באר יצחק/חושן משפט/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

באר יצחק חושן משפט ה

סימן ה
מה שנשאלתי מאת הרב הגאון המנוח מו"ה אייזיק זצ"ל האב"ד דק"ק סאוויל.

מבואר בב"מ (דף ז') דבעי בקנין חליפין שלש על שלש ופי' רש"י משום דבציר מן שלש על שלש לאו בגד הוא כדאשכחן גבי טומאה, וכן מבואר בח"מ (סי' צ"ה), והא קיי"ל דדוקא בצמר ופשתן סגי שלש על שלש, אבל שארי מינין בעי שלשה על שלשה טפחים, א"כ אם החליפין הוא בחפץ של שארי מינין מסתבר דבעי שלשה טפחים וסיים רומעכ"ת כי זהו דבר חדש ולא מצא לשום פוסק שיעורר בזה, והאריך כ"ת לפלפל הרבה בעוצם פלפולו ובקיאותו בדברי הרמב"ם (פ' כ"ג מה' כלים) שפסק דלאחיזה בכל שהוא היינו שלש אצבעות.

א

ענף א

תשובה, בעז"ה, מבואר בב"ב (קע"ג ע"ב) בתוס' סד"ה חסורי מחסרא כו' שכתבו וקונין בכליו של קונה וכגון דנקט בי' שלש על שלש דבציר מהכי לא מהני ואין חילוק בין עור לשק כדאמרינן בב"מ כיון דנקט שלש על שלש כו' עכ"ל, וכן כתוב בפסקי תוס' שם וז"ל קונים בכלי של קונה וכגון דנקט שלש על שלש ואין חילוק בין עור ומפץ ושק עכ"ל, וכן מבואר בהגהות אשר"י לב"ב (דף קע"ד) וז"ל דכיון דנקט שלש על שלש סגי ואין חילוק בין עור ומפץ ושק כדאמר בשנים אוחזין כו' עכ"ל, הרי להדיא מבואר בכל הראשונים הנ"ל שכתבו בפי' דאין לחלק ביניהם, ולכן אף בשק דשיעורו לטומאה ד' טפחים ועוד דשיעורו חמשה ומפץ ו על ו' מ"מ לענין חליפין סגי בכל המינים הנ"ל שלש על שלש, משום דהא הש"ס מסתם סתם ואמר דנקט שלש על שלש, ושפיר סתמו הפוסקים בח"מ (סי' קצ"ה) ולא חילקו בזה.

ועיקר הענין שהעיר כ"ת נלע"ד לבאר, משום דהא הרמב"ם (פ' כ"ב מה' כלים ה' כ"א) כתב דמטליות שאין בהן שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה ופחות משלש על שלש אע"פ שהכינן אינן מקבלות טומאה עכ"ל, וכן מבואר בזבחים (דף צ"ד) דאי' התם גבי דם הניתז דת"ל בגד מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה דר"י ר"א אומר כו' מה בגד דבר המקבל טומאה כו' ואמר אביי מטלית פחות מג' א"ב דמאן דאמר ראוי הא נמי ראוי היא אי בעי חשיב עלה כו' אלמא דפחות משלשה ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו, ואף דמן רש"י דהתם מוכח דגם פחות משלש אצבעות מהני' מחשבה עכ"ז מהרמב"ם הנ"ל מוכח דגרס התם שלשה וכדמשמע מהכ"מ שם, ובאמת מצאתי להצ"ק שם שכתב להקשות בהא דמשמע מרש"י התם דגם פחות משלש מועלת מחשבה, ותי' דרש"י מיירי בהך גוונא שכתב הר"ש (פ' כ"ח ממסכת כלים משנה ח') ע"ש, ובאמת בשבת (כ"ט ע"א) בפחות מג' על ג' שהתקינה דהוא משנה דכלים (פ' כ"ח משנה ב') מבואר התם בלשון פחות משלשה שלשה כו' משמע ג"כ דפחות משלש על שלש לא מהני' מחשבתו, וכן אמר רב המנונא בשבת התם בזה"ל ע"ש.

וכן מוכח לפמש"כ התוס' (שבת קכ"ג ע"א) ד"ה מלענין טומאה כו' דמה דמועיל יחוד לטומאה חשיב כלי לגבי שבת לענין טלטול ע"ש, א"כ תקשה אמאי אמרינן (שם דף קכ"ה) דמטליות שאין בהם שלש על שלש, אסור לטלטלן בשבת, הא מהני יחוד גבי' להיות כלי לטומאה א"כ אמאי אסור לטלטלן, אע"כ מוכח דפחות מן שלש לא הועילה מחשבתו וייחודו כלל, אך לפמש"כ התוס' בזבחים (דף צ"ד) [והובא במג"א (סי' ש"ח ס"ק כ"ד)] דאף מה שמועיל יחוד לטומאה עכ"ז לא הוי כלי לענין טלטול בשבת נדחתה ההוכחה הנ"ל, וכן מוכח לפמש"כ התוס' בשבת (דף כ"ו) ד"ה אין בו משום שלש כו' דשאני אריג דאין בדעתו לארוג יותר ולכן כ"ש טמא והכא מיירי כשיש בדעתו לארוג יותר כו', משמע ג"כ דפחות משלש לא מהני' מחשבתו, דאל"כ קשה מ"ש אריג דהא גם שארי חפצים שהי' בדעתו לארוג יותר מ"מ אם מחשב עליהן להשתמש בהם כמו שהוא ג"כ מקבל טומאה, אע"כ מוכח דפחות משלש לא מהני' מחשבה, ושאני אריג, כמש"כ התוס'.

ובשבת (קכ"ז ע"ב) בתוס' ד"ה כיון דחזי כו' כתבו דשלש על שלש דמטלטלין היינו לעניים אבל לא לעשירים, א"כ מוכח דס"ל כמש"כ בזבחים (דף צ"ד) דאף מה דמועיל יחוד לטומאה עכ"ז לא הוי כלי לשבת, או די"ל דאזלי לשיטתם בסוכה (ט"ז ע"א) ד"ה דלא חזי כו' דהתם בפחות מג' על ג' דמועיל יחוד משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, אלמא דיחוד לבד לא מהני ולכן אסור לעשירים לטלטל שלש על שלש בשבת, ובתוס' (נדה דף ס') משמע דמחשבה מועלת אף לפחות משלש על שלש וע' רש"י כלים (פ' כ"ח), ויותר אכ"מ להאריך בזה.

ב

ענף ב

נחזור לעניננו, דלפמש"כ דהרמב"ם ס"ל דמחשבה מהני' בשלש על שלש לכן שפיר מועיל חליפין בשיעור זה, משום דהא התוס' כתבו (ב"מ מ"ה ע"ב) בד"ה אין מטבע נעשה חליפין דמטבע מקרי כלי משום שראוי לשקול משקולת או לתלותו בצואר בתו ע"ש, והא מטבע לא הוי כלי לטומאה כמבואר (שם דף נ"ב) דסלע שנפסלה והתקינה לשקול בה משקולת טמאה, וע' בתוס' (שם) שכתבו לחד תי' דבעינן מעשה, וכן קיי"ל (ח"מ סי' קצ"ה סעיף ב') דמטבע שנפסל מקרי כלי וקונין בו, ואף דלטומאה אינו מקבל טומאה עד שתקנו לשקול בו משקולת אפ"ה גבי ק"ס הוי כלי, וע"כ מוכח דגבי חליפין סגי במה שראוי להיות כלי, א"כ ה"ה בשלש על שלש בשארי בגדים דהא ראוי להיות כלי כשיחשוב עליו, כמו דאמרו בזבחים (דף צ"ד) דזה מקרי ראוי להיות בגד, ה"ה בחליפין דמהני מה"ט דכיון דראוי עכ"פ להיות כלי, וכמו במטבע כנ"ל.

ושיטת רש"י בב"מ (דף מ"ה) דמטבע לא הוי עליו שם כלי, וי"ל דלפמש"כ לעיל דפשטות לשון רש"י בזבחים (דף צ"ד) דמחשבה מועלת לטומאה אף פחות משלש אצבעות, א"כ שפיר הוכיח רש"י מזה דגבי חליפין בעי שם כלי ממש ולא סגי בראוי להיות כלי, דאל"כ קשה אמאי לא סגי פחות משלש על שלש, דהא ראוי להיות כלי כשיחשוב עליו.

אבל למאי דפסק הרמב"ם דלא מהני' מחשבה לפחות משלש כו' שפיר י"ל כשיטת התוס' דמטבע מקרי כלי לפי דחליפין סגי במה שראוי להיות כלי, דהא לא כתיב כלי רק נעל, וכמש"כ הריטב"א בב"מ (ט"ו ע"ב) דלא בעי רק דבר המתקיים כנעל משום דכתיב שלף איש נעלו דמידי דמקיים כנעל בעינן, ומה"ט גם בהמה מקרי כלי משום שראוי' להשתמש למלאכה כדס"ל כן להרבה פוסקים, אלמא דראוי סגי בזה וה"ה בשלש על שלש דראוי להיות כלי.

גם י"ל דמה דסתמו הר"ש והרא"ש במסכת כלים (פ' כ"ז משנה ב') גבי שלש על שלש לטומאת מת ולא חילקו בין צמר ופשתן לשארי מינים, משום די"ל דהא בשבת (דף כ"ו וכ"ז) דמחלקי בין צו"פ לשארי מינין אינו רק לר' ישמעאל דס"ל דסתם בגדים הוי צו"פ, אבל לרבנן דס"ל דבבגד נכלל כל מיני בגדים כדאי' ביבמות (דף ה') וא"כ י"ל דהא דשלש על שלש לטומאה קאי על כל המינים, ודאי דאין לחלק בחליפין בין צו"פ לשארי מינים. ואף להרמב"ם דמחלק בין צו"פ לשארי מינים, עכ"ז שפיר סתמו הפוסקים גבי חליפין, דהא לשיטת הרמב"ם דמחשבה מועלת בשלש על שלש א"כ דומה למטבע כנ"ל, וע' במנחות (ל"ט ע"ב) בתוס' ד"ה ורב נחמן כו' שכתבו דר"ת ורש"י פסקו כרבא דהוי בתראה, וע' באו"ח (סי' ט').

ועוד י"ל דכיון דשלש על שלש חזי לעניים דמה"ט נתרבה לטומאה כמש"כ הברטנורה בכלים (פ' כ"ז משנה ב') וע"כ נתרבה לטומאה אף לעשירים, וכמש"כ התוס' בזבחים (דף צ"ה) וע"כ יש עליו שם כלי ע"ש, א"כ י"ל דאף דבשארי בגדים לא נתרבה שלש על שלש עכ"ז שם כלי עליו משום דעכ"פ חזי לעניים, אך דנתמעט כלי כזה בשארי בגדים וכמש"כ הרמב"ם (ה' כלים פ' כ"ב ה' א') דמפי השמועה למדו דהא דכתיב או בגד לרבות שלשה על שלשה טפחים בשארי בגדים אבל לא לרבות שלש על שלש בשארי בגדים, משום דהא חד מ"ד ס"ל שם (שבת דף כ"ז) דאף בגדים שלימים נתמעטו בשארי מינים מגזה"כ לכן אף לדידן דנתרבו שארי בגדים י"ל דלא אתרבי רק שלשה על שלשה טפחים אבל לא שלש על שלש, ומ"מ שם כלי עליו לעולם ולא איבד שמו ולכן מועיל בחליפין, דאטו להתנא דס"ל דשארי בגדים אינן מטמאין [וע' בפ"י (שבת דף כ"ח) שהביא בשם הרשב"א שכתב בשם רב האיי גאון זצ"ל דפסק כהך תנא דס"ל דשארי מיני בגדים אינן מטמאין ע"ש] סברא לומר דבחליפין לא תהא תורת כלי עליהן, ולמה להגמ' בב"מ (ד' מ"ו) לדחוקי ולומר דמיירי בגברא ערטילאי כו' ולית לי' סודר [כפי' רש"י באדם ערום], יותר הו"ל להגמ' לאוקמי דמיירי בלבוש בגדים שאינן של צמר ופשתים וע"כ לא מהני בחליפין דס"ל כהך תנא הנ"ל, וע"כ מוכח דאף דנתמעטו לטומאה עכ"ז שם כלי עליהן גבי שארי מילי.

ועוד דאטו סברא לומר דהבגדים שנעשו מעורות של בריות הים לא יעשו חליפין כיון דכל מה שבים טהור כמש"כ הרמב"ם (פ"א מה' כלים) ואמאי לא מוקי בב"מ להא דהי' עומד בגורן דמיירי דהי' לבוש בגדים כאלו, וע"כ מוכח דג"ז לא נתמעט מלשון נעלו דגם אלו מקרי נעלו.

והנה בב"מ (דף מ"ז) אמרו דכשר למעוטי מוריקא היינו כלי העשוי מגללי בקר, ומשמע דוקא כלי גללים אתמעט מחליפין וכמש"כ הטור משום דבעי שיהא עשוי מדבר חשוב, אבל כלי אבנים אף דלא נקראו בשם כלי לטומאה עכ"ז בחליפין שם כלי עליו [ודוקא גבי טומאה אין שם כלי עליהן] דהא חזינן דכלי אבנים וכלי אדמה שם כלי עליהן גבי קידוש מי חטאת כדאי' בפרה (פ"ה משנה ה'), וכן גבי נטילת ידים כמבואר באו"ח (סי' קנ"ט), וכמש"כ התשב"ץ (ח"א סי' קכ"א) דדוקא לטומאה אין שם כלי על כלי גללים ע"ש, משום דלא גמרינן מטומאה לענין לקרות שם כלי עליהן בשארי מילי, וה"ה י"ל בשלש על שלש דכיון דחזינן בצו"פ יש שם כלי עליו משום דחזי לעניים, לכן אף דנתמעט בשארי מינים מ"מ יש עליו שם כלי עדיין.

ורש"י בב"מ שכתב דמדאשכחן גבי טומאה י"ל דכוונתו דבציר מן שלש אצבעות לאו בגד הוי כמו בטומאה דחזינן דפחות משלש לא אתרבי לטומאה משום דלא חזי לעניים, וע"כ לא אתרבאי אף פחות משלש בצו"פ, ושיעור הפחות הוי שלש אצבעות, אלמא דבציר משלש לאו שם כלי עליו בשום מקום, אבל שלש הוי שם כלי עליו גם בשארי מינים רק דגזה"כ דכלי כזה לא נטמא בשארי מינים, וראי' לזה משבת (דף קכ"ה) דאי' שם דשירי פריזמקאות אסור לטלטלן בשבת ואמר אביי במטליות שאין בהם שלש דלא חזי לעניים, ומדלא מוקי בשארי מינים ויש בהם שלש אך דאין בו שלשה טפחים דהא ליכא שם כלי עליו אף לעניים דהא נתמעט לטומאה והוי רבותא יתירה, ע"כ מוכח דכיון דיש בהם שלש אצבעות הוי שם כלי עליו גבי טלטול דלא מקרי שבר כלי דהא חזי לעניים לאיזה שימוש, ולכן שפיר סתמו באו"ח (סי' ש"ח סעי' י"ג) דשירי מטליות שיש בהם שלש כו' מותר לטלטלן, ולדעה קמייתא (שם) דס"ל דסגי בשלש אצבעות דמשמע אף בבגד שאינו של צו"פ, ואף דעשירים אינן רשאים לטלטל באין בו שלשה טפחים וכמש"כ התוס' (שם דף קכ"ז), י"ל דשא"ה דכיון דלא חזי גבי' א"כ מקצה מדעתו והוי שם מוקצה עליו, אבל גבי חליפין דקונין אף בכלי שאין בו ש"פ, וכמש"כ התוס' דלא בעינן רק נתינת מנעל ולא נתינת ממון ולא בעי נתינה חשובה, לכן הוי שם כלי על ג' אצבעות לכ"ע בין לעניים בין לעשירים כנלע"ד, אך העיקר כמש"כ מתחלה דזה דומה למטבע דראוי להיות שם כלי עליו במחשבה ולכן סגי בכל מינים שלש אצבאות.

הג"ה [ולא אמנע להודיע למעכ"ת מה שהקשיתי בהא דב"מ (דף ט"ו) הנ"ל גבי הי' עומד בגורן כו' וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי דמשני דמיירי בגברא ערטילאי ופי' רש"י באדם ערום, משום דבלא פירוש רש"י יש לפרש דמיירי בלבוש בגדים שאולים וכמש"כ החו"ק, א"כ קשה איך יכול לחלל, הא הפודה מעשר שני צריך לברך כמבואר ביו"ד (סי' של"א סעיף קל"ז) ולכן ערום אינו תורם כדאי' (פ"א דתרומות), ואין לומר דמיירי במעשר של דמאי, דהא דמאי אין לו חומש כמבואר בב"מ (דף נ"ד), אכן לפמש"כ הר"ש (כלים פ' כ"ח מ"ח) דטלית עני שבלתה אם אין רוב שפתי' קיימות טהור כשאין בו שלש על שלש בטק"א, ניחא, די"ל דמיירי בלבוש בגד כזה דלא הוי ערום גבי ברכה אבל בחליפין לא עהני, וע' במגילה (דף כ"ד), ובסוכה (י' ע"ב) גבי הי' ישן בכילה מוציא ראשו חוץ כו' ובמג"א (סי' ע"ד), ויש לתרץ זה עוד בכמה גווני].

ג

ענף ג

ולכאורה יש לדון לדברי מעכת"ה דלעשירים לא יהא מועיל שלש על שלש אף בצו"פ, דכיון דלעשירים לא חזי א"כ אין שם חשיבות עליו, ואף דלגבי טומאה לא מחלקינן בין עניים לעשירים, היינו מגזה"כ וכמש"כ התוס' בשבת (דף מ"ז) דהא בקראי לא מפליג מידי, משא"כ בחליפין דבעינן דבר חשוב, וכדמצינו גבי טלטול בשבת דעשירים אסורים לטלטל אף שלש על שלש, וכן מוכח במש"כ התוס' (שם דף קכ"ז) שתירצו להא דמשמע דשירי מטליות מותר לטלטל כשיש בהם שלש דהיינו לעשירים דבבית עניים, ולא כתבו דמיירי בצו"פ דאז יש שם כלי עליו בטומאה אף בעשירים, וע"כ מוכח דאף דנתרבה לטומאה עכ"ז אין שם כלי עליו בטלטול, וה"ה בחליפין כיון דכלי מוריקא אינו מועיל בחליפין משום דלא הוי דבר חשוב, לכן מבעי להיות שלשה טפחים משום דפחות משלשה אינו חשוב בעשירים, ומה"ט אינו מועיל בחליפין ג"כ שלש כנ"ל.

אכן לפמש"כ מתחלה דבחליפין סגי בראוי להיות כלי, ואף דכתיב נעל, עכ"ז מה שראוי להיות כלי כמו נעל סגי, י"ל דה"ה בדבר חשוב דבעי בחליפין דומיא דנעל דכיון דאף פחות משלשה טפחים אם חשב עליו מטמא דמקרי ראוי להיות חשוב סגי בחליפין, משא"כ כלי מוריקא דאינו ראוי להיות כלי חשוב כי הוא עשוי מגללי בקר כפי' רש"י.

ולכאורה יש להקשות על הא דפסלו כלי מוריקא וטעמם משום דבעי חשיבות, הא קיי"ל קונין בכלי שאינו ש"פ, וכמש"כ, התוס' בגיטין (דף כ') ד"ה דילמא נתינת גט כו' דדוקא בהקדש צריך נתינה חשובה משא"כ בחליפין ע"ש, וכ"כ הריטב"א בב"מ שם], א"כ קשה אמאי לא יהיו קונין במוריקא, ואיסורי הנאה שאני דלא הוי שלו, אך לפמש"כ הטור בח"מ (סי' קצ"ה) בזה"ל ובלבד שיהא עשוי מן דבר חשוב לאפוקי מוריקא עכ"ל, ניחא, משום די"ל דעיקר הקפידא הוא בחליפין דיהא נעשה מן דבר חשוב, משא"כ בכלי מוריקא דלא נעשה מדבר חשוב שאני, ולכן שלש על שלש אצבעות סגי בחליפין דהא עכ"פ נעשה מן דבר חשוב, ושם כלי עליו משום דראוי להיות כלי, לכן סגי בחליפין אף לעשירים.

וכן מוכח ממש"כ המרדכי בב"מ (פ' הזהב) וז"ל קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ והא דבעי ג' על ג' דיהא כלי דומיא דנעל דמקרי כלי עכ"ל, ומדלא תי' דלכן בעי ג' על ג' דבעינן דבר חשוב, ופחות מג' לא הוי דבר חשוב, ע"כ מוכח בעז"ה כמש"כ דלא בעינן רק דיהא נעשה מדבר חשוב ולכן אין לפסול פחות מג' משום דבר חשוב, אלא משום ראוי להיות כלי, וכן מוכח ממש"כ רש"י בב"מ שם דלכן בעי ג' על ג' משום דכלי בעינן ולא נקט הטעם משום דבעי דבר חשוב, ומוכח כמש"כ, והעיקר תלוי רק במה דראוי להיות כלי, ע"כ שפיר סתמו הפוסקים וכתבו דשלש אצבעות מועיל גבי חליפין, ולכן נהגו כל בתי דינים שפיר שאינן מקפידים ע"ז.

ובמרדכי (דפוס סלאוויטא) מצאתי שכתב (בפ"ד דב"מ) בפי' וצריך שלשה על שלשה דהוי כלי דומיא דנעלו עכ"ל, וזהו כסברת מעכת"ה, ומ"מ הפוסקים דסתמו וכתבו דסגי בשלש אצבעות ס"ל כמש"כ ולא כדעת המרדכי. הג"ה [ובט"ז ח"מ (סי' מ"ב סעיף ה') כתב המגיה דלא חיישינן שמא קנה בפחות מש"פ או בטוריקא עכ"ל, ותמיהני הא קיי"ל קונין בכלי אע"פ שאינו ש"פ].

ד

ענף ד

וראיתי להנ"י בב"מ (דף ז') שכתב דלכן בעי שלש על שלש דכתיב נעלו בחליפין שהוא דבר חשוב ובציר מג' אצבעות לאו בגד הוי כדאשכחן בטומאה עכ"ל, וכן כתב הריטב"א (שם) דע"כ בעי ג' על ג' דפחות מכאן לאו דבר חשוב הוא ואנן דבר חשוב בעינן דומיא דנעלו עכ"ל, ומדכתבו הטעם דע"כ בעי ג' על ג' משום דפחות מזה לאו דבר חשוב הוא [ואף דהריטב"א גופא כתב (פ"ד דב"מ) דע"כ קונין בכלי שאינו ש"פ משום דדוקא בהקדש בעי נתינה חשובה משא"כ בחליפין כו'] בע"כ מוכח דמ"מ חשוב קצת בעינן, ולכן פחות מג' פסול כמו כלי מוריקא, וכמש"כ התוס' בב"מ (מ"ז ע"א) בד"ה בכליו של מקנה כו' דבעי קבלת דבר חשוב דומיא דנעל כו', אלמא דגם התוס' כתבו דגבי חליפין בעינן דבר חשוב, א"כ לפ"ז י"ל דשלש על שלש בעשירים דלא חשיב גבייהו דפסול בהם גבי חליפין כמו בכלי מוריקא, וכמש"כ התוס' בשבת (דף קכ"ז) דעשירים אינן מטלטלין שלש על שלש משום דלא חזי גבייהו ואף בצו"פ דמטמא מגזה"כ מ"מ אין זה דבר חשוב, ואנן בעינן כלי חשוב בחליפין, ואף דהנ"י כתב דע"כ פסול פחות מג' משום כדאשכחן בטומאה, עכ"ז מזה אין להוכיח דצו"פ דטמא שלש אצבעות אף בעשירים דיהא כלי בחליפין די"ל דהא בשבת (ע"ט ע"א) אי' הבגד והשק והעור כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה, וזה ברור דבגד צו"פ בעשירים אינו חשוב פחות משלשה להתחייב ע"ז, כדמוכח בתוס' (שם קכ"ז) כנ"ל כיון דאינו חשוב גבייהו ואפ"ה תנו בלשון כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה, דלכאורה משמעות הלשון מורה דמה דמטמא אף בעשירים חשוב להתחייב עליו משום הוצאה גבייהו, ובאמת אין סברא כלל לומר כן, דהא כיון דלא חזי גבייהו ואסור לטלטל משום מוקצה ואין חשיבות כלל גבם א"כ מה בכך דהוי כלי בטומאה, וע"כ מוכח דכוונת הגמ' דכשיעור לטומאה כו' היינו בטומאת מדרס דבעניים מטמא משום מדרס אף. שלש אצבעות כמש"כ התוס' (שם דף מ"ז) וזבחים (דף צ"ה), ובעשירים אינו מטמא משום מדרס אף צו"פ רק בשלשה טפחים, וכן מורה לשון הגמ' דשבת (שם) דקאי על טומאת מדרס הא דכשיעור לטומאה כו', ולפ"ז י"ל דגם הריטב"א והנ"י דכתבו לפסול פחות מג' כדאשכחן בטומאה דג"כ כוונתם על טומאת מדרס כמו בהא דשבת הנ"ל ובמדרס, אף צו"פ אינו מטמא בעשירים רק בשלשה טפחים כמבואר בזבחים (דף צ"ה) בתוס' ד"ה מעיל שנטמא כו' בשם ר"ת ע"ש.

א"כ לפ"ז יש לדון דלהריטב"א והנ"י הנ"ל דכתבו לפסול אף פחות מג' משום דבעי דבר חשוב י"ל דבעשירים פסול שלש אצבעות אף בצו"פ משום דלא הוי דבר חשוב גבייהו, והא דלא אמרו בב"מ (דף מ"ז) בהא דכתבינן במנא דכשר למקני בי' דלא ממעטינן שלש אצבעות בעשירים, משום די"ל דכיון דאמרו שם מתחלה דכשר למעוטי כלי מוריקא, והטעם משום דבעי חשוב קצת, א"כ ממילא ידעינן דשלש אצבעות פסול בעשירים מה"ט, וכש"כ פחות א"כ לפ"ז עדיין צ"ע על מה דלא דייקינן בעשירים להצטרך שלשה טפחים, וכפשטות השו"ע דסתמו בזה ולא חילקו, ואף שמחשיבו ועושה בו החליפין מ"מ מה בכך הא כלי מוריקא דפסלו ג"כ הא מחשיבו, ודימו לי' הא דפחות משלש אצבעות, וקשה כנ"ל, והנלע"ד בזה דהא בזבחים (צ"ה ע"א) אי' דאמר ר"ל מעיל שנטמא מכניסו פחות משלש על שלש ומכבסו מתיב רב אדא כו' העבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש ומשני אגב אביהם חשיבי, ופי' רש"י כשהוא מחובר בבגד חשוב שלש על שלש דידי' עכ"ל, ואף שאינו מכניסו בפנים רק שלש אצבעות עכ"ז הוי חשיבות עליו לפי שמחובר לבגד א"כ י"ל דה"ה בחליפין שתופס המקנה מקצת הבגד ושאר הבגד הוי ביד הקונה, ע"כ סגי אף שאינו אוחז רק שלש אצבעות, משום דהא מחובר לבגד שלם והוי שם חשיבות עליו, וע"כ לא דייקינן בזה משום דמן הסתם יש בהבגד שעושין ממנו החליפין שלשה טפחי' ובח"מ והפוסקים כתבו בלשונם שיאחוז ממנו שיעור ג' אצבעות ואע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי רק קצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה, אלמא דמיירי שאינו תופס רק מקצתו, לכן שפיר סתמו וכתבו דיאאוז ג' אצבעות, דכיון דאינו אוחז רק קצתו ע"כ י"ל דכל הבגד יש בו שלשה טפחים, וכיון דמחובר לבגד שלם הוי דבר חשוב אף לעשירים, כמו בהא דזבחים הנ"ל ובגדי כהונה עשירין הן כמש"כ התוס' שם ד"ה מעיל שנטמא כו', וכן מורה לשון הש"ס דאמרו האי סודר כיון דתפס בי' ג' על ג' אלמא דמיירי בבגד שלם, וכן מורה הלשון בחו"מ שכתבו אע"פ שלא תפס כל הכלי כו' לנתק כל הכלי כו' אלמא דמיירי בשם כלי [וכבר כתבנו דאריג כ"ש שלא הי' בדעתו לארוג יותר טמא א"כ אף אם אין בכל הכלי שלשה טפחים ג"כ חשוב כשלא נארג יותר] והכלי בפ"ע הא יש עליו חשיבות.

ואין לחלק דשאני הא דזבחים הנ"ל שאי אפשר לקורעו משום שנא' לא יקרע, אבל בחליפין דאמרו כמאן דפסק דמי, ע"כ אף שמחובר לבגד שלם לא חשיב למחובר, דהא גם גבי חליפין קיי"ל דאינו רשאי המוכר לעכב ולחתוך מקצתו כמבואר בח"מ (סי' קצ"ה), ואף דכמאן דפסק דמי עכ"ז הא מחובר לבגד שלם וחשוב, וע' בתוס' (שבת שם) ד"ה מכניסו פחות משלש כו' הואיל ויכול לחותכו כו' וכמאן דפסק דמי דאמרו היינו דמחמת זה מקרי דבר מסויים, כמש"כ התוס' בב"מ (דף מ"ז) ד"ה לאפוקי חצי רמון כו'.

הג"ה [ואפשר דהמרדכי שכתבתי דס"ל דצריך שלשה טפחים כפי הגירסא (בדפוס סלאוויטא) הנ"ל, י"ל דאזיל לשיטתו דפסק דיכול לחתוך מקצתו מהכלי ולעכב אצלו, לכן לא מהני מה שמחובר לבגד, משום דיש לחלק בין הא דזבחים כנ"ל, משא"כ לדידן דקיי"ל דאינו יכול לפסוק דומה מעט להא דזבחים הנ"ל].

ושפיר נהגו כל באי דינין דאינן מקפידין להצריך בעשירים לאחוז בידו שלשה טפחים, משום די"ל כנ"ל, ולפ"ז בעי עכ"פ דיהא בכל הבגד שלשה טפחים או שם כלי מחמת שלא נארג יותר, אכן לפמש"כ מתחלה דסגי בראוי להיות חשוב, ודאי דניחא מה דסתמו הפוסקי' ולא מחלקי בין עשירים לעניים, ולכן סגי שלש אצבעות אף בבגד שאינו של צו"פ ואף בעשירים אף אם אין בכל הבגד רק שלש לבד, כן נלע"ד ברור בכ"ז.

ובכ"מ (פ"ה מה' מכירה ה"ו) ראיתי שכתב א"נ שלא מקרי כלי אלא דבר חשוב דהוא כלי לטומאה ע"ש ולפמש"כ מתחלה מוכח דזהו לאו דוקא כמו שהוכחתי מהא דהי' עומד בגורן כו' דמשני בגברא ערטילאי כנ"ל.

ויש להאריך עוד בכ"ז וגם לפלפל בדבריו הנחמדים, רק מפני טרדותי הוכרחתי לקצר, ועוד חזון למועד אי"ה, א"ד ידידו או"נ הדוש"ת יצחק אלחנן בהרב מוה' ישראל איסר זצ"ל חופ"ק ניעשוויעז.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף