בית מאיר/יורה דעה/צ

בית מאיר ‏ יורה דעה צ

סעיף א' בט"ז סק"ב. והמ"י כתב שם שדעת הת"ח שאף הרשב"א והר"ן דעתם לצרף הטעם משום דהוי דרבנן ע"ש. אמת שבדעת ל הכי משמע מדכתב גבי כחל שנפל לחלב דבעי' ס' לבר מכחל משום דהכחל עצמו אוסר ור"ל דהכחל בחלב אוסר ד"ת. משא"כ הרשב"א בתה"ב דכתב החילוק משום דחלב הכחל לא נודע, צ"ל דאע"פ שגם בשר הכחל לא נודע מ"מ קים להו לרבנן דבשר הכחל ודאי דהוי עכ"פ חלק ס' מן החלב שבה משא"כ החלב לגבי בשר הכחל אפשר דאף חלק ס' אינה ודוק. ואפשר משום זה הוסיף הת"ח כשהעתיק דברי התה"ב וכתב שאין החלב (ניכר) להורות דעיקר החילוק הוא משום שהחלב לא מינכרה משא"כ הבשר דניכר לעין כל ומש"ה כתב שפיר מצטרף וק"ל. ועיין בפר"ח שהעתיק נמי דברי התה"ב משמע קצת כדכתיבנא. מימי חורפי:

הפר"ח סק"ו בא"ד קרוב לסופו כתב ולזה י"ל דס"ל כמ"ש תוס'. נ"ב לענ"ד למה דיהיב הרמב"ם טעם למה שכחל מן המנין משום דהוא מדרבנן הקילו בשיעורו לא אזיל לפי' תוס' כלל:

סימן צא

סעיף ד' בש"ע או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן נ"ב עיין ש"ך ס"ק כ"ג ב שם מדיח הבשר ומותר, נ"ב ואם נתבשל בלא הדחה כתב המ"י בשם או"ה כלל כ"ב ס"ק ט"ו דצריך ס' נגד כל אותו מקצת שהי' תוך החלב ולענ"ד ודאי נגד הקליפה סגי בס' דהא האו"ה גופי' לא החמיר אפילו בשאר איסורים רק קליפה כדאיתא בש"ך סק"י בשמו. נמצא לדידן דהיינו הרמ"א שפוסק לקולא בבשר שנתבשל בלא קליפה ה"ה הכא. וזה נלענ"ד כונת הת"ח שהשמיט דברים אלו דאו"ה דלא כמ"ש המ"י שהוא מרוב הפשיטות ועכ"פ יצא מדבריו שהדחה זאת היינו הדחה היטב:

שם בש"ך סק"ח ונראה וכו' וכה"ג אם נתבשלה בשר בלא קליפה ונבלל בענין דאינו מכירו דלא שייך בו קליפה מותר בדיעבד וכו' אבל בנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך בי' קליפה צריך ס' וע"ש. וכמה תמוה לי סברא זו ואיני מוצא לה מקום. גוף הקליפה שנתערב ונבלל בענין דלא שייך קליפה שרי' בלא ביטול. וכשמכירו ומסיר גוף הקליפה יהא טעמו אוסר בפחות מס'. הא הטעם ודאי נבלל וא"א להפרידו ולמה יאסר. ובע"כ אני מוכרח להודות לדברי המ"א סי' תס"ז שכתב קליפה זו אינה אלא חומרא בעלמא. ובאמת הכא מ"ש אם נתבשל ולא קלפוהו אינו אוסר לא איירי אלא מן פליטת טעמו אבל ודאי הבשר צריך קליפה אף אחר הבישול ועיין סי' ע"ב בש"ך ס"ק ח' שם בת"ח שמביא הש"ך מסיים ולא אמרינן להצריך ס' נגד. הקליפה כיון דזה עצמו אינו אלא חומרא בעלמא. והכא הכי כונתו:

סעיף ה הג"ה שלישית בסופה ואם הוא כ"ח. נ"ב עיין במ"י כלל י"ג סק"ג שכתב דאף בכ"ח שייך לפעמים קליפה:

פר"ח ס"ק י"ח. מסיים ושמא י"ל וכו' משא"כ בבשר. נ"ב עיין סי' קנ"ד סעיף יו"ד ובט"ז וש"ך שם ובמה שכתבתי בצדו חילוק זה ע"כ מוכרח בלא קושי' דבקעים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף