ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פתיחה למנין העונשין/כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פתיחה למנין העונשין כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועכ"פ מבואר דהלכה למשה מסיני דבלקה ושנה בחייבי כריתות מכניסין אותו לכיפה. ע"כ צ"ל דלא באה אלא לפרש דזהו בכלל עונש כרת דקרא. דאי אפשר שתהיה הלכה בפ"ע. שהרי אין עונשין מיתה בידי אדם מהלכה. אם לא שבאה לפרש דברי תורה. כמש"כ הראשונים ז"ל. ועפ"ז אתי שפיר בפשיטות תמיהת הרמב"ם ז"ל על הבה"ג וסייעתו ז"ל במה שמנו עונשין שבכרת ושבמיתה ביד"ש בחשבון המצות. והרי אין עונשין אלו מסורים אלא לשמים. ומלבד מה שכבר ביארנו בזה לעיל. איכא למימר בפשיטות דנפק"מ לענין הכנסה לכיפה. דהו"ל מיתה המסורה לב"ד כמו כל עונשי מיתות ב"ד. וכדתנן במתניתין שם. ובודאי נראה דגם חייבי כרת דפסח ומילה בכלל הלכה זו. אע"פ שאין בהם אלא עשה. דהרי עיקר טעמא מפרשינן בגמרא שם דכיון דמתחייב כרת. גברא בר קטלא הוא וקרובי הוא דלא מיקרב קטלי'. וכיון דקא מוותר נפשי' מקרבינן לי' לקטלי' עילויה עיי"ש. וא"כ לא שנא כרת דלאו מכרת דעשה. דהרי שם מבואר דעבירות מחזיקות גם בלא מלקות כלל לענין הכנסה לכיפה. ומאי דתנן במתניתין דהתם מי שלקה ושנה וכו'. עכצ"ל דרק לרבותא הוא דנקט הכי. דאע"ג שכבר לקה בכל פעם שעבר וקבל ענשו. מ"מ באיסורי כרת מכניסין אותו לכיפה כשלא לקה אלא משום עבירת לאו. כמו שנתבאר לעיל (סי' ט"ו) עיי"ש. שהרי אפי' בחייבי מיתות ב"ד שלא התרו בהן. דלאו בני מלקות כלל נינהו. מבואר שם דמכניסין אותן בפעם שלישי לכיפה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פי"ח מהלכות סנהדרין ה"ה) עיי"ש. וא"כ ע"כ אפי' חייבי כריתות דעשה נמי בכלל. וכן מתבאר מלשון הרמב"ם שם. שכתב וז"ל מי שעבר על איסור כרת או מיתת ב"ד וכו' ולא קבל התראה וכו'. חזר בפעם שלישית וכו' כונסין אותו לכיפה עד שימות עכ"ל עיי"ש ובלח"מ שם. הרי שכולל כל איסורי כרת כולם בדין זה. וגם חייבי עשה בכלל:

ונראה ברור דגם חייבי מיתה בידי שמים בכלל זה. ואע"פ שלא נזכרו שם בהדיא אלא חייבי כריתות. מ"מ גם חייבי מיתה בידי שמים בכלל זה. דכיון דעיקר טעמא אינו אלא כדאמרינן התם משום דהאי גברא בר קטלא הוא וקרובי הוא דלא מיקרב קטלי' כיון דקא מוותר לה נפשי' מקרבינן לי' לקטלא עילויה. א"כ חייבי מיתה בידי שמים דשייך בהו נמי האי טעמא. נמי בכלל זה. וחייבי כריתות דנקט התם ע"כ לאו דוקא הוא. וכל מיתה בידי שמים בכלל. וכבר אשכחן גם בקרא דכתיב כרת במקום מיתה בידי שמים. דכתיב (סו"פ במדבר) אל תכריתו את שבט הקהתי. אע"ג דהתם במיתה בידי שמים הוא דמיירי. דכתיב שם ולא יגעו אל הקדש ומתו. ולא יבאו לראות וגו' ומתו. ומיהו בירושלמי (רפ"ב דביכורים) מבואר דס"ל דבקרא דאל תכריתו וגו' בכרת ממש מיירי עיי"ש. אלא דמ"מ נשמע מזה דקרי קרא למיתה ביד"ש כרת. והכי נמי אשכחן בקרא (סו"פ מצורע) דכתיב ולא ימותו בטומאתם וגו'. והיינו כרת. כדפירש"י שם עיי"ש. וכן אמרו בספרי (חקת. פיסקא קכ"ה) ונכרתה מפני מה ענש להלן מיתה וכאן כרת. ללמד שמיתה הוא כרת וכרת הוא מיתה עיי"ש. כלומר דפעמים נקרא כרת מיתה ופעמים נקראת מיתה כרת. והכי איתא נמי שם לקמן טמא מת היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וכו' עיי"ש. והיינו כרת. וא"כ יתכן דה"ה נמי איפכא. ועכ"פ ודאי כיון דהך טעמא שאמרו בחייבי כריתות שייך נמי בחייבי מיתה ביד"ש. גם בחייבי מיתה בידי שמים דינא הכי. ובפרט לדעת רבינו חננאל ז"ל הובא בערוך (ערך כרת) ורש"י ז"ל (בפ"ב דשבת) ושאר דוכתי ורבינו יונה ז"ל (בשערי תשובה שער ג'. סי' ק"ז קי"ט) דהחילוק שבין כרת למיתה ביד"ש אינו אלא לענין דכרת הוא וזרעו נכרתים ובמיתה ביד"ש הוא לבדו ולא זרעו עיי"ש. וכן דעת כמה ראשונים. וא"כ הכא לענין דידי' גופי' אין נראה לחלק בין כרת למיתה בידי שמים. והכי נמי אשכחן כיו"ב בריש פרק בתרא דמכות דקתני בברייתא חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים. ובודאי אף חייבי מיתה בידי שמים בכלל. כמבואר להדיא במתניתין דהתם עיי"ש. וכן מבואר בתוספתא (סוף מכות) עיי"ש ובשאר דוכתי. והכי נמי הא דתנן (סוף מכות) חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתן גם חייבי מיתה בידי שמים בכלל. כמו שהבאתי לעיל (סי' ט"ז) ממדרש תנחומא ומדרש רבה עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם (בפיה"מ רפ"ג דמכות) עיי"ש אע"ג דבחבורו הגדול (הלכות סנהדרין פי"ז ה"ז) לא הזכיר אלא חייבי כריתות עיי"ש. והיינו משום דגם חייבי מיתה ביד"ש בכלל כריתות כמו בלישנא דמתניתין. והכי נמי מאי דקתני בברייתא (בפ"ק דמגילה ז' ע"ב) ובתוספתא (פ"ג דכתובות) דלרבי נחוניא בן הקנה כרת פוטרת מתשלומין. ס"ל לאביי (פ"ג דכתובות ל' ע"ב) דלדידי' גם מיתה ביד"ש פוטרת מתשלומין עיי"ש. והיינו משום דטעמי' דרנבה"ק שייך נמי במיתה ביד"ש. כמבואר שם עיי"ש. וא"כ הכא נמי אע"פ שלא הזכירו בה אלא חייבי כריתות. מ"מ נראה ברור דה"ה לחייבי מיתה בידי שמים שמכניסין אותן לכיפה. וכן ראיתי בחמרא וחיי (סנהדרין פ"ג ע"א) שהביא משם תלמידי רבינו פרץ ז"ל דכתבו בפשיטות דגם חייבי מיתות בידי שמים בכלל זה עיי"ש. וא"כ מבואר דגם עונשין שבכרת ושבמיתה בידי שמים נמסרו לב"ד לענין שחייבין להמיתן בפעם שלישי ע"י הכנסתן לכיפה. ושפיר מנאום רבינו הגאון והבה"ג ז"ל וסייעתם במנין המצות משום המצוה שעל הב"ד:

ומעתה ממילא מבואר דהיינו טעמא שלא מנו רבינו הגאון ז"ל וסייעתו במנין העונשין גם עונש דהכנסה לכיפה. משום דזהו בכלל עונשי כרת ומיתה בידי שמים שכבר מנו כולם בפרט. וגם מאי דתנן התם ההורג נפשות שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה וכו' עיי"ש. ע"כ היינו נמי בכלל עונש מיתה דרוצח. שאם הרג שלא בהתראה או בעדות מיוחדת. או שהוכחשו בבדיקות דלאו בר מיתת סייף הוא. מכניסין אותו לכיפה. והלכה לממ"ס שבאה בזה. לא באה אלא לפרש עונש מיתה שבתורה. דאל"כ לא היו עונשין מהלכה לממ"ס. ומדברי הרמב"ם ז"ל (הלכות סנהדרין פי"ח ה"ה) שכתב וז"ל מי שעבר על איסור כרת או מיתת ב"ד והתרו בו והרכין בראשו או שתק וכו'. חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אע"פ שהרכין בראשו וכו'. כונסין אותו לכיפה עד שימות וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר דס"ל דרוצח דתנן התם הוא לאו דוקא אלא ה"ה לכל שאר חייבי מיתות ב"ד. אבל בדבריו לעיל (הלכות רוצח פ"ד ה"ח ט') מבואר בהדיא איפכא דדוקא ברוצח ולא בשאר חייבי מיתות ב"ד עיי"ש. ותמיהני על נושאי כליו שלא העירו בזה. הן אמת דבתוספתא (פי"ב דסנהדרין) מבואר בהדיא כדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין שם דבכל חייבי מיתות ב"ד הדין כן עי"ש. ובלתי ספק שמשם מקור דבריו אלו. אלא דא"כ הדבר תמוה ביותר על דבריו שבהלכות רוצח שם. ולפי הנראה ס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי במתניתין דפרק הנשרפין ברוצח דוקא מיירי כדמשמע התם. ובלא התראה כלל או בעדות מוכחשת וכיו"ב. ובזה דוקא ברוצח כונסין אותו לכיפה ולא בשאר חייבי מיתות ב"ד. ולכן כתב דין זה בהלכות רוצח. אבל בתוספתא שם דמיירי בהתרו בו ואיכא עדים שראוי להתחייב על פיהם אלא שלא קבל התראה. בזה כל חייבי מיתות ב"ד דינם שוה לענין הכנסה לכיפה. ולכן כתב דין זה בהלכות סנהדרין. ומקורו מהתוספתא ולא ממתניתין דסנהדרין שם. ולא כמש"כ במגדל עוז ובכ"מ ולח"מ שם עיי"ש. ותמיהני על האחרונים שלא העירו בזה. וראיתי להסמ"ג שבהלכות רוצח (לאוין קס"ג) כתב לשון הרמב"ם שבהלכות רוצח שם. ובהלכות סנהדרין (עשין ק"ה) אע"פ שהביא שם כדרכו לשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין שם בענין זה בשאר דבריו. מ"מ בדין זה לא כתב אלא כלשון המשנה ס"פ הנשרפין שם ברוצח בלבד. והשמיט דברי הרמב"ם ז"ל בזה בכל חייבי מיתות ב"ד עיי"ש. ובלתי ספק היינו משום דס"ל שהדברים סותרים זא"ז. וגם דממשנתנו לא משמע הכי. ובאמת דגם מלשון הרמב"ם גופי' בהלכות רוצח (בהלכה ט' הכי משמע עייש"ה. ובעיקר סתירת התוספתא ומתני' היה אפשר לומר בלא"ה לפי הגירסא שלפנינו דגרסינן ההורג נפש וכו'. וא"כ משמע דאפי' בפעם אחת מכניסין אותו לכיפה והיינו דוקא ברוצח בלבד. וזהו דינא דמתניתין. וכן כתבו תלמידי רבינו פרץ ז"ל שהביא בחמרא וחיי (לקמן פ"ג ע"א) דרוצח אפי' בפעם אחת כונסין לכיפה עיי"ש. אבל בשאר חייבי מיתות ב"ד בעינן תלתא זימני וזהו דין התוספתא שם עיי"ש. אלא דבדברי הרמב"ם (בהלכות רוצח שם) ובסמ"ג שם מבואר דגירסתם במתניתין ההורג נפשות עיי"ש. וכן גירסת הרמ"ה ז"ל שם. וכן הגירסא בירושלמי עיי"ש. וא"כ גם ברוצח בעינן דאיתחזיק בתלתא זימני. ועכצ"ל כמשכ"ל. ובודאי כן נראה דגם בשאר חייבי מיתות ב"ד נוהג דין זה. דאל"כ יהיו חייבי כריתות חמורים יותר מחייבי מיתות ב"ד לענין זה. וצ"ע בזה כעת ואכמ"ל בענין זה יותר. ועכ"פ ודאי ע"כ מוכרח דהלכה לממ"ס זו דכיפה לא באה אלא לפרש עונשי כרת ומיתות ב"ד כמשכ"ל. וא"כ ניחא שפיר מה שלא מנה רבינו הגאון ז"ל מחייבי כיפה במנין העונשין שלו משום דהו"ל בכלל עונשי מיתות ב"ד וחייבי כריתות ומיתה ביד"ש שכבר מנה כולן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.