ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קמ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נקי בדין מענוש. כתיב (בפרשת משפטים) ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. ורבינו הגאון ז"ל שינה מלשון הכתוב וכתב במקום אל תהרוג אל תענוש משום דבגמרא (בפ"ד דסנהדרין ל"ג ע"ב) אמרינן חייבי גליות מניין אתיא רוצח רוצח. חייבין מלקיות מניין אתיא רשע רשע עיי"ש. וא"כ אזהרה זו כוללת בין למיתה ובין לגלות ובין למלקות. ולכן שינה מלשון הכתוב וכתב עונש סתם שכולל כל מיני העונשין בין מיתה בין מלקות ובין גלות בכלל אזהרה זו. והרמב"ם ז"ל (בפ"י מהלכות סנהדרין ה"ט) לא כתב דין זה אלא בדיני נפשות וכתב וז"ל ב"ד שטעו בדיני נפשות וחייבו את הפטור וכו' עיי"ש. אלא שכבר ביאר הרמב"ם ז"ל שם אח"כ (בפי"א ה"ד) וכתב אחד דיני נפשות ואחד דיני מלקיות ואחד דיני גלות הדינים האלו שוים בהן וכו' עכ"ל עיי"ש. והנה הרמב"ן ז"ל (בסה"מ לאוין ר"צ) השיג בזה על הרמב"ם ז"ל וכתב שיש למנית נקי וצדיק בשני לאוין. לנקי אע"פ שאינו צדיק. ולצדיק אע"פ שאינו נקי. וכמו שדרשו בברייתא (בפ"ד דסנהדרין) שם. ולטעמי' אזיל שכן שיטתו בכל כיו"ב למנות כל פרט ופרט בפ"ע. אע"פ שבלאו אחד נאמרו. ואמנם הסמ"ג (בלאוין ר') אע"פ שגם שיטתו כשיטת הרמב"ן ז"ל. לא מנאן אלא בלאו אחד. וכבר עמד בזה הר"ב פר"ד בדרך מצותיך. וכן הר"ב דינא דחיי (בלאוין ר' ר"ו) שקיל וטרי בזה טובא לתרץ דברי הסמ"ג ולא עלתה בידו עיי"ש בדבריו. וא"כ לכאורה גם דברי רבינו הגאון ז"ל כאן. דאע"פ שגם שיטתו כשיטת הרמב"ן ז"ל מנאן בלאו אחד צ"ע. וכבר עמדנו בזה (לעיל עשין כ"א) עיי"ש מש"כ בזה. ובלא"ה יש לתמוה דנהי שמנאן בלאו אחד מ"מ אמאי לא הזכיר אלא נקי לחוד. והו"ל להזכיר עכ"פ גם צדיק. לאזהרה לצדיק אע"פ שאינו נקי. כיון דלאו זה כולל שניהם. ולכן נראה ע"פ מאי דקשה לכאורה בנקי שלא יצא צדיק מב"ד למה לי קרא. דכיון שבטעות חייבוה ב"ד מיתה אע"פ שלא טעו אלא בדבר שאין הצדוקין מודים בו. כדמוקמינן לה התם (בסוגיא דסנהדרין שם). מ"מ הרי ע"פ הדין האי גברא לאו בר קטלא הוא וקיימי עלי' בלאו דלא תרצח. והיכי תיסק אדעתין להוציא את זה להריגה משום שחייבוהו בטעות. אע"פ שכבר נתברר לב"ד עצמן שטעו. ונקי הוא מעון זה מיהו נראה דודאי אין ה"נ דלא הוה צריך קרא למיפטרי'. אלא דאחר דגלי קרא בצדיק ואינו נקי שאע"פ שבטעות פטרוהו ויצא צדיק בדינו קם דינא. הוה סד"א דהכי נמי כשגמרו דינו בטעות לחובה לא הדר דינא. לכך איצטריך קרא לגלויי דדוקא כשדנוהו לזכות הוא דקם דינא. אע"ג דאיגלאי מילתא דבטעות הוה. אבל לחובה ודאי הדר דינא. ועפ"ז ניחא שפיר מאי דבירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ג) דריש מעיקרא קרא דצדיק לצדיק ואינו נקי. ואח"כ דריש קרא דנקי לנקי שאינו צדיק עיי"ש. והרי בקרא כתיב איפכא נקי והדר צדיק. אבל עפמש"כ ניחא דלנקי שאינו צדיק ודאי לא איצטריך קרא. דתיפוק לי' מלא תרצח. ועיקר האזהרה לא אתי אלא לצדיק שאינו נקי. אלא משום שהזהיר הכתוב על צדיק שאינו נקי איצטריך לגלויי דבנקי ואינו צדיק לא קם דינא. ולהכי לא דריש התם קרא לנקי שאינו צדיק אלא לבתר דדריש קרא לצדיק שאינו נקי:

איברא דאכתי קשה דאפי' אי לא הוה כתב קרא אלא צדיק לחוד. ע"כ לא הוה מצינן למיגמר מיני' לנקי שלא יצא צדיק מב"ד לומר קם דינא. דודאי אין דנין קל מחמור להחמיר עליו. שאם ביצא מב"ד זכאי בטעות אמרה תורה קם דינא. ליכא למילף מיני' לומר דגם בשטעו ב"ד לחייבו שלא כדין קם דינא ולהרוג נקי. דבכל מקום בדיני נפשות לקולא אזלינן לחומרא לא אזלינן. ובהדיא גלי קרא דבדיני נפשות מטין לזכות ע"פ דיין אחד. ולחובה דוקא ע"פ שנים. כמבואר בריש פ"ק דסנהדרין. וכן לענין הלנה ושאר מילי מהדרינן דוקא בתר זכות ולא בתר חובה. כדתנן (בריש פ"ד דסנהדרין) עיי"ש. ועכצ"ל דאין הכי נמי דודאי מדכתיב צדיק לא הוה גמרינן נקי. אלא דכי איצטריך קרא דנקי לנקי שלא יצא צדיק בדינו לגופי' איצטריך. להוסיף בו לאו על הב"ד דמלבד לאו דלא תרצח האמור בכל הורג נפש. הוסיף הכתוב עוד לאו בפ"ע להורג נקי ע"פ ב"ד דחמיר טפי טובא שבמקום המשפט שם הרשע. והנה בלא"ה יש לתמוה טובא לכאורה בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן שכתב בלשון האזהרה נקי בדין מענוש. שנראה דס"ל דנקי דקרא היינו שיצא מב"ד נקי ע"פ טעות והוא באמת חייב. וא"כ צדיק היינו שהוא צדיק באמת ויצא רשע בדינו ע"פ ב"ד בטעות. וזה איפוך המבואר בברייתא בגמרא שם ובירושלמי שם ובמכילתא (פרשת משפטים) דנקי היינו נקי שלא יצא צדיק בדינו וצדיק היינו שאינו נקי ויצא צדיק בדינו מב"ד עיי"ש. וראיתי לרבינו בחיי ז"ל (בפרשת משפטים) שכתב וז"ל ונקי וצדיק אל תהרוג. רשע שיצא נקי וצדיק בדינו (כצ"ל עיי"ש) ובא אחר שידע לו עדות לחובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. אם הצדיקו ב"ד של מטה שלא מדעת. לא יצדיקנו הקב"ה בב"ד של מעלה עכ"ל עיי"ש. מבואר מדבריו שמפרש בין נקי ובין צדיק לנקי וצדיק בב"ד בטעות. אבל זהו נגד הברייתא שבתלמודנו ובירושלמי ובמכילתא דמבואר שם בהדיא דנקי היינו שאינו צדיק בדינו. וצדיק היינו צדיק בדינו ואינו נקי. אלא שכדבריו מבואר במכילתא דרשב"י (פרשת משפטים). דהכי איתא התם. ונקי וצדיק אל תהרוג מלמד שמחזירין אותו לזכות יכול יהיו מחזירין אותו לחובה ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג וכו' עיי"ש. משמע דס"ל דנקי וצדיק חד הוא. אלא דדריש נקי וצדיק בכל ענין. בין שהוא נקי וצדיק באמת ע"פ הדין אלא שטעו ב"ד והרשיעוהו. ובין שהוא רשע ע"פ הדין אלא שבטעות נקוהו ב"ד והצדיקוהו. דהכי משמע לי' לתנא נקי וצדיק מ"מ אל תהרוג. וזהו כדברי רבינו בחיי ז"ל. ולפ"ז הי' מקום ליישב דברי רבינו הגאון ז"ל בכל דבריו. בין למה שמנאן בלאו אחד ובין למה שמפרש נקי בב"ד וגם מה שלא הזכיר אלא נקי וכמבואר. אלא דזהו נגד הברייתא שבתלמודין ובירושלמי ובמכילתא. ובפרט שיש מקום לדחוק ולפרש גם ברייתא דמכילתא דרשב"י ע"ד שדרשו בבבלי ובירושלמי ובמכילתא דידן כמבואר:

ואמנם ראיתי בפסיקתא זוטרתא (פרשת משפטים) שכתב וז"ל ונקי וצדיק אל תהרוג הרי שיצא מב"ד זכאי ונקי ואומר אחד יש לי לומר עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג ומנין שאם יצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג. כי לא אצדיק רשע כי לא ארשע צדיק מיבעי לי' אלא חזר על ונקי אל תהרוג. שאע"פ שיצא מב"ד זכאי וחייב לפני אני גובה דינו וכו' עכ"ל עיי"ש. מבואר שגירסתו בברייתא זו כעין הגירסא שבמכילתא דרשב"י. אלא דמ"מ ס"ל דהדרשא היא כמבואר בגירסא שלפנינו. דנקי היינו שאינו צדיק וצדיק שאינו נקי. אבל עכ"פ מבואר בהדיא דס"ל דנקי היינו שנקי ע"פ ב"ד שנקוהו בדין בטעות אע"פ שאינו צדיק בדבר זה אלא רשע שהי' ראוי להרשיעו בדין. וזהו שכתב שחזר על ונקי אל תהרוג שאע"פ שיצא מב"ד זכאי וחייב לפני וכו'. וא"כ צדיק ע"כ היינו שיצא מב"ד חייב והוא זכאי. וע"כ היתה גירסתו גם בסוגיא דסנהדרין שם. וכן נראה מדברי הרא"ם ז"ל (ביראים השלם סי' קפ"ז) עיי"ש. וגם במכילתא שלפנינו נראה תערובות גירסאות. ולכן נשתבשו הדברים. ועי' בילקוט שם ובז"ר ובמפרשי המכילתא עיי"ש היטב. וכפי הנראה גם בירושלמי שם נשתבשו הדברים. ע"י מגיהי ספרים. וצ"ל נקי במקום צדיק וצדיק במקום נקי. ובזה יבואו הדברים מסודרים על נכון כסדר הכתוב בקרא. ומעתה לפ"ז נראה ברור דזו היא ג"כ גירסת רבינו הגאון ז"ל דנקי היינו נקי ע"פ ב"ד אע"פ שאינו צדיק במעשיו. וצדיק היינו שהוא צדיק במעשיו ולא יצא נקי וזכאי מב"ד. ובזה באו דבריו ז"ל מדוקדקים. שכתב נקי בדין מענוש. כלומר שלא תענוש את מי שיצא נקי בב"ד אע"פ שאין הצדק אתו. וזהו אזהרת לאו דנקי לא תהרוג ע"פ גירסתו. אבל לאו דצדיק לא תהרוג לא מנה משום דלשיטתו אזיל. דבכל כיו"ב דליכא נפק"מ אלא כדי לעבור עליו בשני לאוין. דהרי בלא"ה יש בזה לאו דלא תרצח וכמו שנתבאר. שוב אין הלאו הנוסף בא במנין כיון שכבר נמנה לאו דלא תרצח. שוב ראיתי להר"ב יפה מראה שכבר הרגיש במה שהקשינו למה לי קרא שמחזירין הזכאי שיצא חייב בטעות. וכתב וז"ל קשה היכי ס"ד שלא יחזירוהו. וי"ל דלא שמצאו לו זכות ודאי אלא אפי' שאדם אומר שיש לו זכות מחזירין אותו מן הספק לעיין בדינו ולא חיישינן לעינוי הדין. והכי תני בבבלי שאם אמר אדם אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו עכ"ל עיי"ש. ודבריו תמוהים אצלי. דא"כ דומיא דהכי ביצא מב"ד זכאי שאין מחזירין אותו. אית לן למימר דדוקא בשאדם אחד אומר יש לי ללמד עליו חובה. ואין הדבר ברור לב"ד שטעו בהוראה הוא דקתני שאין מחזירין. וגם לפ"ז קרא בודאי בהכי מיירי. דודאי צדיק דומיא דנקי קאמר קרא אל תהרוג. אבל כשנתברר הדבר לב"ד שטעו אית לן למימר שמחזירין אותו אפי' לחובה. וזה ודאי ליתא כמתבאר להדיא ממתניתין דהתם דלעולם אין מחזירין אותו אפי' נתברר להם בודאי שטעו. וכן מבואר להדיא בגמרא שם דדוקא בשטעו בדבר שהצדוקין מודים בו מחזירין אותו. אבל כל שטעו בדבר שאין הצדוקין מודים בו אפי' הסכימו כולם שטעו אין מחזירין אותו. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בסה"מ שם עיי"ש. ומינה דגם ביצא מב"ד חייב שמחזירין אותו היינו נמי דוקא כשהסכימו הב"ד עם אותו שלמד עליו זכות. ולא באמירה בעלמא דא"כ אין לדבר סוף. וכמבואר בלישנא דברייתא בירושלמי שם וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל (סוף פ"י מהלכות סנהדרין) עיי"ש בדבריו. והשתא א"כ הדק"ל. וע"כ מוכרח כמו שביארנו. וא"כ דברי רבינו הגאון ז"ל נכונים היטב כמו שנתבאר. והנה ראיתי לרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות שלא מנה שם לאו זה כלל עי"ש וזה תימא. ויש מקום לצדד בזה קצת עפמשכ"ל (עשין כ"א) עייש"ה. אבל כאן חזר בו ומנה לאו זה וכן עיקר וכמו שמנאוהו גם כל שאר מוני המצות כולם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.