בית יוסף/יורה דעה/קפג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בית יוסףTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קפג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
תורת השלמים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


הלכות נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מקום שתזוב ממנה דם טמאה אלא דוקא דם הבא מן המקור ברייתא בת"כ כתבה הרי"ף בפ' ב' דשבועות והרא"ש בסוף נדה וזה לשונו ואשה כי תהיה זבה יכול אפי' זבה מ"מ תהא טמאה תלמוד לומר והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור:

ומ"ש ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה' מיני דמים גז"ש יכול על כל מראה זוב תהא טמאה תלמוד לומר דם ואין דם אלא אדום כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ומפרש טעמא בפרק כל היד (יט.) משום דאמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ד' פי' משום דוהיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן שנים הרי ד' והא אנן חמשה תנן האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

ומ"ש ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו בפ' הרואה כתם (נז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם עליו טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש בבשרה:

ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון טמאה אף על פי שלא יצא לחוץ משנה בפ' יוצא דופן (דף מ.) כל הנשים מתטמאות בבית החיצון שנא' דם יהיה זובה בבשרה ובפרק הרואה כתם (נ"ז:) מפרש דדריש הני תרי דרשות חדא מדכתיב בבשרה וחדא משום דא"כ לכתוב רחמנא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי ומסיק בפ' יוצא דופן (מא:) דבית החיצון הוי עד בין השינים ובין השינים עצמן כלפנים והיינו מקום שהשמש דש:

וזה משפטה משתראה טיפת דם אפילו כחרדל או פחות משנה בפרק יוצא דופן (מ.) ומטמאות בכל שהן אפי' כגרעין חרדל ופחות מכאן:

ומ"ש בין באונס בין ברצון בפ' בנות כותים (לו:) ת"ר דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד אתה אומר מחמת ולד או אינו אלא מחמת אונס כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ופי' מחמת אונס כגון שקפצה ממקום למקום או ראתה בהמה או חיה או עוף מתעסקין זה עם זה וחמדה וראתה דם וכן כל כיוצא בזה וכדתנן בסוף נזיר (סה:) גבי זב:

ומ"ש מונה שבעה ימים עם יום ראייתה וכן הדין אפי' שופעת כל שבעה רק שתפסוק בטהרה ביום ז' קודם בין השמשות כן משמע בכמה דוכתי ממסכת נדה וכן כתב הרי"ף בפרק שני דשבועות והרא"ש בסוף נדה וכן פירש"י בריש פרק שני דערכין (ח.) וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהא"ב והרשב"א בתורת הבית:

ומ"ש ובערב טובלת בליל ח' בפ"ק דיומא (ז.) ובפסחים פרק האשה (צ:) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה ובפרק בתרא דנדה (סז:) נמי אמרינן דנדה בזמנה לדברי הכל אינה טובלת אלא בלילה ופירש"י בזמנה בשביעי ובנדה דאורייתא מיירי שלא ספרה שבעה נקיים בלילה דכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה:

ומ"ש ומיום השביעי ואילך עד י"א יום נקראים ימי זיבה והם שחכמים קוראים להם י"א יום שבין נדה לנדה בכמה מקומות בתלמוד מהם בסוף מסכת נדה (דף עב:) י"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויש מחלוקת בפי' דבר זה שהרמב"ם כתב בפרק ו' מהא"ב כל ז' הימים שנקבע לה וסת בתחלתן הם הנקראים ימי נדתה בין ראתה בהם דם בין לא ראתה ומפני מה נקראים ימי נדה מפני שהם ראויים לנדה וכל דם שתראה בהם דם נדה יחשב וכל י"א יום שאחר הז' הם הנקראים ימי זיבתה בין ראתה בהם דם בין לא ראתה ולמה נקראים ימי זיבה מפני שהם ראויים לזיבה וכל דם שתראה בהם דם זיבה יחשב והזהר בשני שמות אלו שהן ימי נדתה וימי זיבתה כל ימי האשה מיום שיקבע לה וסת עד שתמות או עד שיעקר הוסת ליום אחר תספור לעולם ז' מתחלת יום הוסת ואחריהם י"א ואחריהם ז' ואחריהם י"א ותזהר במנין כדי שתדע בעת שתראה דם אם בימי נדה ראתה או בימי זיבה שכל ימיה של אשה כך הן ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה אא"כ הפסיקה הלידה כמו שיתבאר עכ"ל אבל רש"י כתב ברפ"ב דערכין אם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב ז' נקיים ישבה שבעה נקיים וראתה הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא וחוזרת למנינה ככל המפורש וכ"כ ה"ה בפ' הנזכר שכן בירר הרמב"ן בראיות ברורות שמשעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים כיצד הרי שראתה ג' ימים בסוף י"א ושפעה וראתה גם ביום הד' שהוא מן הימים הראויים לנדה אפי' התחילה למנות נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסתרה ולכשתשלים ז' נקיים תחזור לתחלת ימי נדה ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א משתראה ביום י"ט לראייתה הרי היא נדה כבתחלה לא ראתה עד כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא הרי זו תחלת נדה אין זיבה אלא בי"א סמוכים לז' שראתה בה נדות והזהר בענין זה שכבר טעו בו מגדולי המחברים עכ"ל וגם הר"ר יונה בפ' אין עומדין הקשה על דברי הרמב"ם והסכים לדברי רש"י והרמב"ן ז"ל וכך הם דברי רבינו שכתב בסמוך ואם ראתה בהם ונעשה זבה אינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז' נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות כאשר פירשתי וכן לעולם:

ומשפטה בהן אם ראתה בהן יום אחד לבד בין שתראה בתחלת הלילה או בסוף היום רק שתפסוק בטהרה משמרת כל הלילה שאחר כך וכו' שרואה יום א' בתוך ימי זיבה משמרת יום א' כנגדו וכן רואה שני ימים משמרת יום אחד כנגדן וכן נקראות זבה קטנה ואם ראתה שלשה ימים רצופים נקראת זבה גדולה וצריכה שבעה נקיים פשוט סוף מסכת נדה (שם) ובכמה מקומות בתלמוד:

ומ"ש בכל טבילות הזבה שהם אחר הנץ החמה הוא מדתניא בסוף יומא (פח.) הזב והזבה וטמא מת טבילתן ביום (הכפורים) ומשמע התם דביום דוקא קאמר ותנן בפרק הקורא את המגילה למפרע (כ.) שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ותנן בסוף נדה   (עב.) ושוין בית שמאי ובית הלל בטובלת לילה לזבה שאינה טבילה פי' אם טבלה בלילה של יום השימור של זבה משום דשימור לילה לא חשיב שימור אא"כ שימרה קצת מהיום אבל אחר יום השימור לזבה קטנה פשיטא דטובלת בלילה אם תרצה דהא ביום השימור טובלת ומשום דשהתה טפי לא גרעה וה"ה לזבה גדולה שלא אמרו בה שאינה טובלת כי אם ביום אלא לאפוקי ליל ז' אבל לאחר ששמרה קצת יום שביעי יכולה לטבול בין ביום בין בלילה מן התורה:

ומ"ש בזבה שאסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור כלומר שמא תראה בו ביום אחר תשמיש ונמצאת סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה משנה בסוף נדה (שם) מודים ברואה תוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שהם מטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה ה"ז תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויים כלומר שאם טבלה ביום שימור דזבה קטנה ושמשה בו ביום הרי בעילה זו תלויה ומגען ג"כ תלוי שאם תראה בו ביום תסתור כל מה שלפניו ונמצאת טמאה למפרע ונמצא זה שבעל זבה וחייבין קרבן על בעילתן ומגען טמא למפרע ותניא בההוא פירקא (סז:) ואחר תטהר רבי שמעון אומר אחר מעשה תטהר פירוש כיון שספרה זבה גדולה מקצת יום שביעי מז' נקיים תטהר ע"י טבילה אבל אסרו חכמים לעשות כן שמא תבא לידי ספק משמע בהדיא שאסורה לשמש ביום ז' אף לאחר טבילה ואף ע"פ שרש"י והתוס' פירשו דאסרו חכמים לעשות כן אטבילה קאי דאם תטבול חיישינן שמא תשמש מ"מ מינה נשמע דאסורה לשמש באותו יום ומיהו אם היה רבינו מפרש כדפירש"י והתוס' לא היה לו לכתוב טובלת ביום ז' דהא לדידהו אסורה לטבול בו ביום הלכך משמע שהוא ז"ל מפרש דאסרו חכמים לעשות כן לאו אטבילה קאי אלא אתשמיש וכן נראה מדברי הרי"ף בפרק ב' דשבועות מדברי הרמב"ם בפ"ו מהא"ב דאתשמיש קאי ולא אטבילה אבל סמ"ג והתרומה הסכימו לדברי רש"י והתוספות וכן כתב המרדכי וכתב דכן משמע מתוך האלפס ולא נ"ל מתוך דברי הרי"ף אלא כמו שכתבתי ומשמע לי דלדעת רש"י והתוספות כי היכי דאסרו חכמים לזבה לטבול בשביעי כדי שלא תבא לשמש בו ביום הכי נמי אסרו לזבה קטנה דטבול ביום השימור כדי שלא תבא לשמש בו ביום ותראה בו ביום אחר כך ונמצא שבעל זבה לפ"ז צריך לומר שמה שכתב רבינו בזבה קטנה שתטבול ביום השימור הוא כדעת הרמב"ם בפרק הנזכר דאילו לפירש"י והתוס' וסמ"ג וסה"ת מדרבנן אסורה לטבול ביום השימור וק"ל שרבינו כתב בסי' קצ"ז שחכמים אסרו לזבה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור מנינה ונמצא שבעל זבה וזה כדברי רש"י והתוס' שאסרוה לטבול בז' משום גזירה והיאך כתב כאן שטובלת ביום שביעי ויש לומר דאפשר דרבינו מפרש ההיא דר' שמעון כפירש"י והתוס' וכמו שכתב בסימן קצ"ו ומה שכתב כאן שטובלת בז' הוא מדין תורה ומה שכתב שאסרוהו לשמש לא מדרבי שמעון יליף לה ולא מגזירת חכמים הוא אלא מן התורה שמאחר שהוא יכול לבא לידי איסור כרת אם ישמש ודאי שאסור לו לשמש מן התורה שאדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו למקום שיבא לעבור על איסור כרת ואם נפשך לומר דרבי' מפרש ההוא דר"ש כדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קאי אטבילה אלא אתשמיש צריך לומר שמה שכתב בסימן קצ"ז לאסור טבילה לא מדרבי שמעון אסר לה אלא מדאיתא בפרק תינוקת (סז:) אמר ליה רב פפא לרבא מכדי האידנא כולהו נשי ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו ביממא דשבעה משום דרבי שמעון דאמר אחר תטהר וכולי דלדעת הרי"ף והרמב"ם שגם הם סוברים דהאידנא אסורה לטבול בז' כמבואר בהדיא בדברי הרמב"ם בפרק י"א וכדמשמע מדברי הרי"ף בפ"ב דשבועות ע"כ צריך לומר שהם מפרשים דה"ק כיון דרבי שמעון אסר לשמש כדי שלא תבא לידי ספק אף אנו אסרנו לה לטבול כדי שלא יבואו לידי ספק וכך היה מפרש רבינו גם כן ואע"ג דגזירה לגזירה הוא כבר כתבו הרשב"א והר"ן דמשום חומר כרת חששו:

ואם לא ראתה בכל י"א יום עד יום האחרון טובלת מיד למחרתו וא"צ לשמור לו יום אחד לטהרתו בסוף נדה (עא:) תנן הרואה יום י"א וטבלה לערב ב"ש אומרים מטמאים משכב ומושב וחייבין בקרבן ובית הלל פוטרין מן הקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה ב"ש אומרים מטמאין משכב ומושב ופטורין מן הקרבן ובית הלל אומרים הרי זה גרגרן ופירש"י הרואה יום י"א. שהוא סוף ימי זוב ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה: משכב ומושב. אפי' בעלה מטמא שהוא כבועל שומרת יום כנגד יום דקסבר יום י"א בעי שימור: ובית הלל פוטרים מן הקרבן. דלא בעי שימור אבל לענין טומאה מודו מדרבנן להחמיר גזירה יום י"א אטו תוך י"א יום דמטמאה בועלה מדאורייתא עד שתספור קצת יום המחרת: טובלת יום שלאחריו. דעבדה שימור קצת ושימור מעליא הוא אלא שתוך י"א יום אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפים הימים לזיבה ואין טבילתן טבילה: גרגרן. ממהר לחטוא שמא ירגיל בכך תוך י"א אבל לענין טומאה טהור עכ"ל ובפרק בא סימן (נד.) גרסינן אמר רב ששת זאת אומרת גרגרן דתנן אסור רב אשי אמר נהי דאחד עשר לא בעי שימור עשירי מיהא בעי שימור ופירש"י זאת אומרת מהך ברייתא שמעינן דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י"ב עם הרואה בי"א ופסק הרמב"ם בפ"ו מהא"ב דאסור לשמש כל יום י"ב וכרב ששת וכן נראה מדברי רש"י במשנה וכ"כ בהדיא גבי פלוגתא דר"י ור"ל דבסמוך וז"ל ומדרבנן מיהא אפי' רואה יום י"א אסורה לשמש ביום שלאחריו כדקתני מתניתין הרי זה גרגרן ואמרי' בס"פ בא סימן גרגרן דתנן אסור עכ"ל ורבי' כתב סתם דיום י"א לא בעי שימור אי משום דס"ל דרב אשי פליג ארב ששת ואמר דלא בעי שימור אפי' מדרבנן והלכה כוותיה דבתרא הוא אי משום דאע"ג דסבר דלדברי הכל בעי שימור מדרבנן וכדברי הרמב"ם ורש"י לא חשש לכתוב כן משום דלא נפקא לן מינה השתא מידי ולא בא לכתוב כאן אלא מה שהוא דין תורה בלבד:

וביום העשירי פליגי אם צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה אם לאו בסוף נדה (עב:) ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי מה תשיעי בעי שימור אף עשירי בעי שימור וריש לקיש אמר עשירי כי"א מה י"א לא בעי שימור אף עשירי לא בעי שימור ופירש"י דטעמא דר"ל משום דעשירי אין לו צירוף לזיבה גדולה שאין מצטרף עמו אלא י"א דהו"ל תרי ומשמע דהלכה כרבי יוחנן דכוותיה קי"ל לגבי ריש לקיש וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו מהא"ב וז"ל סמ"ג האשה שראתה יום י"א לבדו אינה צריכה שימור ביום המחרת אלא מותרת באותו יום עצמו לערב אבל מדברי סופרים צריכה שימור ואם ראתה יום עשירי צריכה שימור לר' יוחנן יום י"א כנגדו מן התורה אבל אם ראתה יום י' ויום אחד עשר שעכשיו כלו ימי הזיבה ומתחילים ימי נדה צריכה שימור יום י"ב מן התורה וי"א מדברי סופרים מאחר שעברו ימי זיבה וכן מוכח בפ' בא סימן עכ"ל. ומה שכתב שי"א דבעי שימור מן התורה ויש אומרים מדברי סופרים בסוף נדה איפליגו רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא באחד עשר יום שבין נדה לנדה דמר יליף להו מקראי ומר סבר דהוי הלכה למשה מסיני ומפרש רבי יוחנן דיום י"א לא בעי שימור אבל לאחריני בעי שימור כלומר שאם ראתה בעשירי צריך לשמור יום אחד עשר כנגדו למר מקראי ולמר הלכה למשה מסיני. ומה שכתב אבל אם ראתה יום עשירי ויום אחד עשר וכו' לישנא דאבל לא ניחא לי דמשמע דכה"ג לדברי הכל צריך שימור יום שנים עשר מן התורה והא ליתא דלר"ל כיון דעשירי לחודיה לא בעי שימור וי"א לחודיה לא בעי שימור כי חזאי בתרוייהו משמע ודאי דלא בעו שימור וכן נראה מדברי התוספות בסוף פרק בא סימן וצריך עיון:

עברו כל אחד עשר יום ולא ראתה חוזרת לתחלת ימי נדות זה מבואר דהיינו מה דאמר אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:

ואם ראתה בהם ונעשה זבה כלומר אם בי"א יום שבין נדה לנדה ראתה שלשה ימים רצופים ונעשת זבה גדולה אינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה שבעה נקיים ואז יתחילו ימי הנדות וכו' כבר נתבאר שזה דעת רש"י והרמב"ן ז"ל ושהרמב"ם ז"ל רוח אחרת עמו בזה:

משרבו הגליות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת וכו' החמירו לטמא כל מראה דם אדום כדי שלא יבאו לידי טעות בין ימי נדה וימי זיבה אף על פי שלא מצינו בפירוש שגזרו על כל מראה דם אדום מכל מקום מדאמרינן בס"פ כל היד (כ:) דר' יוחנן ור' זירא ועולא לא חזו דמא ממילא שמעינן שדורות הבאים לא חזו דמא ודברי רבינו בזה כמעורבבים ואינם מבוארים ועיקרו של דבר כך הוא בר"פ תינוקת (סו.) אמרינן התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים תשב ו' והן ג' תשב ז' נקיים ופירש"י בשדות מקום שאין בני תורה. ששה והוא כדין תורה שמא בימי נדה היא: שנים תשב ששה והם. לחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחילת נדה וצריכה עוד ו' אבל ג' דאילו הוו ימי זיבה צריכה ז' נקיי' השתא נמי תשב ז' נקיים שמא בימי זיבה עומדת וכתב הר"ן וששה דקאמרי' נקיים בעינן דכיון דטועה משוינן לה איזה יום שתראה מספקינן לה בתחילת נדה וכתב ה"ה בשם הרמב"ן חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת שהרי אפשר שתראה אשה בימי נדתה ז' ימים ויהיה ששה של דם טוהר ושל יום השביעי טמא וסבורה לטבול בלילה והיא צריכה עוד ששה ימים ואפילו היתה מראה דם לחכם גדול ובקי אפשר שתטעה בעצמה מימי הנדות והזיבה וז"ל הרי"ף בפ"ב דשבועות הדין הוא דינא דאורייתא דהוו עבדן בנות ישראל כל זמן דהוו רבנן בקיאי בחזותא דדמא וכיון דאימעוט רבנן דהוו בקיאי בהכי וקלשא דעתייהו ולא הוו יכלי לאפרושי בין דם טמא לדם טהור כדאמר רבי יוחנן חוכמתיה דרבי חנינא גרמה לי דלא אחזי דמא ואמר רבי זירא טיבעא דבבל גרמה לי דלא אחזי דמא וחזו נמי דנשי לא ידעי תיקון וסתות חשו רבנן דילמא משלמי דם טמא לדם טהור וטבלן ואתו לידי איסורא דכרת דהא איפשר למיהוי כל דם דחזיא בשיתא יומי טהור וליכא טמא אלא הך דחזיא בשביעי בלחוד דצריכה למשלם עלה שבעה יומי וכיון דסברה לה דדם דכולהו שבעה טמא הוא אמרי שלימו לן שבעה יומי וטבלן לאורתא ואתו לידי איסורא הילכך חשו רבנן למילתא ועבדו הרחקה יתירא לסלוקי כל ספיקי ואצריכו למיתב ז' נקיים על כל דם דלא ליגע לאיסורא דאורייתא והיינו דאמרינן התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא וכולי וכן כתב הרא"ש בסוף נדה. וכתב עוד וז"ל ועוד כיון דלא בקיאי בתיקון וסתות זמנין דחזיא דם וביום השמיני (השביעי) לראייתה חזיא דם וטבלה לערב ומשמשת עם בעלה וזמנין דראייה קמייתא הויא בתוך י"א יום וצריכה למיתב ז' על ראייה בתרייתא הלכך חשו רבנן למילתא ועבדו הרחקה לסלק כל ספיקי וכו' ודברים אלו כהרי"ף והרא"ש נתכוון רבינו לומר אלא שלא בירר דבריו כראוי:

הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפי' אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה ז' נקיים כזבה גדולה בר"פ תנוקת (שם) בתר תקנתא דרבי בשדות אמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים וכתבו הרי"ף והרא"ש אף על גב דהא תקנתא דשדות ליכא למיחש בה לאסורא כלל עבדו רבנן הרחקה יתירא ואנהיגו בנות ישראל למעבד כרבי זירא דהא אמרינן בריש פרק אין עומדין דהא דרבי זירא הלכה פסוקה היא עד כאן לשונו: והר"ן כתב שהטעם שהחמירו כרבי זירא ולא סגי להו בתקנתא דרבי י"א דהיינו כדי שלא יטעו בדבר שלפעמים תהא זבה גדולה ותהא סבורה שלא ראתה אלא ב' כגון שראתה שני ראיות ואחד מהם בין השמשות ולא תספור אלא ששה והן וכדי שלא יבאו לטעות בכיוצא בזה השוו מדותם שאפילו בדם טפה כחרדל יהיו יושבות שבעה נקיים ועדיין אין זה מספיק אלא יש לומר שכיון שלפעמים בטפה כחרדל יושבת שבעה נקיים דהיינו בזיבה הסותרת החמירו בנות ישראל על עצמן לעשות כל דם שתראינה כאילו היא סותרת עד כאן לשונו וכ"כ הרב המגיד בפרק י"א בשם הרמב"ן ז"ל דטעמא דהחמירו בנות ישראל כך כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין אחת ולא ישתנה מנהגן בין ראיה אחת לשלשה ימים הרי שראתה שלשה ונעשית זבה התחילה וספרה עד שבעה נקיים וראתה בשביעי טפה כחרדל ודאי צריכה לישב עליה שבעה נקיים שהרי סתרה כל המנין ויש שאינן בקיאות בין תחילת הראיה לסתירת הספירה ויבא הדבר לכלל טעות עכ"ל: כתב הר"ן בפרק ב' דשבועות ורבותא טיפת דם כחרדל היינו משום דהו"מ למימר דבדם מרובה דוקא הוא שראוי להחמיר בו דשמא יצא מן המקור בג' ימים זה אחר זה ושהא בפרוזדור שהוא כמי שיצא לחוץ וצריכה מן התורה שבעה נקיים אם הוא בימי זובה ולהכי נקט טפה כחרדל אע"ג דודאי אינה אלא ראיה אחת וכיוצא בזה כתב המרדכי וכן כתב הרבינו יונה בפרק אין עומדין ודחה דברי האומרים שהחומרא היתה מפני שהיה מועט כחרדל שזה אף מן הדין הוא טמא כדתנן ומטמאות בכל שהוא וכן דחה דברי האומרים שהחומרא היתה מפני שהיה מראה הדם כעין החרדל דמה חומרא היתה זו דהא דינא הוי הכי דכמראה החרדל מטמא: כתב רבינו ירוחם על דין הכתמים ששיעורן כגריס דאין זה בכלל מה שהחמירו בנות ישראל על עצמן מטיפת דם כחרדל כי לא החמירו אלא בדם היוצא מגופה אבל לא בכתמים דרבנן וכן הסכימו כל הפוסקים ע"כ ופשוט הוא וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפי"א: כתב הרמב"ם בפי"א זה שתמצא במקצת המקומות שהנדה יושבת שבעה ימים בנדתה ואף על פי שלא ראתה דם אלא יום אחד ואחר השבעה תשב ז' נקיים אין זה מנהג אלא טעות ממי שהורה להם כך ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל אלא אם ראתה יום אחד סופרת אחריו ז' וטובלת בליל שמיני שהוא ליל ב' שלאחר נדתה ומותרת לבעלה עד כאן לשונו כתב הריב"ש (סימן תכ"ה) שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה והאריך בדבר וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון