באר אברהם/שבת/כח/ב
קושיא בגמרא מסוטה וישוב מסנהדרין
ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא כו'. וקשה לי דאמאי לא קאמר דנפקא מינה להילכתא לענין כתיבת מגילת סוטה ואתיא כמ"ד דס"ל בירושלמי דסוטה דאין מגילתה נכתבת אלא על עור בהמה טהורה בלבד והביאו התוס' רפ"ב דסוטה (דף יז. ד"ה לא) וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות סוטה (דין ח)[1] ואין לומר דלא בעיא לאוקמא מילתא דרב יוסף כתנאי, דא"כ היכי בעי לאוקמא לענין תפירת תפילין בגידין של בהמה טהורה הא זהו נמי פלוגתא דתנאי דהא איכא למ"ד דאין צריך גידין כלל ואף בכיתנא שפיר דמי וכדאיתא בפ"ב דמכות (דף יא) ואפ"ה הוה מוקי בהכי אי לאו משום דמקשה עלה הלכה למשה מסיני הוא כו' ופירושו דמאן דמצריך גידין של בהמה טהורה לדידיה הוה הל"מ וא"כ בהאי לישנא ה"ל למימר וכמ"ש התוס'. וא"כ אכתי מצי למימר דר"י לענין מגילת סוטה קאמר ותו לא מידי. וי"ל דלשיטתו דרב יוסף לא הוה מצ"ל הכי דהרי איהו גופיה פריך בכמה דוכתא הילכתא למשיחא כדאיתא בסנהדרין (דף נא) ובפ"ד דזבחים (דף מה) ופירשו התוס' שם דרב יוסף דווקא הוא דפריך הכי. וא"כ א"ש דלא בעא לאוקמא בשמעתין הא דתני רב יוסף דאתא לאשמעינן הילכתא למגילת סוטה דאינו נוהג בזה"ז והוי הילכתא למשיחא ואף לפי מ"ש התוס' שם בשם רבינו חיים דלא פריך הילכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסור דליכא נפקותא בהילכתא אלא ע"י איסור הא ה"נ גבי סוטה הוי תרתי שהוא למשיחא וגם באה ע"י מעשה של איסור שנסתרה ונתיחדה עם מי שקינא לה בעלה ונאסרה עליו. ואע"ג דלא תני לה רב יוסף בלשון הלכה מ"מ כיון דמשמע דאתא לאשמועינן צורך הוראה כמה שכתבו התוס'. לא היה רב יוסף משמיע הלכתא למשיחא כנ"ל: