ב"ח/אבן העזר/לד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המקדש האשה מברך ברייתא פ"ק דכתובות ומברכין ברכת אירוסין בבית אירוסין ומ"ש וכן אם קדשה ע"י שליח מברך השליח נראה דס"ל לרבינו דהוא עצמו או שלוחו צריך לברך וכן כתב הרמב"ם בפ"ג דאישות ובהג"ה לשם כתב דכן נוהגין בארץ מערב אבל במלכיות אלו אין המקדש מברך אלא אחר וכ"כ בסמ"ג בעשה מ"ח וא"ת מנ"ל דע"י שליח צריך לברך וי"ל דבמסכת כלה מייתי קרא דויברכו את רבקה ללמד דבעינן עשרה לברכה ובתלמודא דידן נפקא ליה מויקח בועז עשרה אנשים וצריך לומר דבמס' כלה מיירי בברכת אירוסין וגבי בועז מיירי בברכת נישואין כדכתבו התוס' דף ז' בד"ה שנאמר ויקח בועז ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה ונראה דאסמכתא בעלמא הוא דעשרה לא אשתמע מהתם ולא איירי פשטא דקרא בברכת אירוסין עכ"ל התוספות אבל מדכתב הרמב"ן ורבינו יראה דס"ל דילפותא גמורה היא:
מאי מברך וכו' האידנא נוהגין לברך והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין ואף על גב דבלשון המחברים לא נמצא כתוב עמו ישראל אלא מקדש ישראל מיהא בספרים שלנו איתא בגמרא מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין וכ"כ בהגהת מיימונית לשם שכך אנו נוהגין לחתום ומרבותי קבלתי לומר והתיר לנו את הנשואות לנו ע"פ דברי הר"ן שכך הגיה ר"ת. וא"ת אמאי הקדימו לומר חופה מקמי קידושין כבר כתב הרא"ש וז"ל ולכך הזכירו חופה לומר דדוקא ברכת חופה היא המתרת הכלה ולה"נ הקדימו חופה לקידושין לומר התיר לנו הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקידושין עכ"ל פירוש לדבריו שאנו מברכין לפניו אשר קדשנו במצותיו ואסר לנו את הארוסות שהם בלא חופה והתיר הנשואות בחופה וזהו עיקר הברכה על שהתיר לנו ע"י חופה אלא לפי שהיה המובן שיש היתר בחופה גרידא על כן תקנו לומר חופה וקידושין:
כתב הרמב"ם ז"ל נהגו העם וכו' וא"א הרא"ש כתב יש שכתבו וכו' עד א"צ לברך עובר לעשייתן כך כתב הרא"ש בפסקיו רפ"ק דכתובות ומשמע דהכי ס"ל לברך אחר אירוסין כאשר כתב במסקנת דבריו ויש לתמוה דהב"י הביא תשובת הרא"ש שהמברך אחר הקידושין טועה וא"כ נראה שדבריו סותרין זא"ז ותו דרבינו כתב על דברי רבינו ניסים וכ"כ הרא"ש וכמו שהוא בפסקיו שכתב על דברי הר"ן וכן מסתברא וכו' וב"י כתב היפוך זה וז"ל וכבר נתבאר בסי' זה שלדעת הרמב"ם והרא"ש ברכה לבטלה הוא ונראה דדעת הרא"ש הוא דלכתחילה המברך לאחר קידושין טועה כמ"ש בתשובה אבל ודאי אם לא בירך קודם הקידושין יברך אותה אח"כ עם ברכת נישואין כמ"ש ר"ן וטעמא דבשעת קידושין אין ראוי לברך אחר הקידושין דעל מה יברך האירוסין כבר נעשו והחופה עדיין לא הגיע אבל כשיגיע החופה מברך גם ברכת אירוסין שהרי מברך על שהתיר הנשואות בחופה וקידושין וכי היכי דבקידושין בלא חופה מברך ע"י חופה וקידושין ה"נ בחופה בלא קידושין וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין דזו ברכה לבטלה דמה שעשה כבר נעשה עכ"ל אלמא מדלא כ' בסתם לא יברך אלא כ' לא יברך אחר הקידושין משמע דדוקא אחר הקידושין מיד לא יברך כיון שאין כאן חופה על מה יברך דהקידושין כבר נעשו אבל בחופה יכול לברך ולא הויא ברכה לבטלה כיון דאיכא חופה שהרי מברך ע"י חופה וקידושין כדפי' זה נראה ליישב מ"ש הרא"ש בפסקיו שהסכים עם ר"ן לברך ברכת אירוסין בשעת נישואין עם ז' ברכות דלא קשיא כמ"ש בתשובה דהמברך לאחר הקידושין טועה אבל מ"מ קשה ממ"ש הרא"ש בפסקיו במסקנתו דעת י"א שלכתחילה צריך לברך אחר האירוסין משמע דהכי ס"ל ואי לאו תשובת הרא"ש היה אפשר לפרש דמה שהסכים הרא"ש עם ר"ן היינו כשלא בירך בשעת אירוסין לא לפניו ולא לאחריו שאז יברך בשעת נישואין עם ז' ברכות אבל לכתחילה לא יברך אלא לאחר אירוסין כמ"ש במסקנתו בתחילה אבל מדכתב בתשובה דהמברך לאחר קידושין טועה קשיא טובא ודוחק לומר שפסקיו סותרין זא"ז אלא נראה עיקר דכשהביא ב' דיעות יש שכתבו לברך קודם אירוסין ויש שכתבו לברך אחר אירוסין לא כתב שום הכרעה לא היתה דעתו שכך היא מסקנתו כסברא זו שכתב באחרונה אלא שקולין היו הסברות לדעתו ועכ"פ חזר ממה שכתב בתשובה דהמברך לאחר קידושין טועה אלא אינו טועה: כתב במרדכי פ"ק דכתובות ומן הדין היה ראוי לברך ברכת אירוסין משעת קידושין אלא דנהגו לברך בשעת נישואין משום דמסיימין בה והתיר לנו את הנשואות וסמכו אהא דתניא העושה סוכה לעצמו מברך וכו' רב כהנא מסדר להו לכולהו אכסא דקידושא מחיבור ה"ר אפרים עכ"ל נראה מדבריו דמנהגא היה לקדש בלא ברכת אירוסין ואחר כך היו מברכין ברכת אירוסין עם ז' ברכות וכבר השיב עליהן רב שרירא דתרתי עבדי דחיסר את אירוסיו בברכה שהיא מצוה ועוד מברך אח"כ ברכה לבטלה. וכתב עוד במרדכי דבסעודת אירוסין אפילו ברכו ברכת אירוסין אין מברכין שהשמחה במעונו וריב"ק פליג דלא גרע משבוע הבן דלולי צערא דינוקא היו מברכין שהשמחה במעונו וע"ש:
כתב רב שרירא גאון וכו' נראה דעל אותן שנהגו לארס בלא ברכה ואח"כ בשעת נישואין היו מברכין בחופה ברכת אירוסין עם ז' ברכות כמ"ש במרדכי השיג עליהן ואמר המארס בלא ברכה חיסר את אירוסיו ברכה שהיא מצוה כלומר אף על פי שקידושין גמורין הן דאין הברכות מעכבות את מצות אירוסין מכל מקום אם היה מברך היה מקיים עוד מצוה ועכשיו חסר אותה מצוה הוא ואם הוא מברך ברכת אירוסין בחופה עובר ג"כ על לא תשא ור"ן חולק ע"ז בלבד ואמר שאינו עובר על לא תשא אלא לכתחילה יכול לברך אותה עם ברכות של נשואין אבל מודה הוא ר"ן לרב שרירא דלאו שפיר עבדי לכתחילה שלא לברך ברכת אירוסין שהרי כתב שאם לא בירך וכו' אלמא דס"ל דלכתחילה צריך לברך ב"א בשעת אירוסין אלא שאם עבר ולא בירך בשעת אירוסין יברך אותה לכתחילה עם ברכה של נשואין: כתב רב שמואל נגיד וכו' ובתחילת סימן זה הבאתי דברי התוס' דצריכין עשרה כדברי רב האי והרא"ש והכי נקטינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |