בית מאיר/יורה דעה/קע

בית מאיר ‏ יורה דעה קע

בט"ז סק"ג. מכאן נ"ל במי שעשה התקשרות וכו' ע"ש. עיין בזה בספרי מודע לבינה סי' ס"א הנ"ל ודוק:

שם ואפילו אם התנה עמו בפי'. נ"ב זה נמי פסק הכי בתשו' מ"ב סי' ז' דאפילו נתן לידו משכון על הרבית שיתן בהיתר ג"כ מחויב להחזיר בחנם. אבל במה שכתב מקודם באם עשה התקשרות בזה כבר כתבתי לעיין בספרי מודע לבינה סי' ס"א ע"ש:

תו מסיק הט"ז לאיסור בשני שותפים ואחד לוה מן העכו"ם ברבית ונותן המנה לחבירו המתעסק שאין לו ליטול מהשותפות לפרעון הרבית כיון וכו' לא יוכל לומר שהרבית ממעט חלק בריווח וכו' וצ"ע אם לא אפשר לדמות למה שמתיר הבעה"ת מביאו הב"י בסי' קע"ז והש"ך סי' קע"ב ס"ק ל"א דמותר לומר אלווך מנה ואם תרוויח מהן תפרע תחילה המס וה"ה הכא הרבית) והמותר יהי' שלך [וה"ה הכא לחצאין ואם לא תרוויח אפרע אני משלי. וצ"ע בגוף הספר כי אולי יש להפריד. שוב עיינתי שם והוא בשער ס"ו חלק ד' דין י"ח וראיתי שאין טעם לחלק בין הנושאין. אך עיין בג"ת שם ולפ"ר הכא עדיף שהרי קרוב להפסד נמי הוא אם לא ירוויח ואילו לא הלוה לזה הי' מהדר לעכו"ם ופטור משא"כ שם ודוק:

סעיף ב הג"ה אלא אם התנה עם העכו"ם. נ"ב ונלענ"ד פשוט דה"ה אם התנה עם המלוה שכל זמן שיהי' להעכו"ם לשלם אף אם ידיחנו בדיניהם עליו יהי' הוא פטור מן המלוה ואינו ערב כ"א בשלא יהי' להעכו"ם לשלם דנמי שרי:

בט"ז סק"ה עיין בו והנקה"כ משיגו. ונהי דהשגתו אינה מובנת לי דפשיטא לי שבכל גוונא דשייך איסור אף בתחילה אסור לו להעשה ערב וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו ועובר משום לא תשימון. מ"מ לדינא נלענ"ד כהנקה"כ דפשטות הת"ה מורה דבערבות בעד הקרן ולא רבית אין שום חשש איסור ואין צריך ללמדו כל עיקר מדברי הגהות אשר"י. אלא שלמדו מהילך זוז והלוה לפלוני. ואי משום דמותיב הט"ז דהא הוי כאילו התנה הלוה עם המלוה בהכי דמבואר שם בשם הרא"ש דאסור חדא שם גופי' אינו אלא חומרא (ועיין סי' ק"ס סעי' י"ג) דנראה כשלוחו ובערבות אין להחמיר. ותו דודאי עכו"ם לענין נראה כשלוחו קיל מישראל וק"ל:

בט"ז סק"ו השיג על הב"ח וכן הש"ך. אך הש"ך ס"ק ז' תירץ ליישב הרמ"א. ולפ"ר לא הבנתי החילוק ועיין סי' קע"ז סעי' א' בהג"ה שם עמדתי על כוונתו ע"ש ודוק:

בש"ך סק"ה ובדקנו מידו נ"ב לענ"ד בזה לשיטתי' אזיל בח"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ג דאילו במתנה נתחייב מכ"ש גבי רבית דשייך אף נמי מידי חימרי' דהיינו לכל הפחות גרמא בנזקין דביטל כיסו:

בש"ך סק"ט וא"צ לתבוע לא את הלוה ולא את הערב. הב"י הוציא זה מלשון המרדכי שהביא בשמו בסגנון זה ע"ש. אבל בנוסח דפוס אמשטרדם שלפני הגירסא הכי ישראל שהלוה וכו' חייב ליתן לו גם הרבית שעלה כבר אבל לא הרבית שמכאן ולהבא מטעם שכתבתי לעיל דנכרי בתר ערבא אזיל ונוסח זה מחזי שפיר טפי וא"כ אין דין זה מוכרח כלל. ואולם הדין נכון מצד עצמותו אם דיניהם שהלוה יוכל לדחות המלוה לגבי הערב א"כ פשיטא שא"צ לתבוע הלוה דהא לא יוכל לגבות ממון כלל שידחנו אצל הערב עכו"ם שלו ואיהו כבר פטר מחמתו הערב עכו"ם ע"כ הוא חייב. אבל נלענ"ד אם בדיניהם סתם ערב אינו כ"א ע"ק א"כ אף לגבי הערב עכו"ם הי' יכול לתבוע את העכו"ם תחילה ובדינינו היה שסתם ערב אינו כ"א שמוכרח המלוה לתבוע הלוה תחילה אפשר הדין עם הערב ישראל או שמא כיון דאיהו מכח עכו"ם איתא כדינו היינו דנינן לי' והברירה ביד הישראל וצ"ע. ולנוסח הנ"ל במרדכי משמע ברור שאפילו במשכון ברבית שלא עלה פוטר אותו דהא על שניהן כאחד דן ושלא כדעת הב"י וצ"ע:

בהנ"ל בפטור הערב שנסתפק הגהות הרא"ש היינו בערב סתם ומסופק אי מקרי כערב בשעת מתן מעות. ומדמה לדברי הסמ"ע. ולענ"ד לא דמי כלל דהא טעמא דערב שלא בשעת מ"מ לא משתעבד היינו שלא על אמונתו הלוהו וה"ה שם בח"מ אם פטר הלוה ולא לגמרי באופן שיוכל לחזור עליו שפיר אומר לו מה חסרתיך בערבותי. משא"כ הכא נהי דיוכל לתבוע הלוה מ"מ הזכות שהי' לו בהערב סתם להפרע ממנו כשלא יהי' להלוה לפרוע. זכות זה של הערב עו"ג פטר ע"פ ערבותו של הישראל ואי אפשר לו כלל למיהדר עליו ומה"ת לא יהא הישראל לענין זה במקום הערב עכו"ם עומד בלא קנין מטעם ערב בשעת מ"מ. ומה בין זה לחזרת משכון דנמי עדיין על הלוה לפרוע. והאמת אם באנו לסמוך דברי הגהות אשרי עם הנוסח שלפנינו כנ"ל א"א לפרשו כ"א על הרבית דמכבר ותמיהת הב"י עליו במה נסתפק במקומו עומד:

בש"ך סק"י. מסיים אפילו קנו מידו זה אמת אבל דוקא במקומות שנוהגין בשלוף דוץ ובדלא התנה כנ"ל בריש הג"ה או אפילו למשמעות הרא"ש דערב עו"ג בעד ישראל וערב לישראל בעד עכו"ם שוה להסכמת המפרשים לפי' רש"י לכתחילה אפילו במקומות שנוהגין בע"ק נמי הכי דינא היכא דלא התנה אבל להמבואר בהג"ה מנהגם האידנא ליתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף