ביאור הגר"א/אורח חיים/שד

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים שד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א אדם. הכלל דעבד כנעני ג' הם הא' עבד שמל וקבל עליו מצות כמו גר צדק רק שגר חייב בכל מצות הנוהגות באיש ועבד במצות הנוהגות באשה. הב' עבד תושב והוא כמו גר תושב. הג' עבד נכרי כמו נכרי דעלמא ושניהם אין מהולים כמו נכרי וגר תושב יתבאר למטה:

על שביתת כו'. יבמות מ"ח ב' למען ינוח כו' הרי עבד מהול:

שמל וטבל. דקי"ל כר' יוסי שם מ"ו וכר' יוחנן דאינו גר עד שימול ויטבול וה"ה לעבד דחד דינא להו ושם כי הא דמנימין כו':

וקבל עליו. כדעת רי"ף שם דבעי קבלה מדאמרי' שם מ"ח ב' לא רצה כו' וע"ש ברא"ש ס"ס ל"ח ועברי"ף שם וספי"ט דשבת:

הנוהגות בעבד. חגיגה פ"א מכדי כל מצות שהעבד כו':

אבל אם. כריתות ט' א' תניא כו' רש"א א' גר תושב כו' ושם הלכה כר"ש:

אלא קבל כו'. ע"ז ס"ד ב' כחכמים וע' רשב"א סי' נ"ט בארוכה:

ה"ה כו' ומותר. כריתות שם:

אבל לא כו'. כריתות שם ויבמות שם וינפש בן אמתך כו' כמ"ש למטה:

ואסור לכל ישראל. מדקא' לעצמו דוקא ועוד דומיא דגר תושב שאין לו רבו וע"כ לכל ישראל ממעט לעצמו דוקא:

לומר לו. דוקא אמירה ובזה הוא חלוק אחר מרבו כמ"ש למטה:

ואם לא קבל. מ"מ בשם הרשב"א מהא דיבמות שם וינפש בן אמתך בעבד ערל ופי' הוא בכה"ג מדלא תני כמו בכריתות עבד תושב ועוד דל"ל קרא הא בכלל גר תושב הוא:

ולפ"ז. דלענין איסור מלאכה אין חילוק לשאר נכרי דגם בשאר נכרי אסור אמירה כמ"ש בשבת ק"נ א' וכן לצורך רבו כמ"ש למטה אלא שבשאר נכרי אין איסור רק מדרבנן כמש"ש וכאן אסור מן התורה כמ"ש ביבמות שם והנ"מ הוא כמש"ו:

צרכי כו'. שם קכ"ט א':

וכן. ביצה ו' א' וע"ש כ"ב א':

וי"ח כו'. ר"ל בנכרי גמור שכ' ששוה לעבד תושב ומ' דאפי' לישראל אחר אסור באמירה כמ"ש בשם מהרי"א וע"ז חולקים ומתירים דהתורה לא הזהירה אלא על רבו כמ"ש ביבמות וההיא דכריתות דמדמי לגר תושב שם בעבד תושב דוקא כמש"ש וא"כ צרכי חולה כו' מותר לישראל אחר לומר לו כל שאינו רבו וז"ש ויש חולקים כו' ר"ל על מ"ש אפי' הוא ע"א כו' וכ"כ בע"ש אע"ג שבב"י לא הביא חולק ע"ז:

ומ"מ כו'. ולישראל אחר כו' ובלבד כו'. כל אלו החלוקים מבואר שבת קנ"א א' אם היה עושה כו' וא"צ להפרישו אפי' כו'. דלא עדיף מקטן שמצווה ג"כ על שביתתו אפ"ה כל שניכר שאין עושה לדעתו א"צ להפרישו כמש"ש ש"מ קטן כו' בקטן העושה כו' אבל בלא"ה מותר. ולישראל אחר כו' אפי' שם דכוותיה נכרי כו' נכרי אדעתא כו' וה"ה בעבד כנ"ל דאפי' קטן שמצווה על שביתתו אדעתא דנפשיה מותר וש"מ דאין חילוק בין נכרי דעלמא לעבד והוא דין המתני' אבל נכרי כו' ואל תכבה אבל אמירה אסור כמש"ש א"א לו כבה ולרבו אפי' בלא אמירה אסור לדעתו כמש"ש דכוותיה כו' נכרי אדעתא כו' ר"ל כיון שאין הישראל אומר לו ומתחיל הנכרי מאליו כמ"ש סי' רמ"ז ס"ד דהוי כקצץ דאדעתא דנפשיה עביד א"ל לרבו אדעתא דרבו עביד כמש"ש ס"ו:

ובלבד שלא יהנה. כמש"ש קכ"ב א' ואם בשביל ישראל אסור ואע"ג דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ושרי בכיבוי כאן שישראל נהנה בשבת אסור וז"ש בסי' רע"ו ס"א בהג"ה ואין חילוק כו' והרי כל הששה חלוקים הנ"ל מבוארים במתני' ומותר כו' לעצמו. נכרי שהדליק כו' משתמש כו'. אבל לא לרבו. כמו קטן אבל קטן שבא כו'. ואסור לכל ישראל. א"א לו כבה. ולישראל אחר כו'. ואל תכבה. ובלבד שלא. ואם בשביל ישראל אסור. והדין הששי ומ"מ אם היה עושה כו' בגמ' ש"מ קטן כו' בקטן כו' כנ"ל:

ולפ"ז כו'. ר"ל דלדעה זו מותר אפי' לרבו לומר לו משא"כ ליש חולקים הנ"ל:

וכל עבד כו'. שבת נ"ח א' ושמואל אמר כבלא כו' ומי אמר כו' ורמינהו כו' לא אידי ואידי כו':

ואם העבד כו'. אבל הטור השמיט דס"ל למסקנא אזדא האי סברא דר"ל לימא הא כו' וסתר לא כו' וא"כ קמייתא נמי מיתרצא בהכי וחזר מס' ראשונה וס"ל דאין חילוק בין של רבו לשל עצמו:

ב

ס"ב והיכא. זהו בכלל לעצמו דהא יכול לומר עשה עמי ואיני זנך כמ"ש בפ"א דגיטין:

ובלבד בצנעה כו'. דהא אפי' משכיר מרחצי לגוי אסור מפני שנקרא ע"ש וכ"ש כה"ג דאין נקרא יותר על שמו שעושה בבית ישראל הגמ"ר פ"ק דשבת ע"ש:

ג

ס"ג עו"ג. קכ"ג א':

שהוא שכיר. מ"ק י"ב א' היה שכיר שבת ומשמע שם דאף בשבת מותר ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.