ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ו/א

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית ו א

הלכה א שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל עד גזיב לא נאכל ולא נעבד כל שהחזיקו עולי מצרים מגזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד:

גמ' כתיב (דברים יב) אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ בארץ אתם חייבים לעשות ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ עדיין אנו אומרים מצות שהן תלויות בארץ אינן נוהגין אלא בארץ יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ ת"ל (שם יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם וגומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם מה אית לך כגון תפילין ותלמוד תורה מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויות בארץ נוהגין בין בארץ בין בח"ל אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בין בארץ בין בח"ל מעתה משגלו יהו פטורין כתיב (נחמיה ח) ויעשו כל הקהל הבאים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון ולמה ישוע רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן פגם הכתוב צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורים היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורים היו ונתחייבו ממה נתחייבו רבי יוסי בר חנינא אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב (דברים ל) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורים היו ונתחייבו ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שיש עליכם עול מלכות אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב א"ר אלעזר מאליהן קיבלו את המעשרות מה טעם (נחמיה ז) בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרנו וצאנינו מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחוייבים עליהן אפילו דברים שהיו מחוייבים עליהן העלה עליהן כאילו מאיליהן קבלו עליהן מה מקיים רבי יוסי ב"ר חנינא ובכל זאת מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קבלו עליהן מה מקיים ר"א מאבותיך פתר לה לעתיד לבא ואמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים תלתי חורנייתא אילן אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר"י אומר ערביי' שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק ראב"י אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין מה טעם (ירמיה ל) שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין המהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית עד שתוודע לך שהיא פטורה משמאלו למערב הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתוודע לך שהיא חייבת עד שהוא מגיע לכזיב רבי ישמעאל בר"י משום אביו עד לבלב עכו עצמה מה היא רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין עכו יש בה א"י ויש בה ח"ל רבי הוה בעכו חמתון אוכלין פיתא נקיי' אמר לון מה אתון לתין אמרו ליה תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין °(סברין מימר) ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן סברין מימר מי שלק של ביצים ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורייה רבי חייא בשם רב הונא תלמיד שהורה אפילו כהלכתא אין הוראתו הורייה תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה תני בשם ר"א לא מתו נדב ואביהו אלא שהורו בפני משה רבן מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבי אליעזר רבו אמר לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו ולא יצא שבתו עד שמת אמרו לו תלמידיו רבי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אני מקובל שכל תלמיד המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה תני אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שיהיה רחוק ממנו י"ב מיל כמחנה ישראל ומה טעם (במדבר לג) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים וכמה הן י"ב מיל כהדא רבי תנחום בר חייא הוה בחפר והוון שאלין ליה והוא מורה שאלין ליה והוא מורה אמרין ליה ולא כן אולפן רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו י"ב מיל כמחנה ישראל והא רבי מנא °רבן יתיב בציפורין אמר לון ייתי דלא ידעית מן ההיא שעתה לא הורי רבי הוה בעכו חמי חד בר נש סלוק מן כיפתא ולעיל א"ל ולית את בריה דפלן כהנא לא הוה אבוך כהן א"ל עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש: תחומי א"י כל שהחזיקו עולי בבל פרשת חומת מגדול שיר ושינא דרור ושורא דעכו וקצירייא דגלילא וכברתה ובית זניתה וקובעיא ומילתא דכור ובירייא רבתא תפנית וספנתה מחרתה דייתיר וממציא דאבהתא וראש מי געתן וגעתן עצמה מי ספר ומרחשת ומגדול חרוב ואילים רבתא ונוקבתא דעיון ותיקרת ברכה רבא ובר סנגדא ותרנגולא עילאה דלמעלן מקיסרין וטרכונא דמתחם לבוצרה ומלח דזרכאי ונימרין ובית סבל וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרד ויגר שהדותא ורקם רגיעה וגניא דאשקלון אשקלון עצמה רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייא דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ רבי סימן בשם חולפייא רבי רבי ישמעאל ב"ר יוסי ובן הקפר נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו מפי רבי פנחס בן יאיר דאמר יורדין היינו לסירקייא של אשקלון ולוקחין חיטין לעירנו וטובלין ואוכלין בתרומתינו למחר נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות משך רבי ישמעאל ב"ר יוסי את ידיו מסתמך על בן הקפר א"ל בני למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידך ממנו הייתי אומר לך אתמול אני הוא שטמאתי אני הוא שטהרתי ועכשיו אני אומר שמא נתכבשה מדבר תורה והיאך אני פוטר' מדבר תורה אימתי היא טמאה משום °ארץ העמים אמר רבי סימון משתשהא הגזירה ארבעין יומין א"ר ירמיה ולא בטעות אנו מחזיקין אלא מיד היא טמאה משום °ארץ העמים אמר רבי מנא לא כן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייא דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ וכי צור אינו אסור לילך שם והקונה שם אינו מתחייב ולא תסבור מימר אוף הכא כן לפיכך נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות ר' סימון ורבי אבהו הוון יתיבון אמרי הא כתיב (שופטים א) וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה. ליתי עזה. את אשקלון ואת גבולה ליתי אשקלון. מעתה ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים אמר ריב"ל כתיב (שם יא) ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב זו סוסיתא ולמה נקרא שמו טוב שפטור מן המעשרות ר' אימי בעי ולא °מבעלי סיסין הן סבר רבי אימי כמי שנתכבשו דאמר רבי שמואל שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי ° (מלכים ב יח) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי גבעונים השלימו (יהושע י) וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו מפני מה לא גזרו על אותו הרוח שבגדריקו ר' סימן בשם רבי יהושע בן לוי מפני שנוויה רע עד היכין רבי חנן בשם רבי שמואל בר רב יצחק עד נחל מצרים והרי עזה נויה יפה פשפשה אמר רבי יוסי שאלית לרב אחא ושרא ר' זעירא הוה אזיל לחמתא דפחל והוה חמי גרמיה יהב מבר מדקלייא דבבל שלח שאול לר' חייא בר ווא °לתרי בנוהי דר' אביתר דדמא אמרין ליה נהיגין כהנייא מטיא עד תמן כהנייא שאלון לר"י אהן חוטא דנייא אמר לון ר' יוחנן בשם ר' חוניה דברת חוורין נהגין כהנייא מטיי עד דריי וההן חוטא דבוצרייא עד דפרדיסא אמר ר' אבהו יש עיירות של כותים שנהגו בהן היתר מימי יהושע בן נון והן מותרות רבי יוסי בעי מעתה לא יחושו כהנים על חלתן ואנן חמיין רבנן חששין אמר רבי יודה בן פזי לא בגין מילתא דאת אמרת אלא בגין דלא חלטתון מלכותא בידא רבי יוסי שמע דאתת אימין לבוצרה שאל לרבי יוחנן מהו לצאת א"ל אם מפני סכנת דרכים צא אם משום כבוד אמך איני יודע (אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לרבי יוחנן) אטרח עלוי ואמר אם גמרת לצאת תבא בשלום ° שמע רבי ליעזר ואמר אין רשות גדולה מזו ר"ש בן לקיש שאיל לרבי חנינא הקונה בעמון ומואב מהו אמר ליה אני לא שמעתי מר"ח הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ וקשיא דהוא שאיל ליה הדא ואמר ליה הדא אלא בגין דלית רבי חנינא אמר מלה דלא שמע מן יומוי ובגין דלא מפיקתיה ריקן בגין כן שאל ליה הדא ומגיב ליה הדא ר"ש בן לקיש אזיל לבוצרה אתון לגביה אמר ליה חמי לן בר נש דריש דיין סופר חזן עביד כל צורכינן חמי חד בבלייא א"ל חמית לך חד אתר טב אתא לגבי רבי יוחנן א"ל מן בבל לבבל אמר רבי יעקב בר אבא מן מה דאמר רבי יוחנן מן בבל לבבל הדא אמרה הקונה שם אינו מתחייב וכי צור אינו אסור לילך שם והקונה משם אינו מתחייב אשכח תני °;סימן לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת °ולא נעבדת סבר °ר"י מימר את בצר במדבר שאל °לר"ש בן לקיש בצר בוצרה רבי יצחק בר נחמן ר"ש בן לקיש שאל לרבי חנינא הקונה מעמון ומואב מהו אמר °ליה קשיתה קומי רבי יסא לית עמון ומואב דמשה אמר רבי מגא קשיתה קומי רבי חגיי לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דרבי אליעזר בן עזריה א"ר יוסי בר בון כתיב (במדבר כא) כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי היא צריכה לרבי שמעון טהרה מיד סיחון ועוג אי לא טהרה אין תימר טהרה חייבת אין תימר לא טהרה פטורה א"ר תנחומא (דברים ב) החל רש לרשת את ארצו עשיתי את ארצו חולין לפניך רבי חונה בעי משרי ההן יבלונה אתא לגביה רבי מנא א"ל הא לך חתום ולא קיבל עילוי מיחתם למחר קם עמיה רבי חייא בר מדייא א"ל יאות עבדת דלא חתמת דרבי יונה אבוך הוה אמר אנטונינוס יהבה לר' תרין אלפין דשנין באריסות לפיכך נאכל אבל לא נעבד °בסוריא ופטור מן המעשרות מפני שהיא כשדות עכו"ם. רב הונא אמר כיני מתני' מגזיב עד הנהר מגזיב עד אמנה תני איזו היא ארץ ואיזה הוא ח"ל כל ששופע מטורי אמנה לפנים ארץ ישראל מטורי אמנה ולחוץ ח"ל הנסים שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטורי אמנה עד נחל מצרים מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ רבי יודה אומר כל שהוא כנגד א"י הרי הוא כא"י שנאמר (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול שבצדדין מהן את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקלפריא ועד ים אוקיינוס מחוט ולפנים א"י מחוט ולחוץ ח"ל אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה מה טעם (שיר השירים ד) תשורי מראש אמנה:

---

ביאור

---

מתני'. שלש ארצות. חלוקות בדין שביעית: כל שהחזיקו עולי בבל. שכבשו עולי בבל עזרא וסיעתו: מא"י ועד כזיב. שהיא לצפונה של א"י: לא נאכל ולא נעבד. לא נאכל, ספיחין שגדלו בה אסורין באכילה מדרבנן, ולא נעבד, שנאסר בעבודת קרקע: כל שהחזיקו עולי מצרים. אבל עולי בבל לא כבשום, והוא: מכזיב ועד הנהר ועד אמנה. מכזיב שהוא בצפונה של א"י ועד נהר פרת למזרחו של כזיב ולמערבו של כזיב עד טורי אמנום. הכל בגבול צפון, ואלו לא כבשום עולי בבל. ודע' הרמב"ם לפ' מתני' מכזיב ועד הנהר לדרום א"י הוא נחל מצרים שהי' במקצוע דרומית מערבית ולצפון עד טורי אמנום שהוא מקצוע צפונית מערבית דס"ל דאצל הים במערב היתה עוברת רצועה שלא כבשוה עולי בבל: נאכל. שלא גזרו בה רבנן על הספיחין ומותרין באכילה, וקסבר האי תנא קדושה ראשונה [שקידשו עולי מצרים] קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא הלכך כל שלא חזרו וכבשו עולי בבל אין בהם דין שביעית אלא מדרבנן ולא החמירו בספיחין שעיקרו דברי סופרים: אבל לא נעבד. אבל אסרו בה עבודת קרקע שעיקרו מדברי תורה: מן הנהר ומאמנה ולפנים. לפנים מן הנהר לצד חו"ל וכן מאמנה ולפנים שאפי' עולי מצרים לא כבשום:

גמ'. ואי אתם חייבים לעשות בחו"ל. מיכן לכל המצוות התלויות בארץ שאין חייבין בהן בחו"ל: וחרה אף ה' בכם. וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ. ומשמע שאע"פ שאתם גולים מן הארץ אפ"ה ושמתם את דברי אלה וכו' שאין אתם פטורין מן המצוות: מה אית לך. איזה מצוות כתיבי בפרשה בתר ושמתם את דברי וכו': מעתה משגלו יהו פטורין. מן המצוות התלויות בארץ אפי' עמדו וחזרו לארץ כיון שקדושת הארץ בטלה ונימא שלא נצטוו אלא בירושה ראשונה: כתיב. כשעלו בימי עזרא מיירי שם בקרא: ולמה ישוע. חסר ה"א: פגם הכתוב צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו. פגם בכבודו של יהושע כדי לכבד צדיק בשעתו דהיינו עזרא לרמז שעזרא גדול מיהושע אע"ג דבאמת לא הי' גדול ממנו רק כיון שאז הי' שעתו יש לכבדו כאילו הי' גדול מכולם שאין לך אלא שופט שבימיך: הקיש הכתוב ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע. מהא דהזכיר הכתוב ליהושע בן נון דריש להקיש לימי יהושע שהיו פטורים ונתחייבו משבאו לארץ ה"נ בימי עזרא היו פטורים מן המצוות התלויות בארץ כיון שבטלה קדושה ראשונה וחזרו ונתחייבו בביאתן לארץ: ממה נתחייבו. בביאתן בימי עזרא דמקרא לא שמעי' אם מד"ת או מאליהן קבלו על עצמן: אשר ירשו אבדתיך וירשתה. ושתי ירושות במשמע הקיש וכו': והטיבך והרבך מאבותיך. משמע שירושה שני' נתחייבו יותר מירושה ראשונה וכדמסיק: אע"פ שיש עליכם עול מלכות. פרס, נתחייבתם במצוות התלויות בארץ וזה זכות גדולה להם: אחר ארבע עשרה שכיבשו וחילקו. התחילו למנות לשמיטין וליובלות ומאז נתחייבו גם במעשר: כיון שנכנסתם נתחייבתם. וכדמפרש ואזיל אבותיכם לא נתתייבו כו': עד שקנו כולה. עד שהי' כל אחד מכיר חלקו שקבל בגורל ואתם מה שהחזקתם ראשון ראשון נתחייב: מאליהן קבלו עליהן את המעשרות. בימי עזרא, ומד"ת לא נתחייבו דמשגלו ישראל ובטלה הקדושה שוב לא קדשוה: ובכל זאת אנו כורתים אמנה ועל החתום שרינו וכו'. ועל מה הם חתומים, אהא דכתיב בההיא פרשתא ולהביא את בכורי אדמתינו ובכורי כל ארץ, ואת ראשית עריסתנו ותרומתנו וגו' ומעשר אדמתנו וגו' משמע שכל זאת קבלו מדעתן ולא היו מצווין על כך מדאורייתא: מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו וצאנינו. דכתיב נמי בההיא פרשה ובהני מצווין אפי' בחו"ל שהרי אינן תלויין בארץ: העלה עליהן כאילו מאיליהן קבלו עליהן. כיון שקבלו עליהן דיני תרו"מ שלא נתחייבו בהם העלה עליהן כאילו אף דין בכורות קבלו מאליהן: מר מקיים ריב"ח. דס"ל דנתחייבו מד"ת בתרו"מ: ובכל זאת. דמשמע דמאליהן קבלו: ומשני מכיון שקבלו עליהן בספ"י לשמור את המצווה העלה עליהם כאילו מאליהן קבלו עליהן: מה מקיים ר"א מאבותיך. הא דכתיב והטיבך והרבך מאבותיך דמשמע דאיכא ירושה שני' שהטיב עמהם הקב"ה יותר מאבותיהם ולדידי' הא בירושה שני' לא קדשוה לארץ כלל: פתר לה לעת"ל. הובטח להם להטיב עמהם יותר מאבותיהם, ומאי היא: תלתי חורנייתא אילין אינון. אלו הן ג' עממין שלא כבשו עולי מצרים ויכבשום לעת"ל: את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. שנאמרו בהבטחה לאברהם אבינו: ערבייא שלמיא נבטיא. אלו הם הג' הארצות: מאבותיך. דריש עוד הא דכתיב והטיבך מאבותיו: המהלך מעכו לכזיב. עכו בצפונה של א"י הוי וכזיב להלן ממנו לצד צפון ורצועה יוצאת מעכו לכזיב, מצד ימין של הדרך, והרצועה עצמה מא"י היא וקאמר דהמהלך ברצועה מעכו לכזיב נמצא ימינו למזרח: הדרך טהורה משום אה"ע וחייבת בתרו"מ וכו'. דבחזקת א"י היא עד שתוודע לך שכאן הגבול מתעקם ונכנס וכבר חו"ל הוא: משמאלו למערב. שהמהלך מדרום לצפון שמאלו למערב: עד שתוודע לך שהיא חייבת. בחזקת אה"ע היא עד שיוודע לך שבזה המקום הגבול מתעקם להלן מן הרצועה למערב שנמצא גם משמאלו הוי א"י: עד כזיב. הרצועה עד כזיב מא"י היא אבל מכזיב ולהלן כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל: עד לבלב. שם מקום ונמשך להלן מכזיב: עכו עצמה מה היא. דלא שמענו אלא שרצועה היוצאת מעכו שהיא א"י אבל עכו עצמה אפשר מקצת שבה מחו"ל: מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפינן עכו יש בה א"י ויש בה חו"ל. דמעובדא חדא ילפינן שזה חו"ל ומעובדא חדא שזה א"י ש"מ שחלוקה היא ויש בה מא"י ויש בה מחו"ל: מה אתון לתין. מה אתם מלתתין את החיטין במים [שראה שהפת שלהם נקי'] והלא מתכשר לקבל טומאה ע"י כך ואתם גורמים טומאה בא"י, וש"מ שא"י היא שאסור לגרום בה טומאה לחולין דארץ העמים בלאו הכי כולה טמאה: ואנן שלקין ביעין וכו'. ואנו מבשלים ביצים במים ובאלו המים היינו מלתתים את החיטין: סברין מימר מי שלק של ביצים. משום שסבורים היו שנתכוין אותו תלמיד למים ששולקים בהם את הביצים שאינם מכשירים: ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. לא נתכוין אלא למי ביצים עצמן דמי פירות הן ואינן מכשירין: מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורי'. שאין התלמיד יודע ולא נזהר לדייק בלשונו שלא יבואו לידי טעות: אין הוראתו הורי'. עד שיטול רשות מבי"ד הגדול שבירושלים: אלא שהורו בפני משה רבן. שאמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט: אינו יוצא שבתו. שימות קודם לכן: ומה טעם. זו מניין לנו שמחנה ישראל י"ב מיל: וכמה הן. מבית הישימות עד אבל השיטים י"ב מיל, הא למדת שמחנה ישראל י"ב מיל: הוה יתיב בחפר וכו'. והי' מורה ובא ולא הי' חפר רחוק מציפורין י"ב מיל ששם הי' יושב רבו ר' מנא ובכל זאת הורה ושאלו לו ולא כן אולפן רבי וכו': ייתי עלי דלא יידעית. יבוא עלי כך וכך אם ידעתי שר' מנא יושב בצפורין ומההיא שעתא לא הורה יותר, וכ"ז אגב גררא נסבה, ובא למילף מעובדא דרבי שעכו א"י היא וזו עובדא חדא: חמא חד בר נש סלוק מן כיפתא ולעיל. עלה מגל האבנים ואילך לחוץ, וזה המקום גבול א"י הי': ולית את ברי' דפלן כהנא. ואין אתה בנו של אותו כהן ואיך אתה יוצא לחו"ל שגזרו עלי' חכמים טומאה ואתה כהן מוזהר מליטמא: א"ל עיניו של אבא היו גבוהות. הלך אחר עיניו: ונשא אשה שאינה הוגנת לו וכו'. מפסולי כהונה ונמצא אני חלל ומותר אני ליטמא, ומהך עובדא שמעי' שעכו חו"ל הוה, אלא ע"כ מן כיפתא ולעיל חו"ל ולפנים מן כיפתא א"י: תחומי א"י וכו'. העיירות שבגבול שהן תחומי א"י הולך ומונה מצפונית מערבית עד לאשקלון שהוא בקרן דרומית מערבית: וגיניא דאשקלון. הגנות סביב לה, ואלו שלצפונה של אשקלון קאמר אבל אשקלון עצמה מיבעיא לי': מן מה דתני וכו' הדא אמרה אשקלון כלחוץ. ופשיט דאשקלון עצמה כחו"ל מהא דאמר שהגינות שהן מאשקלון ואילך לצד א"י אלו א"י הם משמע אשקלון עצמה כלחוץ: נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו. שאינה טמאה משום ארץ העמים דאלו שכבשוהו עולי מצרים יש מהם שלא גזרו טומאה עליהם: מפי רפב"י. מכח עדותו של רפב"י הוא שטהרוהו: יורדין היינו לסירקייא. לשוקה של אשקלון: וטובלין. משום צנורות של עכו"ם שנתזו עליהם שהגויים כזבים מדרבנן ורוקם מטמא כמעיינות של זב: ואוכלין בתרומתינו. ואי טמאה משום אה"ע לא סגי בטבילה ובעי הזאה בשלישי ושביעי ומכח עדותו זו טיהרוהו ולא היו טובלין אלא משום צנורות העכו"ם כדפרישית: לפוטרה מן המעשרות. כיון שלא כבשוהו עולי בבל: משך ריבר"י את ידיו. מלהמנות עמם: מסתמך על בן הקפר. משך את ידיו מלהסתמך על בן הקפר, שהי' רגיל לסמוך ידיו עליו וכשלא רצה לימנות עמם והלך לו סילק את ידיו מעליו: א"ל. ריבר"י לבן הקפר: למה לא אמרת וכו'. למה לא שאלת אותי מדוע משכתי את ידי ממך ולא רציתי לימנות עמם: הייתי אומר לך. מבאר לך טעמי ונמוקי: אתמול. כשנתמניתי עמכם לטהר את אשקלון: אני הוא שטמאתי אני הוא שטהרתי. היינו טעמא משום שטומאת ארץ העמים מדרבנן היא ואני הוא שטמאתי וכיון שכן יש כח בידי לטהר והייתי מסתמך על עדותו של רפב"י: ועכשיו. שבאתם לפוטרה מן המעשרות שהוא דין תורה: אני אומר שמא נתכבשה מדבר תורה. שמא כבשוה עולי בבל ויש לה חיוב מד"ת ואיך אעמוד אני לפוטרה: אימתי, היא טמאה משום מדורי עכו"ם. דהכי תנן במס' אהלות מדורות העכו"ם שבא"י מטמאין באהל כמת משום שהעכו"ם קוברין נפליהן בבתיהם אבל בחו"ל שכבר גזרו טומאה על כלל ארץ העמים לא גזרו ביחוד על מדורי העכו"ם. ואשקלון נמי משעה שטהרוה ועשאוה כא"י הוא שחזרו וגזרו אצלה טומאה למדורות העכו"ם ואהא בעי מאימתי היא טמאה דבמדורות העכו"ם תנן התם שאין להם טומאה אלא משדר בה העכו"ם מ' יום כדי יצירת הולד דאיכא למיחש שמא קבר שם נפל [דנפל לפני מ' יום אין מטמא] ושמא הכא נמי ימתין מ' יום כדי יצירת הילד משעה שגזרו להם טומאה דמה שדר בה העכו"ם קודם לכך לא קחשיב דהא עוד לא הי' להם טומאה: משתשהא הגזירה מ' יום. וכדפרישית ואלו מ' ימים אין להם טומאה לא משום אה"ע ולא למדורות העכו"ם: ופריך ולא בטעות אנו מחזיקין. את אשקלון כאה"ע, שהרי ביררו שמעולם הי' דינה כא"י ומשעה שטהרוה והעמידו הדבר על מכונו רואין כאילו מעולם הי' להם טומאה ומיד היא טמאה משום מדורי העכו"ם: לא כן וכו' מן מה דתני גיניא דאשקלון. ממה שמנאן התנא לגבולי א"י: אשקלון לחוץ. שאשקלון שהוא מן הגנות ואילך לדרום חו"ל הוה, וא"כ מה הוצרכו לימנות ולפוטרו ממעשרות והא בהדיא תנא לה בברייתא שהיא חו"ל: וכי צור אינו אסור לילך שם וכו'. פי' מאי ראיה אית לך מברייתא דתני שאשקלון חו"ל הוה דהברייתא מיירי לענין שלא ילכו כהנים לשם שהיא טמאה כארץ העמים והא צור שבסוריא נמי אסור לילך שם כחו"ל שיש להם טומאת אה"ע, וכי אינו מתחייב שם הקונה פירות במעשר, דסוריא חייבת במעשר מדרבנן: אוף הכא כן. דאף דשמעי' דאשקלון כלחוץ הוה אפי"ה אפשר שחייבת במעשר כסוריא: הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה. ועזה מאשקלון ולהלן הוה וכיון שעזה א"י היכי אמרת אשקלון כלחוץ. ואף שהאי קרא בכבוש עולי מצרים מיירי מבואר להלן בגמ' דבדרום ומזרח חזרו וכבשו עולי בבל כל מה שכבשו עולי מצרים, ורק בצפון יש עיירות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והכי משמע קראי בנחמי' דכתיב ושאר ישראל ישבו בכל ערי יהודה איש בנחלתו, משמע שבכל ארץ יהודה ישבו וארץ יהודה בקצה דרום הוא. הגר"א: ליתי עזה. עזה שאמרנו שמאשקלון ולהלן הוה אין זו עזה שבקרא ועזה שבקרא לפנים מאשקלון הוה. וחזר ושאל דהא כתיב בקרא נמי וילכוד את אשקלון ואת גבולה, ומשני: ליתי אשקלון. אשקלון שבקרא נמי אינו אשקלון שבברייתא שאמרנו בה כלחוץ: ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים. בתמי', והא בקרא שם כתיב שכבש עד נחל מצרים ועזה לפנים מנחל מצרים הוי ומי אית לך למימר הכי נמי בנחל מצרים שאין זה הנחל מצרים הידוע שסמוך לעזה ולא משני: שפטור מן המעשרות. ואוכל כאות נפשו וא"צ לעשר ולהכי קרי לה טוב שלא יכשל באיסור טבל: ולא ממעלי מיסין. לבני א"י היו שכבשום ישראל אבל לא גירשום רק נתנום למס עובד והלכך צריכה להתחייב במעשר כדמסיים: סבר רבי אימי. אלו מעלי מיסין כמי שנתכבשו דמי וכא"י הוה להתחייב במעשר: פרסטיניות. אגרות: עד שלא יכנסו לארץ. קודם שנכנסו לארץ שלח להם: מי שהוא רוצה להפנות. לילך מא"י לתור לו מקום אחר: להשלים ישלים. ויהיו משועבדים ומעלי מיסין: והאמין לו להקב"ה. שגזר את הארץ לישראל ויתנם בידיהם: ארץ כארצכם. ומלך אשור אמרם לבנ"י כשרצה להגלותם, ואיזו היא ארץ שאמר בה שהיא כארצכם זבת חלב ודבש זו אפריקי וזכה בה הגרגשי בזכות שהאמין בהקב"ה: גבעונים השלימו. וכדכתיב וכי השלימו, ואף שמבואר בכתובים שבאו לבנ"י במרמה והכא משמע שכל שרצה להשלים השלים, היינו טעמא דכ"ז קודם שנכנסו לארץ ומשלא השלימו עד שנכנסו לארץ הי' בדין שיעשו עמם מלחמה ויהרגום, ורק משום שנשבעו להם הניחום מפני חילול ה', תוס': מפני מה לא גזרו על אותו הרוח שבגדריקו. אמאי לא גזרו טומאת אה"ע לרוח גדריקו היא ארץ גרר של פלישתים ורחוקה הרבה יותר מאשקלון לצד דרום ולאשקלון הרי גזרו טומאה: מפני שנוי' רע. ואין אדם עשוי לילך ולדור שם והלכך לא הוצרכו לגזור לה טומאה: עד היכן. הוא נוי' רע ולא גזרו טומאה, עד נחל מצרים: והרי עזה נוי' יפה. והיא בכלל מה שאמרו שעד נחל מצרים לא גזרו טומאה שעזה עומדת בין אשקלון לנחל מצרים, ומאי אית לך למימר אצל עזה שנוי' יפה, ומשני: פשפשה. לך ותפשפש אצל עזה ותמצא שאין נוי' יפה כ"כ כמו שתדמה. וזה פי' הגר"א אבל בנוסחאות אחרות אלמטה קאי דגרסי' אמר קומי ר' יוסי וע"כ פשפשה אמר כן לפני ר"י והוא שם חכם ולפי"ז לא משני מידי אקושיא דעזה: ושרא. לכהנים לילך עד נחל מצרים ועזה בכלל, שלא גזרו עליהם טומאה: הוה אזיל לחמתא דפחל. הוא הי' עומד לילך לחמתא דפחל והוא מקום בצפון א"י: והוי חמי גרמי' יהב מבר דקליא. ומצא עצמו שיצא כבר מחוץ מדקליא דבבל והוא מקום שנקרא דקליא דבבל, ור' זעירא כהן הי' וחשש משום טומאת אה"ע: אמרין לי' נהיגין כהניא מטיא עד תמן. נוהגים הכהנים לילך עד אותו מקום וסומכים שזה מא"י: אהן חוטא דנייא. מהו לילך שם הכהנים: מטיא עד דריי. ואהן חוטא דנייא לפנים מדריי הוא ומא"י: ואהן חוטא דבוצריא. בוצריא במזרח וחו"ל הוה אבל חוטא דבוצריא מא"י הוא עד פרדיסא. [ומכאן משמע דכל עיירות שמנה כאן במזרח הן כבצרה שהיא במזרח]: שנהגו בהן היתר. שהיו כהנים דרים שם ומא"י הם ואע"ג שהם עיירות של כותים: מעתה לא יחושו הכהנים על חלתן. כיון דאמרת שאין בה טומאה יכולים הכהנים לאכול חלה שהופרש באלו העיירות: ואנן חמיין רבנן חששין. אלמא חו"ל הוה ומשום טומאת אה"ע חששו לחלתן: לא בגין מילתא דאת אמרת. שהעיירות אלו חו"ל הוה והלכך חששו: אלא בגין דלא חלטתון מלכותא בידן. אלא פשיטא אלו העיירות כבשום אלא שלא נחלטה המלכות לגמרי בידם ונשארו הגויים לישב שם בעיירות והלכך מספקא לי' אי מקרי כבוש גמור או שמא לא והחמירו לענין חלתן ומ"מ שרי לכהנים לילך שם: ר"י שמע דאתת אימי' לבוצרה. והי' רוצה לילך לקראתה, ור"י כהן הוה: מהו לצאת. שבוצרה בחו"ל הוה וגזרו עלי' טומאה: אם מפני סכנת דרכים. אם הולך אתה אצלה לשומרה מפני סכנת הדרכים, צא שהוא פקו"נ ובודאי מותר: אי משום כבוד אמך. אם בשביל כבודה בלבד איני יודע אם שרי לך לצאת: אטרח עלוי. הטריח עליו בדברים שישיב לו כיצד יעשה: עוד היא צריכה. אע"פ שא"ל אם גמרת לצאת תבוא בשלום לא תשמע מינה דמותר לצאת אלא עוד הוא ספק דגם לר"י מספקא לי' והלכך לא אמר לו צא אלא תשובה מגומגמת ענה לו שאם אתה גמרת ובדעתך לצאת תבוא בשלום: אין לך רשות גדולה מזו. שכיון שברכו אין לך רשות גדולה מזו ובודאי היתה דעתו מסכמת שיצא: הקונה. שדה: בעמון ומואב מהו. שיתחייבו בתרו"מ מדאורייתא דמדרבנן גזרו על כל המקומות הסמוכים לא"י וגם זה בכלל, אלא מיבעיא לי' אם עמון ומואב א"י ממש הוה ומד"ת הוא דנתחייבו בתרו"מ או לא ולקמן בגמ' מפ' מאי קמספק"ל: אלא מפרשת אשקלון ולחוץ. שחו"ל הוה ופטורין מן המעשרות: וקשיא דהוא שאיל לי' וא"ל הדא. פי' קשיא מה השיב לו ר"ח והרי הוא הי' שואל אותו על עמון ומואב שבמזרח והוא משיב לו על אשקלון שבדרום: אלא בגין וכו'. שמימיו לא אמר ר"ח דבר שלא שמע מפי רבו, וכיון שלענין עמון ומואב לא שמע מפי רבו לא הי' בידו להשיב: ובגין דלא מפיקתי' ריקם. וכדי שלא להשיבו ריקם שיהא נראה כאילו אינו רוצה להשיב לו אמר לו מילתא דלא שאל מיני': אתון לגבי' וכו' עבד כל צורכינן. באו אצלו אנשי בוצרה שיראה בשבילם אדם אחד שיהא להם דיין וכו' ושיעשה להם כל צרכיהם: חמי חד בבליא וכו'. ראה ר"ל בבלי אחד שהכיר בו שהוא דיין וסופר וכו' אמר לו רואה אני בשבילך מקום טוב להתפרנס: אתא לגבי ר' יוחנן. לשאול אותו אם ילך לבוצרה: א"ל מן בבל לבבל. מה איכפת לך לילך אצל בוצרה שהיא חו"ל הלא בבלי אתה ובחו"ל אתה דר: הדא אמרה הקונה שם אינו מתחייב. ממילתי' דר"י שמעי' שהקונה שדה בבוצרה אינו מתחייב תרו"מ דהא לא התיר לו לילך לשם אלא מפני שהוא בבלי אלמא חו"ל הוה: וכי צור אינו אסור לילך שם. כלומר לית לך ראי' מר"י לענין תרו"מ דהא צור אסור לילך שם שהיא חו"ל והקונה שם מי אינו מתחייב והלא סוריא חייבת במעשר מדרבנן, ואפשר שגם בוצרה אף שחו"ל הוא שלא יצא אדם מא"י לדור שם מ"מ חייבת במעשר: סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים. פי' א"י לגבול מזרח הוא עד סמוך לעמון ומואב ולדרום סמוך לארץ מצרים: שתי ארצות. הן ולא אמרו במתני' שלש ארצות לא"י אלא לצפונה של א"י שיש עיירות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ובאלו אמרו נאכל ולא נעבד אבל בדרום ומזרח חזרו וכבשו עולי בבל עד סמוך לארץ מצרים ולעמון ומואב והלכך אינן אלא שתי ארצות: אחת נאכלת ונעבדת. שהיא מארץ מצרים ולחוץ שלא כבשוה עולי מצרים וכן מעמון ומואב ולחוץ: ואחת לא נאכלת ולא נעבדתת. והיא מארץ מצרים ולפנים ומעמון ומואב ולפנים שכבשו עולי מצרים וחזרו וכבשום עולי בבל וא"י הוא לכל דבר: סבר ר"ל מימר את בצר כמדבר. ר"ל שהלך לבוצרה סבר שמא"י היא ומארצות שכבשו בעבר הירדן כדכתיב בקרא את בצר במדבר: שאל לר"י א"ל בצר לאו בצרה. ובצרה חו"ל הוא: ר"י בר נחמן רשב"ל שאל וכו'. ר"י בר נחמן הי' חוזר לבני הישיבה על שאלתו של רשב"ל: לית עמון ומואב דמשה. פי' מאי קמספק"ל לר"ל וכי אין זה עמון ומואב דכתיבא בקרא שהי' אצל משה, ועמון ומואב כתיבא בהו אל תתגר בם מלחמה ולהם נתנה ירושה והלכך פשיטא חו"ל הוה, אלא שמקצת מעמון ומואב כבשום כבר לפנים סיחון ועוג וזו כבשם משה מיד סיחון ועוג ופשיטא א"י הוה וחייבות במעשר ד"ת: לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דראב"ע. אפי' את"ל שאין זו עמון ומואב דכתיבא בקרא שהי' אצל משה כי כבר נשתכח מאז ולא הוי כלל מארץ בני עמון ובני מואב, מי לא הוי עמון ומואב דראב"ע וחכמים דפליגי במס' ידים אי מעשרין שם מעשר שני בשביעית או מעשר עני, דשביעית אין להם אבל גזרו על המעשרות, אלמא חו"ל הוה דהא אין להם שביעית ופשיטא שאין להם מעשר אלא מדרבנן ומאי קמספק"ל לר"ל: אר"י בר בון. לעולם אימא לך שזו עמון ומואב דכתיבא בקרא וראב"ע דמס' ידים בחלק עמון ומואב שלא כבשם משה והלכך שביעית אין להם וחייבות במעשר מדרבנן, אבל ר"ל מספקא לי' בחלק שכבש משה אי קחשיב א"י וחייב במעשר ד"ת, והכי קמספק"ל: כתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי. וסיפי' דקרא אשר נלחם במלך מואב הראשון, נמצא ארץ סיחון שכבשם משה לפנים הי' של בני מואב ולהם נתנה ירושה והלכך אפי' שכבשם משה שמא אין זה חשיב א"י דמספק"ל: טהרה מיד סיחון ועוג או לא טהרה. עמון ומואב טהרו ביד סיחון, פי' שכיון שכבשם סיחון טהרוה לישראל שיוכלו מעתה לכובשה, או שמא לא טהרוה ואכתי ירושה למואב הוה: אין תימר טהרה חייבת. שכיון שכבשה משה מא"י הוה וחייבת במעשר ד"ת: אין תימר לא טהרה. או שמא נאמר שלא טהרוה ולבני מואב היא ירושה ואפי' שכבשה משה אין זה מא"י ופטורה מן המעשר. [ואם לא טהרה נמצא פלוגתא דראב"ע גם על מקצת שכבש משה]: החל רש לרשת את ארצו. כך אמר הקב"ה למשה קודם שיצא למלחמה על סיחון ועוג: עשיתי את ארצו חולין לפניך. ולשון החל דריש שעשה ארץ מואב שהיתה ביד סיחון חולין שיוכל לרשת אותו ואיהו ס"ל שחייבת במעשר ד"ת: משרי ההן יבלונה. שם מקום ורצה להתיר לעבוד את הארץ שם בשביעית דסבר חו"ל היה: הא לך חתום. הא לך הכתב וחתום על כתב ההיתר ולא רצה לחתום: למחר קם עמי' ר"ח. למחר פגשו ר"ח א"ל טוב עשית שלא חתמת: יהבה לר' תרין אלפין שנין באריסות. והלכך יש לו דין כסוריא ולפיכך נאכל אבל לא נעבד: ופטור מן המעשרות מפני שהיא כשדות עכו"ם. ואף ששדות ישראל חייבות במעשר בסוריא פירות דההן יבלונה פטורין מן המעשר ולא חשיב שדה של ישראל שלא נועה לרבי אלא באריסות וגוף השדה של עכו"ם: כיני מתני' מגזיב עד הנהר מגזיב עד אמנה. כך צריך לפ' המשנה עד הנהר למזרחו של כזיב ועד אמנה למערבו של כזיב וכדפירשתי במתני' דאילו מלישנא דמתני' הוה שמעי' מכזיב ועד הנהר ולהלן מן הנהר עד אמנה: כל ששופע מטורי אמנום ולפנים. טורי אמנום הי' עומד לצפון א"י וגובה ההר הוא גבול א"י לצפון וכל שמשפע מראש ההר ולפנים לצד דרום א"י הוה ולחוץ לצד צפון חו"ל: והנסין שבים. איי הים שבמערב: רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנום עד נחל מצרים. כאילו חוט מתוח מטורי אמנום שבמקצוע צפונית מערבית א"י ועד נחל מצרים בדרומית מערבית, והם עומדים אצל הים שהוא גבול מערב ופעמים שהים נכנס הרבה לפנים מן החוט, והנסין שבים מה שמובלע מהן בתוך החוט ארץ ישראל הוא: ר' יהודה אומר. כל הים שכנגד אויר א"י ואפי' עד אוקינוס למערב שהוא בסוף העולם הרי הוא כא"י: שנאמר וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול. הים הגדול וגבול דריש דהאי גבול יתירא הוא למימר דאף רוחב הים בכלל גבולי ותחומי א"י: והנסין שבצדדין מהן. דלר"י אין לך למתוח חוט בשביל נסין שבמערב דהא כולו עד סוף העולם א"י ואם באת לחלק בנסין לומר שקצתו חו"ל וקצתו א"י בצדדין הוא דצריך אתה למתוח חוט להבדיל מה שכנגד אויר א"י שהוא א"י ומה שמן החוט ולחוץ לצד צפון חו"ל: מקלפריא. עיר היושבת בחודו של טורי אמנוס בראש גבהו שהוא תחום צפון: ועד ים אוקינוס. שהוא בסוף העולם למערב, וכן לדרום מותח חוט מנחל מצרים ועד ים אוקינוס: לכשיגיעו וכו' הן עתידות לומר שירה. לעת"ל יגיעו הגליות לא"י דרך צד צפון ובני א"י יוצאים לקבל פניהם בטורי אמנום שהוא גבול א"י ויותר מיכן אסורים לצאת דהא חו"ל הוה וכשיגיעו הגלויות ויפגשו עמהם הם עומדים ואומרים עמם שירה וכדאיתא כ"ז במדרש:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)