אפיקי ים/א/לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א לג

סימן לג
בענין הנ"ל. וחקירה חדשה בקונמות שחלין אדבר מצוה. אי חלין נמי לבטל מצות פקוח נפש:

שלום רב לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשם ולתפארת מוהר"מ אלי' שליט"א ראבינאוויץ. הגאב"ד בוואשילקאווע [כעת בוואשילישאק] בעהמ"ס "נר למאור":

אחדשה"ט וכו'.

א

א) בריש כל מראין ראיתי מ"ש כת"ה לתרץ מה שקשה לי בש"ס דנדרים (דט"ו ע"א) דמנלי' להש"ס דטעמא דר"י בשבועה שלא אישן ג"י דהוי ש"ש משום דהוי דבר שא"א לעמוד בו. ופסיקא לי' להש"ס דגם בקונם לא יחול כה"ג. דילמא טעמי' דר"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ולבטל מצוה. וא"כ בקונם דחל על דבר מצוה ג"כ יחול גם בכה"ג. וכמ"ש הר"ן ז"ל סברא זו בפ"ג משבועות לענין נשבע שלא לאכול ז"י. וע"ז כתב ידידי מעכת"ה שי' דל"ק דהר"ן ז"ל לנפשי' הא ס"ל דלא יתכן לעשות טצדקי כלל ולעמוד עצמו בשינה ג"י. ובע"כ ושלא לרצונו בודאי יישן מאלי' בתוך הג"י. וע"כ פשטיות דברי ר"י לדידי' משום דבע"כ יישן:

ב

ב) ולי אינו נראה. דמה לי דעפ"י הטבע לא יתכן לעשות טצדקי ובודאי יישן. מ"מ מנלן האי חידוש מדבר שא"א לו לעמוד בו. דעכ"פ הרי מפורש יוצא מש"ס יבמות (דקכ"א ע"ב) דבלא שינה ג"י מוכרח הוא למות. א"כ אפ"ל דזהו טעמי' דר"י דהוי נשבע להמית עצמו. ואם באנו לומר דכיון דברור לנו שבודאי יישן בתוך הג"י מאלי' ולא ימות. א"כ ברור לנו שלא יבוא ע"י שבועתו לידי בטול מצוה. ובכה"ג לא הוי נשבע לבטל מצוה. קשה. חדא דפשטות הסברא מחייבת דכיון דעצם שבועתו הוי לבטל מצוה. אף דברור לנו שלא יבוא לידי כך מ"מ עצם השבועה הוי לבטל מצוה. ולאו הרעה רשות היא. והדין נותן שלא תחול שבועתו ועוד דתקשה ע"ז מדברי הר"ן ז"ל עצמו שכתב דנשבע שלא לאכול ז"י הוי נשבע לבטל מצוה ולהמית עצמו, אף דג"כ ברור לנו שלא יבוא לידי כך. דכשיסתכן נתיר לו כדי קיומו משום פקוח נפש. וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רל"ח סק"ה בנשבע שלא לאכול נבילות בעת חלי', מקרי נשבע לבטל מצוה דפק"נ אף דברור לנו שלא יבוא לזה דתכף נצוונו לאכול ולא יבוא לידי בטול מצוה זו. אם אך לא ימצא לשאול על שבועתו. וע"כ משום דעצם השבועה הוי עכ"פ לבטל מצוה. ואף דיש לחלק. דבשינה בע"כ יישן מאלי' בהכרח עפ"י הטבע. אבל גבי אכילה רק אנן נתיר לו לאכול אם לא ימצא לשאול. מ"מ נ"ל כ"ז לדוחק ונגד הסברא:

ג

ג) ונסתפקתי בזה למ"ש הש"ך ז"ל דבנשבע שלא לאכול בעת חלי' הוי נשבע לבטל מצוה דפקוח נפש. איך הדין בקונם כה"ג. אם אסר עלי' כל מיני מאכל כשהוא מסוכן. אם יחול הקונם דבקונם קיי"ל דחייל גם לבטל מצוה ואיך יהי' הדין בזה. וצדדי הספק בזה הוא. עפ"י מאי דמבואר בש"ס נדרים (דט"ז ע"ב) דקאמר מנין שאין נשבעין לעבור על המצוה ת"ל לא יחל דברו דברו אינו מיחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים מ"ש נדר דכתיב איש כי ידור וגו' לד' לא יחל דברו שבועה נמי הא כתיב או השבע שבוע' לד' ל"י דברו. ומסיק אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. וכפי מה שהסבירו הראשונים ז"ל שם דבשבועה דאוסר על נפשי' לאו כל כמיני' להפקיע עצמו מחיוב המצוה. אבל נדר איסור חפצא הוא והחפץ אינו משועבד להמצוה. ומוכח מהש"ס דאי לאו קרא דלד' דגלי לן דאפי' יש בנדרו בטול מצות השם לא יחל דברו. הו"א דאף דנדרים איסור חפצא הוא. מ"מ לאו כל כמיני' לאסור החפץ עלי' בקונם במקום בטול מצות השם. ועיקר הוא מגזה"כ. רק דבא רבא לתרץ דמנלן דגזה"כ הוא על קונם, וקרא דדברו דגלי' לן דדברו אינו מיחל אבל מיחל לחפצי שמים קאי על שבועה דילמא להיפך. ע"ז מתרץ רבא דמסתברא דקרא דלד' דחל לבטל מצוה אתי לנדרים משום דהוי איסור חפצא. וקרא דדברו אתי לשבועה דהוי איסור גברא אבל עכ"פ גם בנדרים הא דחלים אדבר מצוה. העיקר הוא מגזה"כ. ועי' בראשונים ז"ל שהקשו באומר קונם סוכה עלי מ"ט אסור לישב בסוכה ליתי עשה דסוכה ותדחה ל"ת ועשה מנדרים דישנן בשאלה. ועי' בס' שעה"מ פ"ג מה' נדרים שמביא דברי הראשונים ז"ל בזה ומפלפל הרבה בהם. ומסקנת הדברים כתב שם בשמם דבנדרים גזה"כ הוא מקרא דלד' דחייל לבטל מצוה. וגזה"כ הוא דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אף דישנן בשאלה עיי"ש שמבאר דברי החנוך ז"ל:

ד

ד) עכ"פ מדברי כלם נלמד דגזרת הכתוב דלד' הוא מלבד על עיקר חלות הנדר דאי לאו קרא לא הי' עיקר הנדר חל כמו בשבועה. ורק עוד חדשה לנו התורה דהנדר בעצמותו אלים לבטל המצוה דאף דשורת הדין דגם כשחל הנדר יבוא עשה וידחה ל"ת ועשה כה"ג דישנן בשאלה. מ"מ גזרת הכתוב גם בזה דהמצוה תבטל באמת ע"י הנדר. ועי' בשאג"א ז"ל סי' ס"א שכתב דגם בשבועה היכא דחלה לבטל מצוה כגון ע"י כולל. ג"כ לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה משום דישנן בשאלה. דכיון דהשבועה חלה בכה"ג. שוב הוי בכלל גזרת הכתוב דלד' דקאי נמי על שבועה היכא דחלה והוי גזה"כ דלא דחי לל"ת ועשה דשבועה עיי"ש. ואחרי כל אלה הייתי דן לכאורה דגם בתר דגלי לן קרא דלד' דנדר חל לבטל מצוה תמיד מ"מ מצוה דפקוח נפש שאני כיון דע"כ לא תהי' מצוה זו בכלל קרא דלד' לענין זה דנימא דהנדר באמת אלים לבטלה. ובודאי לא נימא דהוא בלא יחל נדרו ולבטל מצוה דהפקוח נפש, דאלימא מצוה זו נגד כל המצוות שבתורה. וחי בהם ולא שימות בהם. א"כ כיון דבודאי לא הוי בכלל הקרא דלד' לענין זה אפשר לומר דגם על עיקר חלות הנדר לא הויא בכלל הקרא. ואינו חל קונם מעיקרו לבטל, מצוה דפקוח נפש דגזה"כ לא הוי רק במצוה כזו דאם באמת יחול נדרו תבטל המצוה. בזה גילה לן הקרא דאלים הנדר לבטלה. אבל במצוה דפקוח נפש דחלוקה מכל מצוות שבתורה לענין זה. דלא נוכל לומר דתבטל באמת ע"י הנדר. אפ"ל דלגבה לא יחול הנדר כלל. דבכה"ג לא קאי קרא לומר דיחול גם לחצאין. זהו חילא דידי להסתפק בזה:

ה

ה) ואם נאמר כן הי' אפשר לישב בזה מה שהקשה כת"ה שי' במכתבו. וכן הקשה גם ידידי הרב הגאון מוה' בנימין בישקא נ"י אב"ד דטרעסטינא בתשו' אלי. למ"ש הר"ן ז"ל דטעמא דלא חל שבועתו בנשבע שלא אוכל ז"י משום דהוי נשבע לבטל מצוה ולהמית עצמו. א"כ הדין נותן דבנדר כה"ג יחול נדרו. כיון דנדר חל לבטל מצוה. וא"כ תקשה טובא מ"ש הר"ן ז"ל עצמו בנדרים (דנ"ה ע"ב) בהא דאי' שם דהאומר גידולי שנה עלי אסור בכולן וכ' הר"ן ז"ל מיהו דוקא בשלא אסרן עלי' אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרא כלל שאי אפשר לו לקיימו. והרי מפורש יוצא מדברי' דגם בנדר כה"ג לא חייל. וקשה טובא דידי' אדידי':

ו

ו) וכן קשה מ"ש הר"ן ז"ל בגיטין (דף ל"ה ע"א) על הגמ' דאי' ונודרת ואוסרת כל פירות שבעולם עלה. וכ' וז"ל וכל פירות לאו דוקא דכיון שהוא דבר שא"א לקיימו הו"ל, כאומר שבועה שלא אישן ג"י דמלקין אותו וישן לאלתר כדאי' בפ' שבועות שתים בתרא. אלא צריכה שתשייר דבר שתוכל לחיות בו הרי דכ' בפירוש דגם בנדר אינו חל בכה"ג. ועי' עוד בד' בנדרים ל"א ע"א, והוא באמת קושיא עצומה. ומצאתי שהקשה כן הגאון מהר"מ שיק בספרו לתרי"ג מצוות. ואם נאמר כצד הספק דגם בנדר דחל לבטל מצוה. מ"מ אינו חל לבטל מצוה דפקוח נפש הי' אפשר לישב קצת ולהקל חומר הקושיא. דמ"ש הר"ן ז"ל דגם בנדר אינו חל משום האי טעמא הוא דהוי נודר להמית עצמו ולבטל מצוה דפקוח נפש. וכה"ג גם בנדר אינו חל וא"ש. אפס לשון הר"ן ז"ל בגיטין אינו סובל פי' זה דמשמע מדברי' דחד טעמא עם נשבע שלא אישן ג"י. והתם משום דבר שא"א לעמוד בו הוא:

ז

ז) ומ"ש כ"ת לתרץ קושי' בד' הרמב"ם ז"ל שנשבע שלא לאכול ז"י הוי דבר שא"א לעמוד בו. משי' הרמב"ם ז"ל עצמו דנשבע שלא אוכל אין נבלות וטריפות בכלל. וע"ז כ' לתרץ דזה כיון הרמב"ם במ"ש נשבע שלא אוכל כלום. והיינו דפי' בהדיא שאוסר עלי' גם נבו"ט. מלבד דהוא דוחק. יקשה ד' הכ"מ ז"ל שהק' מד' הירושלמי. ולהנ"ל לק"מ:

ידידו הדוש"ת ומכבדו יחיאל מיכל ראבינאוויץ
ב"ה ר"ח כסליו תרנ"ד סלוצק

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף