אפיקי ים/א/כה
|
< הקודם · הבא > |
הערות על קונטרסי הנ"ל מהגאון הגדול מהו' אלכסנדר משה לפידות שליט"א ותשובתי ע"ז. ובא עפ"י סדר האותיות כמו שנדפם בקונטרסי:
להרה"ג כו'.
מכתבו הגלוי בא לפה בעת שלא הייתי בביתי עתה באתי בעש"ק ומצאתי את מכתבו ואני עיף מהדרך. עכ"ז פניתי לראות חד"ת והם מחודדים כולו מחמדים. ולאות כי עיינתי בדברי' הנני להציג איזו הערות מה שעלה בהשקפה. וכ"ת נ"י ישים עינו ע"ז ואתו הבחירה:
באות א'. שכתב להש"מ בשלא לשמה אתעביד מעשה דאינו עולה לחובה. א"כ בנדבה מאי איכא למימר. ואי איירי רק בחובה. הוה מצי למימר בלא זה בפסח וחטאת דפסול:
ובאות ב'. דה"ט דהש"מ ע"ד מה שאמרו שאני מגדף דאיתי' בלב. הרי רש"י ותוספות שם מפרשים משום כונה:
ובאות ד'. הטורי אבן תמוה. דראייתו מתרומה ואמר מעשר עולה ואמר שלמים והרי למסקנא נמי בסותר תוכ"ד בטלה בפת חיטין ואמר שעורים. וה"נ לדידן בתרומה וקדשים. וע"ד הש"ך יו"ד (סי' רנ"ח סק"ה). הנה בשבועות כו' פרש"י להוציא בשפתיו, שמכוון אחר שיוציא בשפתים ובכה"ג גם הש"ך מודה. ואולי י"ל דמ"מ נדר להוציא וחייב לקיים לס"ד אבל למסקנא י"ל לא מהני בתרומה וקדשים רק במקדיש ותורם. אבל ל"מ בלב לנדור לתרום ולהקדיש. אך י"ל דלס"ד נמי כוונתו רק להוציא בפי' לאלתר תוכ"ד. והרי חזר תוכ"ד. ומ"ש בשמ"ק ב"מ דבלבו למולים ולערלים התם א"א הי' להוציא בפה לאחר גמר שחיטה:
ובאות ה'. י"ל דלא כ' השמ"ק אלא בפגול דלאו שאין בו מעשה הוא. דאפקא רק בלאו דלא יחשב א"כ העיקר הוא המחשבה. וכן החינוך מיירי בעיקרו אין בו מעשה. ובמימר כל חלופין הרי חשב על תנאי שתצא ראשונה לחולין:
ובאות ז'. בפגול לפני זריקה. בלא זה הו"ל לאו שא"ב מעשה. דלא אתעביד מעשה הפסול בכה"ג עי"ז:
ובאות ח'. צ"ע בתמורה ט' דמנ"ל בשל אחרים. דצריך לא ימיר דהו"א דליכא לאו רק בשאמר שתצא ראשונה לחולין. וצ"ל דאינו רק להו"א אבל למסקנא שניהם נכללין בשניהם וכ"מ בריש חולין תוד"ה וסופג כו' וצ"ע בזה. ויתר כל דברי' נהניתי כי נעימים ושנונים המה מאד:
ובעדות ממון שיש בה קנס. אם יכולים לחזור על הממון בלא דרישה וחקירה. נ"ל דבכה"ג לכו"ע עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והארכתי בזה במקום אחר. ואו"ש וברכה. כ"ד הכו"ח דורש שלומו כנפשו ונפש תדרשנו לטובה. להצלחה בגשמיות וברוחניות ולמלא כל משאלות לבבו:
אשר העיר הד"ג שי' עמ"ש באות א', דס"ל להשמ"ק דגם בשלא לשמה כיון דאינו עולה לחובה מקרי אתעביד מעשה. וע"ז העיר. דא"כ בנדבה מא"ל. כונתי בזה די"ל דס"ל להש"מ כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' פסוה"מ ה"ב דלאו דלא יחשב עיקרו נאמר על המקלקל את הקדשים במחשבתו והוי כמטיל מום בקדשים ולפי"ז ע"כ בנדבה דע"י מחשבה דשלא לשמה אינו מקלקל כלום. ליכא הלאו כלל. וכ"מ שי' רש"י ז"ל בריש מנחות (ד"ב ע"ב) בד"ה ונדבה. דבנשחט הקרבן של"ש דנפסל מלעלות לחובה. ליכא במחשבה דאח"כ בזריקה הלאו דל"י. והיינו ע"כ משום דאינו מקלקל יותר במחשבתו שאח"כ. אך ד' ז"ל בריש זבחים (ד"ב ע"ב) בד"ה ונדבה סותרים לזה. וכבר עמד בזה בס' בית הלוי ח"א סי' ל':
ומ"ש באות ב' לפרש כונת השמ"ק ז"ל עפ"י מאי דאמרינן שאני מגדף הואיל וישנו בלב. והשיג עלי הד"ג מפרש"י ותוס' ז"ל שם. כונתי עפ"י מ"ש ברי"ף ז"ל שם דלא כרש"י ותוס' ז"ל. עוד י"ל בכונת הש"מ ז"ל. דכיון דפסול דפגול נקבע גם במחשבה. להכי אף כשפיגל בדבור אבל עכ"פ גם בשעת דבורו הרי חושב ג"כ. ולולא דבורו ג"כ הי' נפגל. והדבור אינו אלא דמגלה מחשבתו. להכי לא מקרי הדבור מעשה:
ובאות ד'. מה שהשיג הד"ג על הטו"א ז"ל, תמוה דהא דחשב להוציא פת חטים והוציא פת שעורים לא אמר כלום. היינו דוקא למסקנא דגמר בלבו לא מהני בשבועה. אבל בתרומה וקדשים דמהני מחשבה שפיר הביא הטו"א ז"ל ראיה מההיא דמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר דלא מהני גמר בלבו להוציא בשפתיו דאל"כ למה לא אמר כלום. עכ"פ הי' צריך להיות תרומה:
ובאות ה כתב הד"ג לישב קושיא על הש"מ מלאו דממיר. די"ל דלא כ' השטמ"ק אלא בלאו דפגול דאפקי' בלא יחשב. והעיקר הוא המחשבה משא"כ בממיר. וכן החינוך ז"ל לא מיירי רק בעיקרו אין בו מעשה עכ"ד. אבל לפי"ז יהי' תמוה דברי השמ"ק ז"ל בתמורה שהבאתי שם. שהקשה דלימא דלהכי אינו לוקה בלאו דמקדים תרומה משום דאיתא במחשבה ומאי קושיא לפי"ז. וע"כ כמ"ש וכל דברי' עולים בקנה אחד והעיקר משום דלפי' הרי"ף ז"ל קיימינן דאין הטעם במגדף משום דעיקרו הוא מחשבת הלב. רק משום דישנו בלב ג"כ. וא"כ ל"ש לן בין לאו דפגול ללאו דממיר ומקדים תרומה כמ"ש:
ובאות ז'. מ"ש הד"ג דפגול לפני זריקה בלא"ה הו"ל לאו שאין בו מעשה. דלא אתעביד מעשה הפסול ע"י באמת כן תי' בשטמ"ק בשם הר"ח ז"ל. וכ"כ בנודע ביהודא תנינא חיו"ד (סי' קס"ח). דכיון דהעבודות מתירות וא"כ בפיגל קודם זריקה נמצא דאינו פוסל הקרבן. רק גורם שלא יבוא לו היתר. לזה לא מקרי אתעביד מעשה. והוסיף עוד. דאין סברא דמשום חומר הכרת יהי' נחשב למעשה. וזה צע"ק דל"ל זה. דהלא בחוץ למקומו ליכא כרת. והלאו דלא יחשב ודאי איכא:
ובאות ח'. מ"ש הד"ג דמוכרח לפי המסקנא דלשון חליפין ותמורה אחד הוא. דאל"כ לא אייתר לא ימיר לרבות בשל אחרים. באמת למ"ש רש"י ז"ל דלאו מיתורא מרבינן בשל אחרים. רק משום דלשון חליפין משמע שני בני אדם א"ש. ומ"ש דכ"מ בתוס' ריש חולין. ור"ל מדהקשו דלילקי שמונים. באמת כבר הרגיש בזה בראש יוסף שם. וכתב דכונתם דלילקי פ' הוא רק על חליפין דתצא זו ותכנס זו. חדא מלא יחליפנו וחדא מק"ו דתמורה. ולא שייך בזה אין מזהירין מה"ד. וכונתם דליתני הכל מחליפין יעוי"ש:
ובזה נ"ל דבר נכון לישב סתירת דרש"י ז"ל, דבחולין (ד"ב ע"א) פי' דלוקה מ' משום לא ימיר וכ"פ בריש תמורה. ובב"מ (נ"א ע"א) פי' דלוקה משום לא יחליפנו והלא דבר הוא ולפמ"ש א"ש. דהתוס' ז"ל בתמורה מתרצים לקושיתם דלילקי פ'. דלא נחית למנין המלקות. וס"ל בתי' זה דבאמת על חליפין לוקה פ'. רק דלא נחית למתני הכל מחליפין ולילקי פ'. וא"כ א"ש מאי דפרש"י ז"ל דלוקה משום לא ימיר. והיינו מדאינו לוקה רק מ'. ע"כ דבממיר דוקא קאי. וליכא רק לאו דלא ימיר משא"כ בב"מ דהביא ר"י המשנה להקשות לר"ל. ור"י ס"ל בתמורה די"ז דמקרא דיהי' גבי תמורה מרבינן תצא זו ותכנס זו. וע"כ דס"ל דלשון חליפין ג"כ הוי התפסה ונמצא דלדידי' בין בחליפין ובין בתמורה לוקה שמונים. וע"כ דהא דתנן לוקה ארבעים. משום דלא נחית למתני עוד מלקות מ' בין בממיר ובין בחליפין. וע"כ פי' דהא דלוקה ארבעים משום לא יחליפנו. דנקט לאו ראשון, דקרא וא"ש:
לכבוד הרה"ג כו'.
אחדשה"ט. מכתבו נכון הגיעני. והסנגוריא שלו לדברים נראים נכוחים. ובמה שכתבתי על הטו"א ז"ל. השתוממתי ונראה שבחפזי השמטתי איזו שורות במה"ג ששלחתי לכת"ר נ"י. ובהטופס שנשאר ת"י שממנו העתקתי המכתב הוא כך. ואני תמה על הטו"א דבמקום שסותר א"ע הדבור להמחשבה. י"ל דלכו"ע בטלה כמו בעולה ואמר ה"ז שלמים דא"א לקיים שתיהן ואולם ברי"ף ורא"ש כלל עולה ואמר ה"ז שלמים עם חטים ואמר שעורים. וי"ל דה"ט שהרי ל"צ למימר למסקנא רק להניח דרישא בגמר בלבו לבד. כמו דלא מפרש לס"ד בסיפא. משמע דבעי למימר דלא נפשוט מהא מידי. דס"ל דזה נמי מקרי סותר המחשבה להדבור ע"כ לשוני. ונא למלאות כ"ז במכתבי הקדום שלא יהא נראה כמסוכסך. אך בש"ך יו"ד (סי' רנ"ח סק"ה) לא משמע כן:
מדי דברי הנני להציע ע"ד שחקרו אם הכרה ע"י פאטיגראף מהני בעגונה. נ"ל דאפ"ל לפמ"ש בקצוה"ח מ"ו ובנתה"מ דהכרה ע"י דימוי אין זה טב"ע. רק סימנין א"כ תליא אי סד"ר. ועכ"פ בצירוף היתר בגדים מהני ממנפ"ש כמוש"כ האחרונים וצ"ע. אך בעיקר הדבר לכאורה נראה דדימוי הוי כט"ע. והרבה דברים בגו. ואין לי פנאי להאריך כעת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |