כף החיים/אורח חיים/שעב

כף החיים ‏ אורח חיים שעב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] גגין וחצירות וכו'. וטעמא משום דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר וא"צ לערב חצירות אלא בשביל כלי הבית. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"א מ"א סק"ב. וגג היינו על הגג מ"א שם. ור"ל שאין עוד קירוי למעלה ממנו דאם לא כן הוי בכלל עלייה ואסור. וגם מיירי דאין הגג בולט חוץ למחיצת הבית דאם הוא בולט עיין דינו לעיל סי' שמ"ה סעי' ט"ז ולקמן סי' שע"ד סעי' ד'

ב

ב) שם. וקרפיפות. עיין לעייל סי' שמ"ו סעי' ג':

ג

ג) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו'. היינו שהונחו שם מבע"י ולאפוקי כששבתו בבית והוציאם לחצר בשוגג שאסור לטלטלם לחצר אחרת כשלא עירבו. וכ"כ בס' מנחת פתים דאם באו לחצר בהיתר כגון דרך מלבוש אסור להוציאן לחצר אחרת אבל באותו חצר כיון שכבר באו מותר לטלטל בכולו לשיטת רש"י שבת ק"ל ותו' עירובין צ"א. ד"ה וכלים. וכ"כ בפשיטות בס' גאון יעקב עירובין ר"פ כל גגות, אבל דעת הרשב"א בס' עה"ק, דאפי' הובאו לחצר בהיתר אסור לטלטל בו אלא תוך ד"א כמו ברה"ר יעו"ש. ועיין בחי' רעק"א פ' כל גגות משנה ב' ובסי' בית מאיר סי' שמ"ו שכתב דאם הוציא כלי בית לבית אחר שלא עירבו בזה לכ"ע מותר לטלטל בכל הבית ודלא כאה"ע סי' שס"ו יעו"ש:

ד

ד) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו'. וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי' הם של אדם אחד. רש"י עירובין סוף דף כ"ג ותו' סוף דף ע"ו. מ"א סק"א. ואפי' הוא פחות מסאתים. תו"ש או' א' א"א או' א' ר"ז או' א' ולטלטל מקרפף שהוקף לדירה לקרפף שלא הוקף לדירה יותר מב"ס או' א' פחות מב"ס וא' יותר מב"ס ושניהם לא הוקף לדירה אסור לטלטל מזה לזה כמרה"י לכרמלית מדרבנן ולא מהני עירוב אבל שניהם יותר מב"ם ושניהם לא הוקפו מותר מזה לזה בד"א. וכן מקרפף זה לכרמלית גמור מותר כבס' שמ"ו סעי' ג' ומחצר לקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה אסור מזה לזה אפי' אמה א' כמרה"י לכרמלית. מש"ז או' א' ועיין לקמן או' ט"ו:

ה

ה) שם. או לגג. ר"ל מחצרו לגג חבירו:

ו

ו) שם. או לראש הכותל שביניהם. ר"ל שבין שתי חצירות. ועיין לקמן סעי' ו':

ז

ז) שם. אפי' גבוה ממנו הרבה. ולא אמרינן שעי"ז יתחלקו לשתי רשויות ולאפוקי מדברי ר"מ במשנה:

ח

ח) שם. ומהגג לקרפף. וה"ה מחצר לקרפף. וכן מקרפף של זה לקרפף של אחר. ר"ז שם:

ט

ט) שם. שאינו יותר מסאתים. דאם הוא יותר מסאתים הוי בכלל כרמלית כיון שלא הוקף לדירה כמ"ש לקמן סעי' כ' וא"כ אסור להוציא ממנו לרה"י. ועיין לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם או' כ"ז:

י

י) שם. או למבוי שמתוקן וכו'. שדינו ג"כ כחצר שאינה מעורבת ולא ככרמלית כמ"ש בסי' שפ"ח. ר"ז שם:

יא

יא) שם. אפי' לא עירבו בו. ר"ל שלא נשתתפו בו החצירות ביחד. וכ"כ הר"ז שם. ועיין לקמן בסי' שפ"ח:

יב

יב) שם. לחצר אחרת. וה"ה לגג או לקרפף אחר כנז':

יג

יג) שם. ולא חיישינן שמה יטלטל וכו'. משום דהוי גזירה לגזירה. לבוש. תו"ש או' ד':

יד

יד) [סעיף ב'] ואסור לטלטל ממנו וכו'. וה"ה דבתוכו אסור לטלטל רק בתוך ד"א כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' יעו"ש:

טו

טו) שם. לקרפף אחר וכו'. בב"י כתב בשם רש"י דקרפף יותר מסאתים ולא הוקף לדירה קרו ליה רשות א' לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה יעו"ש. אבל הפרישה או' ד' כתב דמלשון הטור משמע שקרפף שהוא יותר מסאתים אסור להוציא כלל לחצר דהוי כמוציא מכרמלית לרה"י יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ג' וכ"כ לעיל או' ד' בשם המש"ז יעו"ש:

טז

טז) שם. לקרפף אחר וכו'. היינו שהוא ג"כ יותר מסאתים אבל בפחות מזה הוי רה"י ממש ואסור לטלטל ממנו לקרפף שהוא יותר מסאתים דהוי מטלטל מרה"י לכרמלית. תו"ש או' ה':

יז

טוב) שם. כי אם שתי אמות וכו'. דמכרמלית לכרמלית שרי כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' וכ"ז בכלים ששבתו בתוכן דאלו כלים ששבתו בבית והובאו לקרפף ע"י עכו"ם וכיוצא אסור להוציאם לקרפף אחר. ועיין לעיל או' ג' ודוק:

יח

חי) [סעיף ג'] שתי חצירות שרוצים לערב וכו'. והיינו שיש פתח או חלון ביניהם כמ"ש בסעי' שאח"ז. ועיין סס"י שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע שאם אין ביניהם חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן. מ"א סק"ג. אמנם בס' אה"ע תמה עליו דכיון דנשתתפו יחד הרי כולם כחצר אחד חשיבי למה לא יטלטלו מזה לזה כמו מבית לבית בחצר אחד יעו"ש. וכ"נ דעת התו"ש או' ו' וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב ובס' בית מאיר ובסי' עצי אלמוגים דלא כמ"א יעו"ש. וכ"ג דעת האחרונים:

יט

יט) שם. מוליכו בשביל כולם וכו'. וה"ה אם חצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו וכן הרב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו דק"ל דכל שאין דיורים אחרים בחצר א"צ לערב כמ"ש בסי' ש"ע אם באים לערב בחצר הסמוכה להם אחד עולין לכולן. ב"י. ואפילו משלו. ר"ז או' ד' ועיין לקמן או' כ"ב:

כ

ך) שם. אפי' פת משלו וכו'. דהואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולם. ב"י בשם רש"י:

כא

כא) שם. הגה. והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה. ר"ל שעירב עם בני חצירו תחלה ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או שהוליך שם פת משלו ולאפוקי אם הוליך שם הפת קודם שעירב עם בני חצירו דלא מהני משום דאין עירוב למפרע. כ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ"א סי' ו' יעו"ש. ומיהו לפי ע"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ט' דמתנים בשעת הנחת העירוב על הנוספים אח"כ אפי' לא עירב עמהם אלא שבא לדור שם ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או הוליך פת משלו מהני:

כב

כב) שם. בהגה. או שא"צ לערב וכו'. עיין לעיל או' י"ט דהנך נמי כחד חשיבי ואחד מוליך בשביל כולם וכולם מותרין:

כג

כג) שם. בהגה. כמ"ש סי' ש"ע. סעי' ד' וסעי' ה':

כד

כד) שם. והוא שעירבו בני חצר השנייה וכו'. דאל"כ הא הניחו עירובין במקום האסור דכיון דלא עירבו בני אותה חצר הא אינהו בעצמן אינם יכולין לטלטל מבית לחצר ואיך בני חצר אחרת יוכלו לטלטל שם וא"כ אפי' בחצרם אינם יכולין לטלטל כלי הבית לחצר אם הוליכו עירובן לשם כיון שעירובן הונח במקום האסור.

כה

כה) שם. ואין בני חצר השניה צריכין פת וכו'. דבית שמניחין בו עירוב או שיתוף א"צ לתת פת לעירוב כמ"ש סי' שס"ו. תו"ש או' ט'

כו

כו) שם. אלא העירוב שעשו וכו'. פי' שמניח עירוב ב' חצירות ביחד כדלקמן סי' שפ"ו. פרישה או' ז':

כז

כז) [סעיף ד'] אין שתי חצרות יכולות לערב וכו'. וכ"ז מיירי כשלא נשתתפו החצירות במבוי דאם נשתתפו הו"ל כולם כחצר אחד ומותר לטלטל מזה לזה אפי' ע"י חור קטן שבניהם כמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש.

כח

כח) שם. יכולות לערב יחד. היינו כדי לטלטל אפי' כלי הבית מזה לזה דאי כלים ששבחי בחצר אפי' בלא עירוב יכולין לטלטל מחצר לחצר כמ"ש סעי' א':

כט

כט) שם. אלא א"כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד"ט וכו'. משמע דגם הפתח שיעורו בד"ט על ד"ט וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב אבל הר"ז או' ה' כתב פתח רחב ד"ט או חלון שיש בו ד' על ד' וכו' ומדלא הזכיר בפתח ד"ט על ד"ט כמו בחלון משמע דדוקא ברוחב סגי בד"ט אבל בגובה בעינן כדין שאר פתחים והיינו י"ט כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ז סעי' ב' בהגה לענין חיוב מזוזה יעו"ש. וכ"כ בפי' ר"ח בעירובין ע"ח ע"ב דדוקא בחלון סגי שיעור ד"ט על ד"ט אבל בפתח בענין שיעור מלא קומתו יעו"ש ונראה דשיעור מלא קומתו לאו דוקא אלא דהיינו נמי י"ט דיכול לכפוף קומתו ולצאת ולבא. ואפשר שגם דברי הש"ע יש לפרש כן דמ"ש יהא פתח ביניהם ר"ל כדין פתח דעלמא גבוה י"ט ורחבו ד"ט. וע"כ נראה דיש להחמיר:

ל

ל) שם. או חלון וכו'. ואז מותר לטלטל אפי' דרך פתחים קטנים. ב"י בשם שה"ל. מ"א סק"ד. או אפי' דרך חור שביניהם. תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ה':

לא

לא) שם. שיש בו ד' על ד"ט. אבל פחות מזה אפי' ארוך הרבה אינו משלים לשיעור הרוחב דלא חשיב פתחא דהא לא חזי להכניס ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתיה דמי ואין מערבין אחד. ב"י בשם שה"ל. ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא. גמ' וצריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך עשרה לארץ כדי שיהא המרובע תוך עשרה לארץ. מ"א סק"ה. והטעם משום דבעינן שיהא החלון ד"ט על ד"ט. והאלכסון של ד"ט על ד"ט עולה ד"ט וח' חומשין דהיינו ה' טפחים וג' חומשין ע"פ הכלל כל אמתא בריבוע אמתא וחרי חומשי באלכסון וא"כ כשבא לעשות עיגול המקיף ע"פ הכלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט יהיה חוט המקיף ג"פ ה' טפחים וג' חומשין עולה ט"ז טפחים וד' חומשין דהיינו שבסר נכי חומשא. ומ"ש צריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך יו"ד סמוך לארץ וכו' משום דהעיגול יותר מן הריבוע ח' חומשין כשיעור מה שהאלכסון עולה יותר מן המרובע דהא האלכסון של הריבוע עומד תוך העיגול ונוגע בצדדין ובקרנות בעיגול וא"כ מגיע לעיגול למעלה מן הרבוע ד' חומשין ולמטה מן הריבוע ד' חומשין והעיגול אינו מועיל כיון שאין ברחבו ד"ט ולכן בעינן ד' חומשין ומשהו בתוך יו"ד כדי שיהא אותי משהו ברחב ד"ט תוך יו"ד. מחה"ש. (ויש שם ט"ס הידוע דבמקום חומשין כתוב טפחים):

לב

לב) שם. ויהיה קצתו בתוך י"ט וכו'. ואפי' משהו רש"י עירובין ע"ו מ"א. וכ"כ הטור. אבל אם כל החלון הוא למעלה מי"ט אינו מועיל כלום כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולפת בין החצר וא"א להם לערב ביחד. ר"ז או' ה':

לג

לג) שם. ואם רצו מערבין כל א' לעצמו. ואז אסורין לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים וסדקים או ע"ג הכותל כלים ששבתו בתוך הבית. ר"ז שם. אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל מחצר לחצר אפי' בלא עירוב ואף דרך חור ושאין ביניהם פתח כלל נמי שרי דרשות אחת הן. א"א או' ד' ועיין סעי' א':

לד

לד) [סעיף ה'] חלון שבין שתי בתים וכו'. ומיירי שלא עירבו בהחצר אשר הבתים פתוחים לו דאי עירבו כל הבתים אשר בחצר נעשו רשות אחת ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור פתח או דרך חורין וסדקין. וה"ה אם החלון בין שתי בתים אשר בשתי חצירות ונשתתפו אוחם חצירות במבוי נעשו כל החצירות רשות אחת אפי' לכלים ששבתו בתוך הבית ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור או דרך חורין וסדקין כמ"ש לעיל או' ס"י יעו"ש. אבל אם עירבו ב' החצירות כל אחת לעצמה ולא נשתתפו במבוי וגם לא הוליכו העירוב מחצר לחצר אחרת כדי לערב יחד כמ"ש סעי' ג' אם רוצים לטלטל מן בתים של שתי חצירות ע"י חלון שביניהם צריכים לערב.

לה

לה) שם. אפי' הוא למעלה מיו"ד וכו'. דביתא כמאן דמליא דמי. גמ' ופירש"י והוי כמאן דלא גבוה עשרה. וכ"כ ב"י. ט"ז סק"ב. והר"ר יהונתן על הרי"פ במשנה פ' חלון כתב עוד הטעם לבית לפי שהוא מקורה וכ"כ התו"ש או' י"ב והר"ז או' ז' ועיין בס' גאון יעקב על עירובין ר"פ חלון שנסתפק אם הטעם דבית כמאן דמלא דמי משום דמקורה א"כ ה"ה בחצר מקורה או משום תשמיש הבית דוקא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז

לו

לו) שם. וה"ה לארובה שבין בית לעלייה וכו'. אבל חלונות שבין שתי עליות ושבין שני חדרים צריכין שיהא בתוך יו"ד כמו שתי חצרות. עה"ק. וצ"ע דבעירובין דף ע"ו דקאמר תרגמה אחצרות משמע דבעליות וחדרים דינם כבתים וכן משמעות הפו' דכל שהוא מקורה דינו כבתים. א"ר או' ג' וכ"כ המש"ז או' ב':

לז

לז) שם. וה"ה לארובה וכו'. קמ"ל דגם באמצע אמרינן דביתא כמאן דמליא דמי. עו"ש או' ג':

לח

לח) שם. שבין בית לעליה וכו'. ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם. מ"א סק"ז, דאם יש לו דרך על התחתון אף שאין בארובה ד' על ד' מערב דרך הפתח ומטלטל אף דרך חור. א"א או' ז' ומ"ש התו"ש והמחה"ש בביאור דברי מ"א הנז' כבר הקשה ע"ז בס' בית מאיר דהא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת כמ"ש ססי' שע"ח יעו"ש:

לט

טל) שם. בהגה. ואם עשו סריגה וכו'. דאין הנקבים מצטרפין לד' ט"ז סק"ג.

מ

מ) [סעיף ו'] אין לטלטל כלים ששבתו בבתים וכו'. ר"ל אע"ג דכלים ששבתו בבית זה מותר לטלטלם כב' החצירות וכן מבתי ב' החצירות לבית זה מ"מ כלים ששבתו בבית של חצר זו אסור להוליכם לחצר אחרת ע"י בית זה האמצעי כיון שלא עירבו ב' חצירות ביחד:

מא

מא) שם. אין לטלטל כלים וכו'. ודוקא כשנתן הבית עירובו בחצירות אבל אם ב' החצירות נתנו עירובן בבית הממוצע בין החצירות כולם מותרים זע"ז וכדלקמן רס"י שע"ח יעו"ש. מחה"ש.

מב

מב) שם. היה בין שתי חצירות כותל וכו'. אפי' אינו רחב ד' דלענין מיהוי מחיצה בכל דהו הוי סתימה ואין מערבין אחד. רש"י.

מג

מג) שם. גבוה י"ט. דאם אינו גבוה י"ט צריכים לערב אחד ולא שנים כמ"ש לקמן סעי' י"ט לגבי גדיש. וכ"כ ד"מ או' ג' בשם הר"ר יהונתן והביאו לקמן סעי' ז' בהגה. וכ"ה בהרמב"ם פ"ג דין ג' וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז ועי"ש מה שתמה על הלח"ם שלא כ"כ יעו"ש:

מד

מד) שם. גביה י"ט. ע"פ כל ארכי. ר"ז או' ח':

מה

מה) שם. ועשו עליו מחיצה וכו'. דק"ל גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין וכמ"ש בסי' שס"ב סעי' ב' ב"י:

מו

מו) שם. ועשו עליו מחיצה וכו'. וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלי מחיצה. גמ' מ"א סק"ח:

מז

מז) שם. יכולין להורידם לחצירות וכו'. דגג וחצר רשות אחת היא כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ט. ובין שעירבו החצירות כל אחד בפ"ע או שלא עירבו כלל וכמ"ש בסעי' א' יעו"ש:

מח

מח) שם. אם הכותל רחב ד' אסור וכו'. ר"ל ד"ט שהוא גדר רה"י שיש בו ד"ט על ד"ט הוי רה"י ולכן אסור להוריד משם לבתים דהוי כחצר של שניהם משא"כ כשאינו רחב ד"ט דהוי מקום פטור כמ"ש לעיל סי' שמ"ה ומ"ש בעו"ש ד"א אפשר דט"ס הוא. מאמ"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ח' דאם הכותל רחב ד"ט אסור. וכ"כ האחרונים

מט

מט) שם. ואם אינו רחב ד' מותר דבפחות מד' מקום פטור הוא ומותר לשניהם להשתמש בו אפי' מן הבתים ואעפ"י שעירבה כל אחת לעצמה. ב"י בשם המ"מ כ"ג:

נ

נ) שם הגה. ובלבד שלא יחליפו וכו'. היינו שלא להעלות מן הבתים לכותל ולחזור ולהורידו לחצר השני ועיין לעיל סי' שמ"ו ססעי' א' בש"ע שהביא פלוגתא בזה וכתבנו שם דדעת הש"ע כהמתירין אלא רק שחושש גם לדעת האוסרים יעו"ש:

נא

נא) שם. מי שאינו גבוה לו יו"ד מותר וכו'. משום דהו"ל לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקושי וכל לזה בנחת ולזה בקושי נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. גמ' ב"י:

נב

בנ) שם. אף בכלים ששבתו בבית. ומיירי כשעירבה לעצמה מ"א ס"ק י"א. דאם לא עירבה לעצמה אסור מבית לחצר וכ"ש למחיצה והשני מותר מחיצה למחיצה דרשות הוא א' וכשהכותל גבוה י"ט לשניהם ולא עירבו שניהם מותרים מחצר למחיצה ואם עירבו כל א' לעצמה אסורים מבית למחיצה דהוי גג חצר חבירו א"א או' י"א:

נג

גנ) שם. והשני אסור להשתמש בו וכו'. כיון של חבירו נמוך מי"ט לא הו"ל דין גג ואם ישתמש הוא בו הו"ל כחצירו ויאסור חבירו להעלות עליו כלי הבית ולכן אסור הוא בו דנותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' ו' תי"ש או' כ"ד. ר"ז או' ט':

נד

דנ) שם. והוא שיהא הכותל רחב ד' וכו' דהוי הכותל רה"י אבל אם אין רחב ד' הוי מקום פטור. ט"ז סק"ד:

נה

הנ) שם. אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן וכו'. דהוי מקום פטור ובטל לגבי שניהם מ"א ס"ק י"ג תו"ש או' כ"ה:

נו

ונ) שם. אפי' עירבו כל אחת לעצמה. ר"ל ולא עירבו שניהם ביחד. וכ"כ הר"ז שם אבל אם לא עירבו כלל אסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר וכ"ש לכותל וכמ"ש לעיל או' ב"ן:

נז

זנ) [סעיף ז'] נפרץ הכותל עד עשר אמות. ועד בכלל דהעשר הוא בכלל פתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' ע"ט. ואלו העשר אמות מצומצמות כמ"ש לעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ובדברינו לשם או' קמ"ג וקמ"ד יעו"ש:

נח

חנ) שם. הרי הוא כפתח ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין שנים כמש"ל סעי' ד' וכ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן:

נט

טנ) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במלואו. כלומר דאם נפרץ במילואו אפי' פחות מיו"ד אמות צריכות לערב יחד עו"ש או' ה':

ס

ס) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במילואו דהיינו שנשאר משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד אחד לבדו נשאר ד"ט רוחב בגובה י"ט ב"י בשם הר"ר יהונתן וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. אמנם התו"ש או' כ"ז השיג על דברי מ"א הנז' וכתב דדעת הש"ע אינו כן אלא דבשיור בעינן מישתייר דוקא טפח מכל צד או פס ד"ט מצד אחד יעו"ש ועיין לעיל סי' שס"ג סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב ואו' י"ד יעו"ש:

סא

סא) שם. ואם נפרץ ביותר מעשר וכו'. ואעפ"י שנשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפליים ממה שנפל הכל חשוב כנפול ואין זה פתח אלא פרצה והוי כלהו כדיורי חצר א' ואם עירב כל א' לעצמה הוי כחולקין את עירובין ואוסרין אלו על אלו. ב"י בשם הר"ר יהונתן עו"ש שם א"ר או' ז':

סב

סב) שם. וצריכין לערב יחד. אכן אם עשו צוה"פ לפרצה מהני להיות נחשב כפתח כדלעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ואז אם רצו יכולין לערב שנים:

סג

סג) שם הגה. וכ"ש אם אין ביניהם מחיצה גבוהה יו"ד וכו'. דהוי כמאן דליתא תו"ש או' כ"ח:

סד

סד) [סעיף ח'] גבוה עשרה לשניהם כלומר משני צדדיו גבוה עשרה. עו"ש או' ו' דאי מצד א' אינו גבוה עשרה נותנים אותו לאותו חצר שמצדו אינו גבוה יו"ד כל"ש בסעי' הקודם:

סה

סה) שם. סולם רחב ד' ר"ל הנמשך באורך הכותל ד' דהיינו ששליבותיו שהם בעצמם רוחב הסולם הם ארוכות ד' ובהכי סגי וא"צ שיהא בולט ד' תוך החצר שיהיו שליבותיו רחבות ד' ושיהא בו ד' על ד' דכל שמגיע לראש הכותל או לפחות מג' א"צ ד' על ד' מאמ"ר או' ה' וכ"ה בהגהת הלבוש ועי"ש במאמ"ר מ"ה שהשיג על העו"ש וכן השיג עליו המ"א ס"ק ט"ז ועיין לקמן או' ע"ז ואו' ע"ח:

סו

סו) שם. אם אין ביניהם ג' וכו'. דאמרינן לבוד והוי כאלו הם מכוונין ויכולין לעלות מצד זה ולירד מצד זה והוי כפתח תו"ש או' כ"ט:

סז

סז) שם. חשיבי כפתח. ואם רצו מערבין שתי החצירות יחד רש"י ר"ז או" י"א:

סח

סח) שם. היו מופלגים זה מכנגד זה ג' טפחים. וה"ה הרבה גמ' ר"ז שם:

סט

סט) שם. אם הכותל רחב ד' וכו'. שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם חבירו ולירד טור וכ"ה ברש"י מ"א ס"ק ט"ו:

ע

ע) שם. כשיש בו ד' שליבות דכובדו קובעו ואינו נוטל בשבת. גמ' ולא משום איסור אלא משום דקשה ליטלו רש"י. ואעפ"י שעתיד ליטלו אחר השבת שרי ר"ז שם.

עא

עא) שם. אבל פחות מכאן לא דהואיל וקטן הוא ונוח ליטלו כנטול הוא ואינו חשוב פתח ר"ז שם:

עב

עב) שם. אבל פחות מכאן לא. ואם נקבע בבנין כל סולם ממעט. המ"מ פ"ג דין ז' וא"כ ה"ה אם נקבע במסמרים:

עג

עג) שם. כבדות. היינו שאינו נוח להינטל ועיין לעיל סי' ש"ע או' יו"ד:

עד

עד) שם. שאז כובדו קובעו פי' שאז א"צ ד"ש שליבות אבל רחב ד' ודאי דבעינן. עו"ש או' ו':

עה

עה) שם. אלא עשרה וכו'. דאם הוא גבוה יותר מיו"ד לא סגי בשבעה ומשהו אלא בכדי שיהא הסולם מגיע תוך ג"ט סמוך לראש הכותל וכן אם הניח הסולם באלכסון לא סגי בז' ומשהו אלא עד שיהיה בתוך ג' סמוך לראש הכותל אחרונים:

עו

עו) שם. ז' ומשהו וכו'. ולא נשאר לראש הכותל כ"א פחות מג"ט ואז אמרינן לבוד:

עז

עז) שם. במשך ד' אצל הכותל וכו'. פי' ברוחב ד' כמ"ש ראש הסעי' ולא בעי' ד' על ד' כמו באצטבא בסעי' י"א ולדא העו"ש. מ"א ס"ק ט"ז (ע"פ הגהת יא"פ ומחה"ש שבכאן צריך הציון של מ"א) ועיין לעיל או' ס"ה:

עח

עח) והעמודים של הסולם שתוקעין בהן השליבות ג"כ מצטרפין לשיעור רחב ד' ועובי השליבות אין בהן שיעור. ושיעור שצריך לגובה הסולם הוא עד השליבה העליונה ואף שהעמודים גבוהין יותר למעלה אין מועילין להשלים השיעור תוספת ירושלם בשם הירושלמי:

עט

עט) שם. בין להשתמש עליו. היינו אם אחד עשה סולם נותנין אותו לזה תו"ש או' ל"ב והיינו אם עירבה אותה חצר לעצמה מותר להוליך ע"ג הכותל אף כלים ששבתו בבית וחבירו אסור אפ" בכלי חצר כמ"ש סעי' ו' ואם לא עירבה שניהם מותרין דוקא בכלים ששבתו בחצר כמש"ל או' ב"ן:

פ

פ) שם. ובין לערב יחד. היינו אם גם השני עשה סולם מצד השני. ט"ז סק"ו. א"ר או' יו"ד. תו"ש או' ל"ג ר"ו או' י"א. ואם לא עירבו יחד שניהם אסורים לטלטל ע"ג הכותל כלים ששבתו בבית. מחה"ש:

פא

פא) שם. אם יש בה משך ד' ר"ל המקום שנתמעט מגובה י"ט יש בו ד"ט במשך הכותל. אחרונים:

פב

פב) שם. בין לעשותו כפתח וכו'. דהיינו אם פרוץ מעבר לעבר פתח הוי ורצו מערבין א' ואם עב החומה ונשאר גבוה י"ט לצד הב' משמש אותו שעקר החוליא דנוח תשמישו כבסעי' ו' דגבוה לא' י"ט ולשני פחות נותנין לזה שתשמישו בנחת. א"א או' ט"ז. ועיין לעיל או' ע"ט ואו' פ' וה"ה לכאן:

פג

פג) שם. וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל וכו'. והיינו אם הכותל רחב ד"ט אבל פחות מזה מותר להשתמש בכל הכותל ואפי' שניהם וכמ"ש לעיל סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

פד

פד) שם. לא כנגד המקום שנתמעט. ששם הוא תשמישו בנחת לזה שנתמעט מצדו שעומד בקרקע ומשתמש עליו בנחת אבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל הואיל ואין בו משך ד' ר"ז או' י"ב. ועיין לקמן או' צ"א:

פה

פה) [סעיף ט'] למעטו מגובה יו"ד. שאין ממנה לראשו י"ט שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנה יעלה על ראש כל הכותל. ר"ז או' י"ג:

פו

פו) שם. אם יש בה ד' אורך וכו'. ר"ל ד"ט על ד"ט ולענין גובה אין שיעור ואפי' משהו כבסעיף שאח"ז ורק שיהיה ממנה ולראש הכותל פחות מי"ט כדי שיהא נוח לעלות כנז':

פז

פז) שם. מועיל להשתמש בכל הכותל. אפי' כלים ששבתו בתוך הבית והיינו אם עירבה אותה חצר לעצמה וחבירו אסור להשתמש אף כלים ששבתו בחצר כמ"ש סעי' ו' יעו"ש ואם גם חבירו עשה אצטבא מצד הב' אז אוסר עליו ואינם מותרים לטלטל על הכותל רק כלים ששבתו בחצר:

פח

חפ) שם. אבל אינו חשוב כפתח וכו'. אפי' אם עשה כן גם בחצר השנית, ר"ז או' י"ג:

פט

טפ) שם. אבל אינו חשוב כפתח וכו'. כ"כ הטור ואעפ"י שמרן ז"ל בב"י תמה עליו דלא הו"ל למינקט כחומרי ב' התרוצים מ"מ לא נמנע בש"ע מלכתוב דבריו לפסק הלכה כי כן דרכו בהרבה מקומות שבספרו הארוך הוא תמה על א' מהראשונים ואעפ"י כן כותב דבריו בש"ע וכ"ה בכללי הש"ע. מאמ"ר או' יו"ד. וע"ש מ"ש להשיג על הב"ח שכתב להשיג על תמיהת ב"י על הטור יעו"ש:

צ

צ) שם. עד שיגיע לראש הכותל. וה"ה לתוך ג"ט סמוך לראש הכותל כמ"ש בסעי' הקודם לגבי סולם יעו"ש:

צא

צא) שם. אפי' להשתמש כנגדו, ולא דמי דלעיל בעקר חוליא דמותר להשתמש כנגדה משום דשאני הכא שאין ראוי לעמוד על האצטבא להשתמש כיון דאין בו ד' אבל במקום עקירת החוליא עומד על הקרקע ומשתמש שם. ב"י בשם הרא"ש. דשאני התם דתשמישו בנחת. ועיין לעיל או' פ"ד:

צב

צב) [סעיף י'] כפה ספל וכו'. סמוך לכותל או בתוך ג"ט סמוך לכותל דאמרינן לבוד כנז"ל והה"נ לאצטבא דסעי' הקודם:

צג

צג) שם. מותר להשתמש כנגד המיעוט. הב"ח הקשה דמאי שנא מאצטבא דסעי' הקודם דאם יש בה ד' על ד' דמותר להשתמש בכל הכותל וע"כ כתב להגיה בדברי הטור וגם הכא מותר להשתמש בכל הכותל יעו"ש מיהו המ"א ס"ק עי"ז כתב דדוחק להגיה הספרים וע"כ כתב אפשר דהטור והש"ע ס"ל דכיון דלא מבטל ליה לספל התם לא מהני לכל הכותל כמ"ש סעי' ט"ז עכ"ל וכ"ה דעת התו"ש או' ל"ח והנה"ש. אבל הט"ז סק"ו הסכים לדברי הב"ח דבכל הכותל שרי להשתמש. וכ"ה דעת החמ"מ או' ג' א"ר או' י"ב. מאמ"ר או' י"א ביאורי הגר"א. ר"ז או' י"ד:

צד

צד) שם. ובלבד שיחברנו בטיט, כלומר דבעי מרא וחצינא אם רוצם ליטלו משם כדאמרינן בגמ' כי היכי דלא נהוי דבר הניטל בשבת. ב"י ט"ז שם אבל אם הטיט מונח עליו שרי לשומטו (ר"ל וא"כ לא הוי חיבור) ולא אמרינן דהוי בסיס לדבר האסור שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט אדרבא הטיט משמע לספל כמ"ש סי' רנ"ט כ"ה בגמ' מ"א ס"ק ח"י ר"ז שם:

צה

צה) שם. ובלבד שיחברנו בטיט ואעפ"י שעתיד ליטלו אחר השבת שרי כמ"ש לעיל או' ס"ט

צו

צו) שם. ובלבד שיחברנו בטיט. ואם הספל או כספסל כבד שאין ניטל ביד א' י"ל כובדו קובעו וצ"ע א"א או' ח"י. ובריטב"א כתב דלפום ש"ס דילן כל דבר שניטל בשבת אינו ממעט אלא כשהוא קבוע ממש או כשכבדו קובעו ועשאו קבוע יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ע או' יו"ד. ומוקצה כגון עריבה שלשין בה וכדומה י"ל אין ממעט דניטל לצורך ומקומו. א"א שם:

צז

צז) [סעיף יא'] בנה אצטבא על אצטבא וכו'. פירש"י בנה אצטבא של עץ ע"ג אצטבא סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים אם יש בתחתונה אורך ד' ובה נתמעט גובהו של כותל מיו"ד ממעט דל עליונה מהכא. ואם אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג' חשבינן להו כחד ואעפ"י שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה שפיר דמי אבל יש ביניהן ג' תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמיה מיעוט עכ"ל ומביאו ב"י:

צח

צח) שם אם יש בתחתונה ד' וכו'. ואז אפי' אין בעליונה ד' ורחוק מן התחתונה יותר מג"ט אפ"ה מותר להשתמש עליו עו"ש או' ט"ו ר"ל כיון שיש בתחתונה ד' חשבינן לעליונה כאלו אינה וכמ"ש לעיל בשם רש"י:

צט

צט) שם. ואין בין זו לזו ג"ט וכו'. דאז אמרינן לבוד:

ק

ק) שם מהני להתיר להשתמש עליו ר"ל דאותו חצר שבנה אצטבא מותר להשתמש בכותל כלים ששבתו בבית אם עריבה אותה חצר לעצמה וחבירו שבחצר השני אסור להשתמש בכותל אפי' כלים ששבתו בחצר כמ"ש לעיל או' פ"ט יעו"ש:

קא

קא) שם אבל לא מהני למהוי פתח וכו'. אף אם עשה חבירו כיוצא בו בחצר השני אלא א"כ מגיע לראש הכותל נה"ש ור"ל כמ"ש סעי' ט' יעו"ש:

קב

קב) [סעיף יב'] זיז היוצא מן הכותל בתוך י"ט סמוך לארץ כדלקמן בסוף הסעי':

קג

קג) שם. והניח עליו סולם וכו'. ר"ל שראש העליון של הסולם סמכו לזיז:

קד

קד) שם. סולם כל שהוא וכו'. הכוונה דלא בעינן לא רחב ד' ולא ארוך ד' במשך הכותל אלא אפי' הוא צר וקצר הגי כל שראוי לעלות עליו דהוי האי סולם דרגא לזיז וחד מיעוטא הוא. מאמ"ר או' י"ב ועיין לקמן או' ק"ז:

קה

קה) שם. מועיל להתיר לו תשמיש הכותל אבל פתח אחד לא חשיב לערב אחד אפי' כשנגדו עשה כיוצא בו אם לא כשיגיע הסולם לראש הכותל כמ"ש סעי' ט' ב"י לדעת הטור וכ"ה לדעת הש"ע שפסק בכל הני סעיפים כדעת הטור וכ"כ מ"א ס"ק י"ט א"ר או' ט"ו תו"ש או' מ' א"א או' י"ט. מאמר או' י"ג ר"ז או' ט"ו ועי"ש במאמ"ר מ"ש להשיג על הב"ח שכתב לדעת הטור גם יכולין לערב יחד והא"ר שם כתב דאפשר דהב"ח מיירי בשעשה סולם מגיע לראש הכותל יעו"ש:

קו

קו) שם והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה וכו'. דאז הרי הוא כאלו הזיז מחובר למטה אבל בלא"ה אין כאן מיעוט מפני שהוא מובדל מן הקרקע הרבה והוי מיעוט באויר ולא הוי מיעוט תו"ש סי' יו"ד. תו"ש או' מ"א:

קז

קז) שם. והוא שיניח הסולם ע"ג הזיז פי' שסומך ראש הסולם בזיז דהוי הסולם והזיז חד מיעוטא מ"א סק"ך, ולכן אע"ג דהסולם אינו רחב ד' מ"מ כי דהזיז רחב ד' הו"ל כאלו הסולם למעלה רחב ד"ט ומהני מחה"ש:

קח

קח) שם אבל סימכו אצלו לא פי' שסומך הסולם לכותל אצל הזיז וא"כ לא הוי הסולם דרגא לזיז מ"א ס"ק כ"א ואפי' אם סמכו בתוך ג"ט לזיז לא מהני אלא דוקא הזיז ממש. אחרונים:

קט

קט) שם. בתוך עשרה העליונים. ושיהיו בפחות מי"ט תחתון וגם צריך לזה שני סולמות אחד מן הארץ עד זיז התחתון ואחד מן התחתון עד העליון. מ"ב או' ק':

קי

קי) שם. שאם היה הזיז גבוה יו"ד לא סגי ליה בסולם כל שהוא. אלא צריך שיהא בו משך ד' באורך הכותל אבל מ"מ לא בעי' ד' על ד' דכיון שהוא מגיע לראש הזיז במשך ד' סגי כמ"ש לעיל סעי' ח' במגיע לראש הכותל. מאמ"ר או' י"ב ועי"ש במה שתמה על העו"ש יעו"ש ועיין לעיל או' ס"ה:

קיא

קיא) שם. והוא שלא יהיו הזיזין זה כנגד זה וכו'. ר"ל אלא שיהיו רחוקים בכדי שיהא ראוי להעמיד סולם על זיז התחתון כשיפוע ולסומכו על זיז העליון. אחרונים:

קיב

קיב) [סעיף יג'] ומילא האויר שביניהם בקש. שעשה כעין שליבות מזה לזה. רש"י. א"ר או' ח"י. ר"ז או' ט"ז:

קיג

קיג) שם. והקש מן הצד מהני דראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם. רש"י. א"ר או' י"ט ר"ז. שם:

קיד

קיד) שם. בין לערב יחד. והיינו כשמגיע לראש הכותל כמ"ש סעי' ח' מ"א ס"ק כ"ב וה"ה אם הוא בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל הוי כמגיע לראש הכותל דאמרינן לבוד וכמ"ש סעי' ח' ומיירי כגון שגם חבירו עשה כן בצד השני וכמ"ש שם בסעי' ח' יעו"ש:

קטו

קטו) ואם אינו מגיע לראש הכותל אז אם הוא ד' על ד' מותר להשתמש אבל לא לערב יחד כמ"ש סעי' ט' ואם אין בו ד' על ד' אינו מועיל אף להשתמש כנגדו. תו"ש או' מ"ד:

קטז

קטז) [סעיף יד'] אין הסולם רחב ד' וזקפו בכותל ביושר וחקק אצלו בכותל מכאן ומכאן (כנגד שליבות הסולם רש"י) להשלים רחבו לד' כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם. ר"ז או' י"ז:

קיז

קיז) שם. די לו שיחוק בגובה יו"ד וכיון דאיכא בגובה יו"ד רחב ד' הוי ביה שיעור פתח ואע"ג דגבוה הכותל טובא לית לן בה רש"י. ב"י. ר"ז שם. וכגון דהסולם מגיע לראש הכותל דנוח לעלות בו לראש הכותל וכמ"ש לקמן או' קי"ט יעו"ש. וה"ה אם הוא בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל הוי כמגיע לראש הכותל כמש"ל או' קי"ד:

קיח

קיח) שם. צריך שיחוק בכל גבוה הכותל. ורחבו במשך הכותל ד"ט רש"י:

קיט

קיט) שם. צריך שיחוק בכל גבוה הכותל. והא דלא סגי ליה שיחוק גובה י"ט ברחב ד"ט כמו בחוקק להשלים רחב הסולם משום דהתם כיון דאיכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לו לעלות ואעפ"י שאין ברחבו ד' למעלה מיו"ד אבל הכא אין נוח לו לעלות כ"כ וע"כ בעינן שיחוק בכל גובה הכותל גמ'. ועירש"י שם

קכ

קך) שם בכל גובה הכותל. ונראה דבחקק לפחות מג"ט סמוך לראש הכותל מהני א"א או' כ"ג:

קכא

קכא) שם. ומועיל בין להתיר וכו'. זה קאי גם ארישא. וכ"כ בא"א שם.

קכב

קכב) שם. בין לערב יחד. אם עשה כן גם בחצר השגי ר"ז או' י"ז:

קכג

קכג) [סעיף טו'] היה אילן בצד הכותל וכו'. זהו דעת הרמב"ם פ"ג דין ח' אבל דעת הרא"ש והטור אסור לעשות סולם מאילן מחובר ועיין בהמ"מ שם טעם האוסרים והמתירין והוא ז"ל הסכים לדעת הרמב"ם יעו"ש וע"כ סתם בש"ע כדעת הרמב"ם ואח"כ הביא דעת הרא"ש. ועיין לקמן או' קכ"ו

קכד

קכד) שם. אם רצו מערבין אחד. דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא משום שבות ולא גזרו עליו ביה"ש (שהוא שעת קניית העירוב) כמ"ש סי' שמ"ב ואע"ג בהכא הוי פתחא לכולא יומא שרי לערב מ"א ס"ק כ"ב רי"ז או' ח"י. ור"ל כיון שהותר העירוב ביה"ש הותר לכולי יומא תו"ש או' מ"ו ועי"ש והיינו אם גם חבירו עשה כן בצד השני וגם אם האילן נוח לעלות בו אל הכותל כגון שהוא משופע או יש בו שליבות והגם שאין לולין בו כמ"ש באו' שתת"ז אבל ראוי להיות פתח בעינן:

קכה

קכה) שם. אם רצו מערבין אחד. אבל אסור לעלות באילן אלא משתמשין דרך חורין. גמ' ופירש"י שם:

קכו

קכו) שם. והרא"ש ז"ל כתב בהיפך והרשב"א בעה"ק המגיד פ"ג הסכימו לסברא ראשונה א"ר או' ך' וכ"פ הר"ז או' ח"י כסתם הש"ע ולא הביא דעת הרא"ש וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דדעת הש"ע לפסוק כסתם ורק אם דעת החולקים לחומרא חושש להם לכתחלה יעו"ש וכ"כ התו"ש בסי' זה או' מ"ח וע"כ כתב דבאילן יבש מותר לכ"ע יעו"ש דבאשירה אסור כדעת הרמב"ם ובאילן לח יש להחמיר כדעת הרא"ש ובאילן יבש שרי לכ"ע יעו"ש ועיין לקמן או' קכ"ט:

קכז

קכז) שם. דאילן אינו מועיל, דכיון שאסור לעלות בו בשבת והאיסור הוא בא מכח השבת איך יתיר ויכין דבר לשבת דהוו להו כשני סותרין לבוש:

קכח

קכח) שם. ואשירה מועלת, דכל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר. גמ' ואע"ג דאסור בהנאה הא לא משתמש בה מידי ופתחא שמיה ואריא הוא דרביע עליה ומ"מ החצירות מעורבין. רש"י:

קכט

קכט) שם. והוא שתהא יבשה והגם דברסי' של"ו פסק דגם באילן יבש אסור לעלות בשבת וא"כ מה הפרש יש שאוסר בלח ומתיר ביבש. ולק"מ דהדין הזה הוא בשם הרא"ש והוא פסק בפ' המוצא תפילין סי' י"א וי"ב דמותר להשתמש באילן יבש. נתיב חיים. ועוד י"ל דאיסור דיבש שם אינו עיקר רק חששה רחוקה כמבואר שם. א"ר או' כ"א ועיין בדברינו לשם או' ב' וא"כ באילן יבש שאינו אשירה לכ"ע שרי דהא להרמב"ם אפי' לח שרי ולהרא"ש אפי' של אשירה יבש שרי וכ"ש באינו אשירה. ועיין לעיל או' קכ"ו.

קל

קל) שם והוא שתהא יבשה. וא"ת לאיזה ענין הביא הש"ע דין זה י"ל דנ"מ עץ בעלמא שנעבד שג"כ אשירה מקרי. נתיב חיים:

קלא

קלא) [סעיף טז'] חריץ שבין שתי חצירות וכו'. וה"ה אם היה חריץ כזה מפסיק בחצר אחד על פני כל ארכו של חצר ויש דיורין מכאן ומכאן דנעשה חצר זה כשתי חצירות ואין יכולין לערב יחד.

קלב

קלב) שם. עמוק יו"ד. דכשם שמחיצה גבוה י"ט מפסקת בין הרשיות ה"ה עעוק יו"ד. וא"כ אם אין עמוק יו"ד אעפ"י שרחב ד' או יותר הו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים כמ"ש לעיל או' מ"ג גבי כותל שאין גבוה י"ט יעוי"ש. ועיין לקמן או' קל"ח:

קלג

קלג) שם. ורחב ד' טפחים. דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו. אלה שפתו רש"י. ור"ל דהו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים אעפ"י שעמוק י"ט או יותר. וכ"ה בהריטב"א יעו"ש:

קלד

קלד) שם. אין יכולין לערב יחד, ומיירי שהחריץ ארוך ומפסיק ע"פ החצר כולה כמ"ש רש"י ז"ל אבל אם נשאר מקום ד"ט שאינו חריץ אם רצו יכולין לערב יחד וכמ"ש בסעי' שאח"ז:

קלה

קלה) שם. אפי' מלא תבן וקש אעפ"י שהוא מעובה כ"כ שאין רגלי האדם נשקעות בתוכו, הר"ר יהונתן בפי' הרי"ף יא"ף:

קלו

קלו) שם. אפי' מלא תבן וכו'. והיינו אם ראוי למאכל בהמה אבל אם הוא תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר. עה"ק דף כ"א. א"ר או' כ"ד:

קלז

קלז) שם. כל זמן שלא ביטלו. בפי' ואמר לא שקילנא ליה מהכא. רש"י עירובין ע"ח ע"ב וסוכה ד' ע"א. ומיהו ר"ח בסוכה שם פי' דביטלו היינו שהסכים בדעתו שלא ליטלו משם לעולם יעו"ש. ומשמע דלכל אחד יש קולא וחומרא דלפי' רש"י צריך שיהיה הביטול בפה אבל א"צ לעולם ולפי' ר"ח א"צ בפה אבל צריך לעולם ועיין לקמן סי' תרל"ג סעי' ד' שכתב דצריך לבטלו בפה דוקא כפי' רש"י וגם לא הזכיר שם שצריך לבטלו לעולם משמע דדעתו לפסוק כמ"ש בב"י שם דדי אם מבטלו לאותו שבת יעו"ש. ועיין לעיל סי' שנ ח סעי' ב' בהגה ובדברינו או' מ"ו ולקמן או' קל"ט:

קלח

קלח) שם. ואם היה מלא עפר וכו'. לא דוקא מלא אלא כל שנתמעט מעומק י"ט הו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים כמש"ל או' קל"ב. וכ"ה בהרמב"ם פ"ג דין י"ב. וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז, ולאו דוקא עד שיתמעט כל משך החריץ שבין שתי החצירות אלא כל שנתמעט מעומק י"ט במשך יותר מיו"ד אמות מערבין דוקא א' ולא שנים כמ"ש לעיל סעי' ז' לגבי פירצה וה"ה לגבי חריץ. וכ"כ המאמ"ר שם. ועיין לקמן או' קמ"ג:

קלט

קלט) שם. אפי' סתמא וכו'. ולא דמי לסי' תרל"ג סעי' ד' גבי סוכה דלא בטיל מסתמא משום דחריץ למיטיימיה קאי. עירובין ע"ט ע"א. והביאה מ"א ס"ק כ"ז. א"ר או' כ"ג. ועיין במ"א שם שכתב דמשמע דלא מהני ביטול לשבת א' יעו"ש ומיהו כבר כתבנו לעיל או' קל"ז דדעת הב"י והאחרונים דמהני יעו"ש. מיהו הר"ז או' י"ט כתב דבד"ס הולך אחר המיקל ואם לא ביטלו לעולם יכולין לערב כל אחת בפ"ע יעו"ש:

קמ

קמ) שם הגה. ועיין לעיל סי' שנ"ח סעי' ב' בהגה ועיין בדברינו לשם בס"ד ולעיל או' קל"ז:

קמא

קמא) שם בהגה. דדרכן לעשותו שם אוצר. והואיל וכן אסור להתחיל לפנות מהן בשבת כמ"ש רס"י של"ג מ"א ס"ק כ"ח ועי"ש במ"א מה שהקשה על דין זה דבגמ' דף פ"ד מוקי לה בפירות טבולים משמע דבשאר פירות אסור ועי"ש מה שהקשה אבל בס' נתיב חיים מתרץ כל קשיות הנז' וכן הא"ר או' כ"ד והנה"ש תירצו קשיות הנז' וכן הלבוש הביא דין זה שכתב מור"ם ז"ל וע"כ נראה דהמיקל לא הפסיד:

קמב

קמב) [סעיף יז'] אם הוא רחב ד' וכו'. אבל אם הוא פחות מד"ט כמאן דלתיה דמיא ומערבין שנים דוקא ולא אחד כדאיתא שם במשנה:

קמג

קמג) אם הוא רחב ד' וכו'. ואם מעט רוחב החריץ בלוח שהושיבו באורך החריץ ביותר מיו"ד אמות אין מערבין שנים. מ"א ס"ק כ"ט והטעם משום דהאי חריץ דינו ככותל המפסיק בין ב' חצירות (עיי' סעי' ז') ואם נתן עליו נסר הוי כפתח בכותל דאם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין ב' וכ"ז עד יו"ד מקרי פתח אבל יותר מיו"ד לא מקרי פתח אלא פרצה וכאלו נפרץ כותל שבין ב' חצירות ביותר מיו"ד דצריכין לערב יחד ולא כל אחד לבדו. מחה"ש ועיין לעיל או' קל"ח:

קמד

קמד) וכתב הר"ז או' ך' והוא שאין דעתו ליטול הנסר מכאן לאחר זמן שכל שאינו מבטלו כאן לעולם אינו מבטל מחיצה להחמיר עכ"ל ור"ל זה שאמרנו שאם נתן נסר יותר מיו"ד אמות באורך החריץ שאין מערבין שנים הוא דוקא שנתנו שם לעולם אבל אם נתנו לשבת א' יכולין ג"כ לערב שנים וכמ"ש בשמו לעיל סוף או' קל"ט דס"ל בד"ס הילך אחר המיקל יעו"ש אבל לדעת מרן ז"ל ודעימיה אפי' לשבת א' חשוב ביטול ואינם יכולין לערב שנים כמ"ש לעיל או' קל"ז יעו"ש:

קמה

קמה) שם. ואם נתן הנסר לאורך החריץ וכו'. שנתן לארכו של חריץ דף ד' אורך ע"ג יתידות אצל שפתו וסתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד' רש"י:

קמו

קמו) שם. אפי' אין בו אלא כל שהוא וכו'. שהרי מיעטו לרוחב החריץ מד' במשך מדת הפתח. רש"י:

קמז

קמז) שם חשוב כפסח. ואם רצו מערבין יחד:

קמח

קמח) [סעיף חי'] דינו ככותל. המבואר דינו לעיל סי' ו' יעו"ש.

קמט

קמט) [סעיף יט'] שבין שתי חצירות. ומפסיק ע"פ רוחב כל החצירות רש"י. וה"ה אם היה סותם לפרצה יותר מיו"ד אמות שבין שתי החצירות דדינה כרוחב כל החצר כמ"ש סעי' ז':

קנ

קנ) שם אם הוא גביה עשרה טפחים. כדאיתא במשנה:

קנא

קנא) שם. כל אחד מערב לעצמו. דהוי כאלו יש מחיצה ביניהם. תו"ש או' נ"ג:

קנב

קנב) שם. נתמעט בחול וכו'. אבל אם נתמעט בשבת כיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה כדלקמן סי' שע"ד סעיף ב' ב"ח. וכ"כ מהרל"ח והביאו בחי' הגהות שבגליון ב"י או' ב' עו"ש או' ט"ו א"ר או' כ"ו. תו"ש או' נ"ד. נה"ש ר"ז או' כ"ב. ועי"ש בנה"ש שהשיג על הט"ז סק"י שכתב על הב"ח וכן בא"ר שם ובנתיב חיים השיגו על הט"ז שכתב על הב"ח יעו"ש.

קנג

קנג) שם. נתמעט בחול מיו"ד בגובה וברוחב ע"פ כל החצר או במשך יותר מעשר אמות. רש"י. אבל אם נתמעט במשך עד עשר אמות פתחא הוי ורצו מערבין שנים עו"ש שם א"ר הו" כ"ז תו"ש שם:

קנד

קנד) שם צריכין לערב ביחד. ואם עירב כל אחד לעצמה אוסרת זו על זו כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו. ר"ז שם:

קנה

קנה) שם. אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת וכו'. והטעם פירש"י ז"ל משוה דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט ליה מעשרה וקמטלטל בחצר האסורה. ואע"ג דק"ל דהלכתא במחיצה המפסקת בין שתי חצירות אם נפרצה בשבת דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה וכמ"ש בסי' שע"ד סעי' ב' מ"מ אמרינן לכתחלה עבדי רבנן תקנתא שלא יבא לידי מיעוט ועוד כתב רש"י ז"ל טעם אחר דמשו"ה אסור ליתן בידים לתוך קופתו משום מוקצה דהוקצה מאתמול למחיצה. וכתב ב"י דלטעם זה אינו אסור אלא מי"ט ולמטה דמי"ט ולמעלה לאו צורך מחיצה הוא ומדסתם כאן דבריו נראה דטעם ראשון עיקר. עו"ש או' ט"ז, וא"כ לפי טעם שני אפי' אם נתמעט מגובה י"ט בשבת אסור ליתן בידים לתוך קופתו בשבת דכיון דאתקצי ביה"ש למחיצה אתקצי לכולי יומא:

קנו

קנו) שם ואפי' להעמידה שם כדי שתאכל אסור. דחיישינן דלמא שקיל בידים וספי ליה רש"י:

קנז

קנז) שם. אבל יכול לעמוד בפניה וכו'. דכולי האי לא גזור רבנן. ולא חיישינן לדלמא ממעיט מעשרה דבהמה קלי קלי אכלה רש"י:

קנח

קנח) שם ולהרא"ש אפי' בחול אסור וכו'. דדלמא ממעט ליה בע"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסורה אבל בבתים כיון דאיכא מחיצות ותקרא כי מפחית מינכרא מילתא. ט"ז סק"י מ"א סק"ל:

קנט

קנט) שם, ולהרא"ש אפי' בחול אסור וכו'. משמע דכ"ש דאסור בשבת ומהרא"ש גופיה פ' חלון משמע דמותר בשבת דאין בזה איסור מוקצה גם משום שמא ימעט ליכא למיחש דשבת כיון דהותרה הותרה ואף דלרש"י צ"ל מ"מ דלכתחלה לא יגרום מ"מ מהרא"ש מבואר דלא ס"ל כן וכ"מ מרי"ו דף פ"ט א"ר או' כ"ט. וכ"כ התו"ש או' נ"ה מאמ"ר או' ך' ועי"ש מה שיישבו לשון הש"ע:

קס

קס) אסור ליתן ממנו לקיפתו. ומשמע דדוקא ליתן לקופתו הוא דאסור משום דדלמא ממעט בע"ש ביה"ש ולאו אדעתיה אבל לנוטלו כולו בבת אחת ליכא למיחש להכי דהא מרגיש דניטלה המחיצה:

קסא

קסא) שם וכן להעמיד הבהמה בידים. והוא מטעם הנז"ל דלמא יקח בידים ויתן לתוך קופתו. עו"ש או' ט"ז:

קסב

קסב) שם. אבל גדיש שבין שתי בתים וכו'. אפי' אין הגדיש מגיע לתקרה ממש דכיון דאיכא תקרא ומחיצה כי מפחות מי"ט מינכרא מילתא. מ"א ס"ק ל"א. תו"ש או' נ"ז:

קסג

קסג) שם שבין שתי בתים וכו'. כגון שנפרץ הכותל שבין שתי הבתים יותר מיו"ד אמות והועמד שם גדיש. ומיירי שבית א' פתוח לחצר אחרת ולא עירבו ב' החצירות יחד. מ"א שם תו"ש שם. דאי עירבו החצירות יחד או ששתי הבתים פתוחים לחצר א' (ועירבה אותה חצר) אף אי מיפחת הגדיש מי"ט לית לן בה. יא"ף. והעיקר כסברא ראשונה דכ"ה דעת הראב"ד והרשב"א והריטב"א ואאו"ז כרש"י וכ"מ דעת הש"ע דסתם כרש"י וכ"פ הר"ז וכ"כ האחרונים.

קסד

קסד) ודע הא דמותר כי מפחות ולא מפחת מי"ט היינו כשאין התקרה רחוקה ממנו ג"ע דאז אמרינן לבוד וכאלו המחיצות מגיעות לתקרה אבל כשהם רחוקים מן התקרה ג"ט אפי' הם עדיין גבוהים י"ט לאו מחיצה היא כלל דבמחיצות גרועות כאלו בעינן שיגיעו עד התקרה כמ"ש סי' ש"ע סעי' ג' עו"ש או' י"ז. תו"ש או' נ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---