ביאור הגר"א/יורה דעה/קמו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וכ"ש כו'. לשון רש"י שם במתני' וכמש"ש בגמרא דישראל כו':
(ב) אפילו כו'. מ"ב א' ס"ד ב' וכתב בסמ"ג והטעם דגזירה משום אליל של ישראל וז"ש וה"מ כו' דמשום גזירה אין להחמיר במשמשין ור"ל דוקא כה"ג אבל במשמשי אליל של ישראל ודאי א"ל ביטול ואף שהרמב"ן נסתפק בזה וכתב כמו שנסתפקו בגמ' נ"ב א' לר"י משמשין ממשמשין כו' ה"נ לר"ע כה"ג כבר הכריע הראב"ד והר"ן רפ"ד דא"ל ביטול ממש"ש נ"ד ב' ואלא מכלים כו' ואם איתא ליבטלום. ונראה שהרא"מ דחקו כן לתרץ קושית תוס' דסוכה ל"א ב' ד"ה באשרה וא"ת עבודת כוכבים דעובד כוכבים כו' והראב"ד כ' שם דמיירי שהעבודת כוכבים ביד עובדי כוכבים ויכול לבא לידי היתר אם העובדי כוכבים יבטל העבודת כוכבים כמ"ש נ"ב ב' ביטל עבודת כוכבים כו' וכן הכריע הר"ן בעבודת כוכבים רפ"ד אבל בסוכה שם השיג עליו וכן הריטב"א שם ותי' כתי' תוס' בסוכה שם וכ' ב"י שאף הראב"ד לא ס"ל כרא"מ שיכול לבטל המשמשין לבדם:
(ליקוט) אבל משמשי כו'. אבל משמשי עבודת כוכבים של ישראל ודאי אין לה ביטול ממ"ש נ"ג ב' אר"א כתחלה של א"י כו' וה"נ כתיב ונתצתם את מזבחותם והני משמשין נינהו וקשיא נמי קושית גמ' בביטולא בעלמא סג"י וצ"ל כמש"ש בגמ'. הר"נ רפ"ד בשם הראב"ד דלא כהרמב"ן ואף שנדחק שם הר"נ לדחות ראייתו הכריח ממש"ש נ"ד ב' ואלא מכלים דכתיב כו' וערש"י שם ד"ה אתסרו כו' ולא אמרינן כו' והשתא ע"כ ל"ל האי סברא דאמר שם נ"ב ב' הכא כיון דאשתמש בהו כו' וא"כ אמאי לא ביטלום וכן אבני מזבח ששיקצום מלכי יון ע"ש בר"נ בארוכה (ע"כ):
(ג) (ליקוט) הלוקח כו'. פ' דלא כסוגיא דבכורות רפ"ב דרבינא משני לא נתן ולא משך כו' אלא כסוגיא דעבודת כוכבים שם שלא הזכירו אלא תי' דרבא לבד (ע"כ):
(ד) אם נתן כו'. מדקאמר שם אם משנתן כו' משמע דתרוייהו בעי (וכ"מ בבכורות י"ג ב' ואי אמרת מ"ק כו'):
(ה) (ליקוט) אע"פ שמשיכה כו'. לשון הרמב"ם והוא תמוה דהא גם מעות בעובד כוכבים קונה להרמב"ם כמ"ש בפ"א מה' זכיה וכמש"ל סי' קל"ב ס"ב וא"כ אמאי חידש כאן ולא ברישא במעות ועלח"מ שנדחק בזה הרבה (ע"כ):
(ו) ואפילו בע"כ ובלבד כו'. מ"ג א':
(ז) וכן שוטה. דז"ש וש"מ יודע כו' דאל"כ הל"ל וש"מ קטן כו':
(ח) ישמעאלים כו'. כמש"ש דפלח מבטל כו':
(ליקוט) ישמעאלים כו'. וכמש"ש (ס"ה א') ידענא ביה דלא פלח כו' ואף לענין יין נסך דתניא בברייתא גר תושב כ' הרשב"א דל"ד וכמ"ש בסימן קכ"ד (ע"ש בס"ק ד') (ע"כ):
(ט) (ליקוט) לצרכו. רש"י שם במתני' וכמש"ש בשפאין (ע"כ):
(י) בפניה. מיעכה כו'. גמ' שם:
(יא) וי"א כו'. כמ"ש בס"י הניחוה עובדיה כו' אלמא אפילו במחשבה בטלה אלא דכל הנ"ל באנוס וכמש"ש בשעת מלחמה כו':
(יב) ויש מתירין כו'. דסוגיא שם ב' כוותיה דקאמר וצריכא כו' ודלא כתוס' שם ד"ה דאי כו' שכתבו ראתי כרבי:
(יג) בצורף כו'. רש"י שם ד"ה סתם כו' ותוס' ד"ה אבל כתבו דצורף ל"ד אבל הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן כתבו דדוקא צורף אבל שאינו צורף לד"ה לא בטלה בין בעובד כוכבים בין בישראל בין לר' בין לרבנן וע"ש בר"ן:
(יד) ומשמשי כו'. ע"ל סימן קל"ט:
(טו) אלילים כו'. כמש"ש מ"ט ב' דכ"ע כו' וכר"י מ"א ב':
(טז) לפיכך כו'. דלא כשמואל שם ועמש"ל סימן קמ"א ס"ב:
(יז) ואם היתה כו'. כרב שם מ"ט ב' וכתי' בתרא ויש שם כמה גירסות חלופות ועבר"ן וכמה תי' דלא תקשי אהא דקי"ל כר"י דשברים אסורין אבל גי' הרמב"ם הכא בשאר שברים קמיפלגי כו' ור"ל אם נתבטל כל השברים בביטל א' מהן:
(ליקוט) ואם היתה כו'. זהו לגי' הרמב"ם אבל לגי' רש"י החילוק הוא בשברי שברים דשברים אסורין בכ"ע ושברי שברים אם אין ההדיוט יוכל להחזירם מותרים [וכ"פ הראב"ד בהשגות] וכ"כ הר"נ וכ' שיש עוד גי' אחרת ואב"א דכ"ע אין עובדין לשברים והכא כו' ואע"ג דקי"ל עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה שם כיון דעיקר עבודת כוכבים קיימת אין עובדין לשברים ובשברים החילוק הוא בין הדיוט כו' ובעיקר ע"ז קיימת ועבר"נ רפ"ג בארוכה (ע"כ):
(יח) ע"י עובד כוכבים. רמב"ם דאל"כ הוי כנשתברה מאליה:
(ליקוט) ע"י עובד כוכבים. דאל"ה ה"ל עבודת כוכבי' שנשתברה מאליה וקי"ל דאסור. ב"י וכ"מ וצ"ע דהא אמרינן שם גבי בימוס אפילו למ"ד עובדין לשברים כו' וא"כ ה"ה למזבח וכ"מ שהקשה לח"מ (ע"כ):
(יט) אפילו הם כו'. ע"ל ס"ב מש"ש:
(כ) (ליקוט) מצוה כו'. טור וז"ל הרמב"ם רפ"ז מ"ע היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה שנאמד אבד תאבדון כו' כי אם כה תעשו כו' ובא"י מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו אבל בח"ל אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כ"מ שנכבוש אותו נאבוד כל עבודת כוכבים שבו שנא' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא בא"י אתה מצווה לדדוף אחריהן ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בח"ל והוא בספרי פ' ראה על פ' ואבדתם את שמם כו' יכול אתה מצווה לרדוף אחריהם בח"ל ת"ל ואבדתם את כו' בא"י אתה מצווה כו' וסובר הטור דדווקא לרדוף אינו מצווה אבל המוצא חייב לבער ולכאורה החילוק שבין א"י לח"ל הוא שבא"י אפי' במקום שלא כיבשנו חייב לבער אבל בח"ל דוקא במקום שכיבשנו וכ"ה בסמ"ג מ"ע י"ד ובא"י מצוה לרדוף אחריה אפילו במקום שלא כיבשנו עד שנאבד אותה מכל ארצנו כו' אבל בח"ל אין אנו מצווים לרדוף אחריה אלא בכ"מ שנכבוש אותה בלבד נאבד כל עבודת כוכבים שבו ואפשר דה"ק דלאבד המוצא מצוה בכ"מ שנאמר אבד תאבדון כו' כי אם כה כו' אבל לאבד מכל המקום ולרדוף אחריה שלא להניח כלל אינו מצווה אלא בא"י כי לרדוף שלא להניח בארץ נפקא ליה מקרא ואבדתם כו' וכתיב מן המקום כו' (ע"כ):
(כא) וכיצד כו'. כר"י מ"ג ב' דאיפסק שם מ"ט א' כוותיה:
(כב) או מטיל כו'. עמש"ל סימן רצ"ד ס"ו:
(כג) וה"ה כו' שנאמר כו'. כמש"ש נ"א ב' דתניא אבד כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |