ב"ח/אבן העזר/קב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' בפ' הכותב (דף פ"ז) האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לבעל חוב מסלקינן לה בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה ואי ליכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה מאי טעמא יותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ומשמע שמיירי באשה שבאה לגבות כתובתה בין מחיים כגון גרושה ובין באלמנה וכן כתב הרמב"ם להדיא ריש פי"ז דאישות וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה לשם בהדיא וכ"כ כל הפוסקים בסתם אשה ובעל חוב וא"כ קשה למה כתב רבינו מי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' כיון דבגרושה נמי הכי הוי דינא ונראה דרבינו נמשך אחר מ"ש לשם התוספות בד"ה לאשה לא וז"ל וא"ת דאמר לעיל דיהבינן לכתובת אשה משום חינא ותירץ ר"ת דהכא יהבינן לב"ח משום דאיכא טעמא דנעילת דלת ובאשה ליכא נעילת דלת דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא וכו' ומורי ר' יחיאל השיב למורי הרב בשם ר"י דאפי' לאחר מיתה יהבינן ליה לב"ח קרקע וכו' והשתא ניחא דדק רבינו להוציא מתירוץ ר"ת דהכא מיירי דוקא כשהלוה חי דליתא אלא מיירי אפי' במי שמת ואלמנתו באה לגבות וכו' דליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא אפ"ה לב"ח יהבינן וכו':
ומ"ש ינתנו לב"ח ואפי' הוא מאוחר ותדחה האשה וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ומיהו במרדכי לשם בשם ראבי"ה פסק ע"פ קבלתו שחולקין במטלטלין והאריך ע"ש וצ"ע דלקמן סוף סימן קי"ג משמע כמו שכתב רבינו ע"ש ה"ר יצחק קרקושא דהאשה קודמת לבת דלתקנת הגאונים חזר דין מטלטלין כאילו היה קרקע ובקרקע אם זמן הכתובה קדים האשה קודמת אף במטלטלין ול"ק מידי ע"ל במ"ש לשם: ומ"ש ומיהו אם תפסה אפי' שלא בב"ד אין מוציאין מידה פי' כיון דאין קדימה במטלטלין ובעלמא אעפ"י דלכתחילה חולקין אפילו הכי אם תפסה האחד אפי' הוא מאוחר מוציאין מידו ה"נ הכא אף על פי דלכתחילה ינתנו לב"ח משום תקנת חכמים משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' אפ"ה אם תפסה אפילו היא מאוחרת אין מוציאין מידה ונראה דהצעת דברי רבינו כך הוא דכשאחד מוקדם איכא לחלק בין קרקע למטלטלין ודלא כסברת הר"י קרקוז"א לקמן אבל אם זמן שניהם שוין וכו' אין חילוק בין קרקע למטלטלין אלא בהא דבקרקע אפי' אם האשה תפסה מוציאין מידה אם לא דתפסה על ידי שהגבוה ב"ד קודם שידעו שהיה שם ב"ח כו' אבל במטלטלין אפילו תפסה מעצמה שלא בב"ד לא מפקינן מינה וכל זה כתב הרא"ש לשם ע"ש ה"ר יונה:
ומ"ש אפילו ע"י שומא דליכא למימר מאן שם לך וכו' נראה דרצונו לומר דמאן שם לך דקאמר תלמודא אמרי' לה אפי' היו ג' הדיוטות ששמוה והחזיקוה בה אינה חזקה דיושבי קרנות הן ומאן שם לך היינו לומר מי החזיקך באלו הנכסים וכמ"ש התוס' והרא"ש פרק אלמנה ניזונת והבאתיו לעיל בסי' צ"ג סעיף ט"ז:
ולכאורה יראה וכו' אבל הרמ"ה כתב דאין שומעין לו כך הוא הנוסחא בספרים ישנים המדוייקים וכ"כ ב"י אבל לא כפירושו שהבין דרבינו חולק על דברי הרמ"ה דלרבינו הוי טעמא מפני תקנת ב"ח דאיכא נעילת דלת ולהרמ"ה הוי טעמא משום דהאי כדיניה והאי כדיניה ושוב השיב על דברי רבי' ע"ש ויש להקשות על פירושו דנעילת דלת שאמרו חכמים לאו תקנת המלוה הוא אלא תקנת הלוין הוא שלא ימצאו מי שילוה להן אלא לאו נעילת דלת קאמר אלא ה"ק יראה דשקדו חכמים על תקנת המלוה טפי מבאשה ולכן העמידו הדין דנותנין לב"ח מעות ולאשה קרקע ולאפוקי דנפרש איפכא דשקדו על תקנת אשה וליתן לב"ח מעות ולאשה קרקע דעדיפא הא ודאי ליתא דא"כ אמאי אמרו בדליכא אלא לאחד מהם ינתנו לב"ח ותדחה האשה אלא בע"כ דמשום תקנת הב"ח העמידו הדין כך משום דמעות עדיפי מקרקע א"כ לפי זה נראה כיון דלטובתו אמרו דנותנין לו מעות אם הוא חפץ יותר בקרקע שומעין לו אבל הרמ"ה כתב דאין שומעין לו דכיון דהעמידו חכמים הדין כך לא ישתנה הדין בשביל זה שחפץ יותר בקרקע וזה פשוט וגם מ"ש ב"י דרבינו חולק אהרמ"ה ולכן כתב אצל מ"ש ואם אין זמנן שוה וכו' נראה דלטעמיה אזיל וכו' עד והאי כדיניה כל זה שגגה שיצאה מלפני השליט דא"כ לא ה"ל לרבינו לומר ולכאורה יראה אלא ה"ל לומר ויראה לי וכו' אבל לישנא ולכאורה יראה וכו' משמע לכאורה כך נראה דשומעין לו אבל הרמ"ה כתב כלומר אבל האמת אינו כן אלא כמ"ש הרמ"ה ולפ"ז כל מ"ש רבי' ואם אין זמנן שוה וכו' עד אם קדם ותפסה כתב כן אף להרמ"ה ונראה דדעת רבינו הוא מדכתב הרי"ף והרא"ש בהך מימרא דאמימר וז"ל האי מאן דאית עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי פי' וליכא חד מינייהו דקדים לב"ח מסלקינן ליה בזוזי לאשה לא מסלקינן לה אלא בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה אלמא דוקא כשזמנן שוה אבל אם אין זמנן שוה המוקדם נותנין לו המעות דאע"ג דבעלמא בשני ב"ח ואין זמנן שוה ואיכא ארעא וזוזי לא אמרינן המוקדם נותנין לו מעות אלא חולקים בשוה דאין דין קדימה במטלטלין ואח"כ נוטלין כל א' וא' בקרקע לפי שטרו אפ"ה בכתובה וב"ח כיון דהיכא דזמנן שוה יפה כח הב"ח דיהבינן ליה זוזי ולאשה קרקע וביטלו חכמים הכא דינא דחולקין הילכך אף באין זמנן שוה ליכא הכא דינא דחולקין וייפו חכמים כח המוקדם דיהבו ליה זוזי בין שהב"ח קדים ובין שהאשה קדמה כן נראה לי דעת רבינו ודו"ק:
הערב לאשה בכתובתה וכולי בסוף בתרא מ"ט מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה וכתב בהגהות מרדכי דגיטין וז"ל ב' טעמי' קאמר חדא דמצוה קעביד ועוד דלאו מידי חסריה ופעמים אתה מוצא זה בלא זה כגון שנעשה ערב לאשה לנצ"ב בשעת נישואין דחסרה ממונא אבל מצוה קעביד ואי נעשה ערב לאחר הנישואין מן הכתובה ובקנין דערב שלא בשעת מעשה בעי קנין התם לאו מידי חסרה אבל מצוה ליכא כיון דכבר נעשו הנישואין ואי בעינן הני תרי טעמי יחד א"כ בהני תרי מילי דפי' דליכא אלא חדא משתעבד שפיר ואותם הנעשים ערבים לנדוניית חתנים בשעת הנישואין ודאי לא משתעבדי אפי' בקנין ובלבד שלא יהא קבלן דהא איכא הני תרי טעמי משיטת ר"י מפרי"ש עכ"ל וכ"כ בהגהת מיימונית פי"ז דאישות במרדכי סוף בתרא בשם ראב"ן ורבי' יואל הלוי וכן כתב ב"י בשם הרב המגיד דדינים הללו דוקא במנה ומאתים שאין בהם חסרון כיס אבל נדוניא הרי הוא כחוב דעלמא כו' וכ"כ כ"י בשם הריטב"א ורבותיו והתוס' וכ"כ הרבינו ירוחם עכ"ל ב"י והכי נקטינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |