אמרי נועם (הגר"א)/ברכות/סב/ב

אמרי נועם (הגר"א) ברכות סב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ס"ב ע"ב

על כל מושב שב חוץ מקורה אפי' רחבה הרבה ומיירי שמונחת במקום גבוה לכך אין להלוך על נסרים שמונחים במקום גבוה אפי' רחבים הרבה כי תיכף שבא לו שום פחד מתחיל השטן לקטרג: הוי מזבין מילי בדינרי כו' בשביל תורה לא היו נוטלין שכר אלא הוי מזבין מילי היינו עניני דרך ארץ. אי נמי ה"פ שלא היה אומר שום דבר עד שהי' יודע שחשוב אצל השומע כדינרין: אדכפנת אכול. ר"ל כשם שהרעב שהוא אוכל בשעה שהוא רעב או מעט אחרי כן הרי אוכל בתאוה ונהנה במאכלו ואם מעכב הרבה המרה ירוקה גוברת עליו וכחו תשש וכשבא לאכול אינו יכול לאכול הרבה כך הוא בעניני עוה"ב בעת שיש לך חשק עסוק בתורה ואל תאמר בעת הזאת אשכבה ואישן ואשכים באשמורות הבקר אל תאמר כן אלא תלמוד מיד דשמא לא יהי' לך חשק למחר ולא תהיה רעב וכמ"ש (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ופתרונו בזמן שכוחו עליו כדתני' (שבת קנ"א ב') רשב"א אומר עשה פד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך ואם תניח צרכי היום ותובותיו למחר דיו ליום שני לעמוד בצרכיו וחובותיו ואיך יעמוד בשל אתמול וכשם שהרעב בערב ודוחה אכילתו לערב שני אינו יכול לאכול אפי' אכילה של עת אחד וכ"ש של כמה עתים כן הוא בד"ת וכמ"ש אם תעזביה יום יומיים תעזבך וז"ש אדכפנת כו' שדברי חכמים יהיה במשל שמצוי תמיד וידוע לכל: עד דצחית שתה מיירי במצות אם יש לך חשק לעת הזאת אל תאמר אעשה למחר: עד דרתחא קדרך שפוך לפירש"י אינו מיושב שהמשל אינו דומה לנמשל שהמשל הוא כך עד דרתחא קדרך שפוך ואם לא ישפוך מעצמו לחוץ ולא ישאר בידך מאומה וזה אינו דומה לנמשל אבל הפי' הנכון כך הוא עד דרתחא קדרך ר"ל בשעה שיש לך מעות הרבה שאתה יכול לעשות חסדים שנמצא מה שבידך כמים רותחין בקדרה ושופכין לחוץ ומה שניטל מהקדרה באותה שעה הרי הוא נשמר ויכולין בעליו לעשות בו חפציו ולהאכיל ממנו לעניים אם נוטלין ממנו ומחסרין את הקדרה בדעת ואם מעלימין עין הרי הוא נשפך ארצה כי אין הקדרה יכולה להכיל אותן ונאבד מבעליו וכן המשל של ממון וכמ"ש (ב"ב יו"ד ע"א) כמו שמזונותיו קצובין כך חסרונותיו קצובין זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה כו' וז"ש (כתובות ס"ו ע"ב) מלח ממון חסר כלומר במה מולחין לממון שיתקיים חסר כשאתה מחסר. כלומר כשאתה נותן צדקה אז המעות יתקיים גבך: בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין פי' שאף אם אין אתה יודע ללמד תורה משלך תאמר התורה ששמעת מאביך ותאני הוא רמז לתורה כמ"ש לעיל נ"ז שנא' (משלי כ"ז) נוצר תאנה יאכל פרי': עד דלא עיילית לשעיר כו' רש"י פי' דאין רשאין לדבר והנכון דהראיה הוא שאין רשאין להיות שני אנשים בבה"כ (וכ"כ בביאורו סי' ג' ס"ק ה') (וע"ע תמיד כ"ז למימרא דלא מיבעי ליה למיעל וע"ע בהגהותיו על הש"ס): ואתן אדם תחתיך אל תקרא אדם אלא אדום מה שלא הביא ראיה מסוף הפסוק ולאומים תחת נפשך ולא היה צריך לומר אל תקרא משום דכתיב כאן תחתך מלשון תחתוניות: גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה פי' מהא דכתיב שם (שמואל א' כ"ד) גדרות ש"מ שהיו שם שני גדרים ושם מערה דקאי אגדרות משמע בין שני גדרים הי' שם מערה והוא נכנס לפנים משני גדרים ש"מ שהיו אחר גדר שני ג"כ מערה (נראה דכצ"ל מדכתיב ושם מערה משמע דקאי אשני הגדרות שבכל א' היה מערה): הנכנס לבהכ"נ להתפלל מותר לעשותו קפנדריא הגירסא מותר הוא שיבוש מפני ב' טעמים אחד דהא אפי' אם לא נכנס להתפלל אלא ע"מ שלא לעשותו קפנדריא מותר לעשותו (כמ"ש כאן בגמ'] כ"ש אם נכנס לשם מצוה פשיטא דמותר ועוד דמזה הפסוק שמביא ראיה משמע שמצוה לעשות קפנדריא דכתיב הבא משער צפון יצא דרך שער נגב (שהוא דרום] לכך היא עיקר הגירסא מצוה לעשותו קפנדריא (וע"ע ביאורו סי' קנ"א ס"ק י"ד ובמג"א שם סק"ז):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף