בית מאיר/אורח חיים/תצט

בית מאיר ‏ אורח חיים תצט

סעיף ג' מותר להגביה עורה כתב הב"ח בדברי ב"ש לא זו אף זו קתני בי"ש דל"מ לפני דורסן דזהו צורך עיבוד שמתעביד ע"י הדריסה אלא אפילו להגביה לשוטחן ע"ג כלונסות נמי אסור עכ"ל וממילא א"כ ב"ה שמתירין אפילו ליתן מכ"ש שמתירין לשוטחן ע"ג כלונסות ועיין במ"א במה שהקשה עליו והעלה לאיסור ולענ"ד הי' נראה נהי דפי' הב"ח במלת להגביה אין מוכרח די"ל להגביה היינו מן הארץ כדי לטלטלו וכזה מוכח מקושי' תוס' שבת דף ק"ט ור"ן הכא דמן דאמר עולא שהתירו עור לפני דורסן משום תחילתו אין להוכיח שהטלטול אסור אלא דלפני דורסן משום דעבוד זולת משום תחילתו הי' אסור אלא דמשמע להו דל"ד אמר עולא עור לפני דורסן אלא כל מה שהתירו ב"ה שבכללו היתר הגבהה נמי אך משום תחילתו ואילו לפי' הב"ח אף מזה לא מוכח האיסור טלטול די"ל ההיתר הגבהה ליתן ע"ג כלונסות דיש בו נמי משום תיקון הוא שהצריכו משום תחילתו אלא משמע דפירשו להגביהן מן הארץ לטלטל מ"מ י"ל אף כפי' הב"ח והיינו משום דסובר דלהגביהן ע"ג כלונסות אין בם משום לתא דתיקון. ותדע דהכי ס"ל דאילו נמי סובר דיש בע"ג כלונסות לתא דתיקון מלבד הטלטול מה זה שב"ש מסיימו אא"כ יש עליו כזית בשר מה תועלת בהכזית בשר לגבי תיקון העור ואף דגבי חלב שאסור לשטוח ע"ג יתידות משמע דיש בו תיקון מלבד הטלטול ובפרט להגהות אשר"י שמתיר החלב בטלטול דודאי מוכח דבהשטיחה ע"ג יתידות יש בו משום תיקון אכתי מנין לנו ללמוד דבעור ע"ג כלונסות יש בו נמי צד איסור משום תיקון מלבד הטלטול ושפיר י"ל לפ"ז פירושו ואף מן התוס' הנ"ל אינו סתור וגם קושי' המ"א דהא לא שייך גבו דחזי למזגא ל"ק די"ל ע"כ לא צרכינן לדחזי למזגא אלא ליתנן לפני דורסן דיש בו משום לתא דעיבוד ולהכי בחלב ע"ג יתידות דלא חזי למזגא ואם נתיר מ"מ התיקון משום תחילתו אתי נמי לממלחינהו כדפי' רש"י משא"כ בעור ע"ג כלונסות שאין בם משום לתא דתיקון לא שייך למגזר בו אטו מליח' ומותר הטלטול בפשוט משום תחילתו:

תחילתו:

ואולם אף לשטת המ"א דיש בעור ע"ג כלונסות נמי צד איסור מלבד הטלטול ואף עם שפי' בלהגביה דלא כהב"ח מ"מ לענ"ד אין מוכרח דיש איסור בדבר כי מה שהוכיח המ"א משום דלא שייך גבייהו דחזי למזגא מזה נראה שסובר הפי' מה דלא מוכח בנתינת עור לפני דורסן דלצורך עיבוד עביד היינו משום דחזי למזגא עלייהו שם במקום שמונחים לפני דורסן ולהכי מחליט דזה לא שייך כשמונחים שטוחים ע"ג כלונסות ובעיני תמוה פי' זה דבמקום הדריסה מה שדורסין עליו ודאי לא למזגא עלייהו שם עביד אלא הוא כמשמעות פי' רש"י דז"ל דמימר האי דשרי ליה רבנן לתתו לפני דורסן מפני צורך י"ט התירו שאף שטיחתו צורך י"ט דחזי למזגא עלייהו ולא כתב שאף שטיחתו צורך י"ט למזגא עלייהו אלא דחזי למזגא ור"ל משום דחזי למזגא ע"י הדחק כדאיתא בהר"ן י"ל שהנתינה לפני הדורסן מכשרי להו יותר קצת למזגא עלייהו בתר הכי כשירצה ויסלקנה מפני הדורסן וימזג עלייהו ולפי זה ודאי אף בשטיחה ע"ג כלונסות נהי שהוא נמי לשטתו תיקון במקצת ודאי נמי דלא מוכח מילתא דלתקון העור שרי ליה רבנן אלא משום צורך י"ט באשר חזו למזגא ומ"ש שכן מוכח בגמרא מדפריך מ"ש מעור לפני דורסן ולא פריך מ"ש מהא דמותר לשטוח העור ע"ג יתידות אלא ע"כ אסור להגביה ע"ג יתידות הם דברים מותמהים דאם המקשן סבר בהחלט דאסור ע"ג יתידות מטעם ההבדל דמוכח מילתא יותר מלפני דורסן מה קשיא ליה על איסור חלב ע"ג יתידות הא פשיטא יותר דמוכח מילתא. א"ו הפשוט דלהכי לא מקשה מהיתר עור ע"ג כלונסות שהרי זה לא נאמר בהדיא די"ל אך ההגבהה דהיינו הטלטול התירו ולא התיקון שע"ג יתידות להכי פריך מלפני דורסן שמזה נשמע במכ"ש דאף ע"ג יתידות שרי כדדן הב"ח ובהתירוץ דלא מוכח מילת' ממיל' מכ"ש דהנתינ' ע"ג כלונסו' שרי משום דנמי לא מוכח משום דחזי למזגא וכנ"ל וכך נלענ' ומ"ש תו וכן משמע בתוס' שבת שהקשו וכו' פשיטא דלשטתו דיש בעור ע"ג יתידות משום לתא דתיקון ודאי דמודה הב"ח דלהגביה הפירוש פשוט לטלטל ושפיר הוכיחו כנ"ל ולא פי' הב"ח פירושו אלא לשטתו שסובר שאין בו משום חיקון וכנ"ל אבל לשטתו דממילא לא איירי שום אדם מאיסור נתינת עור ע"ג יתידות י"ל דלהאמת אף זה שרי ומ"ש שכן משמע מהרא"ש ור"ן ויש"ש ע"ש כי לא משמע ולא מידי ודוק:

סעיף ד' אין מולחין היש"ש וכל הבאים אחריו העתיקו הג"א שהטלטול מותר בהם וא"כ ע"כ מה שאסור להפוך בהם או לשוטחן ע"ג יתידות ע"כ לא משום הטלטול אלא משום דמחזי כמתקו וא"כ מה דמסיים הרמב"ם באיסורים הנ"ל מפני שאינם ראוים לאכילה דמשמע אילו היו ראוים לאכילה הי' שרי וקשה ומה בכך הא מ"מ מחזי כמתקן וע"כ דהכי פירושו דמפני שאינם ראוים לאכילה לא שייך גבייהו לומר לא מוכח מילתא משום דחזי לאכילה ולמזגא כמו בעורות פשיטא דלא חזיא כמבואר בהגמרא והוי מוכח מילתא ולכן אסור ואולם בספר שטה מקובצת איתא על דברי ר' יהושיע שוטחין ע"ג יתידות פי' בשעת ההפשט שהוא תופסן בידו דאילו לבתר הכי אינם בני טלטול ויראה מה שהכריחו לפי' זה היינו משום דמשמע לו מדלא נקיט ר"י להתיר מה שאוסר הת"ק דהיינו ההיפוך משמע לו דמודה בלהפך בהם שהוא אסור מפני שאינם טלטול ומה דמתיר בהשטיחה היינו בשעת ההפשט שתופסן בידו וא"כ לדידן שאוסרין השטיחה אף בעודן בידו ע"כ נמי משום דמחזי כמתקן אבל בההיפך בהן אפשר דלא שייך כלל גבייהו משום תיקון רק כל איסורו משום הטלטול ושפיר י"ל פי' הרמב"ם פשוט שנותן טעם על איסור ההיפך משום דלאו בני טלטול נינהו מפני שאינם ראוים לאכילה ואי משום הג"א דחזי להדלקה עיין מ"א מה שגמגם ולהרמב"ם ניחא דפסק כר"י בי"ט ואפילו מוקצה אוסר בי"ט ועיין פר"ח וצ"ע:

(סעיף הנ"ל) הג"ה ונוצות עיין פר"ח אוסר בזה הטעם דלא שייך גבייהו דחזי למזגא ולא שרי משום תחילתן אלא בצירוף משום דחזי למזגא ולא שרי מה ההכרח לסיים בחלבים הכא אתי למימר מ"ט שרי לי' רבנן כי היכי דלא ליסרחן מה לי למשטחינהו מה לי לממלחינהו ת"ל התם חזי למזגא ויש לצרף להיתר משום תחילתו הכא לא חזו ומשום תחילתן לחוד לא שרינן א"ו משמע דבמה דלא שייך גזירה כמו בנוצת מטעם תחילתו לחוד נמי שרי:

והפי' בהסוגי' אלו לא אשמעינן עולא הא משום דחזי למזגא שרי ואפי' מעי"ט קמ"ל דעיקר ההיתר משום תחילתו לחוד והחזי למזגא אינו פועל כ"א דליהוי לא מוכח מילתא ומה שהוכיח מפסק הרי"ף דהתירוץ לב"ה ע"כ קיים דע"כ לא שרי אלא משום דחזי למזגא ר"ל ולא מוכח מילתא ונמצא שאין בהם משום לתא דאיסורא יותר משא"כ בדקר נעוץ וצ"ע:

סימן תק סעיף ד' מולגין ומהבהבין אותם באור מסתימת הברייתא וכל הפוסקים מבואר דאפילו נשחט מעי"ט מותר וקשה לי אטו במלאכה זו יש הפסד או הפגת טעם אם נעשה מעי"ט וא"כ מה יענו היש מחמירין שבסי' תצ"ה סעי' ד' דאפילו במלאכת אוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם אסור לעשות בי"ט וכוותייהו מסיק הפר"ח להלכה דעכ"פ מדרבנן אסור ואם נאמר דבאמת שטה זו מוקמו הברייתא דוקא בנשחט בי"ט צ"ע הסתימה הכא ותו דא"כ קשה פשיטא דשרי ודנימא דיש הפגת טעם בזה אם נעשה בעי"ט דחוק עלי מאוד וצ"ע:

סעיף ה מותר למלוח עיין ט"ז שכתב שמשתומם על הב"י חדא דהא כבר כתב הטור בסי' תצ"ט וכו' והא פשיטא דלא מיירי שם מחתיכה אחד' א"י מה קשה מזה דנהי דאיירי בהרבה חתיכות היינו מה שצריך לכולם לאכול היום ואין הערמתו אלא במה שמלחן בהרבה מקומות כדי למלוח כולה אבל .. למלוח מה דלא צריך לו ע"י הערמה מנין מזה:

סעיף ו נוהגים לנקר עיין מ"א כתב סוף הדברים ומ"ש בתה"ד דרוב הגאונים פסקו דלא כרב היינו משום שהוא מתקן גמור דקודם היתה כל העיסה טבל תדע דאפילו המתירין אוכל נפש אוסרין להפריש חלה כנראה דבזה רוצה לחלק בין המתירין אוכל נפש אפילו אפשר מעי"ט לבין הפרשת חלה שמודים שאסור היינו משום דבחלה הוא מתקן גמור וא"י אטו מבשל לאו היינו מתקן גמור אבל העיקר לענ' דהפרשת חלה מפני שאינן אלא הכשר העיסה מאיסור טבל אינו מלאכת אוכל נפש ממש אלא מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט דאסור וסברא זו נאמרה ביש"ש פ"ק סי' ל"ב לענין מליחה מדם ע"ש וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף