פתחי תשובה/אבן העזר/קב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ועליו בעל חוב. עיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סימן ק"א באלמן אחד שנשא אשה והיה חייב לכמה אנשים על ממרמו"ת ושבק חיים ורצו בעלי ש"ח לגבות קודם כתוב' אשתו באמרם שהם מוקדמים והוא ז"ל כתב דאין להם קדימה אלא היא קודמת כיון דממרמו"ת שלנו אינם אלא כמלוה ע"פ כו' ופסק כן הלכ' למעשה ע"ש ועיין בח"מ סי' ק"ד סי"ג: (ומ"ש הבה"ט הי' חייב המס נפרעין מנכסיו המס תחלה כו' עיין בתשו' חתם סופר סי' מ"ב שכ' דמנהג בכל תפיצות שתשלומי חובות הקהל וכל צרכי הרבים קודמים לכתובת אלמנה ומנהג ותיקון הוא ומ"מ מסתמא שבח בית אביה הקיימים לא תפסיד בשום אופן. גם נהגו ששכר הרופאים ואפטיקן ואצ"ל תכריכין וגם צרכי נשמתו כמו שנוהגים להדליק נר שמן ז' ימי אבלו הכל קודם לכתוב' הנה תשלומי רפואות הוא נכון מפני תיקון העולם וכן ראוי ועח"מ סימן ק"ח סס"א ואמנם בשארי דברים אם תערער האשה הדין עמה עש"ך סי' ק"ז סק"ו וכ' עוד בדבר א' שמת וכל ימיו לא שילם חוק החיוב לחברת קבורת מתים ועתה רוצים לירד לנכסיו ולגבות המגיע להם ועי"ז יופחת להאשה ממסת כתובתה הנה אם חוב הח"ק הוא חוב המוטל על כל בני הקהיל' אפי' מי שאינו מהחברא א"כ הרי הוא ככל צרכי הרבים אבל מה שחייב מפני שהי' הוא נמנה מבני הח"ק פשיטא שאין האשה צריכה לשלם כלום וק"ו מעובדא דמ"ב סי' ק"ב כו' ודעת לנבון נקל שא"א להעמיד דברים כאלו על מינוי דין תורה ממש ע"ש):
(ב) שאין בהם קדימה. עב"ש סק"ג וע' בתשו' נו"ב תניינא חלק ח"מ סי' ל"א שרב אחד טעה בכוונת הב"ש במ"ש דקיי"ל בעלמא תפס אין מוציאין אז מיפים כח הבע"ח. כוונתו אפי' היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא ומחמת קים לי מועיל תפיס' של הבע"ח בזה ג"כ אפי' לא תפיס מיפים כחו והוא ז"ל כ' לו דהאמת לא כן הוא והב"ש קאי היכא שע"פ הדין מועיל תפיסה דהיינו שזמן שניהם שוה שהזכיר קודם או שלוה ולוה ואח"כ קנה שהזכיר שם זה הדין פשוט שיד שניהם שוים ואם הגבהו הב"ד קודם מהני אז נגד האשה מיפים כחו אפי' עדיין לא הגבהו אבל היכא שיש פוסקים שהאשה קודמת ויש פוסקים שהבע"ח קודם וק"ו במקום שלכ"ע האשה קודמת רק אם קדם ותפס יש פוסקים שאין מוציאין מידו בזה ודאי ליכא שום ה"א שכל זמן שלא תפס ליפות כחו כלל ודי אם תפס יכול לומר קים לי אבל אנן איך ניפה כחו לגזול האשה. וע"ש עוד שכ' דאף דכל הני כללי דכייל מר שמואל הוא הב"ש ז"ל ליפות כח הבע"ח נגד האשה המה בין בגרוש' בין באלמנ' וכן הוא באמת הסכמת רוב הפוסקים (זולת המרדכי בפ' הכותב) מ"מ בכתובות נשי דידן שנוהגין לכתוב בהם מטלטלין אג"ק (לאו דוקא הוא וה"ה אפי' לא כתוב אגב רק כתוב סתם מטלטלי ומקרקעי בחייה ובמות וכדרך שאנו נוהגין אלא דכ' כך לפי מנהג מדינתו שהיו כותבין אגב וכמו שהזכיר בנו"ב קמא סי' ט"ז אבל אנו אין כותבין אגב כמ"ש הרמ"א בהגה וכמוזכר בנ"ש ובס' ב"מ) וכתוב מפורש בחייו ובמותו ונמצאו נשי דידן גובין ממטלטלי דיתמי ע"פ דין הש"ס ואם בשטרו של הבע"ח לא נכתב בו בחייו ובמותו אף שכ' בו מטלטלין אג"ק מ"מ אינו גובה אלא מתקנת הגאונים יש מקום לפקפק דאין ליפות כח הבע"ח נגד האלמנה וצריך להתיישב בזה ע"ש (עסמ"ע סי' ק"ז סק"ג וסק"ו ובש"ך סימן תי"ט סק"ה) ולכאורה מדברי הח"מ סק"ב לא נראה כן אך עמ"ש בס"ק שאח"ז:
(ג) כגון דלא אקני לה. עח"מ סק"ב שכ' ואע"ג שכ' לה מטלטלי ומקרקעי כו' וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' קל"ג שכ' דדברי ח"מ אלו צריכים ראי' גדולה דדילמא כיון דלה משתעבדא מדינא ולבע"ח רק מתקנה איהי עדיפא והאריך להביא ראיות וכ' דגם להח"מ מ"מ מודה דאם קדמה האשה ותפסה מהני עש"ב. גם בס' בית מאיר עמד בזה על דברי הח"מ הנ"ל וכ' וז"ל ולע"ד זה איני אלא בגרושה דאז שעבוד הבע"ח מיניה ולתרווייהו משתעבדי מדינא בלא קדימה אבל באלמנה עם ב"ח שאז שעבוד הב"ח לדין הש"ס מטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואינם אלא מתקנה ולדידה מדינא אם נכתב לה בחייה ובמות הרי שעבודה אלים והיא גביא ולא הוא כו' עכ"ל (ועמ"ש בס"ק הקודם): וע"ש עוד מ"ש בענין תקנות גאוני מדינת פולין בענין זה:
(ד) עיקר ותוספת. עבה"ט (מ"ש והוספת שליש הנהוג בינינו כ' הב"ש כו' עד דינו ככתוב'. (ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עי' תשובת בעי חיי לבעל כנה"ג חח"מ סי' ר"ב כ' דגם בזה תליא בפלוגתא דרבוותא אם הוספת שליש הוא בכלל תוס' או בכלל נצ"ב וע' תשו' מהרמ"א סי' נ"ד עכ"ל) . מ"ש מי שמת והי' חייב שכירות למשכיר ונמצאו מטלטלין בתוך הבית. המשכיר קודם כו' וע' בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' קל"ג עובדא כזו ממש ומסתפק שם בדין זה אם מקרי המשכיר קדם ותפס דאף למה דקי"ל בח"מ סי' שי"ג ס"ג דהמשכיר חצר לחבירו הוי חצירו של משכיר לזכות במציאה הנה למ"ש תוס' בב"מ דף י"א ע"ב דבעי' דוקא שיהא המשכיר ביתו פתוח לחצר ומקרי עומד בצד שדהו א"כ בנ"ד לא הוי חצירו דהמשכיר אף דהוא דר ג"כ באותו בית בחדר נגד חדר המושכר נלע"ד דסברת תוס' רק לגבי החצר כיון דגם המשכיר יוצא ונכנס בו ויכול לשום שמירתו עליו אבל לענין חדר המושכר דרשות ביד השוכר לסוגרו ולמחות להמשכיר דריסת הרגל בו א"כ בודאי לא הוי משתמר לגבי המשכיר ואף דהש"ך בח"מ שם ביאר דהרמב"ם ס"ל בכל ענין הוי חצירו דהמשכיר או דבריו מוכרחים באופן דאין הכרעה בדעת הרמב"ם בזה כו' ועוד יש לפקפק בנ"ד בתפיסה ע"י חצירו די"ל כיון דחצר קונה מדין שליחות כדמסקי' פ"ק דב"מ (שם ע"א) דקטן מקטנה לא ילפי' ומבואר בהרי"ף והרא"ש שם דה"ה באיש גדול חצר דגברא לאו משום ידו הוא אלא משום שליחות א"כ יש לדון דלא מהני זכיות חצר דהוי כתופס לבע"ח במקים שחב לאחרים דלא קנה כו' עש"ב. וכ' דיש לדון בנ"ד גם בענין דירת הבית שהי' זכות לבעלה לדור עד תחילת שנה הבאה די"ל דגם היא יכולה לדור בה בחנם כיון דבעלה זכה בבית לדירה משועבד לה בתורת קרקע לכתובת' ואף דמשועבד גם להמשכיר על שכירות משנים שעברו מ"מ בתחילת שנה זו דזכה הבעל בבית על דירת שנה זו הוי כמו דאקני לגבי המשכיר על חיובו ולגבי האשה לכתובתה ותליא במחלוקת הפוסקים בלוה ולוה וקנה ולאחד כתב דאקני ולאחד לא כ' דאקני עכ"ד:
(ה) וכן הורו האחרונים. עב"ש סק"ח שכ' וז"ל וכ' מהרי"ל שם לכ"ע אם היא נו"נ בבית ובאו המעות לידה חייבת מדין ערב לפ"ז אפי' אם היא מוקדמת ויש קרקע חייבת לשלם כו' עכ"ל וע' בס' בית מאיר שתמה ע"ז וכ' דאף שבד"מ כ' ג"כ הכי בשם מהרי"ו (עבה"ט סק"ו) מ"מ יש לתמוה כו' ומסיים לכן הברור לע"ד דלא כתב מהרי"ו ז"ל זה אלא לסניף ולדינא אין לחלק בין נו"נ לאין נו"נ ומכ"ש שתהא ערב ושתתחייב לשלם מדידה חליל' להעלות כן בדעת מהרי"ו זולת בנידון דידיה שנתערב' בפירוש אלא שהי' לאחר מתן מעות וכמועתק בשמו בח"מ סי' קכ"ט ס"ג בהגה ע"ש בש"ך. והב"ש שכ' הדברים בשם מהרי"ל א"י מקומו וצ"ע עכ"ד ע"ש:
(ו) דאין כותבין אגב בכתוב'. עב"ש לעיל סי' ס"ו ס"ק כ"ג בשם הפרישה דזהו בעיקר כתובה וכ"ש אתוספות אבל בנדוניא למה תגרע משאר ב"ח כו' ע"ש אמנם מנהגנו ע"פ הג"ש דאף בשטר ת"כ שעיקרו על הנדן אין כותבין אגב וע' בס' ב"מ לעיל סי' ס"ו סי"א הטעם בזה וע"ש:
(ז) לא שפרע מן הערב. בגליון ש"ע דהגר"ע ז"ל נ"ב עי' תשו' הרמ"ח סי' ל"ג דנראה דס"ל בפשיטות דדוקא לכתחל' שהב"ד שמגרש לפניהם יזהרו בזה. אבל אם גירשה ולא הדירה ודאי גובאת כתובת' ע"ש וצ"ע עכ"ל (וע' עוד בזה בגליון המשניות פ"י דב"ב משנה ז' בתוס' רע"ק שם שהזכיר גם כן מזה):
(ח) עד שידירנה הנאה עי' בס' ישועות יעקב סק"ה שכ' טעם נבון למה בסעיף הקודם כתב בש"ע שידירנה הנאה ע"ד רבים וכאן נקט סתם ידירנה ולא הזכיר ע"ד רבים ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |