בית מאיר/יורה דעה/כז

בית מאיר ‏ יורה דעה כז

בט"ז בהתשובה בא"ד כתב ומיהו בשבירת המפרקת לבד והחוט והבשר שלם וכו'. נ"ב אדרבה משנה מפורשת דכשר ואלו כשרים וכו' והובא בש"ע סי' ל"ב סעיף ב' וס"ס נ"ד ובלי ספק יש ללמוד מסתימתם יותר מכל אריכות דברים אלו דודאי מדלא מחלקים לפרש בלא רוב בשר כדמפרש והחוט קיים ש"מ אפילו עם הבשר נמי כשר. שוב ראיתי בתשובת שבות יעקב חלק א' סי' נ' כתב להיפוך. ולענ"ד סתימת הש"ע ודאי מורה לדעתי דאל"ה הי' מוכרח עכ"פ לבאר דין נשבר מפרקת ורוב בשר בלא החוט דאסור מיהו כדביאר הרמב"ם והטור. ועיין פה בב"י וצ"ע סימן כח סעיף ג'. עט"ז מביא בשם רש"ל דהיינו דוקא בצבי הבא על התייש' אבל תייש הבא על הצבי' שוחטין ומכסין בי"ט כיון דשה ואפילו מקצת שה. ולענ"ד תימה אף כי דבריו לקוחים מהסוגי' דפרק אותו וא"ב דאמר ר"פ בפי' הכי ע"ש דף פ"א. מ"מ יראה דכל סוגי' זו אזלא לאינך תירוצים דמס' ביצה ז' אבל לתי' רב מרי שם דמסיק הטעם משום גזירה שמא יתיר חלבו א"כ אף בתיש הבא על הצבי' אף דחייב בכסוי בודאי מ"מ הא חלבו אסור מספק חוששין לזרע אב ושור ואפילו מקצת שור א"כ אסור לכסותו משום גזירה הנ"ל. והיש"ש גופי' פסק במס' ביצה כתי' רב מרי דאפילו יש לו אפר מוכן אסור לכסותו. וה"נ פסק הטור א"ח. ולדעתי היינו דעת הפוסקים שסתמו וכתבו כלאים הבא מבהמה וחי' ולא חילקו ואף שסתמו נמי שלא יברך ובזה לפ"ר צדקו דבתייש הבא על הצבי' דודאי חייב ומהראוי שיברך אבל לא יפלא מהיות שצודק דברי בעל זבחי צדק שכתב הטעם דלא יברך משום גזירה דהתרת חלבו. ואף שהש"ך כתב שלא דק. לענ"ד דק היטב. ומדהוקשה לו סתימת הפוסקים ביאר ההוא טעמא ששייך בכולם וכדבריו משמע בהסוגי' דביצה דמקשה א"ה בחול נמי לגזור והמסקנא דבחול מימר אמר מספיקא אמרו רבנן זיל כסי. משא"כ אם יברך בחול נמי יאמרו ודאי חי' הוא ויתיר חלבו. כיון דלשיטת הרמב"ם והרא"ש וטור וש"ע לגבי ספק הדין שלא לברך ואיהו יברך פשיטא דאיכא למגזר בחול נמי שיתיר חלבו וק"ל:

סעיף ט או ששחט חי' ועוף כסוי אחד לכולם עיין ב"י והוא כת"ק דר"י. תימה לי הא בגמרא מפרש פלוגתייהו משום דר"י יליף טעמו מאו ורבנן סברי דמבעי להו או לחלק. וע"ש תוס' ד"ה לחלק ומוכח דר' יונתן דלא צריך קרא לחלק ע"כ כר"י סובר. ובדף ע"ט ד"ה עייל מייתי תוס' מדרבא ס"ל כר' יונתן הלכה כותי'. ואף למאי דפסקינן כר' יהודה בפריד' מ"מ ספוקי מספקא לי' וא"כ לכל הפחות נמי ליחייב בכסוי כל חדא מספק דלמא כר' יונתן דלחלק לא צריך קרא ואתא או לכדדרש ר' יהודה וצ"ע:

סעיף יא כסהו הרוח פטור מלכסות חזר ונתגלה חייב לכסות. וכן הוא במשנה וברמב"ם ומבואר מהרמב"ם מדאינו מפרש בזה בלא ברכה כדמפרש בכוי שהוא הממציא זה כמבואר שהוצרך להשיב לחכמי לוניל ופשיטא שהי' יותר מחויב לבאר בדין זה ודאי נשמע דמודה הכא שיברך. והכי נראה מסתימת כל הבאים אחריו זולת הפר"ח שכתב מדמסקינן בע"ז דף ס"ז דיש ספק במצות אם יש דחוי על כן יכסה בלא ברכה ומדלא משמע לי' הכי מסתימת הפוסקים דקדקתי בסוגי' הנ"ל וראיתי הלשון מסיק דר"פ גופא איבעי לי' מפשט פשיטא לי' לר"פ דאין דיחוי אצל מצות ל"ש לקולא ל"ש לחומרא א"ד ספוקי מספקא לי' ולחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן. ולא קאמר מתני' גופא מספקא לי' מפשט פשיטא לי' לתנא דאין דיחוי ל"ש וכו' או דלמא ספוקי מספקא לי' א"ו חדא דזה אין סברא דמה דמסופק להאמוראים יהי' ספק לתנאים בלי מציאת פלוגתא כדאיתא בשבועות דף כ' בתוס' ד"ה איסור. ותו דלשון חייב לכסות לא משמע אלא בחיוב ברור אלא הספק הוא על דרך זה די"ל אין דיחוי מדאורייתא ואז הוא בין לקולא וכו' וי"ל נמי מד"ת יש דיחוי אלא מדרבנן לחומרא אין דיחוי וחייב לכסות מדרבנן ולהכי קאמר דר"פ גופי' דאמר זאת אומרת אין דיחוי איבעי' לי' מפשט פשיטא לי' דאין סברא גבי' לומר מדרבנן אין דיחוי ופשיט ממתני' אין דיחוי מדאורייתא ל"ש לקולא וכו' א"ד ספוקי מספקא לי' לר"פ ולחומרא אמרינן כלומר מה דפשט ממתני' זאת אומרת אין דיחוי היינו לחומרא נשמע ממתני' עכ"פ דמדרבנן אין דיחוי ולעולם בדאורייתא דהיינו לקולא עדיין ספוקי מספקא לי'. אבל להתנא ודאי אין ספק אלא אם ד"ת אין דיחוי חייב ד"ת ואם ד"ת יש דיחוי מ"מ חייב ודאי מדרבנן וא"כ הוי ודאי דדבריהם דבעי ברכה לכ"ע כנר חנוכה וכמסקנא דשבת. וזה הי' נלענ"ד ברור לולא שבסוכה דף ל"ג פרש"י הספק להתנא וצ"ע ועכ"ז מה דמשמע מריש דברי הפר"ח דאם החיוב בברכה יהי' מחויב לגלות כדי שיברך. זה ודאי ליתא כמבואר ממתני' דקתני חייב לכסות בחזר ונתגלה ולא קתני כסהו הרוח חייב לגלות ולחזור ולכסותו א"ו דזה אסור אפילו כדי שלא להביא עצמו לחיוב ברכה שאינה צריכה כי גם זה אין רצון הבורא כמו שאסור להרבות בחנם בקדיש וברכו. וכן מוכח מתוס' זבחים דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו. וכן כתבו בסוכה דף ל"ג ע"ש וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף