ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/מילואים/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג מילואים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד.

לסוף העשה הנ"ל. כדברי רבינו הגאון ז"ל וסייעתו. ועדיין יש לי מקום עיון בדברי רבינו הגאון ז"ל שכתב ובפתחיך מזוזה סלה. דמשמע מלשונו שאין המצוה אלא בקביעות המזוזה בפתח הבית בלבד. אבל בכתיבתה ליכא שום מצוה. ואינה בכלל העשה. וכן מתבאר ג"כ מלשון הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו שכתב וז"ל לפתחיך מזוזה ימין מבואך. וכזה ג"כ לשון הר"י אלברגלוני ז"ל. שכתב וז"ל ומזוזות פתחים. וכן מתבאר מלשון השאילתות (ריש פ' עקב) שכתב וז"ל דמחייבין דבית ישראל למקבע מזוזה בפתחיהון. שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וכו'. וכד מחית מזוזה אומר לקבוע מזוזה וכו' עכ"ל עיי"ש. והכי נמי משמע מלשון הבה"ג (ריש הלכות מזוזה) שכתב וז"ל מאן דקבע מזוזה מיחייב לברוכי ברוך וכו' וצונו לקבוע מזוזה וכו' עכ"ל עיי"ש. ולא הזכירו כתיבה כלל. וכזה הוא לשון הרי"ף ז"ל (בהלכות מזוזה) והרמב"ם ז"ל בחבורו הגדול במנין המצות הקצר (עשין ט"ו) וברמזי המצות (ריש הלכות תפילין ומזוזה. מצוה ג') עיי"ש. ובסמ"ג (עשין כ"ג) ובחינוך (מצוה תכ"ג) עיי"ש. אבל הטור (יו"ד ריש סי' רפ"ה) כתב וז"ל מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקבען על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך עכ"ל. ונמשך אחריו בזה גם בש"ע שם עיי"ש. ומבואר מזה דס"ל דגם הכתיבה היא בכלל העשה כקביעתה על מזוזת הפתח. וקרוב לזה הוא ג"כ לשון הרמב"ם ז"ל בסה"מ שלו (עשין ט"ו). שכתב וז"ל שצונו לעשות מזוזה והוא אמרו יתעלה וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך עכ"ל. משמע שכל עשייתה בכלל העשה. ולא קביעתה לבד אלא כתיבתה ג"כ בכלל כדכתיב בקרא וכתבתם וגו'. וחזר בו מזה בחבורו הגדול שם. וס"ל שאין בכלל העשה אלא קביעתה במזוזת הפתח בלבד. ולא כתיבתה. ויותר מתבאר כן ממש"כ (בהלכות מזוזה פ"ה ה"ז) וז"ל וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחילה ברוך וכו' לקבוע מזוזה. ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה היא המצוה עכ"ל עיי"ש. הרי בהדיא דס"ל שאין המצוה בכתיבתה אלא בקביעתה בלבד. הן אמת שמדברי הכ"מ שם שכתב על דבריו. וז"ל ומש"כ ואינו מברך בשעת כתיבתה וכו' מדאמרינן (פרק התכלת מ"ב ע"ב) כל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אינו מברך אלא בשעת גמר מצותה עכ"ל עיי"ש. משמע דס"ל דמש"כ הרמב"ם ז"ל שאינו מברך בשעת כתיבתה. היינו רק משום דבכתיבתה לחוד אכתי לא נגמרה מצותה. אבל ודאי גם כתיבתה בכלל המצוה היא. וקביעתה אינה אלא גמר מצותה. שמתחלת בכתיבה ומסיימת בקביעותה על מזוזת הפתח. אבל ודאי לא משמע הכי מלשון הרמב"ם ז"ל שם. שהרי בהדיא כתב שקביעתה היא המצוה. דמשמע ודאי שאין בה מצוה אחרת זולת קביעתה בלבד. וגם כוונת הכ"מ אינה אלא לומר שגמר המצוה אינה אלא בקביעותה. ועליה הוא דצריך לברך. אבל ודאי גם התחלת המצוה אינה אלא בקביעותה בלבד. ולישנא דתלמודא במנחות שם נקט. והתם לא מיירי כלל במזוזה. אלא בציצית ותפילין עיי"ש. והרי בתפילין לא כתיב בקרא שום עשייה אחרת זולת הקשירה שעל היד והראש. וזו היא התחלת המצוה וגמר שלה. וע"כ מאי דאמרינן התם כל מצוה דעשייתה גמר מצותה כגון מילה וכו' צריך לברך. וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין וכו' עיי"ש. לא לאפוקי התחלתה אתי. ולא קרי להו גמר מצוה אלא לומר דבמילה עשייתה היא גם הגמר שלה. דהא לא כתיב בה שום מצוה אחרת אלא עיקר המילה שהיא המצוה כולה. מתחילתה עד סופה. ובתפילין עשייתה אפילו התחלת מצוה לא הויא. שאין מצותה אלא בקשירה בלבד. שהיא התחלתה וגם גמר שלה. ומאי דקאמר דעשייתה לאו גמר מצוה. לא רצה לומר דהתחלת מצוה הויא. אלא אגב מילה נקט הכי גם בתפילין. אבל ודאי אפילו התחלת מצוה נמי לא הויא. דהא לא כתיבא בהו בקרא אלא קשירה:

איברא דחזינא להרמב"ם ז"ל שכתב (הלכות ברכות פי"א ה"ח) וז"ל כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה. וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה. או לולב. או לכתוב תפילין. מפני שיש אחר עשייתן צווי אחר. ואימתי מברך. בשעה שישב בסוכה וכו' או כששמע קול השופר או בשעת לבישת התפילין ובשעת קביעת המזוזה וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי לכאורה מבואר מדבריו אלו דקביעת המזוזה היא הצווי האחרון. אבל בעשייתה שקודם קביעתה. דהיינו כתיבתה. ג"כ יש צווי. אלא שהוא הצווי הראשון. ולפי שאינו גמר המצוה. שיש אחריו צווי הקביעות על מזוזת הבית. שהוא הצווי האחרון. אין מברכין עליו. וא"כ מבואר דס"ל דכתיבת המזוזה היא ג"כ בכלל העשה. וא"כ נראין דבריו כסותרין זא"ז. אבל לק"מ דהא כן כתב ג"כ שס בלולב ושופר ותפילין. אע"ג דהנך ליכא בהו בקרא אלא צווי אחד. שהוא עיקר מצותן. בלבד. והוא ההתחלה והגמר. הראשון והאחרון. ועכצ"ל שלא קראן הצווי האחרון אלא משום שאין בהן אחר זה שום צווי עוד. אבל ודאי לית בהו ג"כ שום צווי אחר לפני זה. ועשייתן אין בה שום מצוה בקרא כלל. וא"כ גם במזוזה נראה שכן כוונתו. דאע"פ שאין בה שום מצוה אחרת זולת קביעתה על מזוזת הפתח. מ"מ קראה הצווי האחרון מהאי טעמא גופא. וליכא שום סתירה בדברי הרמב"ם ז"ל:

ומעתה נמצא לפ"ז דלדעת הטור והרמב"ם ז"ל בסה"מ שלו גם כתיבת המזוזה היא מכלל עיקר מצות עשה דמזוזה. כמו מצות כתיבת ס"ת. אבל רבינו הגאון ז"ל וסייעתו ס"ל שאין כתיבת המזוזה בכלל עיקר המצוה. אלא הכנה בעלמא היא לעיקר המצוה. דהיינו קביעתה במזוזת הפתח. אבל הדבר תמוה מאוד לכאורה. דמלבד דעיקר הדבר תמוה מצד עצמו. דמאי שנא מס"ת שעיקר מצותה אינו אלא הכתיבה מדכתיב ועתה כתבו לכם וגו'. והכא הרי כתיב בה ג"כ וכתבתם וגו'. ולא כתיבא בה שום מצוה אחרת בקרא בהדיא. והיכי יתכן לומר שאין כתיבתה בכלל המצוה. בלא"ה הוא תמוה מסוגיא דפרק הקומץ רבה (ל"ד ע"א) דגרסינן התם תנו רבנן וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה. מה להלן על הספר. אף כאן על הספר. או כלך לדרך זו וכו'. נראה למי דומה. דנין כתיבה הנוהגת לדורות מכתיבה הנוהגת לדורות וכו'. אמר לו רב אחא ברי' דרבא לר"א רחמנא אמר על מזוזות ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה. ומשני אמר קרא וכתבתם. כתיבה תמה. והדר על מזוזות. ופרכינן תו ומאחר דכתיב וכתבתם. האי גזירה שוה למה לי. ומשני אי לאו גז"ש הוה אמינא ליכתבה אאבנא וליקבעה אסיפא. קמ"ל עיי"ש בפירש"י ותוס' ובמרדכי שם. הרי להדיא דעיקר המצוה המפורשת בקרא. היינו כתיבתה על הספר. אלא דמגזירה שוה נפקא לן שאין הכתיבה על גבי האבנים של מזוזת הבית עצמן. אלא דוקא על הספר. והדר לקבעה על מזוזת הבית. ועכ"פ כתיבתה בלבד הוא דכתיבא בהדיא בקרא. והיכי יתכן לומר שאין הכתיבה בכלל המצוה. אלא קביעתה לחוד הוא דאית בה מצות עשה. ולא בכתיבתה. איברא דכדברי הראשונים ז"ל משמע מדברי הירושלמי (פרק בתרא דברכות ה"ג) דאמרינן התם העושה סוכה לעצמו וכו' העושה לולב לעצמו אומר ברוך וכו' וצונו לעשות לולב וכו' כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב. העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה וכו' כשהוא קובע אומר ברוך וכו' וצונו על מצות מזוזה וכו'. והכי נמי איתא התם גם בתפילין עיי"ש. ומתבאר מזה דס"ל להירושלמי דעיקר מצות מזוזה אינה אלא קביעתה על מזוזת הפתח בלבד. ולהכי על קביעתה הוא דמברך על מצות מזוזה. אבל על כתיבתה אינו מברך אלא לעשות מזוזה. כמו שמברך על עשיית לולב ותפילין לדעת הירושלמי. אע"פ שלא נזכר בעשייתן שום מצוה בקרא כלל. משום דס"ל דעל הכנת המצוה ג"כ מברכין מיהת לעשות. דלא כתלמודא דידן (פרק התכלת מ"ב ע"ב) דמסיק שאין מברכין אלא על גמר המצוה בלבד. וא"כ עכ"פ מבואר דס"ל להירושלמי דכתיבת המזוזה אינה בכלל מצות עשה דמזוזה אלא קביעתה בלבד היא המצוה. אבל כתיבתה אינה אלא הכנה לעיקר המצוה כעשיית הלולב ועשיית התפילין. וכדעת הגאונים ז"ל ושאר ראשונים ז"ל שהבאתי לעיל. אבל מ"מ עיקר הדבר תמוה טובא דהרי בקרא כתיבת המזוזה הוא דכתיבא במצות עשה דמזוזה. אבל קביעתה לא רמיזא בקרא כלל. אלא דאי לאו גזירה שוה דכתיבה כתיבה הוה אמינא דכתיבתה היא על גבי האבנים של מזוזת הפתח. וילפינן בגזירה שוה זו דאין כתיבתה אלא על הספר. וממילא מובן דאח"כ צריך לקובעה על מזוזת הפתח. כדכתיב ביתך ובשעריך. אבל מ"מ לא כתיב בקרא בהדיא אלא מצות כתיבתה בלבד. וקביעתה לא שמענו אלא ע"פ גזירה שוה דכתיבה כתיבה ומדרשא דכתיבה תמה. והיכי יתכן לומר דאין המצוה אלא בקביעתה לבד אבל כתיבתה לאו מצוה היא:

אמנם נראה לומר בזה ע"פ מאי דתניא בברייתא דמסכת מזוזה (ריש פ"ב). המזוזה נכתבת על הימין בכניסתו מן השוק לבית שער וכו' עיי"ש. והך לישנא דברייתא תמוה מאוד לכאורה. דמשמע דהמזוזה נכתבת על האבנים עצמן של מזוזת הפתח. וזה ליכא למ"ד. וכמבואר בברייתא דספרי ותלמודא דידן (שם פרק הקומץ רבה). וליכא מאן דפליג עלה. ועוד דהתם במס' מזוזה גופא (ריש פ"א) קתני אין כותבין מזוזות לא על גבי עורות בהמה טמאה וכו' אבל כותבין על עורות נבלות וכו' עיי"ש. ומבואר מזה שאינה נכתבת אלא על גבי עורות דוקא. כס"ת ותפילין כדתניא בהו (פרק שמונה שרצים ק"ח ע"א) ובריש מס' סופרים כהך ברייתא דבמזוזה ממש עיי"ש. והנראה בזה ע"פ מאי דאמרינן (בסוגיא דמנחות שם) א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי רחמנא אמר על מזוזות (דמשמע וכתבתם על מזוזות ממש). ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה (שאין כותבין אלא על הספר). ומשני אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה. והדר על המזוזות וכו' עיי"ש. ופשטא דלישנא ודאי משמע דהכי קאמר. וכתבתם כתיבה תמה. דהיינו על הספר. והדר וכתבתם על המזוזות. דודאי מאי דקאמר והדר על המזוזות על וכתבתם דלעיל מיני' קאי. מדלא קאמר והדר ליקבעה על המזוזות. כלישנא דקאמר התם לקמן בסמוך עיי"ש. וזה תמוה. וכבר הרגיש שם רש"י ז"ל בזה. ולכן הוסיף וכתב שם וז"ל והדר שימה על המזוזות עכ"ל עיי"ש. הוסיף רש"י ז"ל על לשון התלמוד וכתב והדר שימה וכו'. אבל מלישנא דתלמודא לא משמע הכי. אלא כמש"כ דאכתיבא דלעיל קא מהדר. ולפום מאי דפריך ליה רב אחא רחמנא אמר על מזוזות. דמשמע וכתבתם על מזוזות ממש ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה. דלא ליכתוב על המזוזות אלא על ספר. משני ליה רב אשי דרחמנא לא הכי אמר. אלא וכתבתם כתיבה תמה מעיקרא. והדר וכתבתם על מזוזות ביתך. ולקמן בסמוך דקאי על האבן שכתב עליו. נקט ביה שפיר לישנא דליקבעה. אבל הכא דקאי על כתיבת המזוזה גופא נקט בה לשון כתיבה כדלעיל מיניה. וזה מוכרח. אבל אין זה מובן דהא אין לנו בקרא אלא כתיבה אחת ולא שתים. וגם קשה שימה או קביעות מאן דכר שמה. הא לא מיירי בהך קרא אלא בכתיבה לבד וא"כ העיקר חסר מן הכתוב. ולא הודיענו מה נעשה עם המזוזה הכתובה כתיבה תמה:

ולכן נראה דודאי שפיר קאמר רב אחא רחמנא אמר וכתבתם על מזוזות ביתך. דמשמע ודאי על מזוזות ביתך ממש. אלא דרב אשי משני ליה אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה משמע. וכיון דכתיבה תמה אי אפשר לכתוב על מזוזות הבית. ממילא מבואר דע"כ צריך לכתבה על הספר תחילה כתיבה תמה. ואח"כ ישימנה על מזוזות פתח הבית. דשימה זו היא כתיבתה על המזוזות כאילו כותבה שם. שהרי ע"י קביעתה אל הסף הו"ל חלק מן הסף עצמו. ונמצאת כתובה על המזוזות של הבית. ושפיר קרינן בה וכתבתם על מזוזות ביתך ממש. כדקאמר רב אחא. וגם נתקיימה ילפותא דגז"ש כתיבה כתיבה. ועפ"ז מדוקדק שפיר לישנא דרב אשי דקאמר אמר קרא וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות. כלומר והדר וכתבתם על המזוזות. דשימה דידה היינו כתיבתה. וזו היא ג"כ כוונת רש"י ז"ל שם. ונמצא שאין המקרא חסר כלום. כן נראה ברור אצלי. ועפ"ז מדוקדק שפיר ג"כ לישנא דברייתא דמסכת מזוזה שם. דשפיר קתני התם המזוזה נכתבת על הימין בכניסתו מן השוק וכו'. דשימה דידה היינו מצות כתיבה דקרא דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. דעל מזוזות ביתך ממש משמע. ובהכי מדוקדק היטב מה שקראו רז"ל בכל מקום למזוזה הכתובה מזוזה. ובקרא לא אשכחן בשום דוכתא שנקראת מזוזה אלא מזוזת פתח הבית בלבד. דהיינו הספין. אבל לפ"ז ניחא שפיר. דהיינו משום דמזוזה זו עשויה באמת מתחילתה להיות אחד מחלקי מזוזת הפתח. שבקביעתה אל מזוזת פתח הבית היא בטלה אצלה. והרי היא מזוזת פתח הבית ממש. ובזה מתקיים קרא כדכתיב וכתבתם (כתיבה תמה) על מזוזות ביתך ממש. כמו שנתבאר. וזהו ג"כ מה שתרגם אונקלוס על הך קרא (פ' ואתחנן ופ' עקב) ותכתבינון על מזוזיין ותקבעינון בסיפי ביתך ובתרעך. דאע"ג דבקרא לא כתיבא קביעותה כלל. מ"מ הו"ל בכלל וכתבתם על מזוזות. דקביעותה בסיפי הבית היינו כתיבתה דקרא. דכיון דקפיד קרא על כתיבה תמה. ע"כ וכתבתם על מזוזות ביתך. דמשמע מזוזות ממש. על הקביעות הוא דקאי. דקרי לה קרא כתיבה מטעם שביארנו. וא"כ מה שתרגם המתרגם ותכתבינון על מזוזיין ותקבעינון. הוא תרגום של וכתבתם דקרא. ומזוזיין היינו מזוזת העור. ומה שתרגם בסיפי ביתך ובתרעך. הוא תרגום של על מזוזות ביתך ובשעריך. והיינו כדאמרינן התם בסוגיא דמנחות. וכתבתם כתיבה תמה והדר על מזוזות. וכן ראיתי להרב המבי"ט ז"ל בקרית ספר (פ"ה מהלכות מזוזה). שכתב וז"ל ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר ומכניס בה את המזוזה. דכתיב וכתבתם על מזוזות. והיינו שיהיו קבועות. וכן תרגם אונקלוס ותקבעינון עכ"ל עיי"ש. ודבריו נכונים היטב ומוכרחין ע"פ מה שביארנו. וכן מתבאר מלשון הר"ש בן גבירול ז"ל באזהרותיו במצוה זו שכתב וז"ל כתבם על סיפי מזוזות ושערים. וכן משמע ג"כ מלשון השאילתות (ריש פ' עקב) שכתב וז"ל דמחייבין דבית ישראל למקבע מזוזה בפתחיהון שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך עכ"ל. וכן לשון הרמב"ם ז"ל במנין המצות הקצר שלו. שכתב וז"ל לקבוע מזוזה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך עכ"ל. וכן לשון החינוך וז"ל לקבוע מזוזה במזוזת ביתינו שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וכו' עכ"ל עיי"ש. ומדלא הוסיפו לזה שום ביאור. משמע ודאי דס"ל דוכתבתם דקרא היינו הקביעות. דכתיבתה על הספר בדיו אינה בכלל העשה ולא כתיבא בקרא. אלא על קביעתה במזוזת הפתח צוה הכתוב. וקביעתה היינו כתיבתה:

ומעתה מתבאר עפ"ז דליכא בקרא שום מצוה במזוזה אלא בקביעתה במזוזת הפתח בלבד. דעלה הוא דקאי מאי דכתב רחמנא וכתבתם על מזוזות ביתך. דקביעתה היינו כתיבתה. אבל בכתיבתה שעל העור לא אשכחן בקרא שום מצוה כלל. ואינה אלא הכנה בעלמא. ככתיבת הפרשיות של תפילין. וכעשיית השופר והלולב וכיו"ב. וממילא מתבאר דנכונים היטב דברי הירושלמי (פרק הרואה שם). דקאמר דבעשיית המזוזה אינו מברך אלא לעשות מזוזה. כמו שמברך על עשיית תפילין ולולב. דעשייתן לא רמיזא בקרא כלל. אבל כשהוא קובע אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות מזוזה. דאין מצות מזוזה אלא בקביעתה למזוזת הפתח כמו שנתבאר. וכל עשייתה הקודמת לקביעתה אינה אלא הכנה בעלמא. ולא נאמר בה צווי בקרא. ואינה בכלל עיקר המצוה דכתיבא בקרא. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (בהלכות מזוזה שם) שקביעתה היא המצוה. ומש"כ (בהלכות ברכות שם) שקביעת המזוזה היא גמר מצותה. כבר ביארנו לעיל דאין כוונתו בזה אלא לומר שקביעתה היא עיקר מצותה. ובה מתקיימת המצוה כולה. ואין עוד ציווי אחריה. שיהי' הוא עיקר המצוה. אלא קביעתה הוא עיקר מצותה. אבל ודאי לא אתי לאפוקי התחלת מצותה. וזה מוכרח כמש"כ לעיל. ובלא"ה מוכרת כן ע"כ מעיקר סוגיא דפרק התכלת שם שמשם מקור דברי הרמב"ם ז"ל אלו. מדאמרינן התם כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה. צריך לברך. וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין אינו צריך לברך עיי"ש. והשתא הרי במילה דאיכא אחריה מצות פריעה. וא"כ המילה עצמה לאו גמר מצוה היא. דהא מל ולא פרע כאילו לא מל. היה ראוי לומר שלא לברך אלא על הפריעה שאחר המילה דהו"ל גמר מצוה. משא"כ המילה שאינה אלא התחלת המצוה. והרי ודאי על המילה צריך לברך. כדמשמע מסוגיא דמנחות גופא שם. וכמבואר בהדיא סו"פ ראד"מ עיי"ש. וביותר יקשה על הרמב"ם ז"ל שם שביאר ביותר ביאור וכתב כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה. וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון וכו' עיי"ש. וא"כ במילה היה ראוי שלא לברך אלא כשפורע. שהיא הצווי האחרון וגמר חיובה. והרי להדיא כתב הרמב"ם ז"ל גופי' (ריש פ"ג מהלכות מילה) המל מברך קודם שימול וכו' עיי"ש. אלא ודאי מוכרח כדכתיבנא. דמאי דאמרינן התם כל מצוה דעשייתה גמר מצוה וכו'. לא אתי אלא לומר דעשייתה היא עיקר המצוה. שבכללה גם הגמר שלה. ולאפוקי עשייה שאינה אלא הכנה בעלמא קודם התחלת עיקר המצוה. שאין בכללה גמר המצוה. כמו עשייה דתפילין. אבל ודאי צריך לברך מיד קודם התחלת עיקר המצוה. אע"פ שאינה גמר המצוה. שיש אחריה עשייה אחרת שהיא גומרת המצוה. כמו פריעה במצות מילה. וכן בתפילין דלדעת הרמב"ם ז"ל גופי' והרבה מהראשונים ז"ל זולתו אינו מברך על של יד ושל ראש אלא ברכה אחת אפי' כשמניח שניהם. מ"מ קודם הנחת של יד הוא דמברך. כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל גופי' (פ"ד מהלכות תפילין) עיי"ש. אע"פ דאין של יד גמר המצוה. שיש אחריה הנחה דשל ראש. שהיא הצווי האחרון. וגמר המצוה. והיינו משום דעכ"פ גם של יד היא מעיקר המצוה. כיון שהיא התחלת עיקר המצוה. עליה הוא שחייב לברך עובר לעשייתה. ומעתה א"כ ע"כ משם גופא מוכרח דכתיבת המזוזה על העור שקודם קביעתה אינה בכלל עיקר המצוה. ואפילו התחלת מצוה לא הויא. אלא הכנה בעלמא. ככתיבת התפילין עשייתן וכעשיית לולב ושופר וכיו"ב. ואין עיקר המצוה ומתחלת וגומרת אלא בקביעתה במזוזת הפתח בלבד. והילכך עליה הוא דחייב לברך. ועפ"ז ממילא מבואר דלשון רבינו הגאון ז"ל כאן וסייעתו מדוקדק היטב. דודאי אין מצות מזוזה אלא בקביעתה במזוזת הפתח. וכתיבתה על העור אינה אלא הכנה בעלמא לעיקר המצוה. שהיא הקביעות. וזהו שכתב בפתחיך מזוזה סלה. וזו היא ג"כ דעת השאילתות והבה"ג ושאר גדולי הראשונים ז"ל. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל. שחזר בו ממש"כ בסה"מ דגם הכתיבה שעל העור בכלל העשה. ודברי הטור שכתב דגם כתיבת המזוזה על העור היא בכלל העשה דמזוזה. ונמשך אחריו גם בש"ע שם הם תמוהים מאוד אצלי. דמלבד שדבריו הם נגד כל שאר הראשונים ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל שהיה סבור כן מתחילה. חזר בו מזה כמו שנתבאר. בלא"ה בעיקר הדבר דברי הגאונים ז"ל וסייעתם משאר גדולי הראשונים ז"ל מוכרחים כמו שביארנו. ותמיהני על כל האחרונים ז"ל שלא הרגישו בזה. וכן ראיתי להסמ"ק (סי' קנ"ד) שכתב בהדיא וז"ל לכתוב מזוזה. דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגו'. פי' לקבוע. דמתרגמינן ותכתבינון על מזוזיין ותקבעינון בסיפי ביתך עכ"ל עיי"ש. הרי להדיא דס"ל דוכתבתם דקרא על הקביעות קאי. דקביעתה היינו כתיבתה. ומביא ג"כ ראיה מהמתרגם וכמו שביארנו. ועדיפא מינה כתב בתשובות הר"ח אור זרוע (סי' קכ"ח) דבמזוזה עיקר המצוה אינה אלא שתהא לו מזוזה על פתחו. כמו במעקה שעיקר המצוה אינה אלא שתהא מעקה לגגו עיי"ש בדבריו. וא"כ גם הקביעות במזוזת הפתח אינה מכלל עיקר המצוה. ועפ"ז ודאי מדוקדק היטב לשון רבינו הגאון ז"ל כאן שכתב בפתחיך מזוזה סלה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.