ביאור הגר"א/אורח חיים/תסח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א העושה כו'. עתוס' נ' א' ד"ה מקום כו' ונראה דאף כו' וראיה ממש"ש ק"ח א' נימא כו' ועתוס' שם ד"ה נימא כו' ועתוס' דע"א ה' ב' ד"ה והתנן:

ואפי'. כמו בח"ה ועסי' תקמ"ב ס"א וכמ"ש למטה:

ויש מי שאוסר כו' כמו בח"ה כמ"ש במ"ק י"ב א' ומ' בפ"ד דפסחים ובמ"ק י"ג א' דע"פ שוה לחה"מ רק באותן דברים שחלקו חכמים ואע"ג שע"פ אין אסור רק מדרבנן כמ"ש בר"ש פסחים ב' ב' מ"מ גם בדרבנן אסור אמירה לעו"ג כמ"ש עו"ג שבא לכבות כו' ואף אם עשה מעצמו אסור כמ"ש עו"ג שהביא חלילין כו' ואמרו הבא מחוץ לתחום כו' ועוד דגם ח"ה י"א שהוא מדרבנן:

ויש כו'. כמ"ש בב"מ צ' א' איבעיא להו כו'. משמע דבאוסור דרבנן פשיטא להו דמותר ואף דבשבת אסור אף במידי דרבנן כנ"ל שאני שבת דעיקרו מדאורייתא כמ"ש תוס' בהרבה מקומות ומח"ה אין ראיה כמ"ש תוס' שם ד"ה אבל כו'. ולסברא ראשונה י"ל דה"ה בע"פ דג"כ בכלל מועד הוא ועוד י"ל דבכל איסור מלאכה גזרו אטו שבת:

ד

ס"ד ההולך כו'. הכל לשון הרמב"ם ועתוס' שם נ"א א" ד"ה רבה כו' וס"ל להרמב"ם דסוגיא דחולין אידחי מקמי סוגיא דפסחים ומתני' באין דעתו לחזור ומה שאכל ר"ז מוגרמת משום דפליג על רב יוסף כמש"ש א"ל מאן אמרה כו' ועתוס' שם ד"ה יוסף כו'. אבל למסקנא דפסחים צ"ל כמ"ש בירושלמי שם והביאו הרא"ש שם כל חומרא שמחמת טעות א"צ לנהוג כחומרי המקום ור"ז סבר דבטעות הוא כמ"ש שם כנ"ל וז"ש ההולך כו' וכן מי כו' מ' דבתחלה מיירי באין דעתו לחזור ועיין רשב"א סי' שנ"ז ושיטת' בזה:

לא יעשה. שם נ"ב א' וס"ל דאין דעתו לחזור הוה דלא כתוס' שם:

וההולך כו' ונותנים כו'. מתני' שם:

ואעפ"כ כו' לעולם. שם נ"א ב' וכתי' דרבא משא"כ במתראה בפניהם ופי' הוא דמתני' ה"ק לעולם אל ישנה כו' שר"ל שאל יתראה בפניהם כו' וז"ש ואעפ"כ כו' לעולם כו':

וכן מי. שם נ"א א':

והוא. שם כיון דחזינהו כסייה ואף ע"ג שהקפיד אביי היינו משום כיון דבצנעה הוא וכבר מצאוהו אוכל ליכא משום מחלוקת בין ת"ח שת"ח יודעין שבדין היה עושה וע"ש בר"ן. ושיטת התוס' שם ובחולין לתי' הראשון והרא"ש בפ"ד דפסחים דמתני' לצדדין קתני והכל אחר מקום שדעתו להשתקע בין לחומרא כמו במתני' בין לקולא כמו בהני תרי עובדא ואעפ"כ אל ישנה בפניהם אף להחמיר כמ"ש במתני' דוקא משום דאמרי כמה כו' הלא"ה צריך לעשות כמותן כיון דליכא אוסורא דאורייתא ועתוס' שם נ"ב א' ד"ה ממקום כו' וההיא דביישוב אסור כו' בדעתו לחזור דאי באין דעתו לחזור כיון שהגיע ליישוב אף במדבר אסור דהכל אחר המקום שדעתו להשתקע ואפילו יצא משם כנ"ל בשלמא להרמב"ם דאפילו אין דעתו לחזור העיקר אחר מקום יציאתו רק שנותנים עליו חומרי המקום שהלך לשם מפני המחלוקת ועתוס' שם הטעם דמלאכה א"א בצנעה. וההיא דחולין בעובדא דרמי בר תמרי צ"ל דאין דעתו לחזור הוה דאל"כ ל"ל לומר חוץ לתחום אפי' בתוך העיר בצנעה מותר כמעשה דרבה בב"ח וצ"ל אפי' אין דעתו לחזור לא נקבע כמותם עד הגיעו ליישוב תוך התחום וז"ש בס' תצו ס"ג בני א"י כו' וכשיטת התוס' כנ"ל וכ"ז שלא מההיא דחולין. אבל אם: כנ"ל שהכל אחר המקום שרוצה להשתקע. וכל כו'. מההיא דחולין כנ"ל:

ה

ס"ה אפי' כו'. לשון הרמב"ם וס"ל דמתני' במקום שנהגו לעשות מיירי ומפ' דחכמים מקילין מר"מ ולהתיר פליגי ולא לאיסור וכ"כ הראב"ד שם מדל"ק וחכ"א אין עושין אלא ג' אומניות כו' וכמ"ש שם בגמרא ת"ש רמ"א כו' ועושין כו' ור"ל עושין כו' כל הנ"ל שגומרין דוקא במקום שנהגו לעשות וז"ש מקום שנהגו אין כו' ודוקא לצורך המועד כמ"ש בגמ' שם ועיין לח"מ וכן הג' אומניות דוקא לצורך המועד כמ"ש במ"ק י"ג א'. ופסק כרבנן ול"פ רבנן אר"מ אלא בג' אומניות:

ויש מקילין. שמפ' מתני' במקום שנהגו שלא לעשות ובגמ' ועושין כו' ר"ל אפילו שלא לצורך המועד וז"ש בגמ' מקום שנהגו אין כו' לצורך המועד כו' שני הוכחות דשלא לצורך המועד לא דלהרמב"ם לא שייך מ"ש מקום שנהגו אין להפשיטו' האיבעיא:

שלש' כו'. ודוקא לצורך המועד ולא היה צריך לכתוב לפי לצורך המועד כמ"ש מ"ק י"ג א' וכ"כ הראב"ד שם בהשגות וכ' שכן מוכח מתוספתא וז"ל התוספתא מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ כו' אף במקום שאמרו שלא לעשות ג' אומניות עושין החייטין כו':

ואם התחיל כו'. ור"ל במקום שנהגו שלא לעשות וסמך על ריש וגם עד חצות לא היה צ"ל אלא לאפוקי ממ"ש הרא"ש בשם ר"י דבזה כל היום מותר:

ו

ס"ו דהיינו כו'. מ"מ לגי' הרמב"ם ופי' ושכ"נ מן הערוך:

ז

ס"ז תרנגולת כו'. גי' הרמב"ם שם רישא בחש"מ והקושיא מאם מתה כו' ועסי' תקל"ו ס"ד ור"ל דמ"ש ר' הונא תוך ג' למרדה קאי ארישא ואחש"מ ואחר ג"י לישיבתה קאי אסיפא ואי"ד והמעיין ברמב"ם יראה שאין כוונתו כן שלא הזכיר כלל תוך ג"י למרדה ומ' שם דגם ברישא ובחש"מ דוקא שישבה ג"י שכ' תרנגולת שישבה כו' כמ"ש כאן וכ' ובמועד אין מושיבין חבל אם ברחה מחזירין אותה למקומה מ' דומיא דרישא אלא נ"ל שלא היה גורס במלתי' דרב הונא תוך שלש' למרדה וכ"מ מהרי"ף שהשמיט מילתיה דרב הונא אלא שפסק כרב אמי והרמב"ם פ' כרב הונא:

ט

ס"ט הזבל כו'. כשיטת הרי"ף דקאי גם אי"ד שלא היה גורס בדברי רבא הא והא בחש"מ והרמב"ם השמיט' ולא כ' אלא גבי חה"מ וב"י תמה עליו והוא פשוט דגריס כגי' שלנו בגמ' ואב"א הא והא בחש"מ כו':

ס"יד ונהגו. שבת קכט וכ' ונהגו לאפוקי מהרי"ף שכ' כיון דדשן ביה רבים כו' ועד"מ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.