ביאור הגר"א/חושן משפט/קנג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המבקש. לשון ש"ע של אלו ד"ס הכל לשון הרמב"ם ולשון ב"ה הוא שיטת תוס' ורא"ש וטור וע"ש תוס' עד ועוד כו'. ושיטת הרמב"ם וש"ע ופי' יכול למחות דבעל החצר הוא להוציא זיז ויכול למחות דבעל הגג הוא לבנות תחתיו וכפי' תוס' הנ"ל ועוד כו' דבזיז טפח בין בעל הגג בין בעל החצר יכולין למחות רק דבעל החצר קודם חזקה ובעל הגג לאחר חזקה ובפחות מטפח בעל החצר ג"כ קודם חזקה ובעל הגג אין יכול למחות לעולם אפי' לאחר חזקה והמחאה ודבעל הגג ובעל החצר כנ"ל ופי' במתני' חזקה על אויר שתחת הזיז ובזה הוא החילוק שבין טפח ופחות מטפח וה"ק אין לו חזקה על האויר ולכך אין יכול למחות על הבנין אבל בזיז עצמו אפי' פחות מטפח החזיק והכריחו מדקתני אין יכול למחות וא"א שלא החזיק כלל דאפי' להסירו צריך פשיטא דאין יכול למחות ושיעור חזקה מיד שלא מיחה בו ושיעור הבנין שמעכב עליו אין שיעור אלא כדי תשמיש הזיז וז"ש לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו אבל החזיק במשך ד' שאז יש לו ד' על ד' אז החזיק ג"כ באויר גובה י"ט תחתיו ואין יכול לבנות כשיעור הזה לפי שהוא רשות לעצמו כמ"ש לענין שבת ומרחיבו עד ד" והחזיק באויר י"ט להשתמש ושלא לבנות בעל החצר. ושיטת התוס' ורא"ש וב"ה ופי' מחאה בין דבעל הגג בין דבעל החצר הכל לענין תשמיש הזיז וכמ"ש בתוס' שם ובזה אפשר דגם הרמב"ם מודה ולכן הגיה ב"ה דבריו על לשון הרמב"ם וכן התוס' מודים ג"כ בפי' מחאה להרמב"ם רק שמפרשים חזקה לענין הסרת הזיז ומחאה לענין תשמיש כנ"ל ומפ' בטפח בעל החצר מוחה קודם חזקה ובעל הגג אחר חזקה כנ"ל ובפחות מטפח בעל הגג אין יכול למחות לעולם ג"כ כנ"ל לשיטת הרמב"ם ובעל החצר יכול למחות לעולם וג"כ אין לבעל הגג חזקה לעולם ואין יכול למחות בבעל החצר לעולם בתשמיש הזיז. ובאלו ג' דברים הם חולקים על הרמב"ם וש"ע ועוד דלהרמב"ם החזקה מיד שנודע הזיקו ולא מיחה וא"צ טענה ולתוס' צריך חזקה ג"ש וטענה:
(ב) כל שהוא. ר"ל אפי' פחות מטפח בעל החצר מעכב להוציאו וכן בסיפא בס"ב אפי' פחות מטפח החזיק בעל הזיז:
(ג) בעל החצר. כרב הונא שם:
(ד) שהרי. שם:
(ה) וכ"ז שלא. לשיטת הרמב"ם דלאלתר החזיק מיירי דעדיין לא החזיק שמיחה בו רק שמניחו לזמן מועט וז"ש שהניחו בעל החצר מרצונו ועסמ"ע סק"ב:
(ו) אין כו' ובעל כו'. כפי פי' ל"ש אלא כו' אבל כו' כנ"ל וגם הרמב"ם מודה בזה וכן התוס' מודים לו כפי' על הוצאת הזיז:
(ז) הוציא. כפי שיטתו דלענין חזקת הזיז עצמו אין חילוק בין טפח לפחות מטפח:
(ח) ולא מיחה. כנ"ל לשיטתו בשיעור החזקה:
(ט) ומשתמש בו ומונע כו'. דלהרמב"ם בגוף הזיז החזיק אפי' פחות מטפח ולכן לענין התשמיש שוה ג"כ לזיז טפח ותוס' וסייעתם חולקים בזה עליו בד' דברים א' לענין שיעור החזקה וז"ש וי"א דכל כו' ועוד במ"ש החזיק כו' ומשתמש בו. ומונע כו'. וע"ז כ' וי"א דבזיז כו'. בעל החצר כו' אבל כו':
(י) וי"א דכל. כמו בחזקת גוף הקרקע וה"ה בתשמישין ונזקין כמ"ש בסימנים אלו קנג קנד קנה וכמ"ש בב"ב מא א' כל חזקה כו' ומפ' בכל ענייני חזקה וג"כ צריך ג"ש כמ"ש שם א"ל כמאן כו' ור' ישמעאל איירי בפתיחת חלון. והרמב"ם וסייעתו מפ' דלענין נזקים ותשמישין א"צ טענה כמ"ש שם והא אחזיקי לי ופשטא דשמעתא משמע בלי שום טענה דהדר גודא בארעא דחבריה ואמר שם והא אחיל כו' וע"ש תוס' ד"ה והא שפי' לפי שיטתם ושם ך"ג א' והא אחזיק להו מ' ג"כ שלא בטענה וע"ש תוס' ד"ה והא וג"כ א"צ ג' שנים כמ"ש שם נ' ב' אין דין חזקה לנזקין וכמ"ש בפי' בפ"ג על מתני' הזיז כו' וא"ל בחזקה לנזקין משלש שנים והוא מ"ש אין דין חזקה לנזקין ושם ו' ב' ואי חבריה בטינא כו' וע"ל סי"ז וע"ש בתוס' ד"ה ואי כו' והתוס' פי' שם לפי שיטתן דאמתני' קאי וע"ש ד"ה האי כו' ומ"ש שם מ"א א' כמאן כו' לאו דבעינן ג"ש רק שיתברר שנודע הזיקו ולכן אמרו ולסתום לאלתר כו' דבזה ודאי נודע הזיקו לאלתר כמ"ש שאין אדם עשוי כו' וכמ"ש בפי' מתני' הנ"ל וג"כ לא הויא חזקה לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית עליו וע"ש וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"א ובחדושיו פ"ג וכמ"ש בירושלמי הפותח חלון כו' יכול מימר ליה הוינא בעית לעי ואע"פ שס"ל לירושלמי שגם סייע לא מהני בזה לית הלכתא דפליג בגמ' דידן שם מא א' והא אחיל כו' וע"ל סי' קנה סל"ה.
(יא) וי"א דבזיז. כפי פי' במתני' אין לו חזקה כנ"ל:
(יב) ואם כו'. כמ"ש ל"ש אלא כו' וכפי' כנ"ל אפי' להמפרשים דכל חזקה הוא לאלתר כאן לא מהני כלל אפי' לא מיחה:
(יג) היה בזיז. כפי' יש לו חזקה. באויר החצר כנגדו ויכול למחות. לבנות תחתיו כשיעור תשמישו ועט"ז וכן ברישא בפחות מטפח:
(יד) או שבולט רשב"ם שם:
(טו) ולא מיחה. כשיטתו:
(טז) אבל אם כו'. רשב"ם שם והרא"ש מדקא' ארבעה מ' דוקא ד' לא פחות ולא יותר דבפחות לא החזיק כלל ביותר משיעורו וביותר צ"ל על יותר מארבעה:
(יז) ואין בעל. דלא כהרי"ב שמפ' ואין יכול למחות בעל הגג כו' על לקבוע זיזין בעל החצר בכותלו וכפי' רשב"ם ד"ה בבעל א"נ כו' רק שרשב"ם מפ' סמוך לכותלו ועב"ח:
(יח) יש מי. בזה מודה רב הונא לרב יהודא אפי' בזיז טפח ואפי' לענין הוצאתו וכמ"ש שם לימא בהיזק ראיה כו':
(יט) ויש. ג"כ כנ"ל כמ"ש דא"ל לתשמישתא כו' ואף רב הונא ל"ק אלא משום דחזיא למיתלא בי' כמ"ש שם:
(כ) ואין לו חזקה. דכל שאין יכול למחות אין לו חזקה כמ"ש שם בזיז וחלון כמ"ש מרדכי והג"מ וע"ל סי' קנד סכ"ב בהג"ה:
(כא) וכשירצה. ר"ל לענין זה אין לו חזקה דהא אין יכול למחות בו:
(כב) בעל החצר. דכל שיש לו חזקה יכול למחות כנ"ל:
(כג) ואם כו'. אפי' צינור למקומו יש חזקה רק לבנות כמ"ש בס"ח וכמ"ש בגמ' שם:
(כד) כדאמרי'. שם ס' א' וכפי' הרמב"ם דמשום מחילה וכס' הראשונה בסי' קנד סי"ב בהגה:
(כה) וכן אם כו' בדרך מחילה. ר"ל דבכה"ג לענין מחילת בעל הסתירה צריך מעשה הניכרת כמ"ש שם בהגה וכ"ז כשסתם כו' וכמ"ש שם:
(כו) אבל אם נפל. דכל שנפל דבר המחזיק לא הפסיד חזקתו כמ"ש שם ס' ב' וכמ"ש בתוספתא לענין שובך על מתני' ואם לקחו ך"ג א' וכמ"ש בסי' קנה סך"ד וכמ"ש ו' א' אחזיק להורדי אחזיק לכשורי שאפי' ינטל או נפלה ההורדי לא הפסיד חזקתו ואפי' לכשורי:
(כז) ואם עשה כו'. ר"ל דכאן מיד ששתק הוי מחילה כנ"ל:
(כח) רצה כו' או. ר"ל אע"ג דפליגי שם בבעל החצר אם יכול אבל בבעל הגג מודי כמ"ש שם נט א' לדידי קני כו" וכמ"ש הנ"י שם דל"ק לדידי קני איגרך למיאמ' דלא קני רק המים וז"ש שלא החזיק כו' וגם אין יכול לעכב מטעם שלא שעבדתי מקום אחר בחצר למימך שאפי' משפכי לנטפי יכול לשנותן כמ"ש שם ו' א' וכמש"ל בס"י וכן אין יכול לעכב בקיצורו שיורד מהר שהרי יכול לשנותן לצריפא דאורבני וכמ"ש שם ושם:
(כט) והואיל ואין. שאפי' לבנות תחתיו יכול אע"פ שמקבל בבניינו:
(ל) אבל לא כו'. הרא"ש שם דלא כשמואל ור' חנינא אלא כר' ירמיה ב' א':
(לא) להטותו. לפי' רשב"ם:
(לב) או לשנותו. לפי' תוס' ד"ה מרזב כו' ור"ל אפי' באותו רוח להטותו:
(לג) ואפי'. גמ' שם וכנ"ל:
(לד) והוא כו'. שם נט א':
(לה) ראובן. נלמד מס"ו במכ"ש וכמ"ש שם ך"ד ב' שאני הזיקא דרבים כו':
(לו) אע"פ. כמש"ל סי' קנ"ה ס"י וס"כ ע"ש:
(לז) מי. כפי' רשב"ם שם ורבו:
(לח) ואפי' לבנות. כפי' רבו הר"י מיגש:
(לט) מי שבא. מדפליגי בנטפי ושפכי ואף להמתיר משום דאין מוסיף בהזיקו:
(ליקוט) מי שבא כו'. דהאר"נ דאמר לצריכא דאורבני לא ודאי דאוסר בתוספת היזק ואפ"ה קאמר דאחזיק לבטפי אלמא דה"ק דאינו מוסיף בהיזקו וא"כ רב יוסף דמתיר דצריפא י"ל ג"כ מה"ט. רמב"ן (ע"כ):
(מ) ויש מתירין. טור בשם רמ"ה דס"ל כפי' רשב"ם בפי' צריפא דאורבני וזה ודאי מוסיף בהיזק הוא:
(מא) מי שהחזיק. כנ"ל בסי"א מי שבא כו' וכמ"ש שם וכ' והא דתניא בתוספתא החזיק לגשמים החזיק לכביסה החזיק לכביסה החזיק לגשמיים והוא תוספתא בסוף ב"מ והמ"מ העתיק לכביסה א' שופך חמש כביסות תירצו שם איירי בשופך לביב וז"ש אבל השופך כו' ופי' ב"ה דוקא בשופך ברשותי דרך כו':
(מב) וכ"ז שירצה. כפי פירושו כל הני חזקה דזיז וסולם וחלון הכל לבנות תחתיו וכתי' ר"י ב"א לענין מרזב:
(מג) ואם קבעו. תוספתא בפ' בתרא דב"מ לענין ד"א ע"ש:
(מד) כל שהן. ר"ל בין הורדי וכשורי דל"פ אלא בכותל חבירו וכמ"ש בסי"ח בש"ע:
(מה) ואע"פ. כן מ' שם בגמ' בי כוי כו' וא"א שאין יכול להכניס מאי ס"ד:
(מו) ואין. ר"ל אע"ג שאמר למעלה כל שהן ואפי' כשורי וכמה שירצה מ"מ אין כו' וכמ"ש בב"מ קיז ב' תחתון שבא כו' וכמ"ש שם הרא"ש בשם הראב"ד שבא לשנות מהמנהג מההיא דהורדי:
(מז) שראובן סייע. שם מא א' דלא כירושלמי:
(מח) או ראה. כנ"ל ס"א:
(מט) בד"א כו'. מדקאמר בי כווי כו' והא אפי' החזיק בקורה אחת לא החזיק יותר כ"ש בעוד שלא נשתמש בו כלל אלא דבי כווי לא מיירי בטענת מחילה אלא בטענת שותף וכמ"ש רשב"ם דקאי אמתני' ושם אם הניח קורה מהני בטענת שותף וז"ש במתני' אע"פ שלא נתן כו' דלכאורה הוא מיותר אלא משום סיפא דדוקא בכה"ג בחזקת כו':
(נ) וי"א. הוא דעת הר' יונה דרמב"ם אזיל לשיטתו שפי' דהורדי וכשורי בטענת מחילה אבל לשיטת המפ' דכל החזקות דוקא בטענה א"כ ע"כ גם דהורדי בטענת שלקח ממנו וכמ"ש רשב"ם שם וצ"ל דבי כווי בטענת שותף מעיקרו דקאי על מתני' כנ"ל:
(נא) אא"כ. דאל"כ במה יחזיק בלקח ממנו וע"ש ך"ט ב' וז"ש במתני' אע"פ כנ"ל:
(נב) וי"א שאין. הרא"ש שם דס"ל דאף בהורדי אחזיק בהרבה קורות למ"ד אחזיק כו' דאין קנין למחצה וכל הכותל קנה ממנו וכ"כ התוס' ך"ג א' ד"ה והא:
(נג) אבל לא. דלא קנה ממנו רק הכותל וכמ"ש בב"מ קיז ב' דבעל העליה אין לו בקרקע כלום וכ"ש כאן דלא לקח רק לתשמישו ואף שקנה הכותל ואף לר' נתן שם משום דבעל העליה מפסיד בקרקע וכמ"ש שם:
(נד) ואינו יכול לטעון. כמ"ש בסי"ח דהרמב"ם מפ' כאן בטענת שותף:
(נה) וכיון שכן. כתובות שם שיפצה מאי וכ' הרי"ף שם הלכך לא תשפץ:
(נו) ובא בטענה. דכאן אף לשיטת הרמב"ם וש"ע צריך טענה כיון שבא להחזיק למעלה כנ"ל בהורדי:
(נז) החזיק למעלה. כמ"ש באילן לח א' בבא מחמת טענה:
(נח) איכא למימר. אף לר"י שם ס' ב' דאין מחזיר היינו בשל רבים כמ"ש שם משום דרב יהודה כו':
(נט) וצריך לישבע. כמ"ש בסי' קמ:
(ס) ונ"ל. כמש"ל בסי"ד ואין כ"א כו' אע"ג שבא בטענת לקוחה לפי שיטת התוס' ורא"ש כמש"ל ואם היה מודה לו שלקח ממנו להכניס כשירצה היה יכול להכניס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |