ביאור הגר"א/חושן משפט/קטו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) כשבא כו'. הנה שיטת הרא"ש והגאונים דבלקוחות ולא מסיק אלא שיעור ארעא אם לא עשאו אפותיקי א"ל בשבח כלום ואם עשאו אפותיקי נוטל בע"ח השבח ומחזיר ללוקח ההוצאה ויד הלוקח כדין יורד שלא ברשות דידו על התחתונה ובמסיק שיעור ארעא ושבחא ולא עשאו אפותיקי נוטל הבע"ח חצי השבח ואינו מחזיר ללוקח כלום ואם עשאו אפותיקי נוטל כל השבח בלא כלום. וביתומים ומקבל מתנה כיון דא"ל על מי לחזור אף מסיק שיעור ארעא ושבחא כדין מסיק שיעור ארעא לבד וכמו בלקוחות דבלא עשאי אפותיקי אינו נוטל כלום בשבח ובעשאו אפותיקי נוטל כל השבח אלא שמחזיר להם ההוצאה וידם על התחתונה ושבחא ממילא כדין שבח מחמת הוצאה בכולם אלא שאין שייך בה חזרת הוצאה נוטל בחנם. והרמב"ם חולק דבלקוחות ומסיק שיעור ארעא ושבחא ולא עשאו אפותיקי מחזיר מחצי שלוקח הוצאה וכן בעשאו אפותיקי אף במסיק שיעור ארעא ושבחא מחזיר ההוצאה מכל השבח ועוד חולק דלשיטת הגאונים שבח דממילא הוא כדין מחמת הוצאה ובמסיק שיעור ארעא ושבחא ולא עשאו אפותיקי נוטל חצי השבח ולהרמב"ם בשבחא דממילא נוטל כל השבח וכן ביתומי' ומקבל מתנה נוטל בשבחא דממילא במסיק שיעור ארעא ושבחא אף בלא עשאו אפותיקי ונוטל כל השבח. ושיטה אחרת לתוס' ביתומים עתוס' שם ובפ"ט דב"ק אבל הרא"ש סתר דבריהם. ושיטת הרי"ף כהרא"ש אלא דביתומים ומקבל מתנה דעתו כדעת הרמב"ם (ע"כ):
(ליקוט) שיטת התוס' כהרא"ש רק ביתומים דעתם דבמסיק שיעור ארעא ושבחא ולא עשאו אפותיקי גובה הכל בלא הוצאה אבל בעשאו אפותיקי צריך ליתן ההוצאה כמו במסיק שיעור ארעא לחוד ורצו לומר דבלקוחות ג"כ בעשאו אפותיקי שוה מסיק שיעור ארעא ושבחה ומסיק שיעור ארעא לחוד דנותן ההוצא' וחזרו בהם ודעתם כדעת הרא"ש והגאוני' בלקוחות וכ"ה דעתם במתנה כד' הרא"ש (ע"כ):
(ב) אם כתב כו'. ב"ב קנ"ז ב' וע"ל סי' קי"ב ס"א בש"ע ודוקא כו':
(ג) בין כו' בין כו'. גמ' פ"ק דב"מ שם ועמליהון ושבחיהון פי' עמליהון שבח מחמת הוצאה ושבחיהון ממילא. בה"ג ש"ג בשם הראב"ד:
(ד) אלא שאם כו' וי"א כו'. הנה שיטת הרי"ף ור"ה גאון והרא"ש לסוגיא דפ"ק דב"מ דאין חילוק בין שבחא דממילא למחמת הוצאה וכמו שגובה השבח היתר על הוצאה או כל השבח כן הדין בממילא וכן ביתומים ומקבל מתנה דאינו גובה השבח פ' הרא"ש דאפי' בממילא אינו גובה. ודעת הרמב"ם שאף שבשבח מחמת הוצאה אינו גובה אלא חצי שבח כמ"ש בב"ב קנ"ז ב' אבל בשבח דממילא גובה כל השבח וראיה מדאית לשמואל בב"מ דב"ח גובה השבח ושם בב"ב מיבעיא לשמואל אידאקני משתעבד ופשטו משבח קרקעות כו' ותי' הא מני ר' מאיר הוא אבל לרבנן ל"ג שבח ומדאיבעי' אליבא דרבנן ש"מ כרבנן ס"ל כמ"ש בהרבה מקומות ובכתובות נ"ט א' פ' בהדיא כר' יוחנן הסנדלר וצ"ל ע"כ דשמואל מיירי בשבח דממילא דד"צ לשיעבוד דאקני וכמ"ש הנ"י שם דבשבחא דממילא כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקה שירטון או שהוקרה ב"ח גובה כל השבח משום דלא חשבינן ליה כדשב"ל כו' ומה"ט גובה אפי' מיורש וממקבל מתנה וכמ"ש הרי"ף ז"ל ע"ש ומ"ש כאן בש"ע אם כ' לו כו' לא קאי אלא אשבח דמחמת הוצאה וכמ"ש הנ"י ולכן לא הזכיר הרמב"ם שנ' דאקני וסמך אפי"ח שם וראיה דגביא ממקבל מתנה ומיתומים דהא טעמא דמקבל מתנה משום דל"ל אמאן ליהדר וא"כ ה"ה ניתומים דאף מלוקח לא הי"ל לגבותו אם לא שכתב לו אנא איקום כו' ועתום' שם ט"ו א' ד"ה תדע וכ"כ כל המפרשי' דיתומים דין מתנה להן וכמ"ש בפ' המקבל ק"י ב' יתומים אומרים אנו כו' ובפ' יש בכור נ"ב א' פריך והאמר שמואל בע"ח גובה את השבח ושם איירי ביתומים כמ"ש ולא הבנות במזונותיהן ותנן אין מוציאין כו' מנכסים משועבדים וצ"ל דפריך שם דאמר שם דאף בשבחא דממילא לא גביא כמ"ש שם וכולם כו' לאתויי שבחא דממילא והי"ל להקשות שם אלא שמציין על פסקא דאשה בכתובתה אלמא בשבחא דממילא גביא מיתומים וה"ה למתנה כנ"ל אלמא דשמואל בשבחא דממילא איירי וכ"כ הרי"ף במסתברא אצל מקבל מתנה אבל שיטת הגאונים והרא"ש דאין חילוק וקושיא על שמואל כבר הרגישו תוס' ותי' בב"מ שם דשמואל דאמר גובה את השבח למסקנא דשם דדאקני קנה ובב"ב קנ"ז א' תירצו דלענין שיעבוד דאלים ס"ל כר"מ ע"ש וההיא דפ' יש בכור תי' הרא"ש בפ"ק דב"מ שם דאשה בכתובתה מ' בין מיתומים בין מלקוחות ופריך מלקוחות וגם בנות במזונותיהן כיון דעיקר חיובם על היתומים הל"ל לגבו' מיתומים וראיה לדבריהם ממ"ש בב"מ שם על מילתא דשמואל תדע שכך כו' אלא מעתה מתנה כו' ואי ס"ד בממילא איירי שמואל הא במתנה ס"ל דגובה בשבחא דממילא ועוד שפריך שם והא שמואל במאי מוקים כו' אי בבע"ח קשיא כו' מאי פריך הא שמואל לא איירי בשבחא דמחמת הוצאה ועתוס' שם ד"ה תדע כו' אלא י"ל מדמשלם כו' ולדברי הרמב"ם אף במקום שאין משלם כמו ביתומים ומתנה גובה ועתש"ל בישוב דברי הרמב"ם:
(ה) מיהו אם כו'. דטעמא הוא משום דאקני לכך נוטל הלוקח חצי שבח כמ"ש בב"ב שם ודוקא שפי' בהדיא אבל סתמא אחריות אף על השבח ט"ס שכ"ז בכלל האחריות הוא אינון ועמליהון כו' וכן מוכח בב"ב שם דפריך ואם איתא חצי שבח כו' ואם איתא דלמא שלא כ' ללוקח דאקנה וא"ל מאי פסקא דהגמ' לא אתי לאשמעינן גבייתו השבח אלא לאשמעינן דגובה השבח מבני חורין וכ"ה ברמב"ם פכ"א הל' ג' מפני שהמוכר כותב כו' ואפי' לא כתב דבר נודע שזה דין המוכר עם הלוקח כו' ובבע"ח כ' שם הל' א' ובפי"א הל' א' דוקא שפירש וכ"כ סמ"ע ס"ק א' וסק"ג ע"ש דלא כש"ך ס"ק א' וכ"מ מל' הרב בהג"ה דאל"כ ה"ל להגיה על הש"ע מ"ש אם כ' לו כו' והל"ל דאפי' בסתמא כ"ז שלא התנה בהדיא וכן הש"ע לא כ' שהתנה עם הלוקח דאקנה:
(ו) היתר על ההוצאה וי"א כו'. כן היא שיטת כל הגאונים וכמ"ש בב"מ שם דבמסיק שיעור ארעא ושבחא גובה כל השבח בלא הוצאה אבל הרמב"ם ס"ל כמ"ש בשם קצת גאונים וכ"כ הרי"ף בשם איכא מ"ד כו' דשינוייא דגמ' שינויי דחיקא היא דאף במסיק שיעור ארעא ושבחא מ"מ הלוקח לא גרע מיורד שלא ברשות אלא שהס"ד דגמ' כאן דשמואל איירי אפי' בשבח שמחמת הוצאה כמ"ש רבא תדע כו' וקאמר אלא מעתה מתנה כו' אבל למסקנא דגמ' דב"ב משום דאקני הוא וע"כ שמואל איירי בשבחא דממילא איירי ולכן קאמר שמואל דגובה כל השבח ול"ק מברייתא א"כ ברייתא ג"כ איירי במסיק שיעור ארעא ושבחא ואעפ"כ משלם לו הוצאה כנ"ל בין באפותיקי בין בלא אפותיקי אלא שיש חילוק בין אפותיקי ובלא אפותיקי כמש"ל ולכן לא הזכיר הרמב"ם בכל הפרק וכן הש"ע בכל הסימן הזה מדין מסיק שיעור ארעא לחוד כיון שאין דינו כ"ז בביאור לפי הגמ' וסוגיא דב"ב כנ"ל אבל הגאונים לוקחים סוגיא דפ"ק דב"מ כפשטה וכנ"ל:
(ז) וכ"ז לא כו'. דגבייתו משבח הוא דחשבי' כאלו לקח המוכר השבח וחזר ומכרו לו כמ"ש הרא"ש ונ"י שם משא"כ כה"ג:
(ח) (ליקוט) וכל הפירות שאכל כו'. אזיל לשיטתו דס"ל דבגזלן כה"ג גבי כמ"ש בסי' שע"ג ס"ב אבל דעת רש"י אינו כן וכמ"ש המ"מ שם ועבה"ג שם ס"ק ה' ומיהו מ"ש כאן שאכל ל"ד דאף שישנו בעין והם תלושים כמש"ו אבל כו' והטעם דמטלטלין הן ואינן נגבין מהלוקח ועש"ך יכ"ה לשון הרי"ף שם פי' הני פירות דלא גבי להו בע"ח פירות דאכל לוקח נינהו א"נ פירות דתלישי אבל פירות דאיתנהי האידנא מחברי לארעא גבי להו בע"ח והיינו דאמרינן והא מעשים בכל יום כו' (ע"כ):
(ט) אבל כו' אע"פ כו'. כ"פ הרי"ף שם שבח המגיע לכתפים שא"צ לקרקע וכ"מ שם מדס"ד לחלק בין מגיע או לא ולפרש"י מאי ס"ד הא בכה"ג דכ"ע מודה בין ר"מ ורבנן דאין חילוק אלא בכה"ג דפליגי [ר"מ] ורבנן אבל רש"י פי' קרוב ליקצר וצריכים עדיין לקרקע וערש"י שם ושם י"ד ב' ד"ה לאכילת פירות כו' ועתוס' דב"ב מ"ב ב' ד"ה שבח כו' ובב"ק צ"ה ב' ד"ה שבח כו' ור"ת פי' שם ושם כפי' הרז"ה והרשב"א ע"ש ושם וכן פי' תוס' והרבה מפרשים וראייתם מכתובות נ"א א' ס"ס כל העומד ליגדר כו' ומשם פ' דכ"ד הצריך לקרקע כקרקע ובא"צ לאו כקרקע ועתוס' שם ובשבועות מ"ג א' אבל הרמב"ם והר"י הלוי כ' דל"ד ומחלקי' הרבה חילוקים וכמש"ל סי' צ"ה ס"ב והרז"ה והרשב"א יש להם שיטה אחרת ומפ' שבח המגיע לכתפים מחמת עמל כו' ולפיכך פסקו דאפי' בצריכין אינו גובה וע' בבעל המאור שם ובמלחמות ובמ"מ פכ"א הל' ב':
(י) ואם רוצה כו' אבל כו'. לשיטת הגאונים באפותיקי אפי' מסיק שיעור ארעא לחוד גובה השבח יתר על ההוצאה כמ"ש בגמ' שם ועוד שגובה כל היתר על ההוצאה ואינן חולקין הוא ולוקח דלאו משום דאקני משתעבד דהא המלוה לא נשתעבד לו יותר על חובו אלא משום דאמר ארעאי אשבח ובמסיק שיעור ארעא ושבחא נוטל כל השבח בלא הוצאה לשיטתם דא"צ להחזיר ההוצאה כיון שהמוכר חוזר לו הכל וכמ"ש בגמ' תדע שכן כו' וכפי' תוס' שם כנ"ל והלוקח נוטל הכל מלוה וב"כ בהגה לקמן וכמ"ש שם והרמב"ם אע"ג דלא ס"ל תי' דגמ' שם מ"מ ס"ל דבאפותיקי נוטל הבע"ח כל השבח היתר על ההוצאה ואינו חולק הלוקח עמו בשבח שכ' שם בהלכה ו' היתה השדה אפותיקי כו' ונתקשו הראב"ד ומ"מ שם אבל הוא ב' לפי שיטת הגאונים שאין נותן לו הוצאה בחצי שבח וכמש"ל בהגה וי"א דאין כו' וכ"כ הרמב"ם שם בראש הפרק אלא שאח"כ כ' הורו חכמים גדולים כו' ולא החליט שם בהחלטה גמורה אלא שכ' ודברים של טעם כו' וכ' כאן לשיטת הרי"ף והגאונים דחצי נוטל בלא הוצאה כיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא וחצי של הלוקח כיון שעשאו אפותיקי לוקח השבח היתר על הוצאה וממילא לשיטתו נותן ללוקח כל הוצאה ולוקח כל השבח היתר על ההוצאה. וב"י לפי שלא הבין דבריו כמ"ש הראב"ד ומ"מ השמיטו וגם שיטת הגאונים דאפי' לא מסיק כו' וכנ"ל ג"כ לא כ' דס"ל כשיטת הרמב"ם לקח שיטה אחרת כאן וכמ"ש המ"מ שם ושטה אחרת י"ל שלא יפה כח האפותיקי כו' אלא שיכול לסלק הלוקח בדמים כו' ע"ש דנמצא אין חילוק בין אפותיקי או לא לענין גביית השבח אבל לקמן בס"ו העתיק דברי הרמב"ם בענין האפותיקי ודלא כשטה האחרת עמש"ש:
(ליקוט) ואם רוצה כו'. כ' כשיטה אחרת שכ' המ"מ שם סוף הל' ו' שאין חילוק בין אפותיקי או לא אלא לענין זה לסלוקי בזוזי וכפשטא דגמ' הניחא למ"ד כו' וכן הבינו תוס' אבל הרי"ף מפ' קו' הגמ' כקו' התוס' דלמה יטול השבח כלל וכ"כ תוס' שם ולפי המסקנא כו' וכ"כ ש"פ וכ"כ הרמב"ם שם הל' ו' שבאפותיקי נוטל חצי שבח בלא הוצאה וחצי נוטל ומחזיר ההוצאה והוא כשיטת הרי"ף שבמסיק שיעור ארעא ושבחא א"צ להחזיר הוצאה אלא לפי מאי דקי"ל דמשום דאקני נוטל רק חצי השבח נמצא שנוטל חצי שבח האחר מחמת אפותיקי וא"כ ע"כ מחזיר מזה החלק ההוצאה ודבריו נכונים לשיטת הרי"ף אבל לשיטתו מחזיר מכולו ההוצאה ומ"מ מלא אסיק אלא שיעור ארעא לא דבר כלום כי התחלת דבריו במסיק שיעור ארעא ושבחא כמש"ש בראש הפרק כיצד כו' ע"ש ע"כ):
(יא) ב"ח שטרך כו'. כמ"ש בב"ב י"א א' אין חולקין כו' זה הכלל כו' ושם ק"ג ב' מה הוא מחזיר כו' שאם שייר כו' וז"ש אם ירצה כו':
(יב) וי"א שה"ה כו'. כנ"ל ועש"ך:
(יג) ודוקא כו'. כנ"ל לשיטת הגאונים:
(יד) אף כל השבח כו'. ר"ל שני דברים א' שגובה השבח אע"ג דלא מסיק כו' ועוד שאינו חולק השבח עם הלוקח. וכאן צ"ל ההג"ה שבסוף הסי' וי"א דזה דוקא כו' וכצ"ל וזה דוקא כשלא כו' ור"ל שמשתכר במה שעשאו אפותיקי שא"צ לחלוק השבח עם הלוקח ומשתכר במסיק כו' שא"צ ליתן ההוצאה ודלא כהרמב"ם לשיטת הגאונים דמחצי של הלוקח צריך ליתן ההוצאה ללוקח וע' בהשגות שם:
(טו) ואם שבחה כו'. וכן ביתומים כמ"ש בס"ד וכנ"ל מגמ' דבכורות:
(טז) וי"א כו'. כנ"ל:
(יז) אא"כ עשאו כו'. ר"ל כמ"ש בס"ו דבאפותיקי נוטל השבח היתר על ההוצאה וא"כ בשבחא דממילא נוטל הכל וכן במתנה דדין א' להם וכמש"ל בס"א וה"ה בלקוחות אפי' לא מסיק אלא שיעור ארעא לחוד נוטל כל השבח כנ"ל וכ"ש במסיק שיעור ארעא ושבחא דאף לשיטת הרמב"ם נוטל הכל אלא דלהרמב"ם אף בלא אפותיקי נוטל הכל וז"ש המ"מ שם בר"פ כ"א כ' הרשב"א ז"ל אין הגאונים ז"ל מודים בדבר זה כו' אלא בדשוויא כו':
(יח) ואם קבל כו' ולוקח כו'. כמ"ש בגמ' שם תדע כו' אלא מעתה כו' וכמ"ש תוס' שם כנ"ל:
(יט) וכן יתומים כו' ויש חולקין כו'. כמ"ש בפ' המקבל ק"י ב' יתומים אמרו כו' ונלמד ג"כ ממקבל מתנה כנ"ל וכמ"ש תוס' שם ושם בתחלה ודלא כמסקנת תוס' בתירוצם שכ' דביתומי' במסיק שיעור ארעא ושבחא ולא עשאו אפותיקי גובה כל השבח בלא הוצאה כמו מלוקח אלא דבעשאו אפותיקי גרע דאז צריך להחזיר ההוצאה כמו יורד שלא ברשות ע"ש וכ' כן מסוגיא דבכורות וכבר דחאה הרא"ש בפ"ק דב"מ כנ"ל:
(כ) דאז כו'. ר"ל בשבח דממילא נוטל הכל כנ"ל:
(כא) שמחמת הוצאה. כשיטתו. ולשיטת הגאונים והג"ה בעשאו אפותיקי וכמש"ל:
(כב) וי"א דאם כו'. וכמ"ש שם בגמ' סבר כו' ה"נ כו' משא"כ בלא עשאו אפותיקי כיון שיכולים לסלקו בזוזי ועתוס' דב"ק צ"ו א' ד"ה הא כו' ובכה"ג אף בשבח דממילא לשיטתם:
(כג) הביאו כו'. אף לשיטת הרמב"ם מ"מ ס' הגמ' קיימת דבאפותיקי אמר ארעאי אשבח וכ"מ מדאמ' שמואל שלשה שמין כו' ובע"ח ללוקח כו' ובע"ח ליתומים ובחדא מחתא מחתינהו ובאפותיקי מיירי דאמר שמין דאל"כ יכול לומר הב לי גריווא דארעא כו' כמ"ש שם בגמ' וכן הרי"ף שכ' בשם ואיכא מ"ד הא דשמואל שינוייא דחיקא הוא ולא סמכינן עלה ולעולם כו' מ' אף דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא:
(כד) ומעלה אותו כו'. כמ"ש שם שלשה שמין כו' כנ"ל:
(כה) וי"א דזה כו'. עבה"ג וכנ"ל והייתי יכול לומר דמקומה בסוף הסי' אלא עשאו אפותיקי וכדעת תוס' אבל ממה שלא הזכיר זה בסס"ב ע"כ מקומה שם ועוד דדעתו תוס' דעת יחידה וכל הפוסקים חולקים עליהם ומשוים למתנה וגם תוס' היו סוברים בתחלה כן אלא מחמת קו' דחקו עצמם וכבר דחאה הרא"ש בפ"ק ואע"ג שבפ' המקבל כ' כסברתם כ'. שם בסופו ולעיל בפ"ק הארכתי בזה ורומז מה שסתר סברתם ולכן גם הטור לא הזכיר סברתם. ולשיטת הגאונים ביתומים ומקבל מתנה בין מסיק שיעור ושבחא בין לא מסיק אלא שיעור ארעא לחוד בלא עשאו אפותיקי אינו גובה מהשבח כלום בין מחמת הוצאה בין ממילא ובעשאו אפותיקי גובה כל השבח דממילא והשבח היתר על ההוצאה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |