ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ט/ד
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית ט ד
הלכה ד מתני' הכובש ג' כבשים בחבית אחת ר"א אומר אוכלין על הראשון ורבי יהושע אומר אף על האחרון רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו בשדה יבער מינו מן הבית ר"ש אומר כל ירק אחת לביעור אוכלין ברוגילא עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה:
גמ' מה טעמא דר"א הראשון נותן טעם באחרון מה טעמא דרבי יהושע האחרון נותן טעם בראשון וקשיא על דרבי יהושע ואין הראשון נותן טעם באחרון רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו בשדה יבער מינו מן הבית תני והלכה כדבריו חזקיה אמר מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא אתא עובדא קומי רבי יסא והורי כחזקיא לא דאנא סבר כוותיה אלא מן מה דאנן חמיין רבנן עבדין עובדא כוותיה רבי יצחק בר רדיפא הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי ירמיה א"ל מה אריוותא קמך ואת שאל לתעליי' אתא שאל לר' יאשיה א"ל חמי לך תלתא רחמין ואפקרה קומיהון קפודקאי דציפורין שאלין לרבי אירמי בגין דלית לאילן עמא רחים ולא שאל שלם איך צורכה מיעבד א"ל כד תיחמון ריגלא צלילא תיהוין מפקון לשוקא ומבקרין ליה וחזרין וזכיין ביה רבי חגיי מפליג לה צלוחין צלוחין רבי אליעזר מפליג לה צלוחין צלוחין רבי חזקיה סלק גבי רבי ירמיה א'ל זכיתי בהן אוצרה א"ל צור לי אילין פריטייא גביך א"ל הרי מקומן מושכר לי א"ל לא כן אפקרתן חזר וזכיתה בהן:
מתני'. אוכלין על הראשון. דמשהגיע זמן הביעור של אחד מהן יבער הכל מן החבית דהראשון נתן טעם בכולן ומעתה צריך לבער כולן משום הטעם הבלוע בהן: אף על האחרון. דרואין כל הכבשים כאילו הן אחד וכ"ז שיש אחד מהן שלא כלה מינו מן השדה אוכל כולן על זה האחרון: כל שכלה מינו כשדה יבער מינו מן הבית. דס"ל שהטעם הבלוע א"צ ביעור שהוא כבר כמבוער: כל ירק אחת לביעור. כל הירקות נחשבין מין אחד לביעור וכל שיש בשדה מין ממיני הירקות אוכלין עליו כל הירקות כולן וה"נ בג' כבשים לר"ש אוכלין על האחרון: ברוגילא. הוא מין ירק שאינו מתקיים זמן רב וממהר להיות כלה: עד שיכלו סיגריות וכו'. הוא ירק שכלה אחרון מן השדה ומתאחר עוד יותר בבקעת בית נטופה וה"ט משום דכל ירק מין אחד הוא לביעור:
גמ'. הראשון נותן טעם באחרון. והלכך מבער גם את האחרון משום טעם הבלוע בו: האחרון נותן טעם בראשון. ואיך יבער את הראשון והרי מובלע בו טעם מן האחרון שעדיין לא כלה מן השדה ומקרי שעדיין לא כלה: וקשיא על דר"י ואין הראשון נותן טעם באחרון. ומה טעם ס"ל לר"י שאוכלין על האחרון והרי אחרון נמי צריך לבער דיש בו טעם בלוע מן הראשון שכבר יש עליו חובת ביעור, ולא משני אבל בתו"כ יליף לה מקראי דכל שמקצת ממנו עדיין לא כלה אין עליו חובת ביעור והלכך בכבשים שבראשון בלוע טעם היתר מן האחרון שעדיין לא כלה ונמצא מקצת ממנו עדייו לא כלה אינו חייב לבער ואע"פ שהעיקר כבר כלה וכדאמר טעמא האחרון נותן טעם בראשון: מכיון שהתחיל באוצר כמבוער. מכיון שהתחיל להסתפק מן האוצר של פירות קודם שהגיע זמן הביעור א"צ לבער וכמבוער הוא כבר שכבר אין דרך להשהותו וכאילו גמרו: לא דאנא סבר כוותי'. ר' יוסא אמר כן טעם שהוריתי הלכה כחזקי' לא משום דס"ל כוותי' אלא משום דרבנן עבדין עובדא כוותי': הוה לי' עובדא. שהגיע זמן הביעור ובא לשאול כיצד יעשה: א"ל מה אריוותא וכו'. הרי אריות לפניך דהיינו ת"ח גדולים ואתה בא לשאול מן השועל ומענותנותו אמר כן: א"ל חמי לך תלתא רחמין. ראה לך ג' אוהבים ותפקירם בפניהם שזו מצוות ביעור, ואם אוהבים הם לך לא יזכו בזה ומעתה יכול אתה לחזור ולזכות מן ההפקר: קפודקאי דצפורין. היו אנשים קפדנים ולא היו להם בין הבריות בציפורין אוהבים: בגין וכו'. אין לנו אוהב ולא שואל בשלומנו בכאן ואם יבואו להפקירו בפני ג' מיד יזכו הם בזה כי כולם שונאים אותם כיצד יעשו: כד תיחמון רגלא צלילא. כשתראו שכבר כלתה רגל מן השוק והרחוב צלולה מאנשים: תיהוון מפקין לשוקא וכו'. תוציאו את הפירות לשוק להפקירם ועמדו וזכו מן ההפקר, ומדינא יכול להפקיר אפי' בביתו וסגי אלא שכיון שחוזר ומסתפק ממנו צריך להפקירו בפני ג' בשוק כדי שיהא מפורסם וניכר שהוא מפקירו והם שלא היו להם אוהבים סגי אי יוציאו הפירות לשוק להפקיר: ר"ח מפליג לי' צלוחין צלוחין. קודם שהגיע זמן הביעור של יין הי' מחלק צלוחית יין לכל אחד והם הולכים ומסתפקים ממנו אפי' משהגיע זמן הביעור וכדתנן לקמן הל"ו מי שהיו לו וכו' מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד: א"ל זכיתי בהן אוצרה. ר' ירמי' אמר לר"ח בא ואזכה לך בהן אוצר שהי' לו וכבר הגיע זמן הביעור וצריך להפקירו וא"ל וכו': צור לי אלין פרייטיא גביך. אלו פרוטות שאני נותן לך עתה צור לי אותן פי' חזור ותתנם לידי: אמור לי הרי מקומן מושכר לי. הרי מקום האוצר מושכר לי באלו הפרוטות, ומשאפקיר אותו מיד אתה תזכה בו בקנין חצר והוא לא ידע שבעצמו יכול לחזור ולזכות בו והלכך רצה לההנותו לר' חזקי' שיזכה בו קודם שיזכו בו שאר בנ"א: א"ל. ר"ח לר"י: לא כן וכו'. לא כן אלא משהפקרתו יכול אתה לחזור ולזכות מן ההפקר בעצמך ואין אתה צריך לזכותו לי:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |