באר יצחק/חושן משפט/ד
|
< הקודם · הבא > |
שיטת הראב"ד (פ' כ"א מה' אישות) דאשה ששברה כלי מלאכתה פטורה משום פשיעה בבעלים, ופי' המל"מ (שם) דס"ל דמזיק שלא בכוונה שאני גבי זה אבל מזיק בכוונה חייב אף בבעלים, וקשה לי ע"ז מהא דב"ק (ג' ע"ב) דקאמרי תולדותיהן לאו כיוצא בהן אהי אילימא אמבעה לרב דאמר מבעה זה אדם אב ניעור תולדה מאי ניהו ישן והתנן אדם מועד לעולם, ופי' התוס' דהוי כיוצא בו, ולהראב"ד הא הוי מצי לומר כן דאב ניעור תולדה ישן ולאו כיוצא בהן קאי על זה גופא דאב ניעור היינו בכוונה חייב אף בבעלים. וישן שהוא בלא כוונה פטור בבעלים.
ונלע"ד לתרץ דבב"מ (דף צ"ה) מבואר דפליגי רב אחא ורבינא בפשיעה בבעלים, דמאן דס"ל מקרא נדרש לפני פניו ס"ל דפשיעה בבעלים פטור, ומאן דס"ל לפניו ולא לפני פניו ס"ל דפשיעה בבעלים חייב, ולרב מצינו (ריש פ' העור והרוטב) דס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, והובא זה בתוס' (ב"מ שם) גבי פשיעה בבעלים, א"כ ס"ל לרב דפשיעה בבעלים חייב, ולכן שפיר מקשה הגמ' לרב דאמר מבעה זה אדם דהתולדה ישן הוי' כיוצא בו דגם בבעלים מבעי להיות חייב אף שלא בכוונה, אבל למאי דקיי"ל דפשיעה בבעלים פטור שפיר פסק הראב"ד דמזיק שלא בכוונה פטור כפי המל"מ שם.
ולכאורה קשה מהא דב"ק (דף ל"ב) דאיבעיא להו המזיק אשתו מהו כיון דברשות עבד פטור או דלמא איבעי לעיוני כו', וקשה הא הוי בבעלים כמבואר בב"מ (דף צ"ו) ולא עדיף מכל מזיק שלא בכוונה דמיפטר, ויש לחלק דשאני נזקי גופו מנזקי ממונו, דקרא דבעליו עמו נאמר בנזקי ממונו, ונזקי גופו חמירי, כדמצינו גבי ד' דברים דליכא אלא בנזקי גופו וכן מוכח מב"ק (דף פ"ז) דחובל בע"ע שלו חייב ואין זה מקרי מזיק בבעלים, משום דנזקי גופו שאני, אך י"ל דהתם קאי על הזיק בכוונה, אכן כבר כתבתי הוכחה נכונה מב"ק הנ"ל, ויש להאריך בכ"ז הרבה.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |