אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר/ג/א
|
|
אשל אברהם (אשכנזי)
הקדמת המחבר ג א
הקדמת המחבר[עריכה | עריכת קוד מקור]
(דף ג' ע"א) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו (חגיגה טו, ב). ותורה סתם דא תורה שבכתב. ותורה שבעל פה. דאינון כתרין עלאין קדישין דאתקרון הכי תורה כמו שנרמז בזהר פ' נשא (דף קמ"ו ב') דאומר כנ"ל. ועל דא זכאין אינון ישראל דאתייהיב לון אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא סיפור דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור קא אתיא. תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') דאומר כנ"ל ואומר אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. וכד חד קרא נפק מכללא דאורייתא ואחזי דאיהו סיפור בעלמא כגון האי דכתיב (בראשית ח, ד) ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט. דמאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי. דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא דכל מלין סתימין דקב"ה עביד אתרמיזו באורייתא כדקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה בספרו ספר הזהר דאיהו מכלל יופי שכן כל הקדושות העליונות בזהר ובתקו' מקננות ואיהו מגדל עוז של כל הנסתרות והנפלאות. וכל הפליאות הנעלמות. מבצר של כל החכמות והתבונות בידו נמסרו כל המפתחות החיצוניות והפנימיות. מרחב ההשכלות האלקיות מורה באצבע אלקי' איפה הם חונות. משקל רוחו רוח חכמה ובינה ברזא דאדם קדמאה עלאה המתפשטות ומאירות אל הגנות. מרחק גבול מראיתו עין לא ראתה זולתו בכל ההיכלות והמרכבות הגנוזות והנעלמות. מבחר בעלי ההשגות המסתתרות באותיות עלאין ותתאין והאבנים אלפי רבבות כמה בתים בונות. נעל גדר ופרץ לרוב וכל יקר ראתה עינו בכל הנהרות והמעיינות. מזבח הזהב קטיר קחזינא קטורת בוסמין עלאין נחת רוח ליוצרו אחת היא נשמתו הנפלאה בת בין הבנות. מקלט לכמה עשוקים פדה לשלום רבוא רבבן נשמתין קדישין המחזרות אחר הגרנות. יפרוש כנפיו בספרו "ספר הזהר" דמזהיר כאבני שהם ואבני מלואים על עם לו בינות. איהו זהר בהיר בשחקים זהיר ניצוצין מבהיק כברק לעיינין דאינון משכילין במטמוניות הפנימיות. ואיהו קאים סתים וגליא. סתים לאלין סתימין עיינין האומרים מה לנו בנסתרות וכתיב (דברים כט ח) הנסתרות לה' אלקינו ולנו ולבנינו הנגלות. וגלייא לאינון פקיחין עיינין המשגיחי' בהשגחת הקדמונים בימים הראשונים. אחידן בעץ החיים. מטון לרקיע דחכמתא עלאה. אספקלריא המאירה. מי לנו גדול כמשה. דכתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר ה' עם משה, ראה מה אמר לרשב"י ז"ל (זח"ג קכ"ו ע"א). והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב, ג). בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר, מן זוהרא דבינה דאיהו אילנא דחיי ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי דיתפתח לון חמשין תרעין דרחמי דאינון תרעין דחדוה מסטרא דאברהם אבוהון דכד נפקו ישראל ממצרי' אתפתח לון חמשין תרעין מסטרא דדינא רזא דשמאלא דתמן (בראשית טו, יד) דן אנכי בקדמיתא ולבתר נפקו אבל בפורקנא בתרייתא כתיב (ישעיה נד, ז) וברחמים גדולים אקבצך כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' נשא (דף קכ"ד ב') ופרשת כי תצא (דף רע"ז א') דאומר כנ"ל. ות"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כל שכן למכתב ליה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קודשא בריך הוא לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מינייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו · מלין דהגר · מלין דלבן · מלין דיעקב · מלין דאתון · מלין דבלעם · מלין דבלק · מלין דזמרי. וכניש להו כל שאר סיפורי' דכתיבין ועביד מינייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי (מלאכי ב, ו) תורת אמת. (תהלים יט, ח-יא) תורת ה' תמימה וגו' עדות ה' נאמנה. פקודי ה' ישרים וגו' מצות ה' ברה. יראת ה' טהורה. וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. ואלין אינון מלין דאורייתא. אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה. וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין אחרנין עלאין וההיא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי שכן כל מלין דסתימין דקב"ה עביד אעיל לון באורייתא קדישא וכלא אשתכח תמן וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא ומיד אתלבשת בלבושא אחרא ואתטמרת תמן ולא אתגלי וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההיא מלה אסתים בלבושא. תמן חמאן לה מגו לבושא ובשעתא דאתגלי ההיא מלה עד לא תיעול בלבושא חמאן בה פקיחו דעינא ואע"ג דמיד אסתים. לא אתאביד מעינייהו כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') ופ' משפטים (דף צ"ח ב') דאומר ככל הנ"ל בג"כ אמר דוד (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. כלומר ואביטה מה דתחות לבושא דא דאורייתא שכן אורייתא קדישא אית לה גופא ואית לה נשמתא ואית לה לבושא טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ואינון דידעי יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאינון מלין דאורייתא דאקרון גופי תורה והאי גופא איהו דקאים תחות ההוא לבושא וחשיבו דההוא לבושא גופא איהו ודאי וחכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלן אלא בנשמתא. דאיהי עיקרא דכלא אורייתא ממש כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קנ"ב א') דאומר כנ"ל. ואל יאמר אדם כי חכמת הקבלה נשגבה ורמה ואפשר שיכשל בה כי לא מפני זה ראוי להתרשל ממנה כי על כל פשעים תכסה אהבה והשגיאה ההיא ערבה לפני קב"ה כמו שמבואר בס' הבהיר המכונה לר' נחוניא בן הקנה ז"ל ששאלו תלמידיו לר' רחימאי מאי דכתיב (חבקוק ג, א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. תפלה תהלה מבעי ליה אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומשתדל במעשה המרכבה מקובל לפני הקב"ה כאלו מתפלל כל היום שנאמר תפלה. מאי שגיונות כד"א (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד. ומאי ניהו מעשה מרכבה. ועוד בס' הנזכר אמר ר' רחימאי מאי דכתיב (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר. מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל שנאמר (ישעיה ג, ו) והמכשלה הזאת תחת ידיך. דברים שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם והתורה אומרת תוכחות מוסר אבל באמת זוכה לדרך החיים עכ"ל. והנה מבואר כי מצדה יזכה לחיי העה"ב אעפ"י שישגה בה ועל דא באהבתה תשגה תמיד כנ"ל ואפילו שיבאו עליו תוכחות מוסר עכ"ז לא יתרשל ממנה כי מה תוחלתינו בעה"ז כי אם לקנות חיי העה"ב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העולם הזה (אבות ד, יז). כמו שנרמז בהקדמת ס' מערכת האלקות דאומר כנ"ל, וכיון שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם ואם משום הכי היה טוב לאדם להתרחק מהם כדי שלא יכשל. איך אחז"ל במדרש משלי כי אחד מהדברים שמבקשים מן האדם ביום הדין הוא זה צפית במרכבה צפית בשעור קומה שלי. ואם תשובה זאת שלא יכשל בה היתה תשובה נכונה א"כ כל חד וחד יהיה לו זאת התשובה אלא דתשובה זאת אינה כי אם לחטאים כד"א (ישעיה לג, יד) פחדו בציון חטאים. אבל ליראי ה' ולחושבי שמו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כמה דאמרן באהבתה תשגה תמיד וע"ז אמר דהע"ה לשלמה בנו (דה"א כח, ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו. דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא אשתדל למנדע ליה טב ליה דלא אתברי כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה (דף קס"א ב') דאומר כנ"ל, ואומר בג"כ אתחזי נשמתיה דבר נש קמי מלכא קדישא קדם דייתי להאי עלמא. לדעת. למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא ולאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דאורייתא. וכבר אמרינן דאורייתא ממש איהי נשמתא דקיימא לגו מן גופא שכן לאורייתא אית לה גופא ואית לה לבושא כנ"ל. וכבר נודע דשמו המיוחד דאיהו יהו"ק שהוא שמו של קב"ה ממש נאמר על הנשמה והאי איהו רזא דעץ החיים ושמא דאלקים דאיהו שם המשותף נאמר על הגוף שיש בו שותפות ודא רזא דעץ הדעת טוב ורע כמו שנרמז בזהר חדש בראשית (דף כ"ז א' ודף כ"ט א') דאומר כנ"ל. וכבר נודע דמטטרו' איהו רזא דעץ הדעת טו"ר ואיהו ארון גופא לאורייתא שבכתב דאיהו עמודא דאמצעיתא ואיהו אוף הכי גוף לשכינתא כמו שנרמז בתקוני' (דף ע"ג ב') דאומר כנ"ל. ועל רזא דא כתיב (שמות טו כה) שם שם לו חק ומשפט. דאינון מארי משנה ושם ניסהו בהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר ובאינון רזין דאתגליין דאינון מסטרא דאילנא דחיי כד"א ויורהו ה' עץ וימתקו המים. והיינו כל אינון קושיין ומחלוקת דמיין מרירן דאורייתא אתהדרו מתיקן ברזין אלין דאתגליין כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהעלותך (דף קנ"ג א') וכן בתקונים (דף נ"ד א'), ובתקונים חדשים (דף ה' ב') דאומר כנ"ל. ואומר ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא. בחמר דא קל וחומר. בלבנים דא ליבון הלכה. דעלייהו איתמר (שמות ה, יח) ותוכן לבנים תתנו. ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם דא פיסקא. אשר עבדו בהם בפרך דא פירכא. וכד מטו לעומקא של הלכה איתמר בהון לית הלכה כפלוני. ודא איהו ויבאו מרתה (שמות טו, כג). דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא. וכבר נודע דלית עני כעוני דאורייתא. שכן אוקמוה אין עני אלא מן התורה ומן המצות. דשאר עני לאו איהו אלא עינוי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' עקב (דף רע"ג ב') דאומר כנ"ל. וכן בתקונים (קי"ח א') דאומר: ולית עניותא קמי קב"ה כעניותא דאורייתא. ובגין דא אמר קרא שובו וחיו. וזהו מה שאומר כאן דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא. ור"ל עוני מרזין דאורייתא דאינון מסטרא דאילנא דחיי ולכן באים לון דחקין סגיאין בכמה מיני קושיות בגין דחסר מינייהו עץ החיים דאיהו הסוד דעליה איתמר (שמות טו, כה) וישלך אל המים וימתקו המים דא ה' בתראה דאיתמר בה (רות א, כ) קראן לי מרה ודא תורה דבעל פה כנ"ל אבל בפורקנא בתרייתא מה כתיב (שמות א, כב) כל