באר יצחק/אורח חיים/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

באר יצחק אורח חיים ל

סימן ל
עוד קצת בענין הקודם.

פסחים (ד' פ"ח) מי שחציו עבד וחציו ב"ח לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו יאכל ורמינהי כו' לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה, והרמב"ם פסק דלא יאכל משל רבו ומשל עצמו ודלא כפי' רש"י, וכבר תמהו עליו בהשגות ושארי נושאי כליו ונראה לענ"ד לתרץ דבריו, והוא דיש לדון אם שחטו הפסח על חצי עבד וחצי ב"ח דהקרבן כשר, ואף דחצי עבד הוי שלא למנויו דאינו יכול למנות את צד עבדות שבו על פסחו, עכ"ז כיון דחצי ב"ח הוי מנויו א"כ הוי למנויו ושלא למנויו דקיי"ל דכשר כמבואר בפסחים (ד' ס"א), אכן לכאורה י"ל דז"א רק בשחיטה, אבל בזריקה הא פסק הרמב"ם דמקצת ערלים ג"כ פסלי ביה דהוא עיקר הקרבן א"כ ה"ה בנ"ד במחשבת זריקה הוי מקצת שלא למנויו ופוסל, ומ"מ י"ל דהא שלא למנויו אינו פוסל רק בשחיטה [כמש"כ התוס' בפסחים (ס"א ע"א) ד"ה ואיתקש אוכליו למנויו ע"ש], ובשחיטה אין פוסל מקצתו, ושינוי בעלים אין כאן כי באמת יש לו בעלים דאף חצי עבד וחצי ב"ח יש לו קנין דהא ביום של עצמו לעצמו כמבואר בגיטין (ד' מ"ב), וע' בתוס' שם ד"ה יום של רבו כו', ואיסור אכילה בפסח דשלא למנויו הוי באיסור עשה לפי אכלו תכוסו על השה כמבואר ברש"י (ס"פ איזהו מקומן ובכ"מ (פ"ט מה' קרבן פסח), ומבואר בפסחים (ד' נ"ט) דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה שאין בו כרת, א"כ נראה דה"ה בנ"ד אתי עשה דיש בו כרת בצד חצי חרות דהא יקיים העשה דאכילת פסח דהוי מנויו בכשרות כראוי ודחי ל"ת דיעבור חצי עבד על איסור אכילה דשלא למנויו דאין בו איסור כרת, וכש"כ לשיטת הרמב"ם גופא דס"ל דכל לאו הבא מכלל עשה דשוא"ת נדחה מפני עשה דקום ועשה והובא' שיטתו בשאגת ארי' (סי' ל"ג), וכ"כ הפ"י בכתובות (דף מ') בתוס' ד"ה ניתי עשה כי', והמל"מ (ה' נערה בתולה פ"א ה' ה') בשם הרשב"א בחידושיו, והדברים ארוכים וזה ברור, ואכמ"ל.

ועדיין י"ל דהא העשה יקיים, החצי חרות, וחצי עבדות הלא יעבור על איסור עשה ולא יקיים העשה כלל, א"כ אפשר דהוי בכלל וכי אומרים חטא כדי שיזכה חברו, אמנם יש להוכיח דאף כה"ג אמרינן דאתי עשה דחצי חרות לדחות איסור של חצי עבדות כיון דהוי עכ"פ גוף א' והוא דמצינו בב"ב (ד' י"ב) שהקשו התוס' על מה דאמרו כופין רבו וא"ת ליתי עשה דפו"ר ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש כו', וכבר ידעת מש"כ שאם ישא שפחה לא יקיים העשה דפו"ר משום שהולד מתייחס אחרי', א"כ ע"כ כוונת התוס' היא שישא ב"ח דאז יקיים החצי ב"ח העשה דפו"ר, ואף דחצי עבדות לא יקיים העשה כלל ויעבור על הל"ת מ"מ אתי עשה לדחות גם כה"ג וכמו שהעיר בזה הטו"א (חגיגה דף ב' ע"ש) וכמו שכתבתי בסי' הקודם, א"כ ה"ה בנ"ד, ולפ"ז דברי הרמב"ם הנ"ל בדרך ישר ילכו, משום דלמשנה ראשונה דאין כופין רבו לשחררו א"כ אין כאן שום פשיעה כלל מהעבד ומב"ד דהא אין יכולין לכפות רבו, לכן אתי עשה דחצי חרות ודחי איסור עשה דשלא למנויו דחצי עבדות ומותר לאכול, אבל למשנה אחרונה דכופין א"כ פשע העבד מתחלה מקודם יו"ט במה שלא כפה את רבו ע"י ב"ד לשחררו, לכן אף דביו"ט אסור לשחרר, מ"מ לפמש"כ התוס' בעירובין (ד' ק') בד"ה מתן ד' כו' היכא דפשע והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו אינו דוחה לל"ת ע"ש, ואף דעכשיו אינו יכול לתקן מ"מ כיון דפשע מתחלה אינו דותה, וכמש"כ התוס' בב"ב (ד' י"ג) דכיון דאפשר לקיים בלא דחיי' דישחררו לא דחי כה"ג.

אכן יש להקשות ע"ז מהא דפסחים (ד' נ"ט) דמחוסר כפורים טובל ואוכל פסחו לערב ופי' רש"י דמיירי בשכח ולא הביא כפרתו, אלמא דאף בבא ע"י פשיעה אתי עשה דיש בו כרת ודחי עשה שאין בו כרת כמבואר התם, אמנם ע' בתוס' שבת (ד' ד') שהקשה על הך עשה דהשלמה דאיך יעבור הכהן על איסור דהשלמה משום חבירו דיקיים עשה דפסחו ותי' דכיון דלא פשע יכול הכהן לעבור על העשה, והנך רואה שהתוס' ס"ל דהתם מיירי בלא פשע, א"כ שפיר י"ל דהיכא דפשע אינו דוחה וכמש"כ התוס' בעירובין, ובלא"ה הא המג"א (סי' ק"ח ס"ק י"א) חקר אי שכחה מקרי אונס, ומזה ביו"ד (סי' רל"ב) ע"ש.

אמנם יש להקשות דא"כ אמאי אינו אוכל משל רבו ייתי עשה דיקיים חצי עבדות וידחה כו' דיעבור חצי ב"ח על אכילת פסח של רבו דהוי שלא למנויו, בשלמא בעבד של שני שותפין אינו אוכל משל שניהן ולא אמרינן דניתי עשה דחצי עבד דיאכל משל רבו לדחות כו' דיעבור חצי האחר, משום דשיטת הרמב"ם דהא דקאמר הש"ס דקפדי אהדדי דלא כפי' התוס' ולפי שהרב מקפיד שלא ימשוך דעתו אח"ז ויגנוב ממנו והאור חדש ביאר כוונת הרמב"ם בזה] א"כ ז"א שייך אלא בעבד של שני שותפין אבל לא בחצי עבד וחצי ב"ח, ולכן לא שייך בעבד של שותפין לדון כנ"ל, משום שהעבד אינו רשאי לעבור על דעת רבו לאכול משל חבירו, וע' בס' הכריתות (ומובא בדורש לציון ד' ז') דאין עשה דוחה לשני איסורין, (וע' בסי' הקודם), א"כ ה"ה בנ"ד בעבד של שותפין דאינו יכול העבד לעבור על דעת הרב, וגם הא יהיו בחצי הב' איסור דשלא למנויו, בכה"ג אין עשה דוחהו, אבל הא דלא יאכל משל רבו בחצי ב"ח תקשה עדיין כנ"ל.

ועוד י"ל בזה ע"פ מש"כ האור חדש בפסחים (ד' פ"ח) דעבד אינו חייב בק"פ משום דהא מי שאין לו קרקע פטור מק"פ ואינו אלא רשות על אכילת פסחו עכ"ל, ונ"ל להסביר זה ביתר ביאור משום דהא מה שקנה עבד קנה רבו ואף בהקנהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו לא מהני אלא בהתנה כל מה שתרצה תעשה וכמש"כ הר"נ בנדרים (ד' פ"ח) שאינו זוכה בנכסים עד שיתן לפיו ובאותה שעה אין יכול לזכות האדון והבעל עכ"ל הר"נ, א"כ ז"א שייך רק בגוף הק"פ, אבל לא בהקרקע דכל שעה היא בעיני', א"כ כלו עבד פטור מק"פ ולא שייך בו ענינו כלל, אבל בחצי עבד דמשכחת דיש לו קרקע דהא מבואר בגיטין (ד' מ"ב) דאף למשנה ראשונה מעשה ידיו ביום של עצמו לעצמו, ואם קנה הקרקע ממע"י של יומו הוי שלו לבדו, לכן חייב החצי ב"ח בהעשה.

הג"ה. וע' בקצה"ח (סי' רמ"ט ס"ק ב') שכתב בשם הירושלמי (גיטין פ' השולח) דחצי עבד מצא ביום של רבו לרבו וביום של עצמו לעצמו ולית מחר בעי ועבדא לי' למארי', ופי' הקצה"ח כוונת הירושלמי דאמרו דלית מחר בעי ועבדא למרי', קאי על מה שאמר בתחלה דביום של עצמו לעצמו דכיון דמחר צריך לעשות לרבו והוי למחר עבד גמור לכן נאמר מה שקנה עבד אף ביום של עצמו דהוי לרבו, ומזה הוכיח הקצה"ח דהירושלמי חולק על ש"ס שלנו, ובאמת י"ל דכוונת הירושלמי לפרש סוף דבריהם מפני מה ביום של עצמו הוי לעצמו הא יש לרבו ג"כ חלק בו, ע"ז אמרו דלית מחר כו' היינו כיון דלמחר צריך לעשות לרבו ואין לעבד זכות כלל ביום המחרת לכן ביום של עצמו הוי כולו לעצמו ואין לרבו שום קנין כלל בו, וכן מצאתי בפני משה שכ"כ בכוונת ירושלמי, ואינו חולק על ש"ס שלנו]. עד כאן הג"ה.

אכן דוחק לומר כן דהא הרמב"ם לא הביא כלל להך דאין לו קרקע דפטור, ולכן מחוורתא כדשנינן מעיקרא, אבל אכתי תקשה אמאי לא יאכל החצי עבד משל רבו ע"פ דחיית עשה כנ"ל דהא החצי עבד יקיים המ"ע דהוי מנויו והרב יכול למנותו, וי"ל גם בזה דהא אסור לאדם א' לאכול בשתי חבורות כמו שפסק הרמב"ם (ה' ק"פ פ"ט ה"ח) ואין נמנין על שתי פסחים כמבואר ברמב"ם (פ"ב ה' י"א), א"כ אחר שאכל משל רבו אסור לו לאכול אח"ז משל עצמו משום דיש בו שני איסורין א' משום דאסור לאכול משני פסחים, וב' משום איסור שלא למנויו שיש על החצי עבד בעת שיאכל משל עצמו וכבר כתבנו [לעי' ובסי' הקודם עפ"י דעת ס' הכריתות] דעשה אינו דוחה לשני איסורין אך די"ל אמאי אינו אוכל משל רבו ואוכל משל עצמו הא הוי מצי לאכול משל רבו ולא לאכול משל עצמו, ויש לתרץ גם זה ע"פ מה דמבואר (סוף הוריות) דאיש קודם לאשה להחיות, והשאילת יעב"ץ כתב דה"ה בעניני מצוה דכיון דלהחיות גוף איש קודם לאשה כש"כ בחיות הנפש, ע"כ י"ל דלכן לא יאכל משל רבו רק משל עצמו משום דאם יאכל משל רבו לא יקיים מצות אכילת פסח רק החצי עבד, והחצי ב"ח יעבור על איסור, ע"כ מוטב שיאכל מעצמו דאז יקיים החצי ב"ח למצות עשה, וחצי עבד יעבור על איסור דהא איש קודם לאשה ועבד הא הוי כאשה, והמשנה הא מיירי בשחט משל עצמו כמו שדייקו בש"ס שם משל רבו אינו אוכל אבל משל עצמו אוכל, כן יש ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל התמוהים מאוד, והרמב"ם דגבי ראי' בריש חגיגה יבואר בעז"ה על זה האופן ביתר חידושי שיצאו לאורה אי"ה, והדברים ארוכים כעת.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף