ביאור הגר"א/חושן משפט/לד

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) איזהו כו' שחייבים כו' ואצ"ל כו'. ששניהם נקראין רשע בתורה וכמש"ל סי' כז ס"ב ע"ש:

(ב) עבר עבירה. כ"מ מל' הרמב"ם דלעיל ושם עני מר מ' בכתפיה משמע דוקא ודייק ממתני' ?דף ז' והמלוה בריבית ואמרי' בר"ה כ"ב דמתני' לא מפסלי אלא מדרבנן וקשה קו' תוס' דשם ע"כ כ' דוקא מלקות ובריבית הוא ניתק לעשה כמ"ש בפ' איזהו נשך ובתמורה וחי אחיך עמך כו' ואי עביד לא מהני:

(ג) וי"א בדבר. מדמכשרינן שטר שיש בו רבית וצ"ל ברבית דרבנן דלא מפסלי העדות. תוס'. ונראה דלדברי הרמב"ם דלעיל אף ברבית דאוריי' כיון שאין נק' רשע דטעם של אביי משום דרשע כו' וסיוע לדבריהם דלא חשיב במתני' אלא דחמס:

(ד) וה"ה. נלמד מהנ"ל:

(ה) המגביה ידו. דנק' רשע ויאמר לרשע כו' כמש"ש נ"ח ב' ומ"מ אין נפסל מה"ת כיון שאין בה מלקות:

(ו) (ליקוט) ואפי' עבר כו'. כמ"ש בתד"א כי השבועה כו' וכי שבועה היתה שם והלא לא היה שם אלא חרם אלא שהשבועה הוא חרם וחרם הוא שבועה. רמב"ן (ע"כ):

(ז) (ליקוט) מי שבאו כו'. דאל"כ האיך פסלינן לכל פסולי עדות שי"ל כן. רשב"א וכמש"ש סברי מצוה קעבדי והא קמשמתינן כו' אלמא דתלינן כ"מ שיכול ולא תלינן בכה"ג (ע"כ):

(ליקוט) מי כו'. דאל"כ מאי קאמר דלמא אערומי כו' אם איתא הל"ל שוגג הייתי (ע"כ):

(ח) גנב וכן גזלן. שם הגזלנין והחמסנין דאוריי' הוא ושם בעובדא דבר חמא מ' דבלא הכרזה פסלוהו:

(ט) עד שיעשו. שם ויחזרו חזרה גמורה כו':

(י) החולק. כמ"ש בב"מ ו' ב' לא תחמוד לאינשי כו':

(יא) (ליקוט) ומאימתי כו' משעה שהעיד כו'. אבל לא על שעה שהעיד והכי איתא בירו' היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב את השור בא' בניסן טבח ומכר בעשרה בניסן והוזמו בט"ו בניסן כל העדות שהעידו מעשרה בניסן עד ט"ו בניסן הרי אלו פסולין. רשב"א פרש"י (ע"כ):

(יב) אין עידי סנה' ל"ב א' וערי"ף בב"ק בפ"ז:

(יג) אבל אם אין כו'. נלמד מגמ' הנ"ל דתלינן מספק להכשיר השטר וע"ש בתוס':

(יד) עדים שחתמו. ראיה מירו' הביאו הר"ן בריש ר"ה הן הן עדיו כו' ע"ז חתמנו כו' ואוקמוה הרמב"ן בשאין כת"י יוצא ממ"א ואפ"ה אין נאמנין רק בשביל ע"ז חתמנו וכמ"ש בכתובות י"ח לא שנו כו' מ"ט אין כו' ועבתוס' דב"מ:

(ליקוט) עדים שחתמו כו'. כן מוכח מהא דירו' שכ' בר"ס כ"ט מי מעידו כו' ע"ש (ע"כ):

(טו) וי"א דבאבק. ב"מ ס"ח ב' רב עיליש גברא רבא כו' וע"ש ברא"ש:

(טז) (ליקוט) אם הוא מפורסם כו'. כמש"ש כ"ו א' י"ל אגיסטון כו' (ע"כ):

(יז) (ליקוט) אפוטרופוס או סנטר כו'. כמ"ש בתוספתא פ"ה דב"מ ישראל שנעשה לו לגוי אפוטרופוס או סנטר מותר ללות הימנו ברבית (ע"כ):

(יח) (ליקוט) אבל באינו כו'. עבה"ג (ע"כ):

(יט) (ליקוט) אם העידו כו'. כמ"ש בב"מ ס"ח ב' רב עיליש גברא כו' (ע"כ):

(כ) (ליקוט) או שהוא כו'. כמש"ל סכ"ד ועבה"ג (ע"כ):

(כא) (ליקוט) פסול מדבריהם. כמש"ל ס"ב וכמש"ש ובספ"א דר"ה גזלן מדרבנן כו' (ע"כ):

(כב) (ליקוט) והם הלוקחים כו'. ב"ק ס"ב ועתוס' שם ד"ה חמסן כו' וב"מ ה' ב' ד"ה בלא כו' וז"ש בין קרקע וכמו ההוא דב"ק תלוה וזבין דאיתמר בב"ב על קרקע ומטלטלין (ע"כ):

(כג) של עצמם. שם ה' ב':

(כד) שחזקתן. שם וסנה' שם כ"ה ב' אר"י סתם כו':

(כה) (ליקוט) המוכסים כו'. מדאמרי' שבועות ל"ט א' אין משפחה שיש בה מוכס כו' מ' דמוכס (ע"כ):

(כו) ואם נודע שלקחו. שם רש"י ותוס' שכן מוכח מגמ' שם הוסיפו כו':

(כז) _ (ליקוט אינו כו' שאינו כו'. אבל רש"י פי' שם משום דמורי התירא ועסכ"ד (ע"כ):

(כח) בישוב. שם דאפי' במדבר לא עבדי מ' דאין פסולין אלא ביישוב:

(ליקוט) בישוב. שם וכפ"ב דב"ב וספ"ז דב"ק (ע"כ):

(כט) מפני שחזקתן. מ' דאפי' יש להם אומנות ואע"ג דרק משום דרכי שלום הא מציאת חש"ו ג"כ משום דרכי שלום ואפ"ה פסולין כנ"ל בסי"ג וצ"ל דמ"ד א?רא לא ס"ל כרב ששת אלא כרמי ב"ח ובפי' דמתני' ס"ל לרמב"ם כמ"ד אי תקדימך כו' וע' בסי' ש"ע וצ"ע:

(ל) והם בני אדם. ירו' שם:

(ליקוט) והם בני אדם כו'. תוספתא פ"ה דסנה' וירו' פ' כל הנשבעין הל' ו' סוחרי שביעית איזהו סוחרי שביעית זה שיושב לו כל שני שבוע כיון שהגיע שביעית התחיל נו"נ בפירות שביעית אין מקבלין אותו עד שהגיע שביעית אחרת ויבדל ויחזיר חזרה גמורה ושם בתוספתא ובכולן היה רי"א אימתי בזמן כו' ובפ"ז דשביעית ובפ"ג דסנה' אר"י אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא ה"ז מותר האיך עבידא היה יושב ובטל ממלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשיט ידו ונושא ונותן בפירות עבירה אם יש עמו מלאכה אחרת כשר וא"ל פסול אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבא שביעית התחיל מפשיט ידו ונושא ונותן בפירות עבירה אע"פ שאין עמו מלאכה אחרת מותר רב"א? בר? זבדא ר' אבהו בשם ר"א הל' כר"י דמתני' תני ר"ח לחומרא האיך עבידא היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל ומפשיט את ידו לישא וליתן בפירות עבירה אם יש עמו מלאכה אחרת מותר וא"ל אסור אבל אם היה יושב ובטל כל שני שבוע כיון שבא שביעית התחיל מפשיט ידו לישא וליתן בפירות עבירה אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת אסור לא בדא ר' בא בר זבדא ר"א בשם ר"א הל' לר"י דמתני' ר"ל לא בדא אמר הל' כר"י דבריי' אלא כר"י דמתני' מ' בין ללישנא ק' בין ללישנא בתרא דוקא שיושב בטל ואין לו אומנות אחרת וכ"ה בתוס' כנ"ל סוחרי שביעית כו' ובכולן והיינו כר"י דמתני' דמתני' מיירי ביושב בטל כמ"ש בתוספתא (ע"כ):

(ליקוט) והוא שלא כו'. הרמב"ם והטור מפ' מ"ש ר"י אימתי לא קאי אלא ארישא משחק בקוביא לבד כ"כ ב"י וכמ"ש רב ששת בגמ' ואע"ג דבירו' דשביעית אמר גם אסוחרי שביעית אלמא דקאי אכולה מתני' סוברים דגמ' פליג על הירו' ממה דפריך ארמי ב"ח תנן אר"י אימתי כו' אבל לר"ש ניחא והא אכתי קשה אסיפא מפריחי יונים ומלוה בריבית כו' וז"ש הרמב"ם וש"ע וכן סוחרי שביעית והם כו' אף דבירו' נקט תרתי גם שא"ל אומנות כו' (ע"כ):

(לא) שאוכל מן כו'. עמ"ש בס"ס ר"ג:

(ליקוט) ה"ז בחזקת כו'. עמ"ש בס"ס ר"ג אבל סמ"ע פי' דבהא פליגי רב"ח ס"ל דגזל גמור הוא מדבריהם ואפי' י"ל אומנות אחרת פסול אבל ר"ש ס"ל משום שאינו עוסק כו' ר"ל ואוכל אבק גזל וז"ש בכל המקומות הנ"ל דאסור משום גזל וז"ש ברמב"ם וש"ע הואיל ואינו עוסק כו' (ע"כ):

(לב) (ליקוט) וכן לא יונים כו'. כולל בתוך משחק בקוביא כמ"ד ארא וכמ"ש בסי' ש"ע ונ"מ שאין פסול אלא בא"ל אומנות כו' וז"ש והוא שלא כו' (ע"כ):

(לג) (ליקוט) והוא כו'. ס"ל לרמב"ם וטור דמילתא דר"י לא קאי אלא ארישא משחק וה"ה אי תקדמיך שהוא בכלל משחק להרמב"ם כמ"ש בסי' ש"ע (ע"כ):

(לד) וכל אלו כו'. ספ"ק דר"ה:

(לה) (ליקוט) ה"ז דחזקת רשע. בפסחים שם יכין רשע כו' (ע"כ):

(לו) אא"כ כו'. כ"פ הרי"ף בספ"ג דפסחים וערא"ש שם שהשיג עליו וכ"ד תוס' שם:

(לז) (ליקוט) שעוסק כו'. כ"ז נכלל בדרך ארץ כמ"ש המפרשים דלא כסמ"ע שדחק בזה (ע"כ):

(לח) נמצאת אומר כו'. דע"כ זהו החילוק בין ת"ח לע"ה בסתמא כמ"ש:

(לט) (ליקוט) וכל מי כו'. אבל תוס' ורא"ש חולקים ע"ז ומכשירין אף בע"ה גמור כפי' דע"ז אמרו בחגיגה כמאן כו' וכ"כ רש"י שם והרמב"ם האריך בזה וכ' וכל מי שמקבל כו' לאפוקי מהחולקין הנ"ל (ע"כ):

(מ) וכגון אלו. יבמות ס"ג ב':

(מא) (ליקוט) ובכלל אלו המקבלים כו'. כמש"ש דמבזי נפשיה כו' (ע"כ):

(מב) וא"צ הכרזה. מדקאמר בתוספתא כל דיניו וכל עדיותיו כו' אפי' שכבר ואמר בטלים ובזה אמר דיניו בטלים ובזה אמר עדותיו בטלים מ' דאינו פסול רק אותו מעשה בלבד:

(מג) וכ"ז בעדים. שם מה אני בחנם כו': (ליקוט) וכ"ז בעדים כו'. ק"ו מפיסוק טעמים (ע"כ):

(מד) דיין שדן. כמו בריבית ס"פ איזהו נשך ע"ה ב':

(ליקוט) דיין כו'. וההוא דבר חמא שם משום דת"ח בלא"ה פטורים ממס. רא"ש שם (ע"כ):

(מה) כל מה כו'. כתובות י"ח ב' אנוסים היינו כו':

(ליקוט) כל מה שמעיד כו'. כמ"ש בפ"ג דב"ב אי לאו דאודי ממטי כו' אע"ג דהודאת בע"ד כו' ובפ"ב דכתובות עדי' שאמרו אנוסין היינו כו' (ע"כ):

(מו) אלך. ב"ק קיז א' שמטיה כו':

(מז) ממזר כו' ר"ל דה"א ק"ו מאשה דכשרה לבא בקהל כמו שיליף עבד שם דאיכא למיפרך מה לאשה שאינה במצות כמ"ש שם פ"ח א' ע"ש ובתוס':

(ליקוט) ממזר כו'. ר"ל אע"ג דפסולין לבא בקהל וראיה דכשרין כמ"ש ויש שכשר לדון דיני ממונות כו' ואמרי' לאתויי ממזר ואמרי' שם כל הכשר לדון כשר להעיד וה"ה לפ"ד וכ"ש וערל כו' כמ"ש בפ"ק דחולין דישראל מעליא הוא (ע"כ):

(מח) וערל. בפ"ק דחולין ד' ב' האי ערל ה"ד כו' ישראל מעליא הוא:

(מט) ואפי' מחל. כנ"ל בס"ז:

(ליקוט) ואפי' כו' כמש"ש בההוא טבחא ושם ב' מאימתי חזרתן כו' וכמ"ש בסכ"ט (ע"כ):

(ליקוט) ואפי' מחל כו' מומר כו'. עסכ"ט כל מי כו' אבל כו' ועש"ך דלא כסמ"ע (ע"כ):

(נ) מומר שחזר. מדאמרי' ספ"ז דבכורות כהן שנושא נשים בעבירה פסול כו' נודר ועובד כו':

(נא) ואפי' פסול כו' מוקמי'. כתובות כ"ו ב':

(ליקוט) ואפי' פסול כו'. כמ"ש בס"ט אבל אם אין עדים כו' (ע"כ):

(נב) וכל מה. כמ"ש בנדה ב' ב':

(נג) אבל אם ראוהו כו'. ב"מ ה' ב' לא תחמוד כו' כנ"ל וע"ש בתוס' ד"ה בלא כו'. ובגמ' סנה' שם כ"ה ב' מעיקרא סבור דמי כו' אקראי כו' רועים מעיקרא כו' וז"ש כיצד ראוהו. וכן אם ראוהו כו':

(נד) ומ"מ אין עושין. כמ"ש בכריתות י"ב א' דאדם נאמן ע"ע יותר כו' רק דאין נאמן לחוב לאחרים וכמ"ש ביבמות מ"ז א' נאמן אתה לפסול עצמך ואין כו' וע"ש תוס' ד"ה נאמן היינו דוקא כו' אבל כו' וד"ה ואין עדות כו':

(נה) ובלבד שלא יהא. קדושין מ"ג ב' והשתא כו' והא דאמרי' בסנה' שם לדידי אוזיף בריבית ר"ל ולא נתתי לו. מרדכי ועריב"ש בסי' של"ט:

(ליקוט) ובלבד שלא כו'. כמ"ש בקדושין מ"ג והשתא דתקון רבנן כו' וכנ"ל סי' ל"ג סט"ז (ע"כ):

(נו) י"א שהנשבע. וה"ה. נלמד מהנ"ל בס' שקדם כיון שאין הנאה לו בעדותו וכ"כ תוס' בב"ב ל"ד א' ד"ה הוי שלא יפסילוהו כו' כדאמרי' כו':

(נז) ויש חולקים. מדאמרי' בכתובות פ"ח א' אי פיקח הוא. ופי' הראב"ד דר"ל שאחר שנשבעת לו על הכתובה יכול עוד להשביע שבועת התורה אחר הפרעון וכמש"ל בסי' פ"ז סי"ד ע"ש ש"מ דאינה נפסלת לשבועה:

(נח) אחר שעמד. כמ"ש בב"ק אמר רב נשבע ואח"כ באו עדים ואע"ג דלא קי"ל כוותיה לענין תשלומין:

(נט) אבל קודם לכן. מההוא עובדא דבר ביניתוס בסנה' שם כ"ה א':

(ס) (ליקוט) שנים כו'. הרי"ף שם וכ' כמש"ש כ"א אלא אר"נ אוקי כו' וכ"כ הרא"ש שם והביא ראיה מהא דינאי מלכא ספ"ג דקדושין ועתוס' בב"ב ל"ב א' ד"ה אנן כו' ובכתובות כ"ו ב' ד"ה אנן כו' ובקדושין שם אלא דתוס' כאן לא ס"ל כן כמ"ש בכתובות כ"ב א' ד"ה תרי כו' וקשה דהכא כו' ע"כ נראה כפר"ח כו' וכ' רש"א דתוס' ס"ל דדוקא באיסורא אזלי' לחומרא אבל בממונא לא דחומר' לזה וקולא לזה ע"כ אוקמינ' אדאוריית' אבל הרא"ש שם סכ"א תי' דלא דמי להא דרב הונא בב' כתי כו' ע"ש וכן הר"ן שם וכ' דהתם כשבאה כ"א בפ"ע ומעידה אין אנו צריכין לדון אלא עליה אבל כאן אנו צריכין לדון על ב' העדיות בבת א' וכ' עוד ואחרים אומרין עוד דתרי ותרי הוא ספיק' דאוריית' ומ"ש ביבמות ל"א א' דאוקי אחזקתה והוי ספיק' דרבנן היינו היכא שא"צ להוצי' הדבר מחזקתה עתה ובזה מתורץ קו' תוס' דכתובות כ"ו ב' בד"ה אנן. ובשנים אומרים כו' וי"ל כו' וקשה כו' וי"ל כו' וכ"כ בב"ב שם אבל א"צ לכ"ז כיון שהוא להוצי' דמתחת בעלה עתה לא אמרי' אוקי אחזקתה וה"ל ספיק' וכ"ש בממון שא"א חזקה להוצי' ממון מחזקתו. וכ"מ דברי הרי"ף שם שהוא ספק דאוריית' וכן דברי הרמב"ם וש"ע אבל עדיין לא נתיישב דמ' דפסול לכ"ע אפי' להחזיק ממון אבל במלחמות שם כ' דתרי ותרי הוי ספיק' דאוריית' בכ"ע דגי' הראשונים ביבמות ל"א א' במקום ותו ודילמא ורש"י שם ד"ה הכי גרסי' מחקו' הגי' וגריס ותו וטעמו כמש"ש שלגי' זו צ"ל כפי' ואית דמפרשי כו' וכ' וקשה בעיני כו' וא"כ למסקנא פריך בפשיטות ותו בשני כו' מידי דהוי כו' אלא אע"ג דהוי ספיקא דרבנן מ"מ אמרי' להחמיר כמ"ש אביי ורבא כל שיש בקדושין כו' דלא אמרי' אוקמיה אחזקה ואף לגי' תוס' שם ד"ה אי כו' דגרסי כגי' הראשונים ודלמא מ"מ ס"ל דלמסקנא הוי דרבנן מההוא ראיה דבי שטיא ומ"ש בתוס' שם ומיהו בעלמא קאמר היינו עמ"ש דבקדושין בכת א' שריא להתייבם ולפי' האחרון כ' ועוד אר"י כו' ובזה לא צריכין לומר דקא' ודלמא בעלמ' וכמש"ש וכת א' ושתי כיתי כו' אבל ס"ל דודאי מסקנא הכי כנ"ל וכן שם בתוס' ד"ה שתי כו' וא"ת כו' ולכך הוצרכו בכתובות ובב"ב שם לחלק דבדאוריית' אזלי' להחמיר ובדרבנן להקל וכ"ז במקום חזקה דמוקמינן אחזקתיה כמש"ש ותו כו' מידי כו' ואם הוא חזקה להחמיר אז לא הוי ספק אלא ודאי אסור מה"ת ובלא חזקה כלל לעולם הוא ספק של תורה ואף בדרבנן להחמיר זהו שיטתם אבל הרמב"ן פ' במלחמות בכתובות דה"ק ותו תרי כו' אי ס"ד דהך חזקה יש לה עיקר בתורה אפי' תרי ותרי נמי אלא ש"מ דלא אמרי' אוקי אתתא אחזקה וספיק' דאוריית' היא ושם במלחמות פי' לגי' הראשונים דלמא כמ"ש כאן אבל לגי' רש"י עולה נכון יותר וז"ש שם גם יש שם גי' אחרת כו' ורומז לגי' רש"י הנ"ל ומ"מ גם לדבריו צ"ל כחילוק תוס' דבדרבנן אזלי' בתר חזקה להקל מהא דכתובות וב"ב שם וכמש"ש במלחמות ע"ש בארוכה (ע"כ):

(ליקוט) אבל אם באו כו' כפירש"י והרי"ף וראיה ממ"ש כ"א אוקי תרי לבהדי כו' וכן ביבמות פ"ד אחין בספק גיטין וקדושין וכן בקדושין בפ"ג בעובדא דינאי מלכא ועתוס' שם ד"ה מאי חזית כו' וי"ל דלא אמר כו' וכ"כ הרמב"ן במלחמות בכתובות שם וכ' וכ"ש בממונ' דלא אזלי' בתר חזקה וכמ"ש בפ' המוכר פירות דלא אזלי' בתר רובא ולא בתר חזקה כמש"ש צ"ג א' לת"ק דר' אחא והבעל המאור פי' כרש"י שם בקדושין וכמ"ש תוס' שם ותירץ כו' והקשה עליו הרמב"ן קו' תוס' וא"ת מ"מ כו' ועוד הקשה שגם בכהן דכתובות מעידין על פסולו ממעי אמו וע"ש ומ"ש תוס' שם ותרי ותרי ספיקא דרבנן כ"ה המסקנ' בפ"ד אחין שם (ע"כ):

(סא) או שלקה. כמש"ל בסכ"ט:

(סב) ב' עדים. מעובדא דבר חמא שם כ"ז א' ואע"ג דכ"א העיד על מעשה מיוחד ה"ה לב' עברות וכמו שנים בגבה ישנים בכריסה בס"ס ל':

(ליקוט) ב' עדים כו'. כמש"ש ח"א קמאי דידי גנב כו' וח"א כו' וה"ה בב' עבירות דהא קי"ל כריב"ק (ע"כ):

(סג) (ליקוט) כל מי כו' אבל שאר כו'. כמ"ש נודר ועובד כו' משא"כ בסיפא כמש"ו מאימתי כו' (ע"כ):

(סד) וצריך להחזיר. שם לא חזרה דברים בלבד כו' ואפי' רבנן ל"פ עליה אלא בשביעית דהפקר הוא. רא"ש. ובב"ק צ"ד ב' ובב"מ ס"ב א' הניח להם אביהם מעות של רבית כו' אי בשעשה תשובה מאי בעי גביה כו' ושם הרועים והגבאים והמוכסים תשובתן קשה ומחזירין כו' ושאין מכירין כו':

(ליקוט) וצריך להחזיר כו' ואם כו'. ב"ק צ"ד ב' ועסי' שס"ו ס"א וס"ב (ע"כ):

(סה) אבל אם כו'. דאפי' עשה תשובה מעצמו אמרי' איערומי כו' כ"ש ע"י כפיה. שם:

(סו) (ליקוט) וי"א דגם כאן כו'. אבל ס' הראשונה ס"ל כיון דאסמכת' קניא א"צ מיהו לדעת הרמב"ם שהוא גזל אע"ג שהוא דבריהם צריך להחזיר כמו רבית דאיירי בדרבנן מדחשיב בהדי משחק בקוביא כמ"ש תו' (ע"כ):

(סז) (ליקוט) מאימתי כו' או כו'. ירו' פ' כל הנשבעין החשוד על השבועה מאימתי מקבלין אותו משיבא לב"ד ויאמר חשוד אני מה אנן קיימין אם בהוא דקאים חייב לחבירו שבועה וב"ד מוסרין שבועה לחשוד אלא כי כן קיימין בהוא דאזל מודה בב"ד דלא חכמין ליה ויאמר לון ההוא גברא חשוד הוא או בהוא דקאים וחייב ליה שבועה ומחליה עליה (ע"כ):

(סח) או יתחייב כו'. עמ"ש שם:

(סט) ודוקא כו'. כנ"ל מדתני' כהן כו':

(ע) ודוקא. דאיערומי כו' כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---