באר יצחק/אורח חיים/כט
|
< הקודם · הבא > |
בענין חצי עבד.
ב"ב (ד' י"ג) תוס' ד"ה כופין את רבו כו' וא"ת אמאי כופין ליתי עשה דפ"ו וידחה ל"ת דלא יהי' קדש ואומר ר"י חדא דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה כו' ועוד דהא גבי דידה ליכא עשה ועוד אפילו מיפקדא אפשר לה באחר ועוד כיון דאפשר לקיים שניהם ע"י כפיי' לא דחי עכ"ל והטורי אבן חגיגה ד' ב') תמה מאוד על דברי התוס' הנ"ל, ובעז"ה נבאר שדבריהם נכונים וברורים צדיקים וישרים ונסדר קושיותיו ונשיב עליהן כסדרן.
בראשונה הקשה על מש"כ דאפשר לה באחר הא משכחת בחצי שפחה דתנשא לחצי עבד ואי מיפקדא א"כ שניהם מחוייבים בזה. ונראה לע"ד משום דלכאורה קשה דהא ע"כ כוונת התוס' דישא ב"ח [משום דאי ישא שפחה לא יקיים פ"ו, דהא ישראל הבא על השפחה הוולד מתייחס אחרי' וכמש"כ המל"מ (פ"ב מה' קרבן פסח) דכה"ג לא קיים פו"ר, וכן כתבו התוס' (ב"ב שם) בד"ה לישא שפחה אינו יכול], והא בגיטין (ד' מ"ג) ס"ל לחד מ"ד בחצי עבד שקידש ב"ח דאינה מקודשת ומבואר התם דאם אינה מקודשת אזי אין בנו ליורשו וה"ה לפו"ר, א"כ הא לא יקיים פו"ר [ובאמת דברי התוס' דפסחים במש"כ דאפשר לה בעבד צ"ע ואכמ"ל], ובע"כ מוכח שקושית התוס' הנ"ל היא למאן דס"ל (גיטין שם) דחצי עבד שקידש ב"ח מקודשת, ונראה לענ"ד להוכיח בחצי שפחה דהיא שפחה חרופה האמורה בתורה דלא תפסי רק קדושי קצת ואינו חייב אלא אשם הבא עלי' כמבואר שם ובאה"ע (סי' מ"ד) ע"ש, וודאי דלא הוי בנו לירושה ולפו"ר, רק מתייחס כולו אחרי אמו אף אם תנשא לחצי ב"ח, דהא הרמב"ם (פ' י"א מה' נזקין סתם וכתב דהורג לחצי עבד דחצי משתלם לאדונו וחצי הב' ראוי ליטול אך אין לו מי שיקחנו, וקשה הא משכחת לו יורשים כגון אם ישא חצי שפחה דהחצי הב' מתייחס אחר אביו דהוי חצי ב"ח, וע"כ מוכח דכיון דבחצי שפחה וחצי ב"ח לא תפסי רק קדושי קצת כמבואר שם לא מתייחס אף החצי אחר אביו ולא קיים פו"ר וכן כתב המקנה בסי' מ"ד), ולכן אינו קשה כלל דישא חצי שפחה, משום דכה"ג לא יקיים העשה דפו"ר כלל, וקושייתם היא דישא ב"ח ולהך מ"ד דתפסי קדושין לגמרי וע"ז תי' התוס' שפיר דאפשר לה באחר, ולפמש"כ דקושייתם היא דישא ב"ח אף דכה"ג יעבור חצי עבדות שלו הל"ת והעשה יקיים חצי חרות, מ"מ ס"ל להתוס' דגם כה"ג אמרינן עשה דוחה ל"ת כיון דהוי גוף א' וחיוב עשה מוטל על האי גברא.
ועוד נלע"ד לתרץ קושיא זו בהקדם מה שהקשה הטו"א עוד שם על התי' הד' של התוס' הנ"ל, שכתבו דכיון דאפשר לקיים ע"י כפיי' לא דחי, דהא התוס' שם לקמן הקשו איך יעבור הרב על איסור עשה דלעולם בהם תעבודו משום דיזכה העבד בפ"ו ותי' משום מצוה רבה שרי, וכיון דגם עכשיו יעבור הרב על עשה, א"כ יותר עדיף שלא לכפות לרבו ויעבור העבד גופי' על הל"ת כדי שיקיים העשה דפו"ר ע"כ קושית הטו"א הנ"ל, ונראה לי דמה שהקשה דישא חצי שפחה י"ל דהא כתב ספר הכריתות והובא בדורש לציון (דרוש ז') דעשה אינו דוחה לתרי לאוין, א"כ כאן דישא חצי עבד לחצי שפחה יעבור העבד על תרי לאוין, היינו על לאו דלא יהי' קדש דישתמש חצי עבד בחצי ב"ח, וגם על לאו דלא תהי' קדשה דישתמש חצי חרות בחצי שפחה וע' באה"ע (סי' ט"ז), ואף דחצי חרות יעבור רק על לאו א' וכן חצי עבדות ג"כ לא יעבור רק על לאו א', מ"מ הא גוף החצי עבד וב"ח יעבור על ב' לאוין וכמש"כ לעיל בכוונת קושית התוס' הנ"ל.
ולדברי הכריתות מצינו סמך מהא דנזיר (מ"ח ע"ב) דאמרו שם אליבא דר' ישמעאל כיון דשרי רחמנא חד לאו מה לי חד לאו או תרי לאוי, אבל ר"ע מחלק שם בין חד לאו לתרי לאוי והלכה כר"ע ובגוף הענין הנ"ל יש לי ב"ה לפלפל הרבה אך העת לקצר.
א"כ גם קושיא שני' של הט"א הנ"ל מיושבת, והוא דהא יש לדקדק בעין ד' תירוצי התוס', בשלמא הא דלא מספיק להו בתי' א' י"ל שהי' קשה להו כקושית הטו"א דכיון דלא אפשר לקיים העשה בלא עקירת הלאו מתחלה מקרי בעידנא כו', ולכן הוצרכו לתרץ התי' הב' דאפשר דלא מיפקדא וגם בזה י"ל עדיין לריו"ח בן ברוקה דס"ל דנשים מצוות על פו"ר, לכן תירצו דאפשר לה באחר, אבל על תי' הג' לכאורה אינו קשה כלל א"כ למה להו לתי' הד', אבל באמת י"ל דהתוס' נתכוונו לתרץ מה שיש להקשות על התי' הג' דהא אפשר בחצי שפחה [כקושית הטו"א הנ"ל], ואף דנימא דס"ל להתוס' כעין סברת הכריתות הנ"ל דאין עשה דוחה לב' לאוין, מ"מ הא ז"א רק לר"ע, אבל לר' ישמעאל דאמר להדיא (בנזיר) מה לי חד לאו או תרי לאוי א"כ ה"ה גבי עשה דוחה ל"ת כיון דאינו מחלק בינייהו כלל, ולכן הוכרחו לתרץ דכיון דאפשר ע"י כפיי' לא דחי, ולר' ישמעאל הא ס"ל בגיטין (ל"ח ע"ב) דלעולם בהם תעבודו רשות א"כ לא יעבור הרב על עשה כלל, ולר"ע דס"ל שם דחובה אליבי' הקשו התוס' והא יעבור הרב על עשה ותי' משום מצוה רבה שרי, ולר"ע אין אנו צריכים כלל לתי' הד' אך מספיק בפשיטות תי' הג' לכ"ע אף דנימא דמפקדא על פו"ר, משום דלר"ע אין עשה דוחה לתרי לאוי וכדעת הכריתות הנ"ל, ושתי קושיות הטו"א סרו יחד בע"ה.
ועוד הקשה הטו"א (שם) על התי' שכתבו התוס' דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה דהא בסדין בציצית כתב הר"י גופי' ביבמות (ד' צ"א) דלא מקיים העשה דציצית אלא אחר העיטוף א"כ הא לא הוי בעידנא וע"כ מוכח דגם זה מקרי בעידנא כו', ונלע"ד לתרץ גם זה דיש לדון דהא חזינן דהש"ס פריך עשה דוחה ל"ת מנלן אלמא דבלא הוכחה לא אתי עשה לדחות ל"ת ועיקר ההוכחה הוא מסדין בציצית, ולמאן דס"ל דציצית חובת גברא כדקיי"ל א"כ עיקר המצוה הוא בעת שנתעטף והא איסור כלאים הוי מהתחלת לבישה ולא הוי בעידנא, וע"כ מוכח מזה דכיון דלא אפשר לקיים לעשה בלתי עקירת הלאו מעיקרא גם בזה גזה"כ דעשה דוחה ל"ת והוכחה זו אינו רק למ"ד ציצית חובת גברא, אבל למאן דס"ל ציצית חובת מנא ואף קודם העיטוף הי' חייב בעשה דציצית דהא כלי קופסא ג"כ חייבין להך מ"ד, א"כ אין לנו הוכחה להך מ"ד] להכלל של הט"א הנ"ל דגם זה מקרי בעידנא, ובלא הוכחה שפיר י"ל כסברת התוס' דגם כה"ג לא מקרי בעידנא, וכיון דלא מקיים העשה בעת עקירת הלאו מתחלה אינו דוחה כה"ג, ובעינן דומיא דקרא ואין לך בו אלא חדושו ואין לנו לחדש סברות מדעתנו, ועיין ביבמות (צ' ע"ב) בתוס' ד"ה כולהו נמי כו' שכתבו בשם בה"ג שהוכיח דציצית חובת גברא מדמברכינן להתעטף בציצית, וכ"כ התוס' בשבת (ד' כ"ה) ומנחות וד' מ') אלמא דלמ"ד דציצית חובת טלית נתקיימ' כל המצוה מקודם העיטוף ואינה נחשב' עטיפתו למצוה בפ"ע ופשוט.
ובגיטין ד' מ"ג איבעי' להו בחצי עבד שקידש ב"ח אם הוי קידושין או לא, ובחצי שפחה שנתקדשה אמרינן התם לרב נחמן דס"ל דנתקדשה קצת וזהו שפחה חרופה האמורה בתורה דלא חייבתה רק אשם, ולכן ס"ל בנשתחררה דפקעי קדושי א', ונראה דלר"נ ה"ה בחצי עבד שקידש ב"ח דהוי קדושיו קדושי קצת יש למילף משפחה חרופה, ואף דהר"נ כתב דשאני שפחה חרופה דהוי גזה"כ עכ"ז הוא דוחק כמש"כ המקנה (בסי' מ"ד), א"כ נראה דה"ה בחצי עבד שקידש דהוי קדושי קצת, וכבר כתבתי לעיל דהיכא דלא הוי רק קדושי קצת אין בנו מתייחס אחריו לירושה ולפו"ר, א"כ י"ל דס"ל להתוס' כן בשיטת רב נחמן דאף חצי עבד שקידש בת חורין לא תפסי קדושין גמורין אלא קדושי קצת.
אבל לרב חסדא מצינו דס"ל שם בחצי שפחה שנתקדשה דהוי ספק קדושין גמורין כמש"כ רש"י שם דלר"ח מספקא לי' אי הוי קדושין משום דלא שייר בקניינו, ולא ס"ל הספק אי גמרי קדושי ראשון או פקעי, משום דכיון דס"ל שיתכן דהוי קדושין גמורים משום דלא שייר בקניינו כמו שאמר ר"ח (שם) וכמש"כ הפני יהושע שם לתרץ קושית התוס' על רש"י ע"ש, והא דשפחה חרופה המבואר בתורה דאינו חייב אלא אשם י"ל דס"ל כהך מ"ד דס"ל דשפחה חרופה דקרא מיירי במיוחדת לע"ע, א"כ אליבי' דר"ח ה"ה בחצי עבד הוי ספק דלמא תפסי קדושין גמורים, וכן מצינו ביבמות (ד' מ"ה) בחצי עבד שקידש ב"ח דהוולד ממזר דמשתמש בא"א אלמא דהוי מחייבי מיתות משום דתפסי קדושין גמורין ע"ש] א"כ לר"נ דס"ל דלא הוי רק קדושי קצת בחצי ב"ח שקידש כנ"ל ע"כ בלא"ה אינו קשה דניתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש משום דהא בכה"ג ג"כ לא יקיים פו"ר, ולכן אף דמצינו במנחות (מ"ב ע"ב) דס"ל לר"נ דציצית חובת גברא א"כ לדידי' יהיו מוכח כהוכחת הטו"א הנ"ל דגם כה"ג הוי בעידנא, עכ"ז הא קושית התוס' לא הוי אליבי' דר"נ, ועיקר קושיתם הוא אליבי' דרב חסדא דס"ל להסתפק אם הוי קדושין גמורין כמש"כ רש"י בגיטין (שם) וי"ל דר"י כאן בב"ב ס"ל ג"כ כשיטת רש"י הנ"ל, וכיון דעיקר קושיית התוס' הנ"ל הוי לר"ח והא לר"ח מצינו במנחות (ד' מ"ב) דס"ל ציצית חובת מנא, א"כ שפיר תירצו דלא הוי בעידנא, ואף דלא אפשר להתקיים גמר הביאה בלתי העראה עכ"ז הא לר"ח אינו מוכח הכל של הטו"א הנ"ל כנ"ל [וי"ל דהסוגיא דיבמות דאמרו דמשתמש בא"א ס"ל ג"כ בזה כר"ח הנ"ל], אבל לדינא למאי דקיי"ל דציצית חובת גברא שפיר כתבו התוס' ביבמות (ד' צ') דעיקר גמר המצוה הוי מעת העיטוף, ולפמש"כ כעת יותר נכון לתרץ קושית הטו"א שהובאה לעיל דישא לחצי שפחה כתי' הב' שכתבתי לעיל ולא כתי' הא' שנתבאר שם.
ועוד נ"ל קצת באופן אחר, והוא דהא בגיטין שם איבעי' להו בחצי עבד שקידש ב"ח מהו ולא איפשטא ואח"ז אמרו שם דרבא ור"ש אמרו כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כן חצי' שפחה שנתקדשה אינה מקודשת ור"ח מחלק דשאני חצי' שפחה דלא שייר בקניינו, ור"נ ס"ל דמקודשת מחמת קרא דשפחה חרופה, ור"נ י"ל דס"ל ג"כ כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כן חצי עבד שקידש, ולא מחלק ע"פ הסברא דלא שייר בקניינו, אמנם יסבור דשפחה חרופה שאני דגזה"כ וכמש"כ הר"נ, ולכאורה יש לדקדק דלרבא ור"ש שלא חילקו ע"פ סברא דלא שייר בקניינו א"כ ל"ל לומר בחצי שפחה דאינה מקודשת הא מיירי שם לעיל בחצי עבד ורבא גופא שקיל וטרי שם בפשיטות האיבעיא ההיא ואח"ז אמר רבא לדינו בחצי שפחה ומשמע דגוף האיבעיא דחצי עבד לא נפשטא כלל אליבא דשום מ"ד, ואפשר לומר דרבא דס"ל בקידושין (ד' נ') דקידושין שלא נמסרו לביאה לא הוי קידושין וכמש"כ התוס' שם דע"י קידושין נאסר בביאה, א"כ חצי עבד שקידש הוי קידושין שלא נמסרו לביאה משום דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כמבואר ביבמות (ד' מ"ד), ולכן לא אמר רבא דינו על חצי עבד אלא אמר הך כשם על חציה שפחה דאינה מקודשת כנ"ל.
וגם יש להאריך במה דמבואר בקידושין (ד' ז') דאמ' רבא התקדשי לחציי מקודשת ובאת"ל דגיטין (ד' מ"ג) דהא לא חזי לכולי', ואכמ"ל.
עוד י"ל דאף דנימא בחצי' שפחה דאינה מקודשת עכ"ז בתצי עבד י"ל דהוי קידושין משום דהא כופין את רבו א"כ לא הוי רק מעוכב גט שחרור, ובמעוכב גט שחרור מציני דחייב בראי' (בריש חגיגה) משום דהוי כמשוחרר וכמש"כ המל"מ (פ"י מה' מלכים), ולכן י"ל דחצי עבד הוי כמשוחרר משא"כ חצי' שפחה, ע"כ לא אמרו לפשוט האיבעיא הזאת בחצי עבד, וי"ל דר"נ ס"ל ג"כ כסברת רבא שלא לחלק כלל בסברא דלא שייר בקניינו, אך שפחה שאני מגזה"כ כנ"ל.
ולכן לר"נ אינה קשה כלל קושית התוס' דניתי עשה לדחות ל"ת דלא יהי' קדש די"ל דס"ל דחצי עבד שקידש ב"ח לא תפסי הקידושין, וחציה שפחה שאני מגזה"כ, ואף דלא שייר בקניינו מ"מ דומה חצי עבד לחצי אשה דאינה מקודשת ואף דנימא דחצי עבד שאני דכיון דכופין את רבו ועומד להשתחרר הוי כמשוחרר, וכמו שמצאתי סברא זו כעת במקנה (סי' מ"ד ע"ש), עכ"ז בקושית התוס' שרצו לומר שלא לכפות לרבו משום דאתי עשה לדחות ל"ת וישא ב"ח. א"כ ממילא הוי בכלל התקדשי לחציי דאינה מקודשת היכא דלא חזי לכולי' וממילא לא יקיים פו"ר כנ"ל, ועיקר קושית התוס' (ב"ב הנ"ל) הוא אליבא דרב חסדא דס"ל לחלק ע"פ הסברא דלא שייר בקניינו, א"כ לר"ח י"ל דה"ה חצי עבד אף למשנה ראשונה י"ל דתפסי הקידושין משום דגם בזה י"ל דהא לא שייר בקניינו, ולכן תירצו שפיר משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה, והא דסדין בציצית שהוכיח הטו"א אין זו הוכחה כלל אליבא דר"ח דס"ל דחובת מנא כנ"ל, ולר"נ דס"ל במנחות דחובת גברא א"כ לא שייך אליבי' תי' הנ"ל כמש"כ הטו"א, אמנם אליבי' לא הקשו כלל. משום די"ל דס"ל כרבא ור"ש דלא מחלקינן כלל בסברא דלא שייר בקניינו וכנ"ל, ויש להאריך בכ"ז הרבה ובדברי הפוסקים באה"ע (סי' מ"ד), אבל אין כאן מקום.
וקושית הטו"א על מה שתי' התוס' דכיון דאפשר ע"י כפיי' לא דחי, דהא יעבור האדון על העשה דלעולם בהם תעבודו נלע"ד כעת לתרץ קצת באופן אחר מהאמור לעיל די"ל דהתוס' בתי' הנ"ל נתכוונו לתרץ מה שיש להקשות על תי' הג' כקושית הטו"א הנ"ל דהא יכול לישא לחצי שפחה כנ"ל, אך די"ל בזה כמש"כ לעיל דאף שבחצי עבד מספקא להו אי תפסי קדושין גמורין וכמבואר ביבמות (ד' מ"ד), מ"מ חציה שפחה שאני לפי שלא חייבה תורה להבא עלי' אלא אשם, אלמא דלא תפסי רק קדושי קצת, ובכה"ג לא הוי בנו לפו"ר ולירושה כנ"ל בארוכה, ומצינו בכריתות (ד' י"א) דר"ע ס"ל דשפחה חרופה דקרא הוא בחצי' ב"ח שנתקדשה, אבל ר' ישמעאל ס"ל התם דשפחה חרופה דקרא מיירי בכנענית, א"כ לר' ישמעאל י"ל דכמו דאיבעיא להו בחצי עבד לומר דתפסי הקידושין משום דלא שייר בקניינו, ולפ"ז הוי קדושין גמורין, א"כ ה"ה בחצי שפחה ג"כ י"ל דהוי קידושין גמורין וממילא בנו מתייחס אחריו ויקיים פו"ר, ולא שייך לומר אליבי' שאני שפחה חרופה דהוי גזה"כ כמש"כ הר"נ, דהא לר' ישמעאל לא מצינו גזה"כ הנ"ל.
ולכן לר"ע הי' מספיק התי' הג' של התוס' שכתבו דאפילו מיפקדא אפשר לה באחר ואי בחצי שפחה הא לא יקיים פו"ר, אבל לר' ישמעאל אכתי יש לפקפק הא יכול לישא חציה שפחה ויקיים פו"ר אי נימא דחצי עבד שקידש הוי קדושין גמורין כנ"ל, וע"ז תי' התוס' שפיר בתי' הד' דכיון דאפשר לקיים ע"י כפיי' לא דחי, והרב לא יעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו כקושיות הטו"א הנ"ל דהא ר' ישמעאל ס"ל דלעולם בהם תעבודו רשות, ולר"ע דס"ל דלעולם בהם תעבודו חובה אין אנו צריכים כלל לתי' ד' וסגי בתי' הג' דאפשר לה להנשא לאחר דאין לומר דישא חציה שפחה דהא לר"ע יש להוכיח [לשיטתו[ דבח"ש לא תפסי רק קדושי קצת, א"כ לא יקיים לעשה דפו"ר כנ"ל, א"כ לר"ע תתורץ קושיתם בתי' הג' ולר' ישמעאל בתי' הד' על נכון, וברוך המלמד לאדם דעת.
שוב ראיתי במש"כ לעיל אליבא דרבא דס"ל דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין דלכן חצי עבד שקידש ב"ח לא תפסי הקידושין משום דע"י קידושין נאסר בביאה משום דמשתמש בא"א, דיש לדחות זה משום דאף אם לא קידשה ג"כ אסור לבא עלי' משום איסור עבד, לכן אף דעכשיו ע"י הקידושין ניתוסף איסור חמור דא"א, מ"מ אין זה בכלל קידושין שאין מסורין לביאה, וכן יש להוכיח מן הא דקדושין (ד' ע"ח) דאמר רבא באלמנה לכה"ג שאינו לוקה אא"כ קידש, וקשה הא הוי קידושין שאין מסורין לביאה, ע"כ מוכח כיון דבלא הקידושין בלא"ה אסור לבא עלי' כשיטת הרמב"ם (סי' כ"ו באה"ע), אין זה בכלל קדושין שלא נמסרו לביאה, וכמש"כ המקנה בקידושין ד' נ"א ע"ש), ולכן שפיר שקיל וטרי רבא בהאיבעיא דחצי עבד שקידש (בגיטין שם) ואכמ"ל, וע' בפני יהושע בגטין ד' מ ג) בתוס' ד"ה ממה נפשך כו' במש"כ בשיטת הר"ח, והדברים ארוכים, ואין כאן מקום להאריך.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |