ב"ח/אבן העזר/צב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעפ"י שהבעל אוכל פירות וכו' משנה וברייתא ר"פ הכותב ור"ל כתב לה בשטר בלא קנין ואפי' לא כתב כלל אלא אמירה בעלמא בלא קנין וכתיבה וא"ת כיון דאפי' אמירה מהני פשיטא דכ"ש כתיבה וי"ל דאתי לאשמועינן דכל זמן שלא מכרה ונתנה אוכל הפירות ואם מתה יורשה ואפי' בדכתב לא מהני תנאה וכן מ"ש בד"א בכותב או א"ל כן בעודה ארוסה חזר לכתוב לשון זה לאשמועינן דבנפלו לה משניסת אין התנאי מועיל לפר"י אפי' כתב לה:
ומ"ש מהני תנאה שאם מכרה או נתנה וכו' ופריך בגמרא ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה ואסיקנא דסברא היא דמפירי לא סליק נפשיה דחביב ליה פירי לפי שהיא תדיר וכן מירושה לא סליק נפשיה דמיתת האשה היא שכיחא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה אבל מכירה לא שכיחא משום דקשה לה למכור שבח בית אביה רב אשי אמר בנכסייך א"ל אבל לא בפירותיהן ובנכסייך א"ל ולא לאחר מיתתה שבטל שמה מעליהן וכתבו התוספות למאי דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחילה נמי תמכור עכ"ל וקשה היאך מפרשים התוספות דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה דהלכה פסוקה היא במשנה וברייתא ובכולה תלמודא וכמבואר בח"מ סימן מ"ב ונראה דדעת התוס' הוא דרב אשי דנאדי משינויא דאביי אינו אלא משום דהכא דסליק נפשיה בסתם וא"ל דין ודברים אין לי בנכסייך משמע ודאי דמכל מילי סליק נפשיה דהי מינייהו מפקת ולא אמרינן הכא יד בעל השטר על התחתונה כיון דהלשון הוא כולל ומשמע כך לפי דעת השומעין דמכל מילי סליק נפשיה וכמ"ש הרשב"א בתשובה מביאו הרב בהגהת ש"ע דח"מ סימן מ"ב ס"י ע"ש אלא שצל"ע על מ"ש התוספות דאם מכרה ונתנה קיים דיעבד משמע אבל לכתחילה לא תמכור וכי איסורא איכא דנימא לא תמכור לכתחילה דאין לנו משא ומתן אלא באם מכרה קיים או בטל לאלתר אבל איסורא לא קעבדה האשה אפי' לא סליק הבעל את ידו מנכסיו כלל ומכרה או נתנה אלא דלא מהני כלל ולכך נקט תלמודא לשון דיעבד ולבי אומר לי דדבור זה הגה"ה היתה מאיזה תלמיד והכניסוה בפנים ודו"ק:
ומ"ש והרמב"ן כתב וכו' כ"כ הרא"ש בשמו ר"פ הכותב ומביאו ב"י ומשמע מלשונו שטעמו דמועיל מה שמסתלק מדבר שלא בא לעולם אע"פ שלא אמרו דרך תנאי דכיון דתקנת חכמים הוא יכולה לומר אי אפשי בטובה זו:
כתב הרמב"ם שאם קנו מידו וכו' טעמו כיון דלא היה צריך להקנות ממנו אמרי' לאוסופי כחה הוא דאקני להסתלק לגמרי מגוף הקרקע וא"ת אפי' בכתב לה בלא קנו מידו נמי נימא כיון דבאמירה בעלמא סגי לא היה צריך לכתוב אלא לאוסופי כחה וי"ל דכתיבה דאיכא למימר דכדי שלא ישתכח הדבר כתב לה אין הכרח לומר דלאוסופי כחה כ' לה אבל אם קנו מידו לא היה צריך כלל אם לא לאוסופי כחה:
ומ"ש ואפי' ערער על קנינו לכאורה קשה הא פשיטא דהבעל מערער אבל בגמרא מפורש דלשון ערער משמע מיד ולשון עומד משמע יום או יומים ואחר כך מערער דכיון דלא ערער מיד איכא למימר דלמדוהו לטעון כך וא"כ הרמב"ם ה"ק ואפי' ערער על קנינו כלומר מיד אחר הקנין ערער ואמר לא היה בדעתו וכו' אפ"ה אין שומעין לו וכ"כ הרי"ף לשם וז"ל והילכתא מגופא דקרקע קנו מידו בין בעורר על קניינו ובין בעומד עכ"ל ועיין באשיר"י שכתב דברי רב אלפס שהוא כדעת הרמב"ם והקשה על פירושם דכיון דבאמר דין ודברים אין לי בנכסייך אין במשמעות לשון זה אלא דמסלק עצמו להיכא דמכרה ונתנה דיהא קיים אבל אין במשמעותו דמסלק עצמו מפירי ומירושה שוב אין הקנין גורם ליתן יתרון בל' מה שאינו במשמעותו:
וכתב עוד הרמב"ם שאם קנו מידו וכו' אין זה לשון הרמב"ם רפכ"ג דאישות אלא שרבינו מפרש כך דבריו דקנו מידו בנשואה לא מהני אלא לענין דאם מכרה ונתנה קיים אבל אוכל פירות ויורשה אם מתה דאין לפרש דהקנין מהני לגוף הקרקע ושאין לו כלום אפי' פירות ואינו יורשה א"כ אין בין ארוסה לנשואה כלום והא ודאי ליתא דבשלמא ארוסה דמועיל סילוק זה בלא קנין לענין דאם מכרה ונתנה קיים הלכך אם קנו מידו בא לאוסופי כחה אבל בנשואה דבלא קנין לא מהני סילוק זה כלל א"כ צריך קנין לענין שאם מכרה ונתנה קיים אבל אין הכרח שבא לאוסופי כחה אבל מדברי הרב המגיד משמע דקניין בנשואה מהני אף לפירות וירושה שהרי כתב דלמדו הרמב"ם ממ"ש בפרק חזקת (דף מ"ג) גבי שותפים בקרקע דאם אמר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו דקנה חבירו ולא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו עכ"ל השתא לפי זה ודאי כיון דבשותף מהני קנו מידו שאין לו בשדה כלום לא גוף ולא פירות אף בבעל כן דאין לאחר קנין כלום אבל בכסף משנה הסכים לדעת רבינו בביאור דברי הרמב"ם אבל לפעד"נ נכון כמ"ש ה' המגיד:
ומ"ש ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל בפרק הכותב האריך וסיים בדבריו ופירש"י עיקר והא דבאשתו ארוסה אין קנין מועיל יותר מאמירה אלא מועיל לענין שאם מכרה ונתנה קיים כמו באמירה ובנשואה דידו כידה אפי' קנו מידו לא מהני סילוק כלל כי היכי דלא מהני אמירה בנשואה כלל וכי קא מיבעיא ליה קנו מידה מהו ואסיקנא דמגופה של קרקע קנו מידו על השותף דא"ל לחבירו אין לי עסק על שדה זו קמיבעיא ליה אבל לא על אשתו קמיבעיא ליה כך הוא שיטת הרא"ש לפי פירש"י אבל מדברי הרב המגיד משמע דאף לפירש"י למאי דאסיק בשותף דמגופה של קרקע קנו מידו דה"ה לאשתו נשואה אם קנו מידו שדינו כארוסה בשלא קנו עכ"ל ר"ל דה"ה לאשתו מהני קנו מידו כמו דמהני בשותף מיהו לא דמי לגמרי דבשותף מהני קנין לגמרי בין לגוף בין לפירות אבל לאשתו נשואה לא מהני אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים כארוסה בשלא קנו מידה:
הוסיף להתנות וכו' במשנה בפרק הכותב פליגי בה ת"ק ור"י ופסקו הפוסקים כר"י והיינו בכותב לה בעודה ארוסה ולהרמב"ם מהני תנאה אף בנשואה בקנו מידו כדלעיל:
וכתב הרב רבי' משה בר מיימוני וכו' כתבו הרא"ש והר"ן והרב המגיד דה"א בתוספתא אבל הרא"ש נחלק עליו משום דבתלמודא דידן קאמר בדשיירה אלמא דוקא בדשיירה מעצמה ומביאו ב"י:
ומ"ש עד שיאמר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם משמע דתרווייהו צריכי דעד עולם לחוד לא קאי אלא בפירות דכל השנים לפירש"י לשם והתוספות הקשו דלהא לא איצטריך עד עולם דמה לי שנה ראשונה ומה לי שנה שנייה אלא ר"ל דמסלק עצמו שלא לאכול פירות עד עולם בין בחייה בין לאחר מיתה כלומ' שלא יאכל אחר מיתה הפירות שגדלה בשדה שלה בחייה וא"ת השתא דקאמר פירות ופירי פירי עד עולם נמי נפרש עד עולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות לפירש"י א"נ לפי' התוס' בחייה ובמותה לא יאכל הפירות פירי פירות עד עולם אבל פירי פירי פירות אוכל וכך הקשה הרז"ה והשיב עליה הכי השתא בשלמא אפירות איצטריך עד עולם סד"א כי מקני לה פירות שבאו לעולם אבל שלא באו לעולם לא קמ"ל עד עולם אבל לפירי פירו' למאי איצטריך בו עד עולם הלא כולהו לא באו לעולם אלא לאו לרבויי פירא דפירי פירא עכ"ל והרמב"ן אמר דעיקר הקושיא אינו כלום דשאני התם כיון דנחית למניינא דפירי פירות ואמר עד עולם אכולהו קאמר אלא שאי איפשר לאומרה בלשון אחרת עכ"ל והביאו הר"ן ע"ש:
ומ"ש כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' עד אינו אוכל פירות ולא פירי פירות ואם מתה אינו יורשה נראה ודאי דבזו אפי' פירי דפירי פירות נמי לא אכיל אע"ג דלא אמר עד עולם דכיון דאמר בחייך ובמותיך הוי כאילו אמר עד עולם כמ"ש הרא"ש בריש הכותב:
ואם לא הזכיר פירות וכו' עד ואם מכרה ונתנה קיים כתב ב"י משמע מדברי רבינו שכתב זה בבבא זו דוקא בשלא סילק את עצמו מהפירות הוא דאם מכרה ונתנה קיים וכדדייק לכאורה לישנא דא"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אבל במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה אינו קיים ולי נראה דאף במסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים דאל"כ ל"ל למימר דין ודברים אין לי בנכסייך הכי הו"ל למימר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך עכ"ל ולפעד"כ דליתא לפירושו בדברי רבינו שהרי הרא"ש כתב בריש הכותב וז"ל וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבבא הראשונה הדין כך וכו' אלמא להדיא דאף בבבא מציעתא ששנה במשנה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אם מכרה ונתנה קיים והיאך יחלוק רבינו אהרא"ש ולומר דאינו קיים ועוד מנ"ל לרבינו להורות כך ועוד דהו"ל לפרש דין חדש זה בדבריו ולא ברמז ועוד דמ"ש ב"י לדעת רבינו כשאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך דמכרה ונתנה קיים דאל"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך הוא תימה גדולה דכיון דדעתו להסתלק מירושתה אמר במותיך וכדי להסתלק גם מהפירות בחייה אמר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך אבל לעולם אם מכרה ונתנה אינו קיים ע"כ נראה דרבינו ג"כ ס"ל אף כשמסלק עצמו מפירות אם מכרה ונתנה קיים כמ"ש הרא"ש. ומ"ש בבבא זו אם מכרה ונתנה קיים היינו משום דבאומר דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אי איפשר לטעות דפשיטא דאם מכרה ונתנה קיים דאל"כ אלא תאמר דלא נסתלק אלא מאכילת פירות לחוד היה לו לומר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך אבל השתא דאמר דין ודברים אין לי בנכסייך משמע שנתן לה כח למכרם וליתנם ובפירותיהן משמע שלא יאכלם אבל בבא זו שלא הזכיר פירות אלא שאומר דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך הוה אמינא דאין כאן הוכחה דמסלק עצמו ממכירה ונתינה אלא אדרבה אם מכרה ונתנה אינו קיים והא דאמר בחייך אינו אלא דמסלק עצמו מפירות בחייה וגם במותה מסלק עצמו דאינו יורשה לפיכך כתב רבינו דאף בזו אם מכרה ונתנה קיים דבחייך משמע דיכולה למוכרה וליתן במתנה ובמותיך משמעו דמסתלק מירושתה ולפי שלא הזכיר פירות אוכל פירות ודו"ק:
ורשב"ג פליג משנה ר"פ הכותב ובגמ' אמר רב הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ורב אלפס ודעימיה כתבו דלית הילכתא כוותיה משום דקי"ל כל דבר שבממון תנאו קיים וה"א בירושלמי א"ר יוסי אילין דכתבין לנשיהון אי מיתת בלא בני כל מאי דילה תיהדר לבני נשא תנאי ממון הוא וקיים. ומ"ש רבי' ודוקא שהתנה בעודה ארוסה כ"כ הרמב"ם בפכ"ג מהלכות אישות והטעם דנחלה הבאה לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא יירשנה קודם שתהא ראויה לו:
ומ"ש אבל אם התנה אחר שניסת אינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא נראה ודאי דמיירי בקנו מידו דבלא קנו מידו אפי' באכילת פירות או לענין שאם מכרה ונתנה קיים לא מהני סילוק לאחר שניסת לכ"ע אלא בקנו מידו מיירי דלהרמב"ם מהני סילוק לפירות ולענין מכירה ונתינה אבל לענין ירושה מודה הרמב"ם דלא מהני אבל להרא"ש אפי' פירות ולענין מכירה ונתינה לא מהני סילוק לאחר שנשאת אפי' קנו מידו כ"ש לענין ירושה דאינו מועיל ולא איצטריך ליה לרבינו לכתבו לגבי ירושה להרא"ש אלא איצטריך ליה לכתבו להרמב"ם אבל קשה הא דכתב רבינו דהטעם הוא דאינו מועיל לבטל ירושה דאורייתא דהלא הרמב"ם פי"ב דאישות כתב דתנאו בטל ואעפ"י שירושת הבעל מד"ס עשו חיזוק לזה כשל תורה עכ"ל ואיפשר דכיון דעשו חיזוק לזה כשל תורה חשוב כאילו היא דאורייתא ולאו דוקא דאורייתא קאמר ואפשר נמי דרבינו עצמו תופס עיקר כהראב"ד בהשגות לשם דירושת הבעל דאורייתא וכ"כ בפ"א דנחלות וכ"כ הרב המגיד לשם בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי ע"ש ר"ת ר"פ הכותב וע"ל בסי' ס"ט ובמ"ש לשם בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |