בית יעקב/כתובות/צח/ב

בית יעקב כתובות צח ב

דף צ"ח ע"ב

בגמרא ואחת מדעתי. הרמב"ם פסק בה' מעילה דלא מעל השליח כ"א באמר טלי אחת מדעתי כו' ותמה עליו הכ"מ ע"ש ונלענ"ד לתרץ דהנה בלא עשה השליח שליחותו דהשליח מעל היינו דוקא בלא הודיע שהוא שליח אבל בהודיעו שהוא שליח ועבר על דברי המשלח שהמקח בטל כמבואר בח"מ סי' קפ"ב א"כ לא יצאו המעות לחולין ודוקא שכבר נעשה המעשה שנאכל דבר של הקדש שייך לומר כשלא עשה שליחותו דהשליח מעל אבל כשהמעות עדיין קיים והודיע דהמקח בטל והמעות לא יצאו לחולין ודאי דלא מעל השליח וא"כ א"ש דהכא מסתמא מיירי בהא דתן בשר לאורחי' שהודיעו שהוא שליח דבכל מתנה ודאי כשהשליח נותן מדעתו ואינו מודיע שם משלחו ודאי דהוי מע"ד דהא מתנה כמכר מטעם דודאי הי' לו הנאה ממנו. והנה התוס' בקידושין דף מ"ג הקשה מהא דמעל בהנאת חבירו הא זה נהנה וזה מתחייב לא אמר' ותירצו דמדאגבי' קני' למעול כיון שיצא מרשותו ומסופק ר"י אם נתרבה למעילה בשליח לד"ע בנהנה בלא הגבהה כגון שאומר שב על הכר של הקדש ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ם דהשליח לא מעל דכיון שהודיעו שהוא שליח א"כ לא קנה האורח החתיכה השני' בלא צווי המשלחו עד שעה שאכלו ואז זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן והשליח פטור והא דאמר הש"ס א"א מוסיף ע"ד הוי מש"ה בעה"ב מעל משמע שעל השליח אין ס' ול"ק כלל גם על השליח י"ל דבשליח היינו יכולין לתרץ דמיירי שהשליח נהנה ג"כ בהנאת האורחים כדאמרינן בנדרים נטלה להורישה לבנו מעל לפי טובת הנאה שבו ופי' הר"ן דהיינו שנהנה במה שבניו מחזיקין לו טובה. א"נ דבאמת היינו מוכרחים לומר דבמעילה יש שליח לד"ע אפי' בזה נהנה וכמו שמסתפקים התוס' אבל עכשיו שהמתרץ מוקי לה באמר טלי אחת מדעתי שוב אין אנו מוכרחים לכך ומוקמינן הברייתא כפשוטה ובאמת השליח ג"כ לא מעל כשלא אמר טלי אחת מדעתי דזה נהנה וזה מתחייב בכל התורה לא אמרינן אפי' במעילה וכמ"ש התוס' במעילה דף י"ח:

בגמרא ת"ש היתה כתובתה מנה. הא דפשט מקודם ממתני' דמעילה נ"ל דהנה לכאורה קשה בהאבעיא דזבין ליתכא וזבין כורא דמ"ש מהא שכתב הר"ן בשם הרשב"א ר"פ האיש מקדש במוכר שדה ונמצא מקצתה גזולה דהמקח קיים במקצת ועכצ"ל דשאני הכא דאם נאמר דמעביר הוי נתבטל השליחות מכל וכל ולפ"ז א"ש דלא מצי למיפשט מאלמנה דממ"נ אי אמרה האלמנה בשעה שמכרה שכתובתה אינה אלא מנה ומ"מ מכרה במנה ודינר א"כ הויא ממש כאומר טלי אחת מדעתי ולא הוי מעביר ואי אמרה האלמנה שכתובתה מנה ודינר ג"כ ליכא למיפשט ממנה דהא הריטב"א כתב דאלמנה לאו שליח היא דבדידה קא מכרה וא"כ דמי למוכר ונמצא חצי גזולה וכ"כ הריטב"א גופיה לקמן בבעיא שני' דליכא למיפשט מאלמנה דבדידה מכרה ע"ש ולכך פשוט מקודם ממתני' דמעילה וממתני' דהכא לא בעי למיפשט רק להקשות על בעל האיבעיא דהי' פשוט להמקשן דמתני' מיירי שאמרה האלמנה שאין לה כתובה רק מנה דודאי שאין לוקח יקנה ממנה שדה דיתמי עד שתראה כתובתה והי' סובר המקשן דע"כ הטעם הא דמכרה בטל ע"כ לאו משום דמע"ד הוי דהא באלמנה לא שייך זה כמש"ל וע"כ הוא מטעם דס"ל למתני' דקני את וחמור לא קני כלל ולפ"ז מקשה שפיר על בעל האבעיא דהנה לכאורה קשה נהי דמוסיף ע"ד הוי וליכא שינוי בשליחות מ"מ הא בקני את וחמור פליגי ר"נ ור"ה בב"מ ד' קע"ח דר"ה סובר דלא קנה כלל דהקנין כשבטל מקצת בטל כולו וא"כ ה"נ יהי' בטל המקח אף מלתך הראשון דנהי דמשכחת להאיבעיא שלו כשמכר לו בב' קניינים מ"מ מלשון האיבעי' משמע דבעי אפילו כשהי' בקנין אחד ועכצ"ל דהאיבעיא קאי למאן דס"ל קנה מחצה וע"ז מקשה ממתני' על הלשון של בעל האיבעיא דמשמע שמכר כל הכור בקנין אחד דהא ממתני' לפי הס"ד דמיירי בלא אוזיל גבי' וע"כ מוכח דהטעם משום דקני' את וחמור לא קנה כלל ומשני בדאוזיל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף