתא כו' הוא ראייה דלא נתקיים כלו ולא שנתקיים מקצתו. ובאה"ת הגי' אע"פ שמתקיים כלו מקצתו אינו מתקיים. ופירושו שמתקיים רובו והוא כעין גי' הע"י אע"פ שרובו מתקיים כולו אינו מתקיים וכנר' הוא המעולה שבגירסאות דומיא דיוסף שנתקיים רובו ולא כולו. ומ"ש בב"נ ובכ"י פ' וההיא שעתא "דנתקיים חלמא" שיבוש הוא דאפי' בשעת החלום כבר לא הות אימיה וכדפי' רש"י (דק"ס).