ביאור הגר"א/יורה דעה/קצט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא בשאר משקין. מדקאמר במים ולא קאמר סתמא להדיח. שם ועט"ז:
(ב) ולסרוק כו'. ערש"י בב"ק שם ב' ד"ה חפיפה כו':
(ליקוט) ולסרוק כו' וכן כו'. דחפיפה אינה אלא בראש כמ"ש (נזיר מ"ב א' וש"מ) נזיר חופף ומפספס כו' ובפ"ב דשבת (ל"א א') הלל חפף ראשו ובפ"ג די"ט (כ"ז ב') וש"מ וכ"מ בב"ק שם דאורייתא היא כו' ומאי ניהו שער. ר"נ (ע"כ):
(ג) שלא כו'. גמ' שם:
(ד) וכן צריכה כו'. שם דאורייתא עיוני כו' א"נ כו' והך טעמא איכא בכל הגוף אבל חפיפה דתקנת עזרא פי' תוס' בשם ר"ת שאינה אלא בשער והביאו כמה ראיות ועבתוס' שם ד"ה ושתהא כו' ובנדה ס"ו ב' ד"ה אם כו' ובחולין יו"ד א' ד"ה עד כו' וברא"ש בסופו וכ"כ הרשב"א וש"פ וכתבו אבל עיוני בעי מדאורייתא אבל רש"י כתב שכל גופה צריכה חפיפה וכתבו תוס' והר"נ שמ"מ אפי' לפי' תוס' רגילין היו בחפיפה ורחיצה כל הגוף ממ"ש ונמצא עליה משמע על הגוף ותלי בחפיפה אם סמוך כו' וכן שם ס"ח א' דודי חסרת כו' ועי' תוס' דב"ק סד"ה הנ"ל ובנדה סד"ה הנ"ל כתבו ואע"פ שאנו מדמין כו' וז"ש ותחוף כל גופה ותשטוף כו' ובתחלה כתב לדינא צריכה האשה לעיין כו' ואח"כ כתב לחומרא ותחוף כו' ועט"ז:
(ה) סמוך לטבילה. בגמ' שם וא"ר טבלה ועלתה כו' וגירסת הרי"ף להיפך לשון א"ד ברישא מאי בינייהו א"ב סמוך לחפיפה טבילה ופי' הר"נ דללישנא בתרא צריכה סמוך וקי"ל כלישנא בתרא וכן פסיק בגמ' ס"ה א' והלכתא חופפת וכפי' השאלתות שם שהסכימו עמו כל הפוסקים וע"ל ס"ג:
(ו) לפי שטסבכין. לשון הטור מדברי הרמב"ם:
(ז) הנקרא בערבי כו'. רמב"ם בפירושו לרפ"ב דכלים:
(ח) ובלעז גירדא. ריב"ש וב"י:
(ט) ולא בכ"ד כו'. טור ופשוט הוא דלא כמהרי"ק:
(י) יש לשאול כו'. כי סמכינן ארופאים בזה כמ"ש בפ"ג (כ"ב ב') וחכמים שאלו לרופאים כו' בזה לא נאמר בגמ' במים רק סתם בחמין. שם:
(יא) חפיפה כו'. כנ"ל וכפי' השאלתות שם בתוס' ס"ח א' ד"ה כך כו' וכ"כ רוב הפוסקים:
(יב) והמנהג כו'. לצאת ידי שני הפירושים פירש"י והשאלתות ועבתוס' שם והרא"ש:
(יג) וכן מנהג כו'. כנ"ל א"ב סמוך לחפיפה טבילה וחפיפה הוא במסרק כמ"ש רש"י בב"ק כנ"ל:
(יד) ובשעת הדחק כו'. שם בגמ' ל"ק הא דאפשר כו' ופי' הרמב"ם כפי' השאלתות דאפשר חופפת בלילה אלא שפי' דלא אפשר מחמת הדחק:
(טו) או שא"א כו'. זהו לפירש"י וכפי' הרמב"ם מחמת הדחק ואע"ג שרש"י לא פי' כן דלא אפשר מ"מ מודה בזה כמ"ש תוס' שם מ"מ לפירש"י נראה דמותר כו' אלא כו' ת"ש ובלבד כו' וכמ"ש רש"י בד"ה היאך כו' וכתבו בתוס' שם אפי' בלא אונס:
(טז) (ליקוט) חל טבילתה כו'. אף לפירש"י וכ"ש לשאילתות ואף שרב הונא ור"ח ס"ל דכה"ג חופפת בע"ש אין הלכה כמותם וכמ"ש רבין אשה לא תחוף ואף דאמרינן שם דריש מרימר הלכתא כו' לא קי"ל כן וכמו דמסקינן והלכתא אשה כו'. ת"ה אבל לפי' תוס' ד"ה כך אמרו הא דמרימר הלכתא הוא וכגון שליל טבילתה בי"ט וז"ש וכדמתרץ רב יימר דלא אשכחן כה"ג וכמ"ש במילתיה דרב יימר דלמוצאי ב' י"ט כו' דאפשר כו' כיון דלא משכחת להו אלא בחול אפשר דחופפת ולא משום טעמא דרחוק יותר מדאי שכתכ רש"י בד"ה לבד כו' ורש"י הוצרך לפרש כן בדברי רב יימר שס"ל אפי' שכן אמרינן אלמא לא ס"ל דרבין אבל לדידן משום דרבין (ע"כ):
(יז) חל ליל כו'. עבתוס' הנ"ל לב' הפירושים הנ"ל מילתיה דרב חסדא בכה"ג איירי:
(יח) ואם א"א כו'. שבשעת טבילה ע"כ צריכה לחזור ולעיין כמש"ו בש"ע:
(יט) ובשעת כו'. דדוקא בחפיפה שהוא מדרבנן מקילינן אבל בעיוני דאורייתא לא מקילינן להרחיק כלל ואמרינן שם נתנה תבשיל לבנה כו' וא"א שלא תתן בימים כ"כ תבשיל לבנה ולא תהא אוכלת בידיה אלא ע"כ בחפיפה קאמר. ר"נ ות"ה:
(כ) ותדיח כו' וכן כו'. שזה הכל בכלל עיוני:
(כא) אפי' בי"ט. כמ"ש בא"ח סי' שכ"ו ס"א בהג"ה וה"ה שיכולה לרחוץ כל הגוף במים שהוחמו מעי"ט לדעת הרי"ף ורמב"ם וכמ"ש בא"ח סי' תקי"א ס"ב אלא שנמשך כאן אחר דברי הרא"ש והטור שהוא מן האוסרין וכמש"ש בהג"ה:
(כב) בימי חול כו'. ממ"ש ס"ו ב' טבלה ועלתה כו' אם סמוך כו' הא בלא"ה בכ"ע א"צ לטבול ושם ע"כ בעיון דגופה קאמר כנ"ל ס"ו שזה ודאי צריך סמוך לכתחלה ונמצא עליה בגופה משמע כנ"ל וכ"ש בחפיפה דאפי' לכתחלה ש"ד בדלא אפשר כגון י"ט פשיטא דבדיעבד מהני. ת"ה וז"ש חפיפה ובדיקה:
(כג) בד"א כו'. נראה שלמד משפחה של רבי שנמצא עצם כו' שמסתמא לא עיינה קודם ודוקא שנמצא כו':
(כד) חפפה כו' בין כך כו'. רמב"ם וכגירסא שלנו בלישנא קמא סמוך ובלישנא בתרא באותו היום ומפרש א"צ לחוף ולטבול דא"צ חפיפה אחרת קודם הטבילה אבל טבילה אחרת לעולם בעי ולכן אמר לחוף ומפרש א"ב סמוך לחפיפה טבילה כפי' תוס' שם ד"ה א"ב כו' ולענין חפיפה לשיטתו ופסק כלישנא בתרא אבל שיטת הרי"ף ורא"ש דוקא סמוך ואז א"צ אפי' טבילה אחרת ובגירסת הרי"ף להיפך כנ"ל ס"א ומפ' א"צ כו' אפי' טבילה. אבל הרשב"א כתב בשם הרז"ה מאי סמוך בו ביום ואיני מבין דבריו דהוא לישנא קמא. ודברי ב"י דחוקים שכתב שהראב"ד גריס בלישנא בתרא א"צ לא לחוף ולא לטבול ובלישנא קמא ל"ג כן. ודבריו תמוהים דא"כ הל"ל א"ב כה"ג וברי"ף ות"ה וכל הגי' הוא כמ"ש בגמ' שלפנינו לחוף ולטבול אלא שמחולקין בפי' כנ"ל אם קאי על החפיפה או על הטבילה וקאמר לחוף לפי' המפרשים משום דינא דצריכה לחוף דאף חפיפה צריך:
(כה) אע"פ שהיתה כו'. כן דייק ב"י מדברי הרמב"ם [ורשב"א הנ"ל בשם הרז"ה]. והוא כגירסא שלנו בגמ' למיסמך כו' למיחף כו' ר"ל שבכ"א קולא וחומרא אבל הרי"ף וכל הפוסקים ל"ג לה וכן בדברי הרמב"ם לא משמע כן די"ל דכ"ש בסמוך והר"נ כתב ג"כ כגירסת הרי"ף וכתב ואיכא דגרסי למיחף ביממא כו' ול"ג למיסמך לחפיפה טבילה ופי' בדרך זר ורחוק:
(כו) בד"א כו'. עתוס' שם ד"ה אם סמוך כו' והא דאמר כו' התם בשלא כו' ועוד אור"י כו' ונ"מ בין תירוץ זה לתי' קמא דבתי' זה נתעסקה תלינן טפי אפי' לא טבלה סמוך לחפיפה דדוקא לא חפפה כלל אלא בעיוני בעלמא שהוא ד"ת ונקט הרשב"א והטור כהאי תי' ומ"מ דבריהם צ"ע דבלא חפפה כלל בלא"ה צריכה טבילה אחרת כנ"ל ס"ח ולכן כתבו תוס' לטהרות ועש"ך. ורמב"ם כתב הברייתא כפשטה וכשיטתו דאין חילוק אלא בחפיפה וא"צ לתי' של תוס' וש"ע בסעיף י' כתב דברי הרמב"ם וכאן כתב שיטת הפוסקים:
(כז) בד"א כו'. כיון שא"צ עיון בדיעבד כנ"ל ס"ט וצ"ע:
(כח) חפפה כו'. ראב"ד ורשב"א דאל"כ בלא"ה לא עלתה כנ"ל ס"ח:
(כט) נתעסקה כו'. נלמד מהא דנתנה תבשיל כו' כמש"ו:
(ל) הראוי לידבק. רשב"א וטור ופשוט הוא:
(לא) לא עלתה כו'. כבר כתבתי בסי' הקודם (בליקוט שבס"ק מ"ד) שלדעת רמב"ם ותוס' עלתה טבילה ומה שרצה לידחק בב"י לדעת הרמב"ם דבדבר הנדבק מודה הרמב"ם דמ"ש ממפשלת כו' דבריו דחוקים דלא דמי זה לזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |