בית מאיר/אורח חיים/שעב

בית מאיר ‏ אורח חיים שעב

סעיף א' ומהגג לקרפף שאינו יותר מסאתים או שהוקף לדירה אפילו יותר מסאתים:

הא יותר מסאתים שלא הוקף לדירה מבואר בטור שהוא כרמלית ואסור לטלטל ממנו לחצר וה"ה לגג ואם כן לשון רש"י ז"ל שבפרק ר"א דמילה המובא בב"י בלשון זה ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה רשות אחת לגבו חבירו (או לגבי חצר) לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה. ע"כ מה שהגהתי הוא ט"ס. גם שם ברש"י שבגמרא וצ"ע שוב ראיתי שכבר הרגיש נמי הת"ש:

בהנ"ל ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת מזה מבואר ודאי דכלים ששבתו בבית אפילו באו דרך היתר לחצר שלא עירבו כגון דרך מלבוש מכ"ש שאסורים לטלטל לחצר אחר כמבואר בגמרא דף צ"א במה דמשני בכומתא וסודרא אמנם אינו מבואר מה דין כלים אלו המובאים דרך מלבוש לחצר שלא ערבו בטלטול חצר זה עצמו:

ועיין בזה סי' שמ"ט שם הבאתי שהוא בפלוגתא דרש"י ותוס' עם העה"ק. וע"ש שהארכתי:

סעיף ג שתי חצירות כתב המ"א עיין ס"ס שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע וכו' וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן ומלבד שאין מן הסימנים שרומז עליהם שום ראי' אף גם כבר עמד עליו בא"ע לתמוה ע"פ דברי רש"י דף ע"א ע"ב שכתב שהשיתוף לחצירות כע"ח לבתים מה ע"ח משוי לבתים כחדא אף שיתוף מבוי משוי החצרות כהדדי:

סעיף ה חלון שבין ב' בתים כתב המ"א ומיירי וכו' דאי עירבו יכולים לטלטל דרך החצר א"י מה קמ"ל ומה קאמר שיכולים לטלטל דרך החצר הא אפילו דרך החורים ודרך חלון זה אפילו אין בו שיעור פתח נמי יכולים לטלטל דהא כל הרשות שבחצר אחד הוא והת"ש כתב עליו ודבריו מגומגמים דמה בכך שיכולים לטלטל דרך החצר מ"מ מיהו אסורות לטלטל דרך החלון אם אין בו כשעור כמש"ל:

ומגיה אותו. ולענ"ד דבריו עם הגהתו יותר מגומגם וכדכתבתי שכל שהחצר מעורב כל הבתים רשות אחד ומותרים לטלטל מבית לבית אפילו דרך חורין וה"ה להעלי' ומ"ש שני כמש"ל א"י למה רומז:

תו כתב המ"א לעלי' ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם עיין סי' ש"ע ס"ג גם זה אין בידי לפרשו דאם ר"ל דאם יש לו דרך על הבית התחתון שדר ואוכל שם הרי התחתון חשוב כדר בבית שער שאינו אוסר הא מביא ראיה לסתור דהא שם מבואר דקי"ל כר"י דבית שער דיחיד לא שמיה ב"ש גבי בית לכ"ע והת"ש להכי ביארו וכתב בשמו בלשון זה ומיירי שאין לו דרך על התחתון שאם יש לו דרך צריכים לערב יחד ור"ל דאז לא שייך לומר אם רצו מערבין יחד אלא דצריכים וגם זה א"י מנ"ל הא וכי מפני שיש להעליון דרך על התחתון אוסר עליו אם רצו שלא לערב יחד ושלא לטלטל מזה לזה אלא ילך כדרכו בלא טלטול בידו שהרי הוא רגל המותרת במקומה ועיין סי' שע"ח:

סעיף ו ואם אינו רחב ד' מותר דבפחות מד' מקום פטור הוא כן הוא בגמרא ועיין ס"ס שמ"ה מבואר דברה"י אין שייכות למ"פ ולפ"ר רציתי לידחק דאיירי בשהכותל עומדת על גבול שאינו מוקף ד' מחיצות כגון שהמחיצות החצירות נפסקים משני צדדי הכותל ברחוק יותר מג' אבל מלבד שהוא דוחק אף גם אינו שפירצות אלו חשובים פתחים. והעיקר עיין סי' שע"ה סעיף ב'. (בהנ"ל) והשני אסור להשתמש שם אף בכלים ששבתו בחצר. עיין מ"א מסיים ודלא כע"ש. ויראה שהוקשה להע"ש למה יהא השני אסור בכלי חצר וכל דברי המ"א תמוהים דמפני שיהא חבירו מותר בו אסרינן ע"ז בחנם אף מה קאמר ואם ישתמש בו הוי ליה כחצירו דמה"ת בשימוש כלים שתוך החצר יהא מוכרח שהוא כחצירו הא חצירות דשני בני אדם רשות אחד הם ודי לנו שנאמר שמפני שחצר הב' נמוך והוא לו תשמיש נחת הוא כולו חצירו ולהכי מותר אף בכלים ששבתו בבית אבל בכלים שבחצר מאין יבא האיסור ואולי יש לדחוק בהטעם דכיון דלהב' אינו גבוה י"ט לא הו"ל דין גג ולא דין חצר אלא דין בית גמור כיון דלהנמוך הוא תשמיש הרגיל והוי רה"י גמור אמנם ראיתי בהא"ע מביא בשם עה"ק שחולק בהדיא וצ"ע וגם ראייתו מתוס' צ"ע בחידושיו להש"ס שאינו ג"כ בידי ועיין סי' שע"ה סעיף ב' מה שהבאתי בשם הריטב"א:

סעיף ח עקר חולי' מראש הכותל למעטו מגובה עשרה אם יש בהמשך ד' מהני בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל ר"ל שאם עקר החולי' מעבר לעבר אז חשוב כפתח לערב אחד אם ירצו ואם רצו מערבין שנים וכשמערבין שנים שניהם אסורים להשתמש בכלי הבית בגובה הכותל שהרי הוא לשתיהן בשוה תשמישן בנחת ובין להשתמש בכל הכותל היינו ע"כ כשעוקר החולי' אך מעובי הכותל מצדו ונמצא דלדידיה הוי כל הכותל תשמישו בנחת ע"י המיעוט שמצדו שיוכל לעלות בפחות מי' ולעמוד על אותו מקו' נמוך שמצדו ומשם לעלות בכל הכותל והוי הכותל לדידיה תשמישו בנחת ולחבירו בקשה ולכן הוא מותר להשתמש בכל הכותל כמו בבנה איצטבא שבסעיף ט' ומינה דכמו דשם לשטת הרא"ש וש"ע צריך להיות האיצטבא ד' על ד' ואם לאו אף אינו מותר לו השימוש בכל הכותל משום דאינו ראוי לעמוד עליו כן הכא אותו הרוחב של מקום הנמוך שמצדו צריך להיות ד' על ד' משא"כ אם עיקר החולי' מעבר לעבר לעשות פתח פשיטא שאין צריך ד' אלא למשך הכותל וכל זה לענ"ד פשוט וא"כ א"י מ"ש המ"א ס"ק י"ו פי' וכו' דלא כע"ש ומראה עליו באצבע. לענ"ד הע"ש שפיר ידע מה קאמר דהיינו הענין להתיר להשתמש בכל הכותל בזה צריך ד' על ד' וק"ל:

סעיף טו והוא שתהא יבשה. עיין מ"א ובריטב"א באמת כתב דאיירי באשרה תלוש:

סעיף טז עיין ט"ז כתב פי' בדברי הר"ר יונתן ואין דבריו מובנים והעיקר כי נוסחא מוטעת הוא כי הנוסחא שלפנינו הכי וה"ה אם לא נסתם מכל וכו' כבעמוד ור"ל דאילו יותר מי' פירצה היא ומערבין אחד דוקא אבל ודאי מודה דבפחות מי' נמי סגי כל שרוחב ד' וה"ה אם הנסר שעליו רחב יותר מי' אמות חשוב פירצה ומערבין אחד וכן הוא במ"א סעיף יט נתמעט בחול עיין ט"ז כתב שבהב"ח יש ט"ס כי אין להם פירוש ולדעתי לדבריו אין פי' ועיין סי' שע"ד סעיף ב':

סוף הסימן מביא הב"י והט"ז דברי הגהות הרא"ש דדייק דכותל וחריץ איירי בדלא ערבו אבל עירבו מותר ר"ל דאם היה בהכותל פתח או חלון ועירבו או ששתפו במבוי וערבו החצירות דרך הפתחים אז מותרים שניהם תמיד בכל הכותל וחריץ וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף