מראה הפנים/שביעית/ט/ד

מראה הפנים שביעית ט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון וכו'. מפורש בהדיא לפלוגתייהו בת"כ דגריס על הכתוב מן השדה תאכלו וגו' כל זמן שאתה אוכל בשדה אתה אוכל מתוך הבית וכו' מכאן אמרו הכובש ג' כבשים בחבית אחת רא"א כיון שכלה מין אחד מן השדה יבער כל החבית ר' יהושע אומר אוכל והולך עד שיכלה האחרון שבה ר"ג אומר וכו' והלכה כדבריו רש"א כל הירק אחד לביעור אוכלין ברגילה וכו' ומה שפי' הראב"ד ז"ל בהשגה רפ"ז דדעת ר"ש שאחר הביעור הראשון כמו שפי' שם שיש ב' מיני ביעור הא' והוא שמכניסין הפירות לאוצר העיר כדאיתא בתוספתא והבאתי לקמן בהסוגיא ואז אוסר במשהו לר"ש לפי שיש לו היתר ולר"א ולר' יהושע בנ"ט ולאחר הביעור הב' והוא לאחר שכלה מן הארץ שאז מבערן לגמרי לשריפה ולאיבוד ומאותו הביעור ואילך אינו אוסר במשהו לפי שאין לו שום היתר זהו תוכן דבריו וקשה לפירושו חדא דהא בת"כ גריס בהדיא לפלוגתייהו על האי קרא מן השדה וגו' ומשמע דלאחר הביעור שהוא לאחר שכלה מן השדה הוא דפליגי ועוד דמצידה חברה למה שרצה ללמוד מהתוספתא וקרא אותן שני מיני ביעור ומפרש לדברי ר"ש שהוא אחר הביעור הראשון שקרא להכנסה להאוצר דס"ל דאוסר במשהו א"כ האיך מתפרשין דברי ר"ש בהתוספתא דגריס התם הגיע שעת הביעור עניים אוכלין וכו' דברי ר' יודה וכו' כדפליגי במתני' לקמן בפרקין רש"א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור הרי דר"ש גופיה לא ס"ל דלאחר שהגיע שעת הביעור והיינו לאחר שכלה מן השדה שצריך לבער להפירות לגמרי ואוכלין הן ממה שבאוצר העיר שהכניס מקודם ואין להאריך במבואר וכמדומה שאע"פ שהוא ז"ל סיים אחר פירושו וזהו עיקר של דברים הללו אין להן לא עיקר ולא שורש אלא העיקר בדין הביעור כך הוא דתליא בפלוגתא דר"ע וחכמים בברייתא אחריתא דת"כ והבאתי לעיל ד"ה ג' ארצות ע"ש ולפ"ז כל מקום שתמצא לאיכא תנאי דס"ל דיש היתר אכילה אחר זמן הביעור הוא אליבא דר"ע דלא דריש קרא דהן לא נזרע ולא נאסוף דבביעור משתעי אלא על הספיחין הוא דדריש ליה וכולהו הני תנאי תלמידי ר"ע נינהו ר' יודה ור' יוסי ור"ש ופליגי בענין היתר אכילה אחר הביעור אבל לחכמים דהאי ברייתא דת"כ דדרשי להאי קרא דלא נאסוף על הביעור אין כאן היתר אכילה לשום אדם אחר שכלה מן השדה זהו עיקר של הדברים וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שם ונתבארו דבריו לאחר שהוצאתי לאור מהיכן הוא נלמד דעתו ז"ל בענין מ"ש בדין הביעור וביארתי ג"כ לעיל שם ואין להאריך שוב בזה. ובענין פירושא דמתני' דהכא פשוט הוא במאי דפליגי כמבואר בפנים ודברי ר"ש לא קאי אלא על כל הירק שבשדה דין אחד לו לביעור ולענין הלכתא פסק הרמב"ם לדין זה הכובש וכו' כדפסקו בת"כ ומייתי לה הש"ס לקמן הלכה כדברי ר"ג וע' עוד בדיבור דלקמן מאיזה דקדוק בדין דהכובש מה שיתבאר שם בס"ד:

תני והלכה כדבריו. וכך פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ג' כר"ג משום דהש"ס פסק כן ולא גרים הכא בנוסחת המשנה כן כמו שהוא בנוסחת המשניות דא"כ לא היו מורין כן דקיי"ל אין מורין הלכה מתוך המשנה כמבואר לעיל בשלהי פ"ג דפאה ובפ"ב שם בגמרא. ודע דמסיים שם הרמב"ם ואם התחיל בה הרי הכל כמבוער וציין הכ"מ בירושלמי מכיון שהתחיל באוצר במבוער הוא. והאמת דההיא דחזקיה דקאמר הכי על ענין האוצר המוזכר בתוספתא קאי ועל הכניסה להאוצר קאמר וכר"ש דהתוספתא כמבואר בפנים ומהאי תוספתא למד הראב"ד לומר דהכנסת הפירות להאוצר הוא הביעור הראשון כפי פירושו בענין הביעור כמו שהוזכר בדיבור דלעיל אבל הרמב"ם לא למד כלל מהאי תוספתא לא בעיקר דין הביעור ולא זכר כלום מהכנסת הפירות לאוצר העיר ובתוספתא גופה לא אמרו אלא שבראשונה היו עושין כן וכבר נתבאר לעיל דעתו ז"ל ואין דברי חזקיה דהכא שייך כלל לדינא דהכובש דמתני' וזה מבואר להמעיין בהסוגיא אלא איידי דאיירי בדיני ביעור קאמר להא ומ"ש הרמב"ם ואם התחיל בה וכו' טעמו דמשום דדרך הכובשים בחביות כשמתחילין להשתמש מהן אם אינם משתמשין מהר ממנה סופה להתקלקל וזהו שאמר ואם התחיל בה הרי הכל כמבוער ממילא וא"צ להוציא את המין שכלה שאע"פ שישנו עדיין בחבית סופה להתקלקל הכל וה"ז כמבוער ונלמד זה מדין חבית יין שהוזכר בסוף פ' המפקיד וכן הוא בנכבשין בחבית וכך אמרו בהדיא לקמן בפ"י דתרומות ע"ש:

חמי לך תלתא רחמין וכו'. הא דהקפיד על השלשה אוהבים אע"ג דמן התורה סגי אפי' בהפקיר בפני אחד כדקי"ל כריב"ל בסוף פ"ד דנדרים דהלכתא כותיה לגבי דר' יוחנן דפליג התם ומד"ס קאמר ריב"ל צריך שיהו ג' כדי שיהא א' זוכה וב' מעידין והכא לא שייך האי טעמא שהרי אמר לו בפני האוהבים שבודאי לא יזכו הן והוא בעצמו יחזור ויזכה בהן שמא לרווחא דמילתא א"ל כן א"נ דהוא ס"ל כר' יוחנן דאמר מן התורה צריך שיפקיר בפני ג' ור' אימי דהורה לאנשי קפודקיא להקל משום דשביעית בזה"ז דרבנן היה מקיל טפי והאי עובדא דר' חזקיה ור' ירמיה נראה דללמדו דין א' בהפקר היה מתכוין לפי שאמר לו זכיתי בזה האוצר והבין מדבריו שלא בא עדיין לידו מא' מדרכי הקניה וזה לאו כלום הוא וכדמסיק בבבלי ס"פ בתרא דב"מ דהבט' בהפקר לא קני וכדפסק הרמב"ם בדיני הפקר בסוף פ"ב דהל' נדרים ולפיכך עשה לו תחבולה זו להורות לו שאין הזכיה הראשונה שלו כלום אלא ילך ויחזור ויזכה בזכיה גמורה בהגבהה או יחזיק בקנין שנקנה בו כמבואר שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף