חכמת אדם/קכ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קכ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין חפיפה (סימן קצ"ט)

א כיון דמן התורה אסור להיות חציצה בטבילה וכל דבר שהוא בחזקת טומאה אינו יוצא מחזקתו אלא ע"י בדיקה לפיכך מה"ת צריכה האשה לבדוק ולעיין בבשרה ובשערה (נ"ל שכצ"ל בש"ע) סמוך לטבילתה ממש שלא יהא עליה שום דבר מאוס או נימא קשורה במקום שער שבה ובזה סגי ועזרא ובית דינו תקנו שלא יהא סגי במקום שערות בעיון לבד ששם מצוי מאד אבק ושערות דבוקים וקשורים ולכן תקנו שתהא האשה חופפת דוקא כל מקום כינוס שער שבה דהיינו ראשה ובית השחי ומקום ערוה וא"צ שתבדוק אותה חברתה אלא היא בעצמה תעיין ותמשש בידיה בראשה ובגבה:

ב ומה הוא החפיפה שתרחוץ היטב במים חמים דוקא ולא בשאר משקין ותסרוק שער ראשה במסרק היטב (רש"י) ושאר מקים השערות תפספס בידים ותפריד השערות בידיה והסריקה תהיה דוקא בשעת רחיצה בחמין שזה מנקה היטב אבל הנשים הסורקות עצמן בביתן ביובש בלא רחיצה ואח"כ בבית הטבילה רוחצת בחמין אינה יוצאת ידי חפיפה אלא תחוף ותסרוק הכל בבית הטבילה כדלקמן או עכ"פ שתרחוץ ראשה בחמין בביתה ותסרוק היטב סמוך לטבילתה הכל בביתה ואם לא סרקה במסרק רק שרחצה היטב בחמין ופספסה בידיה אם כבר עברה לילה עם בעלה יש להקל שלא תחזור ותטבול (ס"ט) כדלקמן ססי' ג' אך נ"ל דלא דמי דהתם הוי ס"ס שמא סרקה מאחר שבקשה מסרק מאשה אחרת ואת"ל לא סרקה שמא הלכה כרמב"ן משא"כ הכא שבודאי לא סרקה וצ"ע:

ג אע"ג דתקנת עזרא לא היתה אלא בחפיפת מקום שערות אבל כל הגוף אוקמי אדאורייתא דסגי בעיון לחוד מ"מ כבר נהגו כל בנות ישראל לחוף ולהשתטף בחמין כל הגוף נמצא צריכה האשה לחוף ולהשתטף כל גופה בחמין מצד המנהג ולחוף ולסרוק ראשה ולפספס בידיה שאר מקום כנוס שערות מתקנת עזרא ובשעת חפיפת גופה ושערה תעיין בעצמה מדאורייתא ואפילו בדיעבד אם לא חפפה ראשה אפילו עיינה לא עלתה לה טבילה אבל שאר הגוף אם עיינה היטב ולא נמצא דבר חוצץ ולא רחצה כלל עלתה לה טבילה (סעי' א' ובש"ך אע"ג שכבר נהגו לרחוץ גופה בחמין ואף בזמן הש"ס כבר נהגו כך כמ"שכ הב"י ואם כן אפשר דדומה למה שנהגו לישב ז"נ על טפה כחרדל אך בש"ך בס"ק י"ז בשם הב"ח משמע דעלתה לה טבילה) ואם שכחה אם סרקה עצמה קודם טבילה או לא אלא שיודעת שביקשה מאשה אחרת להשאיל לה מסרק ושאלה לה אם לא שמשה עדיין ולא עבר עליה לילה אחת יש להחמיר שתטבול שנית אבל אם עבר עליה לילה א' יש להקל דכיון דידעה שחפפה עצמה ודרך הנשים לפספס בשערן בשעת חפיפה וליש פוסקים מהני כמו סריקה (ס"ט בשם שב"י ס"ק ו'):

ד חפיפות שבמקום שער מדינא צריך דוקא שלא יהא במים קרים שהקרים מסבכים את השערות ומיהו אפילו בחמי חמה סגי ובלבד שלא יהיו קרים אלא שנהגו כבר לחוף אפילו כל הגוף בחמין ואסור לחוף השערות בשארי דברים או במשקין שיש הרבה דברים שמסבכין השערות ונהגו לחוף במה שקורין זייף שזה מנקה השער ואם צוו לה רופאים שלא תחוף ראשה במים רק ביין או שאר משקין יש לשאול לרופאים אם אינן מסבבין השערות ואם אינן בקיאין אזי תנסה בעצמה תחלה ג"פ אם מסבך שערותי' ואפילו אם נסתה אשה אחרת ואינה מסבך אינה מועיל שלא כל טבע שערות בני אדם שוין (ס"ט) ואם חפפה בשאר דברים ובדקה וראתה בעצמה שאין שערות שלה קשורים ומסובכין מותרת לטבול טבילה זו ע"י חפיפה זו וא"צ לחזור ולחוף אבל לא תסמוך ע"ז בשאר טבילות לחוף בדבר זה (סעיף ב' ובש"ך):

ה המנהג הכשר שתתחיל לחוף מבע"י ותעסוק בחפיפה גם משתחשך כדי שתהיה החפיפה ביו' ובליל' ואז תטבול וכן אעפ"י שחפפה בביתה כדין אעפ"כ תשא עמה מסרק לבית הטבילה ותסרוק שם ובשעת הדחק שא"א לה לחוף בליל' או שא"א לה לחוף ביום יכולה לחוף ביום או בלילה ובלבד שתחוף כראוי ולא תמהר ללכת לביתה ועכ"פ תעסוק בחפיפה שעה א' ואם בא בעלה בלילה ולא ידעה מותרת לחוף בלילה ולטבול דהוי כשעת הדחק (ס"ט) ומ"מ תסמוך החפיפה לטבילה בכל מה דאפשר ונ"ל דאפילו הזידה ולא חפפה ביום מותרת לחוף בלילה ולטבול (דהא לשאילתות ורוב פוסקים דוקא בלילה (עיין ב"י) ואפילו לרש"י אינו רק מוטב לחוף ביום כמש"כ תוס' דף ס"ח. ודוקא בחפפה ביום כ' הרשב"א דדוקא בדיעבד כשטבלה דלשיטתו חפיפה צריך להיות דוקא בלילה ע"ש (ועיין בס"ט ס"ק י"א):

ו חל טבילתה במוצאי שבת שא"א לחוף ביום תחוף בע"ש ובמ"ש תחזור ותחוף ותסרוק מעט עכ"פ וכן אם חל במוצאי יו"ט (סעיף ה'):

ז חל טבילתה בליל שבת או יו"ט או במ"ש שהוא י"ט שא"א לה לחוף סמוך לטבילתה תחוף בע"ש או בערב יו"ט כשהוא חול (סעיף ו') ואם חל ב' י"ט ביום ה' ו' וחל טבילתה במ"ש או שחלו יום א' ב' וטבילתה ביום ב' תחוף בליל טבילתה ומ"מ תרחץ היטיב גם בע"ש או בעי"ט כמו בסי' ו' (ש"ך ס"ק ו') וכן בחול אם הוא מחמת אונס מותר לחפוף היום ולטבול מחר (ב"י וד"מ בשם רמב"ם):

ח כל מקום שאין החפיפה סמוך לטבילה ואפילו אם טובלת בליל שבת וחפפה בע"ש צריכה ליזהר לאחר החפיפה מכל טינופת שלא ידבק בה ואפילו מנגיעת אוכלין הנדבקין ואם אי אפשר לה לזהר כגון שאין לה מי שיעשה במקומה אין לחוש ומ"מ תרחץ ידיה כל פעם שלא תבא לידי חציצה ותקשור שערותיה או בענין אחר תשמרם שלא יתבלבלו (סעיף ו') וכן אין לה לאכול בין הרחיצה לטבילה (קצ"ח סעיף ד'):

ט ואם לא נזהרה ועסקה בדברי' הנדבקים ואפי' נתנה דבר הראוי לדבק לבנה או שהיה התינוק מלוכלך בטיט או שהיה בידו תבשיל ולקחה אותו בידים או ערומה וטבלה ולא עיינה נפשה אעפ"י שבדקה עצמה אחר הטבילה ולא מצאה עליה שום דבר חוצץ אפ"ה לא עלתה לה טבילה דחיישינן שמא היה עליה ובעליתה מן המים נפל מעליה אבל בדקה עצמה קודם טבילה א"צ טבילה אחרת (קצ"ח סעי' מ"א):

י אעפ"י שכבר עיינה בגופה ושערה בשעת חפיפה מע"ש או עי"ט אעפ"כ צריכה בשעת טבילה לחזור ולעיין ולבדוק היטיב כל גופה ושערה שלא יהא בה דבר חוצץ ותדיח בית הסתרים וכל קמטים שבגופה במים חמין אם הוא בי"ט מדיח אפי' בחמין שהוחמו בי"ט ואם הוא שבת תדיח בחמין שהוחמו מע"ש וכן תחצץ שיני' בטוב וכן תנקה צואת אזנה וחוטמה דבר שמותר לעשות בשבת ויו"ט (קצ"ט סעיף ו'):

יא במקום שיראות לטבול בלילה אין להתיר לחוף מע"ש ולטבול ביום שבת דתרי קולא בהדדי לא מקלינן קולא דסרך בתה וקולא דהרחקת חפיפה מטבילה:

יב בדיעבד אפי' בלא אונס אם חפפה ועיינה עצמה היום וטבלה יום אחר אפילו בחול עלתה לה טבילה אע"פי שלא עיינה ובדקה עוד הפעם סמוך לטבילתה אבל אם לא חפפה כלל אע"פי שעיינה וחפפה מיד אחר הטבילה וסרקה במסרק ולא מצאה שום דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה ואצ"ל אם חפפה במקום שער ולא עיינה בשאר גופה שלא עלתה לה טבילה שעיון הגוף הוא דאורייתא (סעי' ח') ונ"ל טעם הדבר דכ"ז שלא חפפה ועיינה לא היתה בחזקת שאין עליה שום דבר חוצץ אבל אם עיינה וחפפה קודם הטבילה עכ"פ היתה בחזקת שאין עליה דבר חוצץ ודוקא שלא עסקה אחר העיון והחפיפה בדברים החוצצין אבל אם עסקה בהם הרי חזרה לצאת מחזקה זו (דומה ממש למש"כ בסי' ק"צ סעיף ל"ח) ואם הרחיקה הטבילה מן החפיפה אפילו ג' ימים כ' הס"ט ס"ק כ"ג דנמי דינא הכי אפי' בחול בדיעבד שהרי מצינו כן אפילו לכתחלה בשבת וב' י"ט שטובלת במוצאי י"ט ראשון אבל כשהרחיקה ד' ימים אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה דלא מצינו שהקילו בזה חכמים כיוצא בי דבחל טבילתה במו"יט כשחל י"ט א' ב' צריכה חפיפה במ"יט ב' ודוקא כשכבר טבלה אבל קודם טבילה אסור לה לסמוך על אותה חפיפה:

יג בד"א בשאר כל הגוף אבל בבית הסתרים כדלקמן כלל קכ"א סי' א' לא מבעי' לדעת הפוסקים (ריטב"א) דהא דקיי"ל דראוי לביאת מים בעינן אינו אלא מדרבנן אלא אפילו להפוסקים דהוי דאורייתא מ"מ כיון דראו חז"ל דהתורה הקילה בהם שא"צ אלא ראוי לביאת מים הקילו בהם ג"כ דאם לא עיינה אותם קודם לכן ואח"כ עיינה ולא מצאה בהם שום דבר עלתה לה טבילה כיון דאינו אלא מיעוט המקפיד דאינו אלא מדרבנן ול"ג בזה (סעי' ט' ס"ט דלא כט"ז):

יד ומטעם זה נמי הקילו עוד דאם לא עיינה בבית הסתרים קודם טבילה וכ"ש לא חפפה וגם לאחר טבילה לא עיינה אותם עד שנתעסקה בדברים החוצצים ואח"כ נמצא בה מאותו המין תולין להקל ויש להחמיר (סעיף י"ב וש"ך שם):

טו חפפה ועיינה וטבלה ובעלייתה נמצא עליה דבר חוצץ בין על בשרה ובין על שערה אם היה הכל בעונה א' כגון שחפפה ועיינה בלילה וגם תיכף אחר החפיפה טבלה א"צ טבילה אחרת אבל אם לא היה הטבילה סמוך לחפיפה שחפפה תחלת הלילה וטבלה בסוף הלילה או אפילו היה סמוך אלא שחפפה בסוף היום וטבלה תיכף בתחלת הלילה נמצא שלא היה החפיפה והטבילה בעינה אחת צריכה לחזור ולחוף ולטבול ואפילו עיינה סמוך לטבילה דאימר שלא חפפה ועיינה שפיר (סעיף י'). ולכן אם הוא ליל שבת וי"ט שא"א לה לחוף ראשה בחמין אסור לה לטבול ואפילו טבלה בדיעבד לא מהני כדין טובלת בלא חפיפה והפרישה כ' הטעם דכיון שטבלה במים קרים ומסתבכין השערות ולכן צריכה חפיפה אחרת ולפ"ז אם לא טבלה בקרים מותרת לטבול שנית רק שתעיין היטיב בכל גופה וראשה. ונ"ל דאם מצאה החציצה בגופה ולא בשערה אפשר יש לסמוך על טעם הפרישה שהטעם משום דקרים מסבבין השערות ולכן אם טבלה במים שאינם קרים לא אמרינן דאיגלאי למפרע כשם שלא עיינה שפיר בגופה כך לא עיינה וחפפה ראשה דמה"ת שהרי גם לענין חציצה חשבינן השערות בפ"ע אבל אם טבלה בקרים אסור לטבול שנית שהרי צריכה חפיפה וזה א"א בשבת וי"ט ודוקא כשהם קרים לגמרי אבל אם הם חמים כחמי חמה סגי ואם הוא בחול אפילו טבלה בחמין צריכה לחזור ולחוף ואפילו לא מצאה אלא בגופה (עיין ס"ט ס"ק כ"ח) דחיישינן שמא לא חפפה יפה וכן אם טבלה בחול במים קרים אפילו חפפה וטבלה בעונה א' ומצאה טבעת וכיוצא בו שהיה עליה קודם טבילה ודאי צריכה לחזור ולחוף דמסתבכין השערות (ס"ט שם) ובאמת צ"ע לטעם הפרישה דאיך אפשר דבשעה מועטת שהרכינה ראשה במים קרים מסתבכין שערה דא"כ היאך אפשר טבילה בקרים שהרי כ"ז שלא טבלה כל גופה בפעם א' לא עלתה לה טבילה. וא"כ נימא תיכף כשנכנסה במים קרים נסתבכו שערות שבמקום ערוה ושבבית השחי וכשהכניסה מקצת שערות ראשה נסתבכו ואם כן היאך תעלה לה טבילה וגם טעם זה לא נזכר בראשונים אלא הטעם כיון שלא היה סמוך לטבילה חיישינן שמא לא נזהרת יפה ולכן אם המים קרים וחזרה וטבלה בדיעבד בלא חפיפה אלא שעיינה היטיב בגופה וראשה אם היה החפיפה סמוך לטבילה ובעונה א' יש להקל ועיין בס"ט שסותר טעם הפרישה אלא שכ' שלא מלאו לבו להקל נגד הפרישה ומ"מ במקום צער צינה דחשבינן לחולי אפשר שיש להקל וצ"ע):

טז במקום דאפשר בקל (ס"ט) יש להחמיר כדעת הרמב"ם דאפילו היה החפיפה והטבילה בעונה א' ונמצא עליה דבר חוצץ שתחזור ותטבול אלא דאז א"צ חפיפה אחרת סעיף י' (מזה הוכיח בס"ט דלא כפרישה שכתבתי בסי' הקודם דדוחק לומר דהרמב"ם מיירי שטבלה בחמין):

יז במקום שאמרנו שצריכה טבילה שנית אם נתעסקה באותו המין לאחר הטבילה פסק בש"ע דתלינן שנדבק בה אחר טבילה אבל הב"ח והש"ך פסקו כגדולי הפוסקי' דלא מהני דכיון דהיתה בחזקת טומאה אינה עולה מטומאתה עד שתאמר ברי לי שלא היה עליה דבר זה קודם טבילה (סעיף י"א ובש"ך ס"ק ט"ז) (מיהו מה שכ' הב"ח מי ימלא לבו להקל באיסור כרת ר"ל שעיקר איסור נדה הוא איסור כרת אבל ודאי חציצה זו אינו אלא מדרבנן אם לא ברובו המקפיד וזה אינו שכיח ועוד צריך לעיין מה שכתבו תוס' בנדה דף ה' ע"ב ד"ה ואם א"א דהא איתא בחולין אי אמר ברי לי שלא נגעתי ל"ד אלא קרוב לודאי ע"ש וא"כ ה"נ קשה מאי דמסיים הבריי' עד שיאמר ברי לי אכ"ק פשיטא אך מתוס' שם דכ' דעזרה הוי ר"ה משמע דקרוב לודאי נקרא ספק) אעפ"י שאינה יודעת אם היה עליה בשעת טבילה כיון שעכ"פ קודם טבילה ודאי לא היה עליה (כ"כ הס"ט):

יח בד"א בשאר כל הגוף אבל בית הסתרים אם לא עיינה וכ"ש אם לא חפפה אותן קודם טבילה ואחר טבילה ג"כ לא עיינה עד שנתעסקה בדבר החוצץ ואח"כ נמצא בהם מאותו מין תולין להקל ואפילו נמצא בין שיניה ששם מצוי להיות (ס"ט דלא כמשמע בט"ז ס"ק י"א) והטעם כדלעיל (סי' י"ג):

יט כשחל י"ט יום ז' וליל טבילה ליל ו' וחפפה ביום ה' ומחמת אונס לא טבלה בליל ו' יש להקל שתסמוך על החפיפה ומותרת לטבול ליל שבת ואפשר דה"ה באומרת מותר שסברה שמותר לחפוף היום ולטבול ליל שאחריו או שהיתה טרודה במו"מ ומחמת זה שכחה ואפשר גם אם מחמת קטט יג אבל אם פשעה ולא טבלה אסורה לטבול בליל שבת (ועיין בב"א):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.