אליה רבה/אורח חיים/תצט

אליה רבה ‏ אורח חיים תצט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ורגליה וכו'. לשון השולחן ערוך מרגל אחד והנה מרמב"ם פרק ג' מהלכות יום טוב וה"ב [והוא בעצמו בכסף משנה] דקדק מזה דבענין אחר שרי דדוקא דרך רגל אחת יש טורח רב והלבוש דנקט רגליה לשון רבים הוא לשון רש"י אבל רש"י אינו מדקדק בהוצאת בשר דרך רגל אחת וביו"ד ריש סימן ש"ס כתב לשון רש"י לחוד, וצריך עיון גם על השולחן ערוך דכאן כתב בלשון הרמב"ם שם כתב לשון רש"י. כתב הט"ז תימא על רמ"א שלא הביא דעת הטור דכתב סתם שאין להפשיט עור שלם, עד כאן, ובעבודת הקודש לרשב"א וכלבו ראיתי בלשון הרמב"ם ונראה לי דלכך פסקו הרמב"ם דלא כב"ח דמחמיר בכל ענין:

ב

[ב] מפני שטורח וכו'. ועוד שנראה כמתכוין לעשות כלי (עבודת הקודש):

ג

[ג] [לבוש] ואם רוצה וכו'. הנה רש"ל וב"ח וכל אחרונים תמהו דעל כרחך יש טעות סופר בטור כיון שכתב דין זה בשם בעל הלכות גדולות והרא"ש פרק המביא כתב בשמו דאפילו לאכול אסור משום דקל יותר להפשיט וכן כתבו תוס' ומרדכי ואגודה וריא"ז, עד כאן, ושמתי אל לבי לעיין בבעל הלכות גדולות גופיה וראיתי בדף מ"ו דוקא ראש ורגלים אבל גדיא כולה לא עבדינן מליגין ביום טוב דאפשר לאשלוחי למשכיה עד כאן לשונו, הרי דלא נזכר שם מאפילו לאכול ואדרבה משמע להתיר אם רוצה לאכול העור דלא שייך בזה טעם דאפשר לאשלוחי למשכיה אלא בשאין רוצה לאכול העור רק עושה מליגה במקום הפשטה הוא דשייך טעם זה וכן בתוס' דף ל"ד ומרדכי וריא"ז לא כתבו אפילו לאכול ובאמת אין מן הסברא למנוע אוכל נפש משום טורח, וקשה על הרא"ש ואגודה, וצריך לומר דסבירא ליה דזה לא הוי אוכל נפש לפי שאין עושין כן אלא המפונקים ביותר כמו שכתב רשב"א ומכל מקום הא מסיק הרשב"א כמתירין, ומשמע אפילו אין רוצה לאכול העור וכן מצאתי בשבלי הלקט סימן פ"ו וספר תניא ואגור בשם בעל הדברות ורב כהן צדק לכן נראה לי להקל על כל פנים ברוצה לאכול העור ועופות לכולי עלמא מותר בכל עניין. והנה בים של שלמה סימן כ"א כתב זה לשונו כתב הטור אם רוצה למלגו כדי לאכול עורו מפני שיש בו טורח יותר שרי ותימא בעיני להיות המליגה קלה מהפשט, עד כאן, וכן תמה הט"ז. ונראה לי דטור הכי קאמר כיון שרוצה לאכול העור אם כן ימלוג העור אחר הפשטה וזה טורח יותר ממליגת העור כשהוא על גבי הגוף כנזכר לעיל. גם תמיהני הא הב"ח מביא נוסחת הטור אסור למלוג גדי מפני שיש בו טורח יותר מבהפשט ואם רוצה למולגו כדי לאכול עורו שרי, עד כאן, ואם כן יש לומר דטעם דשרי כדי לאכול עור משום אוכל נפש וכן מבואר שהיה ללבוש נוסחא זו בטור:

ד

[ד] להגביה וכו'. פירוש לטלטלו מחמה לצל אבל להגביה ולשוטחה על גבי יתידות אסור:

ה

[ה] למלוח עליה וכו'. בשר (טור), וכן מה שכתב ומותר להערים למולחו וכו' פירש הט"ז בסימן ת"ק ס"ק ב' מולח מעט בשר בכאן ומעט בשר בכאן עד שימלוח העור כולו וכן מצאתי בראב"ן דף ע"ו ע"ז, והט"ז האריך לדקדק בחינם ולמלוח חתיכת בשר אחת בהרבה מקומות על העור אסור דכיון שמלח יותר מראוי מוכח שעושה בשביל עור והנוצות וכו' מידי דהוה אעור לפני הדורסין (מרדכי), וצריך עיון דהתם כדקאמר הש"ס טעמא משום דחזיא למיזגא עליה, הא היכי דלא שייך טעם זה אסור, ויש לומר דוקא התם דגזרינן דאתא למימלח צריכין לטעם זה מה שאין כן בנוצות דלא שייך אתא למימלח מתירין סופן משום תחילתן, עוד יש לומר דלא גמרינן אלא בשעושה תיקון כגון ליתן על גבי יתידות דגזרינן דאתא למימלח לתיקון אבל להצניען מותר דלא דמי לתיקון, אך קשה על תוס' שבת דף מ"ט דהקשו על דקאמר התירו סופן וכו' הא עור אסור בטילטול, עד כאן, דילמא לעולם מותר בטילטול והא דהוצרך לטעם דהתיר סופן וכו' היינו משום שעושה כמו תיקון והערמה מותר לכל אדם אפילו אינו צורבא מרבנן. כתב מגן אברהם נראה לי שמונח העור בשיפוע דאם לא כן הוי ליה כלי שאינו מנוקב, עד כאן, וצריך עיון דודאי הדם יוצא דרך העור כמו שכתב ביו"ד סימן ע"א:

ו

[ו] ומערב יום טוב וכו'. אפילו הופשטה ביום טוב ואם שחטה סמוך לחשיכה שלא היה שהות להפשיטה מערב יום טוב הניח מגן אברהם בצריך עיון, ונראה להחמיר דלא פליג וכן בשוכח למלוח מערב יום טוב. ואם נשחט ביום טוב ראשון מסתפק בתשובת מהרי"ל סימן ע"ג אם מותר בשני, ועיין סימן תק"ז ס"ק ח':

ז

[ז] ולא מהפכים וכו'. צריך עיון דבש"ס [ביצה] דף ח' מבואר טעם האיסור כיון דמוכחא מילתא שלתיקון חלבים מכוין אתא נמי לאמלוחי ותדע דהא רש"ל וב"ח כתבו בשם הגהות אשירי דמותר בטילטול דחזי להדלקה אלא דאין אסור אלא להפכן או לשטחן ברוח כדי שיתקשה, מיהו במגן אברהם השיג דהגהות אשירי מתיר בנולד (את"ל מאי) [אם כן למאי] דקיימא לן נולד אסור גם החלב אסור כשנשחטה ביום טוב כמו גרעינין בסוף סימן תק"א, אך צריך עיון דראייתו מתוס' שבת דף כ"ט דמשמע בנשחטה ביום טוב אסור לטלטל המעיים שהסריחו, עד כאן, הא בעבודת הקודש דף מ"ה מתיר גם סבירא ליה דמוקצה ונולד אסור ואוסר בדף מ"ו הגרעינין אלא על כרחך צריכין לחלק, גם בסימן תצ"ז הקשיתי. כתב מגן אברהם להצניען מותר אבל כשנשחטה מערב יום טוב מותר לטלטל חלבים דחזי להדלקה והוא הדין חתיכות שעוה דיכול להניח פתילה על גבי וחזי להדלקה, ועור שהופשט מערב יום טוב אם הוא לח אסור לטלטלו ואם יבש מותר כמו שכתב סימן ש"ח סעיף כ"ה אבל כשנשחט ביום טוב אם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסרח אבל יבש אסור דהוה ליה כנולד. כתב הט"ז דאם הקצה חלב לסחורה אסור בטילטול:

ח

[ח] [לבוש] שאין מתקלקלות וכו'. לעניות דעתי אף שמתקלקלות אסור דגזרינן משום מליחה וכן משמע בש"ס [ביצה] דף ח' דקאמר אף שהתירו בעור סופן משום תחילתו התירו להפך ולשטוח:

ט

[ט] [לבוש] שאין דרך וכו'. ואפשר דבזמן הזה דאין דרך למלוח על גבי עור אסור למלוח על גביו ביום טוב, וגם בחול אין דרך למלוח העור (מגן אברהם), מיהו בטור כתב טעם אחר דחלב סגי ליה במליחה מועטת והוי כמעבד וכן כתב ריא"ז בשלטי גיבורים משמע דלא סבירא ליה טעמא דאין דרך ור"ן יחידאה הוא, גם יש לחלק בין אין דרך ובין מחמת איסור ועוד כיון דבחול אין דרך לא מייתי כמעבד כל כך:

י

[י] מותר לטלטלו וכו'. ואף אם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, תוס' [ביצה] דף י' ונראה דמשום הכי הוצרך הלבוש לסיים טעם משום שמחת יום טוב לאשמועינן עוד דין זה והנחלת צבי השיג לחינם:

יא

[יא] מחמה לצל וכו'. או שלא יגנוב:

יב

[יב] אבל לצורך וכו'. בים של שלמה סימן כ"ט אוסר ויש להקל וכן פסק בעבודת הקודש דף מ"ב ור"ן ובעץ כבד שעומד לקצב עליו בשר מותר דמלאכתו להיתר (רש"ל וט"ז), ומשמע אף מחמה לצל ועיין סימן ש"ח סעיף ד' כתב בגליון ר' מזיס מטלטלין שופר להשקותו ופנקס ומראה לכסות בו כלים (אור זרוע) עיין סימן ש"ח סעיף ד':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.