ביאור הגר"א/אבן העזר/יז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אשת איש כו'. מתני' פ"ג דקידושין ס"ב א' יבמות צ"ב א' וע"ש כ"ד ב' ושאר מקומות הרבה:
(ב) אבל כו'. רפ"ג דקידושין מקודשת דאינה כו' ובגמרא לעולם מספקא כו':
(ג) או כו'. גיטין מתני' ע"ח א':
(ד) וה"ה כו'. מתני' שם ע"ט ב' וכמ"ש תוספת שם ד"ה וצריכה כו':
(ה) אשת איש כו' בפני בעלה כו'. כשמואל וע' רא"ש שם וכמ"ש למטה:
(ו) שהאשה כו'. אע"ג דרבא פליג עליה בסוף נדרים מ"מ סוגיא דגמ' דפ"ב דכתובות ופט"ו דיבמות ופ' התקבל והמגרש כוותיה:
(ז) י"א כו' אבל כו' או כו'. כ"כ הראב"ד בהשגות פ"ד מה' אישות וטעמו ממ"ש בכתובות ך"ג א' לימא בדרב המנונא אלמא אף לרב המנונא דוקא משנשאת באו עדים הואיל ונשאת בהיתר שהיה לה מיגו ותנן במתני' שם ואם יש עדים כו' ואף בדיעבד תצא וכן לתי' לא דכ"ע כו' וכ"ש לענין כתובה דהא אינה נוטלת ע"פ עצמה אלא ממדרש כתובה כמ"ש בפט"ו דיבמות:
(ח) וי"א כו'. ממ"ש ביבמות שם וליהמנה מדרב המנונא ושם נאמנת אף להנשא וכן בפ' התקבל ס"ד ולימא חזקה כו' ה"מ לחומרא כו' וליהמנה כו' וע"כ אף לקולא וכן ליטול כתובה ממדרש כתובה והא דכתובות אין ראיה כמ"ש תוספת בגיטין פ"ט ב' ד"ה ואידך כו':
(ט) וי"א עוד כו'. שהדורות מתקלקלין כמ"ש בירושלמי ס"פ התקבל רבי כו' שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של ר' יוסי א"ר שמואל ב"ר יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא וכמ"ש בגמ' פ' החולץ אכשור דרי וכמו שחילקו בסוף נדרים לענין טמאה בין משנה ראשונה דאינה מעיזה לבין משנה אחרונה וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דיבמות ס"ח וערא"ש פ"ה דכתובות ס"ס ל"ד:
(י) אבל אם כו'. כשמואל שם דמעשה רב הרא"ש שם וכרבה ב"א בכתובות שם וכמ"ש בסי' קנ"ב ס"ז ועמש"ש:
(יא) וכתב הרא"ש כו'. מדלא משני בהתקבל שם דשלא בפניו איירי אלא דסוגיא שם ע"כ בעיר אחת איירי כמ"ש תוספת שם ד"ה בעל כו':
(יב) ויש חולקין וס"ל דבעי' כו'. טעמו דכל שלא בפניו ממש אינה מתבוששת וכמ"ש בנדרים ס"ה הנודר כו' אלא בפניו ופירש בתוספת בפניו ממש ואמרי' בירושלמי מפני הבושה אבל כבר חלקו ע"ז כל הפוסקים וכ' דא"צ אלא בידיעתו וע' בי"ד סי' רנ"ח. ליקוט:
(יג) והא דאמרי' כו'. כתובות כ"ב ב' ומ' מדברי טוש"ע אפילו ע"א מסייע וכמ"ש בפ' התקבל אלא דשם וגם הבעל מסייע וכמ"ש הרמב"ם והרא"ש וטוש"ע בסי' קמ"א סנ"ו אלא ממש"ש אלא אי אמרה קמאי דידי כו' מיגו הבלא"ה לא מהימנא וערא"ש שם וטוש"ע שם סנ"ה:
(יד) ואם נשאת כו'. אבל הרשב"א הוכיח להיפך ממ"ש בכתובות ך"ב ב' ומי חציפה כו' ע"ש סי' אלף רנ"ג: ליקוט. ואם כו' ויש מי כו'. צ"ע בכתובות ך"ג א' לכאורה לא מ' כן דקאמר לימא בדר"ה קמיפלגי ועדיין לא אסיק דלא נשאת ממש דאל"כ הל"ל הא קודם וע' תוספת שם ך"ו ב' בד"ה אנן. וליכא נמי חזקה דאין האשה מעיזה כו' וכ"כ בב"ב ל"ב א' בד"ה אנן כו':
(טו) ויש מי כו'. הוא דעת הטור בסי' קכ"ב וס"ל דמ"ש הרא"ש נשאת ל"ד ועבבד"ה כאן:
(טז) וי"א כו'. כמו במיתה בפט"ז דיבמות קי"ד ב' קי"ז א' וראיה ממ"ש בכתובות פ"ט א' הב"ע כו' מיגו כו' תוס' ב"מ י"ז ב'. וביבמות שם וכתובות שם כ' דבתובעת אבל ה"ה לקטטה אבל הרמב"ם ס"ל דאפילו בתובעת נאמנת כמ"ש בפ' ט"ז מה"א הלכה ך"ו ובש"ע לקמן סי' ק' ס"י ע"ש ואזיל לשיטתו דס"ל דממדרש כתובה לא גבי אלא עיקר כתובתה וכמש"ל סמ"ק ול"ק קושיות תוספת הנ"ל:
(יז) י"א דבמקום כו'. כנ"ל ממדרש כתובה ומדמדמי בסוף נדרים לטמאה וע' ר"ן שם ד"ה לענין כו':
(יח) וי"א כו'. כ"כ הג"מ פי"ב מה' גירושין מהא דכתובות פ"ט כנ"ל:
(יט) אפילו העד כו'. דלא כר"ע:
(כ) ואפילו כו'. שם מפי כ' ר"ל שהעד מעיד מפיהם וכמ"ש בפי' הרמב"ם שם ובירושלמי שם תנינן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה ואשה מפי אשה מפי שפחה מפי קרובים:
(כא) או ישראל כו'. שהוא כגוי כמ"ש בפ"ק דחולין:
(כב) ולכל כו'. ר"ל או לכל כו'. שם:
(כג) לא בא כו'. מדאיבעיא להו ביבמות צ"ג ב' קט"ו א' קט"ז ב' מ"ט דע"א כו' ואם איתא ע"כ טעמא משום דהיא דייקא ומנסבא:
(כד) אפילו אינו כו'. שם בעיא דלא איפשטא ולחומרא:
(כה) וכן היא כו'. שם ורבנן כו' ובירושלמי שם ובתוספתא רפי"ד כל אלו שאינן נאמנות להעיד' אף היא אינה נאמנת להעידן:
(כו) כבר אמרנו כו'. מעובדא דאספסתא וכפי' שהישראל א"ל לאשה והאשה הלכה לפני ב"ד ועסי"ד:
(כז) ואפילו לא כו'. כמש"ש קכ"ב א' ודלמא צרה כו' בשעת כו':
(כח) אבל אם כו'. ממש"ש ב' תנאי היא כו' ואעפ"כ היה שואלו בני היאך אתה יודע כו' ושם מר סבר כו' כד"מ דמי ואמרי' בפ"ג דסנהדרין וא"ל אמור היאך אתה יודע שזה כו':
(כט) ואם העיד כו'. כמו מים שא"ל סוף וגוב אריות וצלוב ומגוייד כמש"ו הרמב"ם שם:
(ל) שמע כו'. ירושלמי שם הלכה ה'. שמע קול המקוננות מיבמתו בין המתים אין עדות גדול מזו וכ"ה בתוספת שם:
(לא) ולכן יש כו'. כמ"ש בפ"ב דכתובות לענין תרומה במקום שמעלין ממנה ליוחסין:
(לב) וכן אין כו'. כגי' תוספת ביבמות ק"מ א' ד"ה ורבא כו':
(לג) בשעת כו' אע"פ כו'. כמ"ש בסנהדרין ס"א ב' איתמר העובד כו' וקי"ל כרבא ועתוס' שם ד"ה ורבא אע"ג כו' י"ל כו' וכ"כ בשבת ע"ב ב' ד"ה רבא כו' וי"ל כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ך מה' סנהדרין הלכה ב' וכן פטור מכר' כמ"ש בח"כ ההוא ולא אנו' ואף ממלקות פטור כמ"ש הרמב"ם שם שנאמר ולנערה לא כו' כמ"ש בפ"ג דנדרים אנס' רחמנא כו' וז"ש רבא פטור לגמרי ואף מדרבנן אינו נפסל כמ"ש בפ' השולח מ"ה ב' בגר שחזר לסורו ועי"ד סי' קי"ט ס"ט ואף על גב שאחר כך יכולים להמלט ואז פסולים היו כיון בשעה שראו אנוסים היו והוי תחילתן וסופן בכשרות כמו בחתנו וסומא וכיוצא פ"ט דב"ב:
(לד) רקים כו'. כמ"ש בפז"ב במלוה ברבית מאימתי חזרתן וכן משחקי בקוביא ושאר פסולין שם הגמ' סי' י':
(לה) או בידוע כו'. שמהרא"י נסתפק בזה שמא הנך דלא עשו תשוה שלימה אין פסולין אלא מדרבנן וגזלן דרבנן כשר כאן וע"כ בכה"ג יש להקל וכמש"ו והכל לפי כו':
(לו) וה"ה לכותי כו'. בזה אפילו ר' יהודה מודה דהא בלא"ה פסול הוא ומשום מסל"ת מכשרי':
(לז) אם עד כו'. שבועו' ל"ב ב' וערש"י שם ד"ה כגון כו':
(לח) אבל אם כו'. כמ"ש בכתובות ע"ב א' ומשמשתו נדה ה"ד כו' צ"ל כו':
(לט) ואין הב"ד כו'. דאל"כ אמאי פטור העד הא שואלין לה היאך היא יודע שמת בעלה וצריכה לומר ששמעה מפלוני כמ"ש בס"ה וע"ש:
(מ) עד אומר כו'. לשון המחבר ולמד מתשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' ששני עדים העידו שמת בעלה אלא שאחד העיד שבנו נתעסק בקברו וקברו וא' העיד שלא היה בנו על קברו של אביו אלא שכתב לו שמת אביו והשיב כיון שמעידים על מיתתו לא חיישי' להכחשה בדברים כמש"ש קי"ז במתני' א' אומרת מת וא' כו" וקי"ל כר"י ור"ש ובאמת כי שגגה וטעות גדולה היא כי ממתני' מוכח להיפך דטעמ' דר"י ור"ש הוא מפני שאין הצרה נאמנת על חברתה כמש"ל סמ"ו ואמרינן בגמ"ש וליפלוג ר"מ כו' אר"א במחלוקת כו' אלמא מחלוקתן אי צרה מעידה לחבירתה ואיז' תלמיד טועה כתבו והשומע שמע וטעה דמטעם אחר התיר הרא"ש שם משום דמכחישין בבדיקות וכמש"ל סק"א אבל בכה"ג דמכחישות בדרישות עדותן בטיל' במ"ש בח"מ סי' למ"ד ס"ב וכ"פ בש"ג להדיא דבכה"ג אינן נאמנין ומ"ש ב"ש דהוא כדברי ר' יואל בתוספת שם ד"ה דכל כו' אבל זו אומרת כו' כיון דשתיהן כו' דבריו תמוהין דלא כתב אלא לר"מ דלדברי ר"א ס"ל לר"מ דבכ"ע הצרה מכחישתם ור' יוחנן ס"ל דוק' בכה"ג אבל לר"י ור"ש בכ"ע אין הכחשתם כלום ופ"ד בירושלמי להדיא שם אר"א מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים מה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום א"ר יוחנן מאן אמרה ר"א מכי שמעה ואמרה וע"ש הסוגיא שאמר שם אר"י מודה ר"מ בראשונה אשכח תני עוד היא במחלוקת מה בין שניה מה בין ראשונה לא עשו בה דבר זה אצל חברתה כלום אר"א מודה ר"י ור"ש כו' כנ"ל ר"ל דלר"מ בזה לבד לא עשו דבריה כלום ולר"י ור"ש בכ"ע לא עשו כלום ושם אמר רמ"א ור"י שניהם ס"ל דמודה ר"מ בראשונה ושניהם ס"ל דמודה ר"י ור"ש בעדים ודלא כב"ש:
(מא) שמעו קול כו'. מתני' קכ"ב א':
(מב) ואם כו'. גמ' שם וכמ"ש תוספת בשם ירושלמי ע"ש בד"ה דחזו כו' והשמיט סוגיא דגמ' שחזו בבואה דבבואה נאמן אפילו בשדות וכיוצ' ע"פ מ"ש בב"י שהמ"ע תמה על הרמב"ם שהשמיט כל מ"ש בס' זה וכ' ב"י שדעתו כדעת ר"ו בשם הגאון דהאידנ' לא בקיאין בבבואה דבבואה הלכך לא עבדינן בה עובדא ודבריו תמוהים וכבר חזר בו בכ"מ דהא הרמב"ם מיקל בה יותר וכ' בפ"ב מה"ג דאף בבואה דבבואה א"צ וכמ"ש בכ"מ שם שדעתו כדעת נ"י בשם הריטב"א דלבתר דמיית' תנא דר"י א"ל לכ"ז דלא חיישינן לשד כמו לצרה ודעת הטור דתנא דר"י לא קאי אלא אצרה וכ"ד הרמב"ן ורשב"א ומ"מ בשם הרבה מפרשים וע"ל סי' קמ"א סי"ט
(מג) בשדה או בבור או כו'. כצ"ל וכ"ה באפ"ר.
(מד) בחורבה. כמ"ש בפ"ק דברכות:
(מה) מצאו כו'. פלוגתא בירושלמי הביאו הרי"ף ורא"ש ופ' כמאן דמתיר דכן ס"ל לגמ' דידן בפ' מי שאחזו וכמ"ש סי"ב רמב"ן ורשב"א וש"פ ועב"ש שכ' דבירושלמי אין הכרע לפסוק כמאן דמתיר מהגמ' הנ"ל דפליגי בירושלמי בזכרון דברים ובגיטין בעדות ממש אמת מאן דמתיר מתיר אף בזכרון דברים שמבי' ראיה ממ"ש מפיהם ולא מפי כתבם ושם ע"כ בזכרון דברים וכיוצ' כמ"ש תוספת ביבמות ל"א ב' ד"ה דחזו קשה כו' ועוד דהתם כו' וה"ה לענין עדות דהא גובין בשטר בב"ד וא"צ לעדות אבל מאן דאוסר אוסר אפילו בשטר גמור ומחמיר יותר מבממון כמ"ש שם ומתני' מסייע לר' בון בר כהנא יפה כח העדים מכח השטר וכח השטר מכח העדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בעדים גובה מנכסים ב"ח בשטר גובה מנכסים משועבדים וע"כ בשטר גמור וז"ש ברישא לענין משיאין ול"ק לענין ממון שאין גובין מפי כתבן ואנן אמרינן בפ' מ"ש שם דמקילין בעדות אשה יותר ומכשרי ע"פ כתב וע"כ דלא כוותיה ומה שהקשה ב"ש דהרמב"ם אזיל לטעמיה דפ' גם בגיטין מועיל נשתתק אבל הפוסקים חולקין עליו כמש"ל סי' ק"כ ס"ה ולא דק דהא גמ' ערוכה היא דלעדות מית' מהני כמש"ש ועתוס' שם ד"ה קתני דלמאן דלא ס"ל דרב אפילו בשאר עדות מועיל מתוך הכתב אע"ג דלא קי"ל כסברתם מ"מ בהא ליכא מאן דפליג אבריית':
(מו) אפי' כו' כיון דמקלינן בגזלן דרבנן ואף בפסולי דאוריית' אשה ועבד וכיוצא כ"ש קיום שטרות דרבנן כמ"ש בפ"ב דכתובות. ליקוט כמ"ש בגיטין נ"א בדין הוא כו' דאר"ל ומשום עיגונא כו':
(מז) ולהרמב"ם כו'. כי אין זה מסל"ת וכ"ש לשיטתו דלא מהני מסל"ת אלא בקישור דברים אחרים כמ"ש בסי"ד ע"ש:
(מח) ואפילו אם כו'. כמו שמצאנו לרב נחמן דאמר האלקים כו':
(מט) זה שאמרנו כו' אבל כו'. כמש"ו דוקא שאמרו עכשיו כו':
(נ) ודוקא כו'. כמש"ש אנו הולכין אנו באין וכמ"ש הרמב"ם ש"ע עכשיו כו':
(נא) ואפי' כו'. כמ"ש בספ"ב דכתובות ואלו כו' דוקא אלו:
(נב) וישראל כו'. שם בעובד' דאספת' כמש"ו וכן כל הני עובד' דשם ע"כ הגוי לא בא לב"ד דא"כ הוי מתכוין להעיד. הרא"ש:
(נג) וכן אם כו'. שם מאן איכא כו' מאן איכא כו' וכן דוק' קומנטרינון הא אחר כה"ג מהני וכן ממ"ש ודלמ' שד כו' ודלמא צרה ולא פריך דלמא נכרי הוה ועב"ש:
(נד) ויש מחמירים. כמש"ש ווי על פרשא זריזא כו' וכ"מ קצת בדברי הרמב"ם וש"ע ווי ווי לפלוני כו' וכן מפרש מ"ש שם חבל על כו' ר"ל שעשה עמי טובה כו'. ליקוט וכן מ' בג' כ"ח ב' הקיי"ל כו' ולכאורה ביבמות כ"ה ב' מ' כס' אחרונה אבל כבר פירש בנ"י שם וש"מ כיון דקאמר אמרו לאשת כו' מתכוין להעיד הוא וכן במתני' מת הרגתיו כו' מ' ג"כ מתכוין להעיד דומיא דריש' במביא גט ולכן פריך הוא ניהו כו'. וכן משמע קצת בכתובות כ"ו א' במסל"ת כי הא כו' ור' חייא כו' דכל זה יתר הוא וכ"ש דר"ח. ועיקר כס"ר כמש"ש היכא משכחת לה במסל"ת כי הא כו' אלמא בעובד' ראשונה על עיקר הדין אמר סתם וכן עובד' דחסא וכן בפ"ג דגיטין הקי"ל כו':
(נה) וכן במקום כו'. כמ"ש בבעי' דע"א דקטטא כמש"ל סמ"ח:
(נו) הרגנו. רמב"ם וכמ"ש מהרא"י וש"ע שהם מחזיקים כו' והטור ס"ל דכל ערכאות ב"ה כמ"ש בהג"ה דתפארת למשפטם הוא וכ"מ דקאמר נהרג מ' שלא על ידו אלא דקשה דהל"ל ששמע מנכרים פלוני נהרג בקומנטריסין ול"ל מקומנטרימין ולכן אמר וכ"ז דוקא כו':
(נז) אבל כו'. שם והא איה כו' וכ"ה בירושלמי כמ"ש למטה:
(נח) ודוקא כו'. דבכה"ג אינו נקרא מתכוין להעיד:
(נט) או שחפשו כו'. כמ"ש בב"ק קי"ד ב' והבעלים מרדפים כו':
(ס) היו מדברים כו'. בריב"ש שם מסתפק ודעתו להתיר כמו בפונדקית אך כתב שאינו סומך על דעתו ולכן אסר כאן ובירושלמי מ' כן דאמרינן שם איזו הוא מתכוין רי"א כל שמזכירין לו אשה רשב"ל אמר כל ששואלין אותו והוא משיב כו' ואמר שם ג"כ עובד' דאושעי' ברבי שהתריז כו' ופירש המרדכי דר"י להחמיר הוא כמ"ש בגמ' וכ"מ שם מההוא עובד' דר"י סבר אף אם התחיל הגוי כיון שמזכירין כו' ובכה"ג וכיוצ' בו:
(סא) היה ספק כו'. כמ"ש בכמה מקומות ספיקא דאוריית' לחומר' וכאן מחמרינן יותר מבכל מקום כמו שחוששין לחששות רחוקות במים שא"ל סוף ומגויד כו' וכמ"ש בירושלמי ראוהו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת נכוית ראוהו צלוב אני אומר מטרונימ' עברה עליו ופדאתו וחי' אוכלת בו אני אומר ניתרחמו עליו מן השמים נפל לבור אריות כו' ופליגי בגמ' אי בעינן דו"ח ומאן דמתיר משום כתובה שלא תנעול כו' ודוק' בסופו מקילינן וכמ"ש בבכורות מ"ו ב':
(סב) וכן בכ"מ כו'. כמ"ש בפ"ק דע"ז דה' כריב"ק:
(סג) י"א כו'. כנ"ל דודאי לנכרי חבירו לא נתכוין להעיד כל שאינו בפני ישראל:
(סד) ואם כו' אע"פ כו'. ממ"ש והא איה כו' אע"ג שהיה שם כמה אומדנות המוכחות מקלו ותרמילו וס"ת כו':
(סה) מ"מ אם כו'. כמ"ש הפוסקים הטעם דמים שא"ל סוף אם נשאת לא תצא משום דאומדנ' דמוכח שטבע ולכך גובה כתובתה כמש"ל סל"ה אלא דמחמירין לכתחילה כנ"ל:
(סו) נכרי מסל"ת כו'. דהא לר"ע עדיף נכרי מסל"ת מאשה ועבד כו' ואנן קי"ל כרבנן וכש"כ בנכרי מל"ת ואע"ג שאמרו לא תהא כפונדיקית היינו לפי הס"ד דנכרי אינו מסל"ת דס"ל כרבנן דר"י בן בבא וערש"י שם ד"ה לכשתה' כולי
(סז) ואפילו לא כו'. דא"א שאינו מסל"ת רק בודאי מדאמרינן שם ואי' לא קטלינ' לך כו' הבלא"ה אין חוששין שמא אמתל' יש לו בהגדתו וכן בכל מסל"ת דשם לא חששו לאמתל' למצא חן או לקלקל וכיוצ'. הג"מ ס ' ט':
(סח) וי"ח בזה. ממ"ש אלא מתני' כו' במסל"ת כי ההיא כו'. מ' דוק' ידוע:
(סט) יצא כו'. דמ"ש וקברתיו מעשה שהיה כך היה אבל א"צ כמו בכל הני עובדי דשם הכ"א ב':
(ע) וי"א כו'. מדכפל ושילש בכ"א וקברתיו דוק' קאמר והני עובדי הנ"ל פירשו כל המפרשים לדעת הרמב"ם כיון שמכירו ל"ק בדדמי וא"צ לומר וקברתיו וכמש"ו בהג"ה וטעם וקברתיו משום שלא יאמר בדדמי כמש"ש קי"ד ב' וז"ש ל"ד כו':
(עא) והם כו' או כו'. רמב"ם ועבה"ב ליקוט
(עב) בא כו'. עמ"ש שם דהרמב"ן והרשב"א ונ"י פי' דגם רבא ס"ל הא דר"ז דחיישינן בשכיחי שיירת' ולא הוחזקו ואף לשני שווירי כמש"ש בגיטין ופ' רי"ף וש"פ כוותיה וזה טעמו של אביי כאן אלא כיון דהעדים העידו שבא עמהם מקורטב' וידוע שהוא היה דר בקורטב' ס"ל לרבא דלא חיישינן שמא יצחק ריש גלות' אחר בא לקורטב' ואותו יצחק הלך עם העדים אלא כאן נמצ' כאן היה ומ"ש בגיטין דחיישינן לשני שוירי דהתם לא נאבד במקום שנכתב אבל אם נאבד במקום שנכתב אפילו במקום ששיירות לאחר זמן מחזירין וז"ש כאן אמר אביי וכו' דההוא גיטא כו' תבדק נהרדעי כולה ר"ל כל ארץ נהרדעי עיירות רבות עד היכ' דסגי קבא דנהרדעי ולא אמרינן כאן נמצ' כאן היה ורבא אמר א"כ כו' ר"ל הא שיירות מצויות וחיישינן לנהרדעי אחרת אלא כו' דאמרינן כאן במצ' כאן היה ולא חיישינן כלל למקום אחר אמר רבא כו' והא חגי כו' במחוז' שכיחי והוחזקו חיישינן אלא אמרינן כיון דברשותו אמרינן כאן נמצ' כאן היה ואביי כו' ומזה מוכח הדין שכתב הרא"ש שם בגיטין דהוחזקו אע"ג דלא שכיחי שיירת' ג"כ חיישינן דקאמר והא חגי כו' במחוז' ועוד לקמן דחייש רבא לתרי ענן שהוחזקו בנהרדעי ושם לא שכיחי שיירת' דהא בין אביי בין רבא לא חייש לנהרדעי אחרת אלא דלמ' בגמל' כו' וכן כתב נ"י ההוא גיט' כו' דאשכח במקום דלא שכיחי שיירת' ולכך לא חששו לשני נהרדעי. וז"ש הרב בהג"ה וי"א דכ"ז דוק' כו' ווהוא דעתם הנ"ל משום דאמר מקורטב' כו' כנ"ל:
עב) והוא שלא כו'. כמ"ש תוספת שם ד"ה יצחק כו' ורש"י שם ד"ה מי חיישינן כולי ועתוס' שם ד"ה והא כו' וכפירש רש"י בד"ה שכיחי ופליג' אביי ורבא בפלוגת' דרבה ור"ז בגיטין וכ"מ שם ואף שפ' הרי"ף שם והרמב"ם כר"ז כאן פ' כרבא משום עיגונ' אקילו בה: הרז"ה והרא"ש בגיטין ובירושלמי רפט"ו כמה דאת אמר אם יש עדים ושהי' אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת אוף הכי כן שני' היא בעדי מיתה מאחר שאם יבוא הוא מכחיש וכמ"ש בגמ' פ"ג דכתובות כ"ב ב' ול"ש דאיהו דייק' ומנסב'. והרמב"ן והרשב"א לא ס"ל כן ממ"ש אמר אביי מנא אמינא כו' אלמא יליף מגיטין וכן כל הסוגיא שם ופירש משום כאן נמצא כאן היה כיון שבא מקורטב' לאוספמי' ואע"ג דרב אשי פליג עליה דרבא בפ' המדיר ולא ס"ל היינו לענין ממונ' אבל לענין איסורה מודה כמ"ש בטומאה בפ"ק דנדה אין מחזיקין טומאה ממקום למקום אבל דברי הרמב"ם וש"ע א"א ליישבם אלא כדעת הרא"ש:
(עג) או כו'. כמש"ש קט"ז א' ולא הוה ענן כו' ואף רבא ל"פ אלא דלמ' כו' וכמ"ש סי"ט אבל אם כו':
(עד) וי"א דכ"ז. כמ"ש במתני' קכ"ב מעשה כו':
(עה) ויש מקילין. הוא ס' ראשונה בש"ע כדעת הרא"ש ורז"ה ממש"ש ושוב מעשה כו' והא דקאמר שם ממקום פלוני ל"ד אלא הכי הוי. ליקוט וי"א דבמקום כו' הוא ג"כ לסברת הרז"ה והרא"ש דלהרמב"ן ורשב"א שהשוו לגט ובגט לא מהני שמו ושם אביו ואפי' שם עירו לא מהני אלא משום כאן נמצא כאן היה ובמקומו כנ"ל ולדעתם מ"ש מקירטב' ל"ד דיצחק ריש גלות' הוא כמו ששמו ושם אביו ועיין רשב"א וכ"ש להיש מקילין:
(עו) וי"א כו'. כן עיקר וכ"ד רוב הפוסקים וכ"ה ברמב"ם וש"ע בעובד' הנ"ל בסכ"ג ואף לגי' הטור כבר ישבה מהרי"ק אבל וכן הוא בתוספת' שם אין מעידין עליו עד שיהו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו:
(עז) ישראל שאמר כו' אבל כו'. תוספת הנ"ל:
(עח) מי שהיה כו'. כמ"ש במתני' שבועות ל"א ב' ואפי' דברים שא"צ שיהו בב"ד כמ"ש בתוספת' פ"ב דכתובות וירושלמי שם כללו ש"ד עדים שהעידו לטמ' ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור ולחייב עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין כו' אינן נאמנים:
(עט) אין בודקין כו'. עבה"ג גי' הפוסקים ר"ע ור"ט אומרים בודקין וערש"א:
(פ) ואפילו כו'. כמש"ש דלת"ק כד"מ דמי ואמרינן בסנהדרין ל' ב' עדות כו':
(פא) ואסור כו'. דבמקום שיכולין להקל אין להחמיר כמ"ש משום עיגונא כו' ועב"ש בשם כרמב"ם וערשב"א שהקשה הא בגמ' אמר טעם אחר משום כד"מ דמי ולפי מ"ש ניחא:
(פב) אם לא כו'. כמ"ש ברפ"ד דסנהדרין:
פב) שהוא כו' או כו'. כ"ה דברי הרמב"ם אבל הטור כ' שלשתן שמו ושם אביו ושם עירו וכ"ה גי' שלנו בריש' אבל בסיפ' לא הוזכר המקום ונראה שבמקומו א"צ שיזכיר המקום דאמרינן כ"נ וכ"ה וכמ"ש הרשב"א אבל במקום אחר ודאי צריך שיזכיר המקום ולכך בריש' שעמד בהר חוץ לעיר הזכיר המקום משא"כ בסיפא וזה שהזכיר המתני' בסיפ' שם העיר ולא בריש' ועי' בח"מ ס"ק ל"א:
(פג) אע"פ כו' ואפילו כו'. לשון המחבר ופ' כשני הלשונות דרב' לחומר' דללישנ' קמא חיישינן לשאלה ואפילו סימנין מובהקין ביותר לא מהני ועתוס' שם סד"ה אמר רבא א"נ דחשיב כו' וללישנא בתרא לא מהני סימנין א"ל מובהקין דקי"ל בב"מ י"ח ב' וגיטין כ"ז ב' דמספק' לן אי דאוריית' אי דרבנן ומ"מ אף את"ל דרבנן סי' מובהק מהני כמ"ש דכ"ע כו' והכא בשומ' סי' מובהק כו' וערש"י שם ד"ה מובהק וכמ"ש תוספת שם קט"ו ב' ד"ה דקאמר ואי סימנים כו' ואמרינן בגיטין וב"מ שם ר"א אומר כגון דקאמרי נקב כו' וערש"י שם ושם וע"ל סעיף ל"ב ודוק' מיבהק ביותר דהא אף את"ל דאוריית' צריך לסי' מובהק כמ"ש ללישנ' קמא הכא בשומא מצויה כו' גופו דארוך וגוץ ואמרינן בב"מ כ"ז איבעי' להו סימנים כו' למו"מ כו' אלמא באבדה די בסימנים כמו ללישנא דאמרינן דאוריית' ושם כ"ח ב' א"ר ספר' לעולם כו' ועבה"ג בח"מ סי' רס"ז ס"ק ב' ומש"ש ליקוט אע"פ כו' דחיישינן לשאלה. כ"פ ב"י לחומרא אבל ל"נ דקי"ל כלישנ' בתרא ואב"א כליו כו' וכ"כ נ"י שם והר"ן בפ"ב דב"מ וכ"כ תוספת ביבמות שם סד"ה כליו. מיהו למסקנ' כו' וע"ש בתוספת כמה דחוקים ללישנ' דחיישינן ולבסוף נשאר בקושי' וגם התירוצים הראשונים דחוקים למאד וכ"ה דברי הטור כאן אפילו י"ל סימנין בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינן מובהקים ודברי כ"ח א"ל שחר וב"י כ' על דברי נ"י שאין הלכה כמותו כיון דרי"ף ורא"ש ורמב"ם פליגי עליה ודברי תמוהין אדרבא הרי"ף והרא"ש כוותיה ס"ל שלא כ' אלא לישנ' בתר' דנ"ע סימנין דרבנן כו' ולהאי לישנ' א"צ לומר דחיישינן לשאלה וכן לא הזכירו כלל מזה וכן הרמב"ם איבר' דהרא"ש ספ"ק דב"מ ס"ל כ' דחיישינן לשאלה וחילק כדברי תוספת בין ממונ' לאיסור' וכ"כ הרא"ש בתשובה והביאו הטור בסי' קי"א. וכן כתב הטור בסי' קל"ד וידוע שלא השאילו והוא ע"פ תוספת דבגיטין שם אבל תו' כ' ללשון ראשון וכמ"ש תו' ביבמו' שם סד"ה אב"א וללי' קמא כו' ומ"מ דעת הרי"ף והרא"ש ודברי הטור כאן עיקר וכ"ש להצטרף לשאר אומדנות וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' קס"א בשם ס' אחד והוא השיג ע"ז דמדפריך הגמ' ממצאו בכיס כו' ואם איתא שם איתא שאר אומדנות ולא דק דטעם אותו הספר כיון דללישנ' בתרא ס"ל דלא חיישינן וכן ללישנ' דסימנין דרבנן ג"כ לא חיישינן יש לסמוך ע"ז בשאר אומדנות ודברי ב"ש כאן ג"כ אינן מחוורין:
(פד) ואפילו שומא כו'. בריית' שם וכת"ק ואמר אפילו ללישנ' בתר' דהוי סי' מובהק אבל לא ביותר:
(פה) אבל קטן כו'. גמ' שם ואפילו סי' מובהק לא הוי כן חמורו סומק כמו בכליו שם
(פו) ואפילו ק' סימנים כו'. כ"מ פשטא דמתני' אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וכן מדאמרינן בב"מ י"ח א' רבב"ח כו' ולא ידענ' כו' ול"ק דלמא משום שניהם ע"ש ליקוט:
(פז) גבשושית כו' הכלל דוק' שלא ימצ' רק בא' מאלף דבר זה דאם מצוי' אף סי' אמצעי לא הוי כמ"ש בשומ' ללישנ' קמא וללישנא בתר' צ"ל שאינו מצויה אף בבן גילו:
(פח) כ' רבינו תם כו'. תוספת ק"כ א' ד"ה אין כו' ממש"ש ואפילו היו סימנים כו' ואם אית' לאשמעינן ט"ע דעדיפ' מסימנין כמ"ש בב"מ וגיטין שם רבב"ח אירכס כו' אלמ' דעדיפ' מסימנים כל שאינן מובהקין ביותר ובהכי איירי מתני' דהכא אפילו ללישנ' בתרא ובהדי' אמרינן בחולין צ"ו צ"ז מריש ה"א כו'. ליקוט. כתב ר"ח וכו' בטב"ע כ"כ הטור אבל בתו' שם ד"ה אין כו' וברא"ש שם כ' בטב"ע ע"י סימנים שי"ל בגופו ור"ל סימנין שאינן מובהקין דבמובהקין לכ"ע נאמן בט"ע כמ"ש בנ"י מהא דשם בשומ' סי' מובהק כו' ובנ"י שם לא כ' כלל בט"ע אלא ע"י סימני הגוף ומ"מ הכל דבר א' דהיינו בט"ע ע"י סימנין שא"מ דסי' שא"מ ודאי ייחוד ל"מ וט"ע בגוף ג"כ ל"ש אלא ע"י סימנין שאינן מובהקין דא"א להכיר הגוף היטיב אם לא ע"י סימנין ועב"ח אבל כאשר כתבם הוא עיקר:
(פט) וחלקו כו'. דהא מתני' סתמ' קתני ומ' אפילו בשלם ועוד מאי אלא על כו' הא גם על גופו מעידין ואם אתא לאשמעינן דעל פנים אין מעידין אלא כו' הכי הל"ל מעידין על פרצוף פנים ואין מעידין כו' ועוד מדקאמר בגופו ובכליו ע"כ לא קאי אפנים אלא אגופו:
(צ) אין כו'. כת"ק:
(צא) אפילו אחר כו'. רמב"ם דלא כמ' מדברי הרי"ף דוקא ד' וה' יומי וראיה מירושלמי שם מעשה בא' שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירו שצפדתו הצינה והשיאו את אשתו:
(צב) אפילו כו'. ממש"ש קט"ו ב' וחזינהו לאלתר כו' ועתוס' שם:
(צג) ספק כו'. כנ"ל סט"ו בהג"ה:
(צד) ואפילו אם כו'. דדוק' במים שא"ל סוף מקילינן דרוב אין עולין וכנ"ל וכן בע"א משום דכ"מ שהאמינה כו' אבל בב' ושנים אמרינן שם פ"ח ב' דוקא כשנישאת לא' מעידיה כו' ואף שאינו אלא ספיק' דרבנן כמ"ש בפ"ד אחין וע"ל סל"ג וסי' מ"ח ושאר מקומות שם דדעת הרמב"ם להקל בספיק' אם נשאת וע"ש סמ"ט:
(צה) וכ"ז כו'. כפי' המרדכי ברפט"ו וחזינהו לאלתר א"נ דקאמרי סימנים אבל לפירש הרמב"ם וש"פ אפי' בסימנים צריך שלא ישתהה ועסל"ג:
(צו) אבל ע"י ס"מ כו'. אבל מדברי הרא"ש בתשובה והביאו הטור בסי' קי"ח ס"ה שאע"פ שהיה סימנים מובהקים בראשו כ' אין מתירין אחר ג' ימים וכן משמע מדברי תשובת הר"נ: ליקוט.
(צז) מצאוהו כו' וי"א כו'. דספיקא דאוריית' לחומרא ועוד דקתני אין מעידין אלא כו' מ' דוקא וס' הראשונה כיון שמכירין אותי מסתמ' חזקה שזהו אלא שחששו חכמים שמא נשתנית צורתו וה"ל ספיקא דרבנן ולקול' וגי' מקצת ספרים כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו מ' מספיקא מעידין וערשב"א:
(צח) מותרת לד"ה. צ"ל לס' ראשונה דממ"נ אם הקול שקר תלינן לקולא. וכ"כ האחרונים:
(צט) י"א בשם ר"ת כו'. תוספ' הנ"ל ק"כ א' ד"ה אין קט"ו ב' ד"ה וקאמרי סימנין כו' דפירש דקאי אלמעלה שלא נשאר אלא הפרצוף עם החוטם אבל כשכל הפנים עם השפתים וסנטר קיימין מעידין לעולם:
(ק) ואינו כו'. ממש"ש קכ"א א' אא"א לחומרא כו' ואם איתא דלמא שלם הוי. וע"כ צ"ל כן דאל"כ היכי קאמר ה"מ דאיכ' כו' ועוד אמרינן בירושלמי שם כתיב ויכו בהם אביה ואמו מכה גדולה מאוד א"ר אבא בר כהנא שהעביר הכרת פניהם של ישראל כו' ר' אמי אמר שהושיב עליהן משמרות שלשה ימים כו' ומ' שלא השחית כלום בפניהם. ואפילו נפל למים. עתוס' קט"ו ב' ד"ה וקאמרת סימנים פיר"ח כו' וכן מפר"ת וז"ש ויש מחלקין כו':
(קא) ויש מחלקים כו'. כ"ד הרז"ה והרא"ש ולא קאי אר"ת ובכל טביעה הדין כן וחלקו אמ"ש הרי"ף ברפט"ו איבעיא דע"א במלחמה שכ' דניפשט הבעיא ממ"ש בעובד' דשם קכ"א א' אלמא דסמכינן אט"ע בלא סימנין דלא כמ"ש שם אבל ברז"ה חילק כמ"ש כאן וכ"מ בגמ' בהני עובדא דשם:
(קב) או מים. כ"מ ברש"י שם ד"ה וסופו וכ"ה בירושלמי שם ר' אחא אמר של שמן מעידין עליו של מים אין מעידין עליו אף שבדברי ת"ק ב' אין מעידין כו' ע"ש:
(קג) אע"פ שדקרוהו כו'. עבה"ג והרמב"ם סמך עצמו על הירושלמי כשיטתו שאמרו שם אפילו ראוהו מגוייד א"א שמא בחרב מלובנת נכוית וכ"כ הרמב"ן והרשב"א:
(קד) לאחר כו'. ירושלמי שם ר' חגי בעי קומי ר' יוסי לא מסתבר נותנין לו שהות כדי טריפה א"ל אף אנא סבר כן ועפא"ט ועמ"ש בי"ד סי' ל"ג ס"ג:
(קה) אבל אם כו' ומיהו כו'. כן פי' הרמב"ם דמתני' מיירי בהעלו במצודה והקשו עליו הרשב"א ונ"י וש"פ ממש"ש קט"ו א' ור"ח בר אבין אימא כו' ואף רבא ל"פ אלא משום דאמרה חזו גבראי כו' וכן שם בעובד' דשני ת"ח דוקא בסימנין ופירש בנ"י דה"נ איירי בסימנין מובהקין ואמר ביותר כנ"ל סנ"ד:
(קו) וי"א כו'. עתוס' דיבמות שם ק"כ ב' סד"ה אב"א וללישנ' קמא כו':
(קז) ע"א אמר כו'. שם קט"ו א' אבעי' להו ע"א כו' וכ' הרי"ף ולא איפשט בעיין ומיהו ממ"ש קכ"א א' ההוא גברא דטבע כו' ומהימנינן לע"א בלא סימנין ודוקא דאסקוהו לקמן וחזא ואשתמודע ליה דאיהו פלוני כמש"ש וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו אבל בלא"ה אפילו תרי סהדי לא מהימני וכ"ש ע"א כו' ע"ש והקשה הרא"ש ממ"ש והא מאה נשי' כע"א כו' מ' דבתרי סהדי מהימני ועמ"ש למטה. והנה דברי הרמב"ם מיוסדים על דברי הרי"ף אלא שמחולק עמו דבתרי סהדי מהימני לעולם כדעת הרא"ש ועוד דלדעת הרי"ף ודאי לא מהימן דהא אפילו בתרי קאמר דלא מהימנ' ובתרי לא איבעיא לן ולהרמב"ם ספיק' כמ"ש ואם נשאת כו' והנה לכאורה קשה היאך מפרש הרמב"ם האיבעי' בדברי הרי"ף אם בלא אמר קברתיו היאך קאמר שנפשטא האיבעי' מעובד' דשם ודוקא בקברתיו הוא בכה"ג לא אבעי' לן ואם דוקא בקברתיו א"כ אמאי קאמר ואם נשאת כו' הא לא אבעיא לן בכה"ג אבל הרמב"ם מפרש הבעי' מסתמ' בכ"ע ואיפשט בקברתיו ובלא קברתיו נשאר האיבעי כפי' השני של מ"מ אלא שקשה קושית המ"מ שם דאם גם בקברתיו ע"כ לאו משום בדדמי אלא משום דמשקר וא"כ מאי משני דאמר סימנים אכתי משקר אבל הרמב"ן תי' דמאמינין לסימנים כמו באבידה למ"ד סי' דאורייתא ולא אמרינן דמשקר וז"ש דלא עלייהו קסמכינן כו' אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו שכ' דבאשה במלחמה לא מהני קברתיו כמש"ל סמ"ח דס"ל דגם בקברתיו במלחמה שייך בדדמי והקשו עליו הא אמרי רעבון גריעא כולי ומהני קברתיו וכ"ש במלחמה ועוד דמת על מטתו מהימנ' ע"כ לא משקר' וא"כ למה לא מהני קברתיו ועוד מאי גריע' רעבון הא בקברתיו עדיפא אבל הרמב"ם מדייק ממש"ש עד דאמר מת וקברתיו ולכאורה וקברתיו מיותר הל"ל דאינה מהימנ' אלא משום דבמלחמה לא מהני וקברתיו ועל מטתו א"צ ורעבון בעל מטתו גריעא מעל מטתו במלחמה וה"א דהוה כמו מת במלחמה דלא מהני כלל להכי קאמר דגריע' ממת על מטתו דשם א"צ וקברתיו אבל במלחמה לא מהני כלל וכמ"ש כ"מ בשם הרא"מ דרעבון אינה בהולה כ"כ לאומרה בדדמי בקברתיו וע"ש משא"כ במלחמה ממש ורעבון גריעא ממלחמה ר"ל במת על מטתו דהא כל רעבון הוא על מטתו וזה דאיבעי' להו אף בקברתיו ומשום בדדמי כפרש"י וע"כ באשה אינה מהימנ' דאל"כ מאי איבעי' להו בע"א דהא אמרינן שם צ"ג ב' וא"ד הא לא תיבעי כו' והשת' מפני שפיר דאסימנין סמכינן. והשת' גם דברי הרי"ף נכונים אלא שפירש דבקברתיו דוקא קמיבעי' אבל בלא"ה ודאי לא מהימנא כמ"ש דאפילו בתרי לא מהימני וכן פירש הרשב"א דברי הרי"ף ועמ"מ שם ומתבאר מדבריו ג"כ כו' ועבכ"מ שם שיש מגיהין שמים שי"ל סוף כו' ועכ"מ שהקשה על גי' זו אבל לא דק דהמ"מ הוכיח מדקאמר הרמב"ם לים הגדול והא כיון דאסקוהו מאי נ"מ במים שא"ל סוף ובכל מים הדין כן אלא דמים שי"ל סוף ל"ק בדדמי וכ"כ הרשב"א בדברי הרמב"ם ולכן קאמר דוקא לים הגדול אבל למים שי"ל סוף בכ"ע נאמן אבל העיקר דקאמר לים הגדול משום דלמים שי"ל סוף אם שהה כו' תנשא בלא"ה ועתוס' שם ד"ה והא מים כו'. וז"ש בגמ' ותסבר' מים כו' ומ' דלא העלוהו לס"ד וא"כ מאי פשיט ליה היאך שייך כלל שם משקר' או בדדמי אבל גם המקשן ידע דאסקוהו וכן פירש הלח"מ בתחילת דבריו ע"ס אלא דש"ד שלא הכירו אותו כלל וה"ה לע"א במלחמה וע"ז פריך ותסבר' כו' דהא במים שא"ל סוף ול"ק וקברתיו או ראוהו אפילו בשנים לא מהימני דבהא לא מספק' לן כנ"ל ובזה מתורץ קושית הרא"ש הנ"ל והרמב"ם חולק עליו בשני דברים והכל א'. ליקוט. גמ' שם איבעי' להו כו' ופירש הרמב"ן דעד ודאי ל"ק בדדמי דדוקא האשה עצמה כיון דדמי לה דודאי מת סברה לא תתעגן משא"כ באחר אלא האיבעי' הוא בין אומר וקברתיו בין לא אמר דהאיבעי' הוא טעמא דע"א נאמן משום דלא משקר א"ד לעולם דמשקר אלא דסמכינן אאשה דייק' והכא כיון דשמעה דמלחמה בעולם לא דדייקא דסמכא בדדמי וכן פירש תוספת שם ד"ה טעמא כו' דלא כרש"י שכ' בד"ה והכא דתרווייהו קאמרי בדדמי והאיבעי' הוא אם יאמינו לו ואמר ת"ש כו' והא מים כו' דסמכ' בדדמי וס"ד בלא העלוהו וכן פירש תוספת שם ד"ה והא כו' ותסבר' כו' ואפי' ב' עדים אסורה אלא ע"כ דאסקינהו קמייהו וחזנהו לאלתר א"כ י"ל ג"כ דקאמרו סימנים דלאו עלייהו קסמכינן אלא אסימנין דלעולם אין נאמן כלל אלא שאמרו סי' שי"ל במקום המוצנע שע"כ ראוהו לאחר מיתה שהנשים ע"כ לא ראו במקום המוצנע בחייו סמכינן אסימנים מובהקים דע"כ לא משקר כמו באבידה כו' ע"ש ברמב"ן וכן כתב במלחמות וכ"כ הרשב"א ולא נפשטה האיבעי' וכ' דמ"מ נפשטה הבעי' ממ"ש צ"ג א' רבא אמר ע"א כולי אלמ' טעמ' משום דלא משקר' ועוד שם קכ"ב א' בששים ב"א שהלכו לכרכום ביתר והתם שעת מלחמה וחירום גדול היה ועוד בירושלמי כאן נפשטה הבעי' דגרסינן שם ע"א מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה לשמעינן מן הדא חד ב"נ אתא ביומוי דר' א"ל הן ההוא פלן א"ל מית הן ההוא פלן א"ל מית א"ל וכולהון מתים א"ל ואילו הוון בחיין לא הוון מייתין ר' ירמיה בשם ר' חנינא מעשה בא לפני ר' ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר' אייבי בר נגרי בשעת מלחמה הוות הדא אמרה שע"א נאמן בשעת מלחמה ור"ל שלפי שהעד אמר ואלו הוין בחיין כו' חשש ר' לכתחילה שמא אמר בדדמי ואעפ"כ קאמר מאן דנשאת נשאת שמא סניגרון עשה לדבריו אבל בעדות גמורה ידע הא בסתם מת נאמן הוא וכל האיבעי' בע"א אבל בב' עדים אין כאן ספק דהא אחר ל"ק בדדמי כנ"ל וכ"ע אף בדל"ק וקברתיו כיון דלא קאמר בדדמי כנ"ל כ"ז דברי הרמב"ן בחי' ובמלחמות וכ"כ הרשב"א וכ' הרמב"ן והרשב"א אבל הרי"ף פירש האיבעי' דוקא בקברתיו אבל בלא קברתיו אפילו שנים אינן נאמנים דקאמרי בדדמי ופירש ג"כ אם נאמין לו דלא משקר או לא כנ"ל ולכן פירש דוקא בקברתיו דבלא קברתיו ל"ל דייקא ומינסבא הל"ל דקאמר בדדמי כקושית תוספת ועוד דה"ל לספוקי אפילו בשנים אלא דבזה פשיט' להו דאינן נאמנין ת"ש כו' כנ"ל ופשיט לה הרי"ף דנאמן מעובד' דדיגלת אבל תוספת אף שמפ' כפירוש הרמב"ן בד"ה טעמ' כנ"ל אבל במסקנ' לא גרסי דלאו עלייהו קסמכינן אלא אסימנים כ"ז לא גרס ומפרשין אלא ה"ד כו' וכיון דקאמרי שהעלו' מן המים לאו כשעת מלחמה הוא ולא הוי צריכה לגמ' לומר וקאמרי סימנים אלא קושט' דמלתא קאמר דבלא סימנים ע"י ט"ע אינן נאמנים דבטביעת עין דבכה"ג יטעו וקאמרי בדדמי אפילו ב' עדים או הרבה אנשים ועיין שם בד"ה וקאמרי כו' וז"ש תוספת בד"ה וקאמרי סימנים פיר"ת כו' ותימ' כו' וכן ברא"ש ור"ת פי' מדבעינן הכא סימנים כו' והוא כפירוש תוספת דמה שאמרו וקאמרי סימנין לקושטא דמילת' קאמרי דאי כפירוש הרמב"ן הל"ל ולא נפשטה הבעי' ע"פ ע"א ואשה כו' אלא ור"ח סובר דאף כה"ג ל"ק בדדמי אלא ע"א ונשים אבל שנים נאמנים אבל תוספת לא ס"ל כן שכתבו ותימ' היאך כו' ולא הזכירו ע"א ונן ברא"ש ונהגו האידנא כו' ול"ק עליהם מה שהקשו על הרי"ף מדקאמר והא מאה כו' משמע דבשנים ודאי נאמנים דס"ד הוא דכשעת מלחמה ומשום נאמנות דלא דייקא אבל למסקנ' דאינו כמלחמה והעד ודאי נאמן אלא דטעה בלא סימנים וכבר כתב שגם על הרי"ף ל"ק דמוקי להאיבעי' בקברתיו. והרמב"ם מפ' להאיבעי' ג"כ בין באמר קברתיו בין בלא אמר וכדברי הרמב"ן אלא דמפ' כפירש"י דהספק דלמא קאמר בדדמי כגירסת רש"י וכשיטתו דגם בקברתיו י"ל בדדמי כמש"ל סמ"ח אבל ב' עדים בכ"ע נאמנים דב' עדים לא יאמרו בדדמי וחולק על הרי"ף בזה ובזה סובר כדברי הרי"ף דבקברתיו נפשטה הבעי' מעובדא דדגלת ובלא קברתיו לא נפשטה הבעי' וחולק על הרי"ף בשני דברים דלרי"ף בלא קברתיו לא איבעי' להו כלל ואפי' בב' עדים ולדידיה נשאר בספק ודוקא בע"א. והראב"ד כ' כדברי הרמב"ן דנפשטה הבעי' אפילו בלא קברתיו מעובד' דחסא קכ"א ב' דמה דוקא במים שא"ל סוף לכתחילה לא הא בי"ל סוף אפילו לכתחלה ואף לשיטת תוספת דמעובד' דדיגלת לא מוכח כלל מכאן מוכח דהא לא העלוהו ואף בלא קברתיו דלא כרי"ף ורמב"ם אבל הרמב"ן והרשב"א והרא"ש סתרוה דמים שי"ל סוף אינן כשעת מלחמה כלל וז"ש הרמב"ם וש"ע כאן או שטבעו בים הגדול וכן אין לפשוט מהא דשם צ"ג א' לפי הרמב"ם דהאיבעי' משום דקאמר בדדמי וכן מהא דכרכום ביתר דשם קאמר וקברתיו ומהא דירושלמי הנ"ל דקאמר הדא אמרה כו' היינו ג"כ בקברתיו וכן היתה הבעי' בירושלמי ג"כ בקברתיו ופשיט מדקאמר מאן דנשאת כו' ודוק' בלא קברתיו שאמר אלו הווין בחיין כו' הלא"ה תנשא לכתחילה ויותר נכון לומר שהרמב"ם סמך על הירושלמי וכדרכו וכמו שכתב שם מאן דנשאת נשאת כו' והמ"מ ולח"מ נתייגעו בזה הרבה בחנם והא לפניך ה' שיטות שיטת הרי"ף ורמב"ן ורמב"ם ותוספת ור"ח ולפירש הרי"ף דהבעי' קאי דוקא בקברתיו צ"ל דמ"ש ת"ש כו' לס"ד דלא העלום דטביעה במים ולא עלה ה"ל כקברתיו ובזה נסתלקה פשיטות הראב"ד מהא דחסא ולכן יש לומר שז"ש הרמב"ם לים הגדול וגי' רש"י בהאיבעי' והכא לא דייקא ומנסבא וכן גירסת תוספת ד"ה טעמא ורא"ש אבל גירסת רי"ף ונ"י ורמב"ן במלחמותיו הכא כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומנסבא וכ' הרשב"א שכ"ה הגירסא בכל הספרים ותמה ע"ז דזה אינו ענין לכאן אלא לקטטה כו' והרמב"ן פירש דר"ל דקאמרה בדדמי כיון דאיכא מלחמה אבל הרשב"א כ' שהוא דוחק וכ' שנכון גירסת רש"י ונ"ל שהגי' נשתרבב מפ' האשה רבה צ"ג ב' ומ"מ אין נ"מ מזה לדינא וכן בפירש הגמרא ועמ"ש במקומו גירסא אחרת להרמב"ם בהאיבעי' וא"צ לזה וכן מ"ש שם פירוש אחר בדברי הרי"ף במ"ש ותסברא כו' דגם המקשה ידע שהעלום כו' וא"צ גם לזה אלא כמ"ש כאן הוא עיקר ועוד שיטה אחרת לרז"ה דהבעי' הוא בלא קברתיו דוקא וכדפירש"י והרמב"ם משום דהעד קאמר בדדמי אבל קברתיו ודאי לא קאמר בדדמי דאף האשה עצמה נאמנת בקברתיו כדעת הפוסקים החולקים על הרמב"ם בסמ"ח וכ' דלא נפשטה הבעי' וכתב ומעובד' דדיגלת אין ראיה דל"ק בדדמי אלא אותו שהיה אצל הטביעה וכן צריך לחלק לשיטת תוספת ור"ח דפשיט' להו דבלא סימנים לא מהימן וצ"ל עובדא דדיגלת כתי' רז"ה אלא שתוספת חילקו בענין אחר בין צורת פנים שלימה או לא ע"ש בד"ה וקאמרי כו' פיר"ח והא דהקשו היאך כו' ולא הקשו מהא דדיגלת משום די"ל שם ג"כ ע"י סימנים אבל לתי' בין שלם כו' ניחא הא דשם ג"כ אלא דא"א כן דא"כ אפילו אחר כמה ימים ולכן לא תי' כן ועיין רא"ש ור"ח פירש כו' ואפשר כו' ולמאי דפרישית כו' וז"ש בסכ"ח י"א בשם ר"ת כו' כתי' תוספת ושם בהג"ה ויש מחלקים כו' כתי' הרז"ה. וברא"ש כאן כ' בענין אחר שהגוף שלם והוא כדברי ר"ת הראשונים בתוס' ק"כ א' ד"ה אין כו' כיון שיש כל גופו ואפילו כו' וברא"ש שם אבל אחר כך כ' שם ושם אפילו הוא אמת כו' וכ"כ בטוש"ע בסכ"ה ענין גוף שלם על פדחתו כו' ובסימן כ"ח צורת הפנים שלם לענין ג' ימים וכ"ה בדברי תוספת כאן בד"ה וקאמרי כו' ומבואר כאן ברא"ש דאף ממים דצריך לאלתר דבשלם אפילו לאחר כמה ימים מעידים כמו ביבשה אבל מ"ש בהג"ה בסכ"ח ויש מחלקים הוא מגומגם דעיקר דברי ר"ת וש"ע הוא ביבשה דבמים אין חילוק בין ג' ימים או אחר כך ועוד דמשמע דמי שלא היה בטביעה מעיד אפילו לאחר כמה ימים וליתא והא הרז"ה מוקי להא דדיגלת כה"ג ואמרינן שם דדוקא לאלתר אלא דהיש מחלקים צ"ל למעלה אחר סכ"ה קודם שכתב וכ"ז להעיד עליו כו' ומיד מיירי וע"ז כ' וכ"ז להעיד כו' ע"י סימנים מעידים אפילו מי שהיה בטביעה כעובדא דכאן ואפילו אשתהי כפירש המרדכי כמ"ש שם ואף שהרז"ה ור"ח ס"ל דדוקא בע"א צריכין לסימנין הרב סתם כדעת תוספת ורא"ש דאף בהרבה אנשים וכחילוק הרא"ש בין אותן שהיו כנ"ל ומ"ש בהג"ה והוא שלם לאפוקי דעת ר"ת דסכ"ה וכאן אלא דלעולם צריך שלם בצורתו כמ"ש בסכ"ה והוצרך הרז"ה לזה בעובדא דדיגלת אף על גב דס"ל דבקברתיו ודאי דנאמן משום דלדידיה דמיא לל"ק קברתיו דכא בעובדא דכאן דפשיט על לא קברתיו ואפ"ה קאמר וקאמרי סימנים משא"כ לשיטת הרי"ף כנ"ל. והנה הטור כ' דע"א אינו נאמן בהכרה בהועלה מן המים אלא ע"י סימנין ולאלתר בד"א באותו שראה הטביעה אבל אחר נאמן אפילו בלא סימנין ואפילו אינו לאלתר והוא שראה שלם בגופו הרכיב ב' התירוצין יחד של הרא"ש שכ' ואפשר כו' ולמאי דפרישית כו' וכ' דוקא בע"א כדברי ר"ח דס"ל דגם הרא"ש ס"ל דוקא בע"א כמ"ש שם ומ"ש רב אלפס ז"ל דהרי כו' וכן מסתבר כו' וכ"כ ב"ח אבל ליתא דדוקא לענין מלחמה לומר בדדמי אבל כאן אינו ענין כלל למלחמה אלא דמטעי טעי וכמש"ל לשיטת התוס' והן הן דברי הרב שבכאן שכתב ויש שחולקים ולא כ' בע"א דוקא וכן לא כ' ג"כ דאפילו אישתהי נאמן דדוקא לדברי הרא"ש וטור שפסקו כדברי ר"ת דבשלם אף ביבשה מעידין באישתהי כ"כ אבל אנן דלא קי"ל כדברי ר"ת אינו נאמן באישתהי דבאשתהי אין חילוק בין אחר לאותו שראה דהא אף ביבשה אין מעידין ושם לאו משום בדדמי ועיין ח"מ ס"ק נ"ה ובתשובה שם שכתב מחלוקת הפוסקים אבל כאשר כתבתי כן עיקר וכן דעת רוב הפוסקים כמש"ש ומ"ס הרב והוא שלם אף שהטור כ' כן משום דעת ר"ת כבר כ' ששלם היינו בצורתו ולאפוקי דעת ר"ת אבל הנראה שהוא דברי הטור ושהרכיב ב' התירוצים יחד ואף שבאשתהי לא קיי"ל כדברי ר"ת מ"מ בזה התי' של תוספת י"ל דקי"ל כוותייהו ונקטינן ב' התירוצים להחמיר וכאן צ"ל וכ"ז ע"י ט"ע אבל ע"י סימנין מעידין מתירין בכ"ע ור"ל אפילו אינו שלם בגופו ואפי' אותו שראה הטביעה. ומ"ש הרב דע"י סימנים מובהקין מתירין אפילו אישתהי כ"כ ב"י מסברא והנה לכאורה הוא ע"י פירש המרדכי דפירש וקאמר סימנין או קאמר סימנין ופי' סימנין היינו סימנין מובהקין אבל א"א דא"כ נסתר כל הבנין מה שהקשו תוספת ורא"ש דהא לאלתר א"צ לסימנין וכ"כ הטור דצריך לסי' ולאלתר כנ"ל וכ"ד כל הפוסקים ולכל השיטות שכ' למעלה אלא די"ל דתוספת ורא"ש וטור מיירי בסימנין שאינן מובהקים וכתי' השני בתו' סד"ה וקאמר כו' אי נמי כו' וכ"מ ברא"ש וטור וז"ש סימנים מובהקי' אבל סימני' שאינן מובהקים אינו מבואר בדברי הרב ודינו כנ"ל דא"צ לשלם בגופו ולא לאחר דדברי תוספת מ' דנקטו זה התירו' עיקר דאף שא"מ שכ' ותימה כו' בלא שום הכרת סימנים וכן מ' בטור שלמעלה כ' סימנין מובהקים וכאן כ' סימנים סתם אבל בזה דברי הטור מגומגמין שכתב שלם בגופו כדברי הרא"ש ותוס' לא כתב כן אלא צורת הפנים וכמ"ש למעלה וכ"כ הטור עצמו ביבשה לענין ג' ימים שלא יהא חבול בפניו וכמ"ש למעלה ויש שם ג"כ כמה גימגומין שכ' ואפילו אם היה ביבשה אם אינו חבול כו' אדרב' הל"ל אפילו אם היה בים מעידין ואף לאחר כמה ימים כמ"ש ברא"ש כאן אבל י"ל דאזיל לשיטתו דנקט שני התירוצים להחמיר דבים דוקא שלם וראה אחר אלא דא"כ למה לא כ' שם דמיד דנאמן דוקא בראה אחר ודוקא שלם והא ע"כ מיירי באינו חבול בפניו מדקאמר ג' ימים וכמש"ו ואפ"ה קאמר על זה דבמים נאמן ואף שי"ל דמיירי בשלם בגופו וכשיטתו אף שהוא מגומגם כנ"ל מ"מ ה"ל לבאר זה ועוד דהל"ל דוקא אחר ועוד דהא לדבריו א"צ אחר ושלם אלא בע"א לזה שסתם שם דבכ"ע נאמן לאלתר אבל הל"ל דבשלם בצורתו אף במים מותר אשתהי וכמו בע"א דבראה אחר מותר אישתהי בשלם וצריך אחר משום דקאמר בדדמי אבל בשנים דלא קאמרי בדדמי לשיטתו א"צ אחר ועיין ב"ח ודו"פ שם ודבריהן דחוקים ג"כ והנה כאן ז' שיטות ה' שיטות שכ' למעלה ועוד שיטת הרז"ה ועוד שיטת הטור שהוא דלא כרז"ה שמחלק בין קברתיו או לא אלא כדברי ר"ח דבלא סימנין לעולם אינו נאמן וכפירש תוספת אלא דוקא בע"א כדברי ר"ח ורז"ה ועוד נקט ב' החילוקים של תוס' אליב' דר"ח ושל הרז"ה והן הן דברי הרב בסי' כ"ח אבל הן מחוסרין וצריך להגיה דכ"ז בלא סימנין וכ"ז בלא אישתהי אבל באישתהי אפילו ע"י סימנין ואחר ושלם אינו נאמן דלא קי"ל כר"ת דלא אישתהי לא מהני אלא שלם לר"ת וע"י סימנין מובהקין אפילו באשתהי ובכ"ע. ומ"ש בסכ"ו בהג"ה וכ"ז כו' אפילו אשתהי כו' כבר כתב שכ"כ ב"י אבל בטור לא משמע כן שאצל רישא אין מעידין אלא על פרצוף כו' כתב דברי ר"ת וכ' או ע"י סימנין מובהקין ועל סיפא אחר ג"י לא כתב אלא דברי ר"ת ולא כתב ע"י סימנין מובהקין גם כן וכן בנ"י שהזכיר ג"כ דברי ר"ת ברישא וכתב שחלקו האחרונים בשניכם כתב ברישא אבל ע"י סימן מובהק סמכינן בכ"מ בגופן ולא כ"כ בסיפא ועוד שהביא ראיה דסמכינן אסימנין מעובדא דב' ת"ח הנ"ל דקאמר דאסימנין סמכינן כלומר בסימנין מובהקין ושם אמרינן חזנהו לאלתר וכ"כ תוס' בס' ראשונה שם ואף שכתב תוספת שם א"נ כו' היינו שא"צ סימנין מובהקין אבל סימנים מובהקין בלא לאלתר לא שמעינן וגם הפוסקים לא הזכירוהו כי אם ב"י ומרדכי לעיל פירש בגמר' כנ"ל וצ"ע בדין זה ועוד שהקושיות שהקשו האחרונים ונ"י על מ"ש ר"ת בסיפא דהיכא דשלם בפניו מעידין אפילו אחר כמה ימים והקשו ממש"ש קכ"א א' איבעיא להו ריב"ב כו' ת"ש ואם איתא דלמא שלם הוה ק' גם כאן דלמא ע"י סימנין מובהקין התירו וע"כ צ"ל לדברי תוספת הנ"ל בד"ה וקאמרי כו' פירש ר"ח דע"י סימנין התירו דאין מתירין בלא סימנין כמש"ש אם לא שלם ואז אפילו כמה ימים ושם אמרי' דוקא בשעתיה וקאי ת"ש כנ"ל וא"כ דלמא ג"כ מובהקין היו ועל המרדכי ל"ק דהוא פירש וקאמר סי' או קא' סימנא כנ"ל וז"ל המרדכי בריש פרקין בקוצר תימ' לר"י מאי קאמר וקאמרו סימנין הא האיבעי' אם מהמנינן לע"א דקאמר' האשה בדדמי וא"כ מאי הועילו סימנין דלמא משקר במ"מ וע"כ תפשוט דמהימנינן לעד ועוד הקשה דכאן צריך סימנין ולקמן בעובדא דדגלת מ' דבט"ע סגי לאלתר ונראה לר"י דלא שייך בדדמי אלא כשלא העלוהו וכס"ד דקאמר והא מים כו' דס"ד דלא העלוהו ופריך ותסברא כו' אלא ה"ד כו' ואין זה בדדמי ול"ד למלחמה וכמו שפירש למעלה דברי תוספת וז"ש תוספת שם א' ד"ה והא מים כו' השתא ס"ד כו' והרש"א כ' ונראה לפר"י דאף שהעלו' אמרי בדדמי בלא סימנין הי"ל גם המקשה ידע שהעלו' אלא בלא סימנא ולא דק דהא האיבעי' ל"ק אעד אם אומר בדדמי דודאי ל"ק בדדמי אלא בלא העלה היא קאמרה בדדמי ולא נאמן לעד דלמא משקר וזה שסיים תוספת ולכך אמרה בדדמי עליה אבל בהעלום אז לא אמרה כלל בדדמי וא"צ כלל לסי' לדחיית הבעיא כנ"ל אלא לקושטא דמילתא כנ"ל וכמ"ש המרדכי וע"ש במרדכי שכ' בהדיא דמכח קושיא הראשונה הנ"ל הוצרכו לפרש דס"ד דלא העלוהו וכנ"ל והרש"א האריך בחנם ולא עיין בדברים וגם יש"ש שגה בכאן מאוד והשיג על תוספת שכ' בד"ה וקאמרי כו' פיר"ח כו' ותימא כו' וכן הרא"ש כ' ונהגו כו' ואפשר כו' והוא השיג דא"צ לזה דלא הצריכו לסימנין אלא לדחות הבעיא אבל אנן קי"ל כפשיטות הרי"ף מהא דדיגלת וא"צ לסימנין אבל לא הבין דברי תוספת וגם לא עיי' בדברי המרדכי הנ"ל ואגב חריפותו הגדולה לא עיין היטיב אבל דבריו אמת הוא לפירש הרי"ף ורמב"ן הנ"ל אפשר שכוונתו כן הוא לפירש הרי"ף ולהלכה. ועל קושי' שניה מהא דדגלת פירש וקאמר סימנין או דקאמר סימנין מובהקין אבל לאלתר בט"ע סגי ועל המרדכי ל"ק מאי קאמר שם בעובדא דדגלת ת"ש דלמא סימנין מובהקין הוה דמרדכי אזיל לשיטתו שכתב שם סימן ק"ס על קושית הנ"ל שהקשו על ר"ת מעובדא דדגלת דלמא שלם הוה ותי' דהכי קים להו כו' אבל ר"ת ותוס' דידן לא ס"ל הא דמרדכי שכ' פיר"ח ותימא כו' וכן כה"פ וכנ"ל:
(קח) ואם נשאת כו'. כן פוסק בכל ספיק' כמ"ש לקמן כמו במים שא"ל סוף ובירושלמי שם ע"א מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה נשמיענה מן הדא חד ב"נ ביומוי דרבי א"ל הן ההוא פלן א"ל מית הן ההוא פלן א"ל מית וא"ל וכולהון מתים אמר לון ואילו הוון בחיין לא הוון מייתין ר' ירמיה בשם ר' חנינ' מעשה בא לפני ר' ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר' אייבי בר נגרי בשעת מלחמה הוות כו' ומזה ג"כ מוכח דגם בלא אמר קברתיו האיבעי' דהא אמר שם ואילו הוין בחיין כו' ולפירש הנ"ל מתורץ מ"ש במלחמות דהבעיין איפשט ממש"ש צ"ג צ"ד דע"א ביבמה מהני אצל לעלמ' אלמ' טעמא משום דעביד' לגלויי וכן כ' הרמב"ם עצמו בסוף ה' גירושין וזה לפי גירסת בגמ' כאן א"ד משום דדייק' כו' והכא לא דייק' אבל לגירסת הרמב"ם דהספק הוא משום דשמא אמר בדדמי ולא שייך לא משקרה וכן מה שפשט שם מששים בני אדם לכרכום ושם מלחמה הוי אין ראיה משם דהא שם אמר וקברתיו. ושיטת הרז"ה דתבעי' בלא ק' וקברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דמהימן דהא אפילו היא עצמה מהימנה כשיטת הפוסקים לקמן בסמ"ח ולא נפשט הבעי' ומהא דדגלת אין ראיה דשם בשלא ראו הטביעה וכמש"ל סכ"ח בהג"ה ע"ש:
(קט) ואפילו אם כו'. דטעות בדבר משנה חוזר ולא הקילו אלא שלא תצא ול"ד לע"א או' מה שהאמינוהו כבי תרי משא"כ כה"ג דהא אף מנדין אותו וכ"ש שאין הוראתו כלום ודוק' מבעלה לא מפק" אפילו בלא הוראתו רק בטעות וכמ"ש בהג"ה:
(קי) ודוקא כו'. שם בעובד' דרב שילא דלא אפקיה כמ"ש הפוסקים:
(קיא) או בטעות. בעובד' דר"נ מדיבורי' דר"נ כו':
(קיב) אבל כו'. דהא רב אשי לא דייק אלא מדברי ר"נ וז"ש בגמ' מדיבורי" דר"נ דלכאורה הוא מיותר אלא דוק' קאמר בכה"ג:
(קיג) וכ"ז כו' אבל כו'. כמ"ש בגיטין נ"ח ב' וכמ"ש בסל"ו דנותנין עליו חומרי חיים כו' והוי ספיק' דאוריית' ואפי' נשאת תצא וכמש"ל סכ"ו בהגה ודוק' במים שאל"ס דרובן למיתה כנ"ל:
(קיד) ואפילו העיד כו' שכן דרך כו'. כמ"ש והאניה חשבה להשבר וכמ"ש תוספת בנזיר יו"ד א' ד"ה פרה כו':
(קטו) במים שאל"ס. ס"ל דלא קאי העכו"ם המעיד אלא אכל מים שאל"ס:
(קטז) יש כו'. דאזלי' בתר רובא ואף דקי"ל כשמואל דלא אזלי' בתר רובא ברוב' דשכיח אף שמואל מודה כמ"ש בספ"ק דכתובות ובסוף יומ' רוב ישראל כו' להחזיר אבידתו וכן לניזקין דוק' במחצה ע"מ הא ברוב ה"ה כישראל ור"נ אשתבע על חסא אלא מחמירין בספק א"א כנ"ל דאזלי' בתר חששות רחוקות. ליקוט כמש"ש דמחמירי' משום חומרא דא"א ועתוס' דבכורות ך"ב והרא"ש רפ"ב דיבמות:
(קיז) ליקוט והיוצא ליהרג כו'. השמיט הני לישני דקאמר בגמ' וכן הרי"ף וכ' הרא"ש שפ' כלישנא קמא ודחק שם מאוד אבל דרך הרי"ף לפסוק כלי' בתרא והרשב"א כ' שפ' כשני הלשונות לחומר' ודבריו נכונים כי כן דרכו לפסוק בד"ת להחמיר אבל היותר נכון כדברי רש"ל שפ' כלישנא בתרא ולפי שאין עכשיו דיני נפשות של ישראל לכן השמיטו כדרכו:
(קיח) מיהו משום כו'. בגמ' כתובות ך"ב ב' ועתוס' שם ד"ה הא כו' והרמב"ם משום קושית תוספת הוכיח דלא קי"ל כר"א והרמב"ם ס"ל דזה לא אתמר אלא אליב' דאביי אבל רבא לא ס"ל הא דר"א כו':
(קיט) אבל אם כו'. מתני' שם עד אומר מת ועד כו' וערש"י ביבמות שם ד"ה לא תצא מהתיר' כו' ועתוס' בכתיבות שם ד"ה א"ה כו'. ליקוט אבל אם בא כו'. ואם נשאת תצא. עתוס' שם ד"ה הא לא נשאת כו' ויש לומר דודאי כו' וסיפ' כולי ובכתובות שם ד"ה אי הכי כולי אלא שלפירש הרמב"ם אין הכרח לכאורה מ"מ אמת הוא והא דקאמר שנים אומרים מת ועד כו' תצא. דשם אפילו בזה אחר זה כמ"ש בסוגי' שם:
(קכ) ואם נשאת כו'. כמש"ו מפני כו'. כמו בכל ספק כמש"ל וכמו בשנים ושנים בכתובות שם ויבמות פ"ח וז"ש ואם נשאת לעד כו' ובירושלמי עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא א"ר יוחנן זו דברי ר' מנחם ב"ר יוסי אבל דברי חכמים בין שאמר משנשאת בין שאמר עד שלא נשאת לא תנש' ואם נשאת לא תצא וכ"ה בתוספת' ר"פ י"ד והו' עצמו המחלוקת בכתובית שם בשנים ושנים וכמו שפירשו בגמ' שם בנשאת לאחד מעדיה כו' ה"נ ונשאת דירושלמי היינו התירוה להנש' כמ"ש בגמ' על מתני' וז"ש בין כו' לא תנש' ואמר אף שאמר משנשאת לא תנש' והוא כתי' של אביי בכתיבות שם משום דרב אסי וכנ"ל בהג"ה:
(קכא) וי"א תצא. כ"כ הרמב"ן ממ"ש בכתובות שם אמר אביי כו' עדיפ' ה"ל לאוקמי אפילו לא התירוה על פי ראשון רק שנישאת להעד כו' ועמ"מ. ודבריו אינן מובנים דהיאך יכול לאוקמיה בכה"ג א"כ בנתגרשה נמי כמ"ש בבריית' שם ת"ר שנים כו' וכן רבא צריך לאוקמיה ראה דבריו כו' אבל עיקר מחלוקתם תלי' בפלוגת' אחרת בספ"ב דיבמות דרב אשי אמר שם אם כנס לא יוצי' ופירש הרמב"ם ורש"י דקאי גם לעד המעיד אבל הרמב"ן ורשב"א ותוספת' שם ועתוס' דכתובות שם ד"ה כגון כו' פירש דבעד המעיד אם כנס יוציא כמש"ל אע"ג שהרמב"ן כ' שם שמבטל דעתו לא ס"ל כן להלכה ע"ש. עמ"ש דלשיטת תוס' ורמב"ן ורשב"א ספ"ב דיבמות אפילו אין אחר מכחישו תצא בניסת להעד וע' תוספת דכתובות שם ד"ה כגון כו' והוא כשיטתם דס"ל תצא. ליקוט:
(קכב) ודוק' כו' הבעל שנשאה. שנשאה ט"ס דהא קאמר ואם נשאת לעד כו' ודוחק לחלק קודם הנשואין או אח"כ ובנ"י אית' להדי' הבעל אינו נאמן על עצמו לומר אני הוא והוא מסוגי' דיבמות פ"ח ב' הב"ע בפסולי עדות כו' ואב"א כל כו' ובלא מכחשתו הוי תרי וחד אבל במכחשתו הוי תרי ותרי ואף שהבעל מכחישה לא אמרי' דה"ל תלת' ואזלי' בתר רוב דעות ודלא כרש"י שם ד"ה וכדר' נחמיה כו' אבל היכ' כו' דל כו' אפילו הן אלף וכמ"ש ברמב"ם וש"ע למטה בד"א כו' או ע"פ עצמם ובאו ב' נשים כו' דלדברי רש" ה"נ יצאה מחזקת א"א משנשאת אפילו עצמה:
(קכג) ודוק' כו'. רש"י שם ד"ה כל היכ' כו' וכן מפרש המ"מ דברי הרמב"ם הנ"ל הנזכר בש"ע אבל הרמב"ן ורשב"א מפרשים דברי הרמב"ם דאפילו לאחר שהתירוה ע"פ הראשון ה"ל כמחצה על מחצה וכ"מ בדבריו וזהו הוא לשיטתו דס"ל אפילו במחצה על מחצה לא תצא בניסת לא' מעדיה כו' כמש"ו ואם נשאת כו' אבל לשיטת הרמב"ן דתצא בחד וחד ע"כ צ"ל כפירש"י כאן וכ"כ המ"מ:
(קכד) ברי לי שמת. וכן פירש הר"ן דלא כרש"י בכתובות שם ד"ה באומרת כו'. ליקוט:
(קכה) ועכו"ם כו'. ר"ל דנכרי מסל"ת נאמן אף להחמיר ולהכחיש וכ"פ בהג"מ בשם ר' גרשון וע"ל סי' ז' ס"ב בהג"ה שפ' דמסל"ת אינו נאמן להחמיר והוא מחלוקת במרדכי סוף יבמות ע"ש ופלוגתייהו תליא ממ"ש ביבמות קנ"ב פשט מהא מתני' כו' לא נתכוין כו' מ' הא מסל"ת נאמן להחמיר אבל הרשב"א פירש דמסל"ת אינו נאמן להחמיר ושם משום שהוא תחת ידו ונאמן מיגו דאי בעי קלתיה כמ"ש בספ"ב דסנהדרין או לא מזבין ליה וכ"מ בי"ד סי' ט"ז סי"א וערשב"א סי' קמ"ח ובי"ד סי' שי"ב ס"ב בהגה פ' דמסל"ת נאמן להחמיר ואף שבש"ך דחק שם דבריו דחויין שבתה"ד מ' משום דמסל"ת נאמן. וכן שם סי' שצ"א ס"א פ' בטור ושלחן ערוך שמתאבלים על פי עכו"ם מסל"ת דנאמן להחמיר והוא מדברי הרא"ש פ"ג דמ"ק סע"ט בשם ראבי"ה והביא ראיה מבריית' הנ"ל נכרי שהיה מוכר כו' וכ' ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג ר' אומר נאמן הנכרי להחמיר אבל לא להקל וקי"ל הלכה כרבי מחבירו ואפילו לגבי אביו וכן פירש"י ברפ"ג דסנהדרין כ"ג ב' סוף העמוד שם ורשב"ם בבא בתרא ק"ט ב' ד"ה א"ל כו'. ומרדכי שם סי' תתקנ"ו והג"מ פ"ו מה' אבל כתב בשם ראבי"ה מהתוספת' הנ"ל הגירס' להיפך דברי רבי רשב"ג אומר הגוי נאמן להחמיר אבל לא להקל וכ' וקי"ל כרבי מחבירו אבל לא מרבו ורשב"ג אביו ורבו היה וכן כתב הרי"ף ורא"ם בפ"ה דגיטין ס"ה בשם גאון וכמו שכ' בחושן משפט סי' ר"ץ ולכאורה דברי ראבי' תמוהין חדא דשם אינו מסל"ת כמ"ש לא נתכוין זה כו' וכמ"ש ביבמות שם ועוד דהא רבא פשיט מדברי ת"ק דאינו נאמן וע"כ כת"ק ס"ל אבל קיצר בלשון התוספת' דהכי איתא בתוספת' פ"ה דדמאי גוי שהיה צווח ואו' בואו וקחו לכם פירות של עזרה הן של רבעי הן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח את מקחו אבל אם א"ל מאיש פלוני גוי לקחתים מאיש פלוני כותי לקחתים משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי רשב"ג אומר אינו נאמן שדברי העכו"ם לא מעלין ולא מורידין ומבי' ראיה מסיפ' ששם מסל"ת ואינו משביח מקחו וכ' הרא"ש והר"מ דחא' מפני שהוא תחת ידו כמ"ש הרשב"א כנ"ל. וכ"ה במרדכי והג"מ אלא שהגי' שם להיפך כנ"ל ועוד שכ' דבמסל"ת אף מהר"מ מודה שנאמן אלא שראבי"ה סובר אף במתכוין להעיד הגוי נאמן להחמיר ומביא ראיה מהתוספת' הנ"ל ומפ' התוספת' במתכוין להעיד ומהר"מ פליג לפי שיוצא מתחת ידו וכ"מ לכאורה בתוספת' שם ע"ה שאמר זה טבל וזה תרומה זה ודאי וזה דמאי אעפ"י שאמרו החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו לא נחשדו ישראל ע"כ גוי שהיה צווח כו' ומ' דומי' דריש' דמתכוין להעיד דישראל נאמן שאינו חשוד בזה וכמ"ש הרמב"ם בספי"ב מהל' מעשר והא דמבי' ראיה מהבריית' למסל"ת כיון דלהחמיר נאמן אף במתכוין להעיד והוי כמו מסל"ת להקל ואפ"ה אינו נאמן בריש' ומ"מ כולם מסכימים שהלכה כדברי האומר של גוי הן כו' דנאמן ודלא כמ"ש רי"ו ובי"ד ס"ס רצ"ד פ' בש"ע כמ"ד אינו נאמן ופ' כאן כדברי הרא"ש שם בשם ראבי"ה דפליגי במסל"ת אבל בלא"ה מודים דאינו נאמן לא כו' וז"ש כאן ועכו"ם המסל"ת כו' וכל כו':
(קכו) ליקוט. וכל שאינו מסל"ת כו' כמ"ש ביבמות מ"ו א' ארנב"י כו' ואין עדות לנכרי וע' תוספת שם ד"ה ואין כו' ודברי ראב"י שבמרדכי תמוהין שכ' דבתוספת' פליגי במתכוין להעיד ופסק דנאמן להחמיר וערשב"א סי' קי"ח:
(קכז) ליקוט ולא להתיר. פשוט דק"ל כריב"ב במתני' דיבמות קכ"א ב' וכר' יוחנן שם בגיטין ך"ח ב' וש"מ וכנ"ל בש"ע בסי' זה בהרבה מקומות דהסוגיא כ"ב ב' כר' יוחנן דקאמר פונדקית נכרית כו':
(קכח) אשה כו' וי"א כו'. ממ"ש כל מקום שהאמינה תורה כו' ומ' אפילו אשה שגם לה האמינה תורה ואין עד כשר יכול להכחישה אחר כך אבל הרמב"ם סובר אפילו התירה על פי האשה בתחלה אינו כלום נגד העד כשר כמ"ש הרמב"ן ורשב"א ומ"מ ונ"י בשמו והוא מפ' בכשר כשנים כשרים ובפסול כשנים פסולים וכמ"ש ללישנ' בתרא לר' נחמיה אבל הם חולקים עליו ומביאין ראיה מירושלמי שם עד או' מת ועד כו' מנימין גידל רב בשם רב כל מקום שהתירו עדות אשה האיש מכחיש את האשה והאשה מכחיש את האיש וניתני עד או' מת ואשה אומרת לא מת אשה אומרת מת ועד או' לא מת ומשני תני דבי ר"נ ונראה דהרמב"ם אסיפא דירושלמי סמוך שאמר תני בשם רבי נחמיה הולכין אחר רוב העדות היאך עביד' שתי נשים ואשה אחת עשו אותן כשני עדים וע"א הדא את אמר באשה ונשים אבל אם היה מאה נשים ועד אחד כעד אינון ומפ' דר' נחמיה פליג ארב גידל בשם רב ופליגי בפלוגת' דתרי לישנ' בגמ' אליב' דר' נחמיה וקי"ל כלישנ' בתרא ועוד הביאו ראיה ממ"ש בכתובות כ"ג רפ"א כולה כו' וערש"י שם ד"ה קמ"ל. ל"א גרסי' מ"ד כו' וכ' דהרמב"ם סובר דבשבויה הקילו וראיה דהא שם אפילו בבת אחת או עד שאו' טמאה בראשונה כמש"ש בסוגי' דאותו שאמר טמאה לא מעלה ולא מוריד וערש"י שם וכ' דמהאשה רבה מוכח כדברי הרמב"ם דשם פ"ח ב' פריך טעמא דמכחשתו כו' ולא מוקמי דנשאת על פי עצמה וכ' הרשב"א דהרמב"ן מודה להרמב"ם בהיא עצמה ופליג באשה אחרת מגמר' דכתובות והירושלמי הנ"ל וכן הסכים הרשב"א וכן העתיק בנ"י דברי הרשב"א ודברי הש"ע תמוהין שכ' תחילת דברי הנ"י דמ' דאף בהיא עצמה לא תצא והו' תחילת דברי רשב"א גם כן אבל הרשב"א הסכים לדברי הרמב"ן וכ' וכן נראה ודאי מוכח מהאשה רבה והב"י לא עיין שם ועב"ש וח"מ:
קכח) אבל אם כו'. ערש"י שם ד"ה כל היכא כו' וכ"ש להיפך בכה"ג וכ' המ"מ דאף להרמב"ם שפי' הרמב"ן ורשב"א דפליג על רש"י הנ"ל כמ"ש בסל"ז כאן מודה וז"ש לכ"ע כנ"ל ע"ש:
(קכט) הנשאת כו'. שם פ"ד ב' מדקתני סיפא כו' מכלל כו' ועמ"ש למטה:
(קל) ואם נשאת כו'. גדולה מזו אמרו שם קכ"א ב' מדיבוריה דר"נ כו' אר"א ש"מ כו' ואע"ג דנשאת שלא ברשות בית דין ובמים שאל"ס והא דפריך שם טעמ' דנשאת כו' משום דסתמ' נשאת על פי בית דין כנ"ל:
(קלא) והב"ד כו'. כמו בכ"ד הצריך בית דין וכמ"ש בח"מ סי' ג' ס"ב פחות משלשה כו' ולדעת הרמב"ן אפי' ביחיד מומחה לא כמו שכתוב בחושן משפט שם וכן לא קרובים כמ"ש בתוספת' וירושלמי והביאו הרי"ף ורא"ש פ"ג דסנהדרין ועתוס' דרפ"י דיבמות פ"ח ב' ד"ה מכלל כו' מ' דלמסקנ' אינה מותרת בלא ב"ד וכן אמר בסוף יבמות דפליגי אם כד"נ או כד"מ דמי אלמ' דב"ד לכ"ע בעי ואף דאקילו בעדות (אשה) היינו משום עיגונ' כמ"ש ברפ"י שם משא"כ בב"ד אוקמוה אדיני' דאוריית' שהרי יש בה ד"נ או ד"מ ואף דרישה וחקירה צריך לר"ע ור"ט כיון דליכ' משום תקנת עגונות אבל בעד מפי עד כשר אע"פ שלא נחקר העד הראשון דשם שייך משום עיגונ' ועב"ש:
(קלב) שאין כו'. מ' דבכשרים תרי כמאה אע"ג דבגמ' לכאורה לא מ' כן דאמרי' כ"מ שהאמינה כו' וערש"י שם מ"מ בתוספת מבואר בהדיא כדבריו ברפי"ד ר' נחמיה או' כ"מ שהכשירו חכמים כו' שנים אומרים מת ומאה אומרים לא מת הרי מאה כשני עדים:
(קלג) אם כו'. ר"ל ששמעו כל אחד מפי אחד והוא בכלל פסולי עדות דס' שקדם:
(קלד) מפני כו'. ר"ל אפילו נשאת קודם שבאו שנים אחרים. ח"מ וב"ש:
(קלה) אין כו'. כמ"ש בפ"י דיבמות צ"א ב' וערש"י שם ד"ה ולקל' כו':
(קלו) ונותנין לה כו'. דממדרש כתוב' אינה נוטלת אלא עיקר וז"ש בכתובות פ"ט מגו די"ל כו' כמש"ל ס"ב אבל מדברי תוספת שם ושאר מקומות שתי' בתובע' מ' דגובה אפילו תוספת:
(קלז) ואפי' כו'. קט"ז ב' וכ"כ ברי"ו מהגמ' זה:
(קלח) ובלבד כו'. כמ"ש בפירש מתוך חומר שהחמרת כו' וכן מ"ש דייקא ומנסבא:
קלח) ומשביעין כו'. כמ"ש אין אלמנה כו':
(קלט) וי"א דאפי'. דהא איבעי להו אי משום דלא משקרא או משום דדייקא ומנסב' והיא אינה רוצה להינשא אבל לדעת הרמב"ם שסובר דאיפשטא האיבעי' דמשום לא משקרא כמ"ש בסוף ה' גרושין וכ"כ הרמב"ן מהא דשם צ"ג צ"ד מהני ע"א ועמ"ש בסמ"ח:
(קמ) אבל כו'. מתירין אותה נראה דט"ס וצ"ל אין מתירין אותה חדא דהא פ' בכל ספיקא דלא תנשא ועוד דא"כ אף כתובה תנטל דהא מדינא לעולם אינה נאמנת על הכתובה אלא ממדרש כתוב' ועב"י ודבריו אין מובנים:
(קמא) ויש מי כו'. כ"ש לענין כתובה ואף אם תפסה לא מהני לדעת הרא"ש כמ"ש בי"ד סימן שט"ו ובח"מ בכמה מקומו':
(קמב) שאין כו'. גמ' שם טעמ' כו' הא כו':
(קמג) ואפילו נשאת כו'. שם סד"א כו' ותמות כו' ובירושלמי שם חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה מעתה אפילו על עצמה לא תהא נאמנת מתוך שהיא יודעת שלא עשו דבריה אצל חברתה כלום אף היא אומרת אמת מעתה אפילו על צרתה תהא נאמנת א"ר אילא חוזר לקלקול הראשון חשודה היא כו':
(קמד) זאת אומרת כו'. דלא כר"א שם דמוקי בפלוגת' לדידיה סיפא אשה כו' מיירי בצרות שהן מכחישות זא"ז ועתוס' ד"ה דכל כו' והשתא כו' וכר"מ וא"כ הוי הלכה כר"מ בהא כסתמא בתראה אלא כר"י ואע"ג דנשאר רבי יוחנן בקושי' קי"ל דמ"מ הלכה כן כיון דלא איתותבן וכ' הרא"ש דלדידיה מתני' בנשים אחרות וקמ"ל ככשרים ופסולים וכן משמע בירושלמי דגרסינן על המתני' גידל בר מנימין בשם רב בכ"מ שהכשרו עדות אשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחיש את האיש ופריך א"כ במתני' ניתני ע"א מת ואשה אומרת לא מת אשה אומרת מת וע"א לא מת ומשני תני דבית ר' כן אלמא מתני' בצרות עסקינן. ליקוט:
(קמה) כשם כו'. לשון הירושלמי שם לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום:
(קמו) או שנשתמד כו'. לשון ש"ג ומז"ה כ' שאם הניחה בעלה עגונה והלך ונשתמד קטטה בינו לבינה היא אינה נאמנת עליו ואני אומר שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא הקטטה ע"י גירושין כמו שביארנו שגילתה דעתה שאינה חפיצה בו אבל אם נשתמד ומרד בה או שהיה בעלה לסטים וכופר בעיקר ה"ז נאמנת עליו ואין מחזיקין אותה במשקרי מבואר מדבריו שהקשה שני קושיות אחד דוקא ע"י גירושין הוי קטטה שגילתה דעתה שאינה חפיצה שהרי אמרה גירשתני כו' אבל בשאר אפילו נשתמד אמרינן שמא חפיצה בו ואין נקראת קטטה ודומה לליסטים וכמ"ש בב"ר פ' כ' מעשה באשה כו' ועוד דבקטטה גופא דוקא דארגילה היא וכאן ארגיל הוא והרב לא רצה בקושי' הראשונה דדעת כל הראשונים דנשתמד נקרא קטטה דאיבעי לן בספ"טו המזכה גט לאשה במקום קטטה כו' ומפ' רש"י וכל הראשונים דמזכין גט לאשת מומר ואף דאיכא שם קצת חולקים היינו שסוברים דהוי כמו קטטה דאמרינן טב למיתב קצת כמו בקטט' כמ"ש מהר"מ ובתה"ד סימן רל"ו והר"ן כ' דלא פלוג ואפילו בקשה גט להדי' ומהרי"ק פי' דהאי בעי' קאי אם יכול לחזור בה אבל לא להתירה בגט זה אבל כולם ס"ל דהוי כמו קטטה וגרע מקטטה ועב"י סימן ק"ה ולכן לא כ' הרב אלא נשתמד אבל לא לסטים כו' וקושי' שני' ס"ל לרב אפילו ארגיל הוא כמ"ש הרא"ש אלא דלפיר' תוספת שם הוא דוקא לרב שימי וא"כ בקברתיו ה"ז נאמנת ואף את"ל כשניהם לחומרא מ"מ בקברתיו וכה"ג ממ"נ היא נאמנת וכ"כ ש"ג שם הרגיל הוא הקטטה כולי אינה נאמנת כו' לפיכך אם אמרה מת וקברתיו נאמנת כו' ובכה"ג פריך קושי' שניה הנ"ל אבל לפי מ"ש כ"מ בשם הרא"ם האיכ' בנייהו להיפך דלמ"ד משום דמשקרא רוצה היא להשמט ממנו וחפיצה היא לאסור עליו ולמ"ד בדדמי ואינם משקרא משום דנפיק חורבא שכל הדרכים האלו בה אלא מרוב שנאתה לא שמה לבה עליו כ"כ בארגיל והא ליכא למיחש כיון שאינה שונאה אותו שנאה טבעית ופ' הרמב"ם כמ"ד משום דמשקרא ולכן אפילו ארגיל איהו ואפילו קברתיו ע"ש אבל א"צ לכל זה דהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דאפילו בקברתיו אמרה בדדמי כמש"ל סל"ג וכמ"ש למטה במלחמה ובזה ניחא קושית הרשב"א שלא אמרו א"ב שאמרה קברתיו אלא דהרמב"ם כ' בהדיא הטעם אלא משום דמשקרא וכמ"ש למטה:
(קמז) שמא היא כו'. עבה"ג בשם מ"מ אבל הרמב"ם ל"ג שם אלא ע"א בקטטה מהו תיקו ותו לא דהרמב"ם כתב בסוף ה' גירושין הטעם דע"א נאמן משום דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי והשיג עליו הראב"ד דהא בגמ' מספקא להו ועלתה בתיקו ונדחק המ"מ אבל ס"ל דהאיבעיא נפשטה בהאשה רבה דמשום דמילתא כולי דמש"ש צ"ד א' וכ"כ הרמב"ן וגורס הרמב"ם שם קט"ו א' א"ד דזימנין דאמר בדדמי כמש"ל סל"ג ולהכי ס"ל דהאיבעי לא נפשטה שם דאע"ג דלא משקרי מ"מ אומר בדדמי רק בקברתיו עדיף עד מאשה דל"ק בכה"ג בדדמי כמ"ש הרי"ש שם. וכאן ס"ל ג"כ דלא איפשט האיבעי' ואם כגירסת הספרי' שלנו הא ס"ל דמשום דמילתא כו' וא"כ היה נאמן אלא הבעי' הוא למ"ד משום דמשקרא ה"נ שמא שכרתו כו' ולכך פ' כמ"ד משום דמשקרא דסוגי' כוותיה: ליקוט שמא היא כו'. הרי"ף פרק החולץ ל"ט א' והלכתא אפי' כו':
(קמח) שהרי יש לה עד. ר"ל לא תצא לא קאי אכולה ר"ל אלא אעד א' דוק':
(קמט) כגון שנהרגו כו'. רומז למ"ש במרדכי והג"מ ובהג"ה כאן וה"ה כל שאומרת כו' והוציאו מהירושלמי שם מה בין שלום בעולם לבין מלחמה בעולם סבורה בו שמת ולא מת עד כדון כשהיתה מלחמה בצפון ובאת מן הצפון בדרום ובאת מן הדרום אבל היתה מלחמה בצפון ובאת מן הדרום מהימנא:
(קנ) אפילו כו'. כמש"ל סל"ג ממש"ש עד דאמרה מת וקברתיו וממה דאיבעי להו בע"א אפילו בקברתיו במלחמה אי אומר בדדמי דע"כ הבעיא אף בקברתיו מדדחי ומוקי באומרו סימני' דוקא הלא"ה אפילו אסקוה כו' דהוי כמו קברתיו כמ"ש הרי"ף לא מהימנ':
(קנא) וי"א כו'. מכח קושי' הנ"ל דבקברתיו לא שייך בדדמי כמש"ש וע"ש:
(קנב) ואם אמרה כו'. גמ' שם: שם:
(קנג) אבל שנים כו'. ממש"ש והא מים כו' ונשים אפילו כו' מ' הא שנים כשרים ודאי מהימני דלא כהרי"ף ועמש"ל סל"ג:
(קנד) וי"א כו'. מרדכי סוף יבמות וכתב דבכה"ג לא איבעיא להו כלל דלא גרע מהאשה עצמה דאם אמרה מת על מטתו מהימנא כו' ואזיל לשיטתו שכתב ברפט"ו דמש"ש וחזינהו לאלתר וקאמרי כו' ר"ל א"נ וקאמרי כולי אלמא בחזינהו לאלתר סגי אלמא בכה"ג לא איבעיא להו ואף לפירש הרי"ף דאיבעי' להו כה"ג מ"מ כיון דקאמר דאיפשט הבעי' דדיגלת אלמא דסגי כהכרה כמ"ש הג"מ בפי"ג הלכה י"ט ור"ל אף דקאמר רי"ף דבעי קברתיו ל"ד אלא דבר ברור:
(קנה) ועכו"ם המסל"ת כו'. דלא עדיף מעד כשר:
(קנו) ויש כו'. דמ"ש דאמר בדדמי היינו לפי שנותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר משא"כ בגוי שמסל"ת ולא שם כוונתו לשום דבר:
(קנז) ולכן דינם כו' וצריכה כו'. שם רעבון גריעא כו' מפולת כו' שילוח כו':
(קנח) או כו'. לדעת הי"א דס"ס מ"ח מ"מ וסתם הרב כאן כדעת הי"א:
(קנט) אפילו כו'. גמ' שם:
(קס) מת כו'. ר"ל במת על מטתו. ורמב"ם וש"ע שהשמיטו דס"ל דכל רעבון הוא מת על מטתו וז"ש ואלו גבי רעבון עד כו' ול"ק במת על מטתו דהא לדעת הרמב"ם באינו מת על מטתו לא סגי בקברתיו אפילו במלחמה ולדעת הטור דלא ס"ל כן מ"מ הא ס"ל דקברתיו מהני לעולם אף במלחמה לכן השמיט הרב גם כן דלא מהני בשלא מת על מטתו:
(קסא) אמרה כו'. ג"כ מה"ט שאמרו שם בגמ' ס"ד דבההוא פורת' כו':
(קסב) היה כו'. כלישנא בתרא ואמרי לה כו' כשיטתו לפסוק כלישנא בתרא:
(קסג) וי"א כו'. לחומרא כמש"ל סט"ו בהג"ה וכן בכל מקום כו':
(קסד) אפילו. כולי דקאמר נשאת וכ"מ מדברי תוספות פ"ט א' דבור המתחיל אמרי ואם תאמר לימא כו' ואמרינן ברפ"ג דאין תנאי בחופה וב"ה ל"פ אהא משום מידע ידעי כו':
(קסה) אפילו החזירה הראשון. אחר גירושי השני. שם וכדעת התוספת דהולד ממזר בכה"ג כמ"ש למטה:
(קסו) שאכלו מנ"מ כו'. ירושלמי שם ולא פירות א"ר אבינא שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל וערש"י פ"ד א' ד"ה ולא פירות כו' ועי"ל סימן קנ"ה ס"י שכתב ואפילו הם כו':
(קסז) מנ"צב. לשון הרא"ש שם ול"ד דה"ה לנ"מ כמ"ש הרא"ש בעצמו בפי"א דכתובות וכמש"ל בטוש"ע סימן קט"ו ס"ה:
(קסח) אבל כולי. כתובו' ק"א א' זינתה כו' ועתוס' שם ק' ב' ד"ה ולא בלאות כו' וביבמות פ"ה א' ד"ה בלאות כו':
(קסט) אבל בעלה כו'. דוקא לדידה דעבדא איסורא קנסוה רבנן וגדולה מזו תניא בתוספתא פ"ב אלמנה לכ"ג כו' יורשה ואין מטמא לה שניות מד"ס כו' יורשה ומטמא לה ועתוס' פ"ט ב' ד"ה כיון כו':
(קע) אבל אם כו'. תוספת פ"ז ב' ד"ה הולד כו' ושם נ"ב ב' ד"ה אבל וכ' כמו שקנסינן לגבי בעל ה"נ קנסינן לגבי בועל וכתב דלכן אוקמי מתני' שם כר"ע אף ע"ג דלרבנן הולד ממזר מדרבנן כמו שהוכיחו שם מפ' הזורק אלא משום דסיפא דמתני' קתני והאחרון אינו ממזר ומדרבנן אף האחרון ממזר ועסנ"ז:
(קעא) קודם שגירש כולי. רמב"ם וכמ"ש בירושלמי שם ניחא הולד ממזר מן השני הולד ממזר מן הראשון ר' בא בשם ר"ז אמר דר"ע היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנשאת הולד ממזר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד ממזר כגיטה כן ממזרת ר"ל כמו שהצריכו גט מן השני ועשאוה כא"א ממנו כן עשאו מראשון הולד ממזר מה נפיק מן ביניהון נתן לה השני גט ואח"כ בא עליה הראשון ע"ד דר' בא בשם ר"ז הולד ממזר כר"ע ע"ד דר"י בשם רבי הילא הולד כשר ופסק כר' הילא דמוקי כרבנן וכן בגמרא מ' דאף לרבנן הולד ממזר וכתי' דר' הילא שהוא מדרבנן כמש"ש פ"ט ב' ועוד דלגמ' דידן ליתא בהא דר' זעירא כמ"ש בספ"ד מ"ט ב'. אבל תוספות שכתב כשם שקנסו מבעל כו' ע"כ לא ס"ל הא דרמב"ם דס"ל משום סוטה קנסוה אע"ג דאין הולד ממזר מסוטה אפילו מדרבנן מ"מ קנסוה הכא וכמ"ש תוס' ב' ספ"ד שם ד"ה סוטה לדידהו לעולם הולד ממזר כמ"ש גבי שני משום דאסורה לבעל ולבועל ועיין סימן קנ"ט ס"ב וכן להרמב"ם דס"ל טעמא דר' הילא לא ס"ל ס' התוס' ועח"מ סימן ד' סט"ז שכבר הקשה ואף שהרלב"ח וב"ש דחקו עצמם שם דבריהם א"ל קיום ונופלים מעצמם וגם לא עיינו בירוש' הנ"ל:
(קעב) ממזר מדבריהם. גמ' שם:
(קעג) וי"א כו'. תוס' הנ"ל ואע"פ שסתם בס' שקדם כדעת תוס' כתב כאן ס' ראשונה והוא דעת הרא"ש בשם י"א דוקא היכא שבא הבעל וקנסוה לגבי בעל קנסוה ג"כ גבי בועל אבל שמת במ"ה לא והרא"ש סתם דבריהם וס"ל כדעת התו' וכתב אדרבה עיקר קנסא הוא לגבי השני:
(קעד) וכן כו'. כמ"ש באחות אשתו שם תוספת צ"ב ב' ד"ה נותן כו' וכי היכא כו' והרא"ש שם וכן הרמב"ן והרשב"א וש"פ ועמש"ש:
(קעה) אשה שנתקדשה כו'. כמו במתני' וכמ"ש בגמ' צ"ב א' ליתא כו' אלא טעות והקשה שם ממיכל בת שאול ותירץ שאנסה שאול והשיאה ובע"כ נבעלה א"נ התם טעות של הוראה היה כמ"ש בסנהדרין י"ט ב' משא"כ כאן כנ"ל וכן אמרו בירושלמי ריש פירקין האשה כו' כמ"ד תמן מפרישין אותן כו' ואם היו קטנות כו' אף הכא כן שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן והכא לא אחרים הטעו בהן קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה ויקנסו בה אצל השני ולא אצל כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |