חתם סופר/שבת/כח/ב

חתם סופר שבת כח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למאי הלכתא לתפלין. מקשים העולם לר"ת פ' מצות חליצה דמנעל של חליצה צריך שיהיה מעור בהמה טהורה דוקא דילפינן התם נעלו מואנעלך תחש ותחש טהור הי' ע"ש א"כ נפקא מיני' טובא להלכה. ועיין דבר נאה ומתקבל בס' משנת דר"ע באומר בא מיהודה דרב יוסף לטעמי' ס"ל לקמן ס"ו ע"א דחולצין בשל עץ ע"ש ותמצא נחת. מיהו בלאה"נ נ"ל דלק"מ דע"כ לא חידש לן יחזקאל דין זה מדנפשי' אלא הלכה למשה מסיני הוה ואתי יחזקאל ואסמכי' אקרא. והלכה למשה מסיני סתם נאמרה לא יחלוץ אלא בנעל מעור בהמה טהורה וא"כ הדר קשה אהך כמו דמקשה אשי"ן של תפילין הא נמי הלכה למשה מסיני הוה:

למען תהיה תורת ה' בפיך. עיין היטב מ"ש וביאר יפה בס' מחצית השקל סוף סי' תקפ"ה:

פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה. פירש"י על השלהבת שתהיה מחורכת וכו' נראה כמ"ש בהגהת מרדכי דאין זה הבהוב דלקמן ל"א ע"ב פתילה שצריך להבהבה שהקשו ממנו תוס' לקמן ד"ה רבא אמר בסוף הדבור. דז"א התם מדליקה ומחסרה כ"ש ומכבה והכא אינו אלא מחרכה מעט ע"ג השלהבת ואינו מדליקה ולא מכבה ולק"מ קו' תוס' לקמן. וזה נ"ל דעת רמב"ם בפי' המשנה שמפרש דברי רבא לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת פי' וע"י נתבטל מתורת כלי לר"א ולר"ע בלא"ה מבוטלת ע"י קיפול באופן שרבא נמי מפרש כעין רב אדא בר אהבה ע"ש. ואי ס"ד דמיירי בהבהוב שמדליק וחוזר ומכבה הא ביו"ט עסקינן שחל ע"ש היכי משכחת לי' שיכבה. אע"כ חרוכא בעלמא קאמר ואפ"ה מתבטל מתורת בגד ע"ש. אלא שצ"ע לכאורה א"כ איך פריך ש"ס אלא הא דאמר ר"י גע"ג מצומצמות למאי הלכתא הא לרבא א"ש כמו לרב אדא בר אהבה. וי"ל ודאי ע"י חרוכא בעלמא לא מתמעט הבגד מגע"ג אך למאי דמייתי לקמן מתני' דכלים ומסיק עלה זרקו לאשפה גם ר"א מודה דאינו מטמא א"כ ה"נ נהי ע"י הקיפול לא מתבטל לר"א אבל חרוכא הוה כזרקו לאשפה וגם ר"א מודה והש"ס דפריך אלא הא דתני' ר"י גע"ג מצומצמות וכו' עדיין לא אסיק אדעתי' הך דמודה ר"א בזרקו לאשפה וה"ה באחרוך אחרוכי. ע"כ לא ידע לפרש דברי רבא כפי' המשנה לרמב"ם אבל למסקנא יתפרש כנ"ל. ובירושלמי תמה איך אם נתן הפתילה לתוך השמן לא יתבטל מתורת בגד ע"ש. וא"כ לכל הפחות לכשחרכו וגם ניתן לתוך השמן יתבטל:

המדליק צריך שידליק ברוב היוצא. זה א' מהראיות דמייתי רשב"א לקמן בשמעתין דמוקצה מותר בהנאה דאל"ה תיפוק ליה דנהנה שבת מנולד. ותמוה בעיני הא מתני' ר"א דס"ל שבת ויו"ט ב' קדושות ונולדה בזה מותרת בזה וקיי"ל כותיה וא"כ כלי שנשבר ביו"ט מותר ליהנות מאורו בשבת אפי' אי מוקצה אסור בהנאה והוצרך לומר משום רוב היוצא. וצ"ל מ"מ ליתסרי משום הכנה כלפידים וע' מג"א סי' תק"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף