גולת כלב/ברכות/סב/ב
|
< הקודם · הבא > |
אמר רב ביבי אמר ר' יהושע בן לוי כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר והיה עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט ג). והרי"ף ז"ל הביא מאמר ר' יהושיע בן לוי כלשון הגמרא, והרמב"ם ז"ל פסק ג"כ כר' יהושיע בן לוי ולא הביא הפסוק אשר הביא ריב"ל ורק פסוק אחר, וז"ל הרמב"ם (פ"ז מהלכות בית הבחירה ה"ז), ואעפ"י שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בבנינו, ולא יכנס אלא במקום שמותר להכנס לשם, ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח „שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו“ מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאעפ"י שחרב בקדושתו עומד עכ"ל.
ופליאה בעיני מדוע לא הביא מקרא אשר הביא ריב"ל. ונוכל לתרץ דהרמב"ם ז"ל פסק כרב הונא (בשבועות ט"ז ע"א) דאתמר רב הונא אמר בכל אלו תנן, רב נחמן אמר אחד מכל אלו תנן, רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועזרא לזכר בעלמא הוא דעבד, ואף הרמב"ם פסק דקידשה לעתיד לבא ע"כ הביא הפסוק „את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו“, אבל הרי"ף ז"ל סבר לא קידשה לעתיד לבא, ע"כ הביא דברי ר' יהושיע בן לוי דאף ריב"ל סבר לא קידשה לעתיד לבא, ע"כ הביא הפסוק הנ"ל.
אך יש להקשות להרי"ף הלא סתם משנה היא במסכת בכורים (פרק ב' משנה ב') יש בתרומה ובמעשר מה שאין בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרים את הגורן, ויש להם שיעור, ונוהגין בכל הפירות ובפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין, ובחכירות, ובסוקריקין הרי אלו בתרומה ובמעשר משא"כ בבכורים, אלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
ונוכל לתרץ דהרי"ף פסק כר"א דליטרא קציעות (בביצה ג' ע"ב) דתנן ליטרא קציעות שדרסה על פי העיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה וכו' ר' מאיר אומר ר' אליעזר אומר רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות, ומאן דאית ליה הכי קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן כדמוכח ביבמות (דפ"א ע"א) וא"כ סבר לא קדשה לעתיד לבא.
אך עדיין לא נתישב לי, הלא איתא בשבועות (ט"ז ע"א) בסוגיא דקדושה הראשונה אי קדשה לעתיד לבא ואמרו תנאי היא דתניא א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרות בונין מבפנים, א"ר יהושיע שמעתי שמקריבים אעפ"י שאין בית אוכלין קדשי קדשים אעפ"י שאין קלעים וכו' מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, לאו מכלל דר"א סבר לא קדשה לעתיד לבא, ואמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דלמא דכו"ע קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר, והקשו התוספות בד"ה דכו"ע וא"ת בפ"ק דחגיגה (ג' ע"ב) אית ליה לר' אליעזר דלא קידשה לעתיד לבא גבי עמון ומואב מעשרין מעשר שני בשביעית, ובריש ביצה (ג' ע"א) נמי אית ליה לר"א דעיגול בעיגולין עולה ומאן דאית ליה הכי קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן? ותירצו דקדושת הארץ לגבי תרומה ומעשרות בטלות, והכא איירי בקדושת מחיצה דאפשר לא בטלה משום דאיקראי נחלה, אלמא אפילו לר"א דאית ליה קדושת הארץ בטלה אית ליה קדושת מחיצה, ואיך פסק הרי"ף ז"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא אפילו בקדושת מחיצה?
ונראה לתרץ דהרי"ף סבר כהאי תנא (דמכות י"ט ע"א) ר' אסי אומר משום שלשה זקנים ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום, ומעשר טעון הבאת מקום, מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו אלא בפני הבית וכו' ופריך הגמרא מאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי, ואי קסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי לא תיבני והקשו התוספות בד"ה ואי קסבר וא"ת אי לא קידשה א"כ לא משכחת להו מעשר, דקדושת הארץ בטלה, ותירצו דודאי קדושת הבית לא קידשה אבל קדושת הארץ קידשה לעתיד לבא, ע"כ גם הרי"ף ז"ל יפסוק כר' אסי אליבא דר' ישמעאל, ע"כ הביא הרי"ף דברי ריב"ל וגם ר' יהושיע בן לוי יפסוק כר' אסי אליבא דר' ישמעאל ואתיא מתניתין „דבכורים“ נמי כר' ישמעאל, ובזה יתורץ הכל, ויהי רצון שנזכה לראות בנין המקדש ונהנה מזין השכינה במהרה בימינו אמן סלה: „נראה לי“: