אמרי נועם (הגר"א)/ביצה/כז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כי הא דההוא גברא פירש"י כהן הוה פי' דאי ישראל למה שאל על גרמא והוא תימא דגם מישראל צריך לשאול אלא דישראל נאמן וכהן צריך להביא ראיה:
תלמוד לומר כל מום כו' עי' רש"י ואין לו שחר גם מה שהגיהו בדפוסים חדשים אין לו פי' כלל והג' ז"ל פי' דהכי פירושו מדכתיב לא יהי' ולא כתיב לא יתן משמע אפי' גרמא דהוא ממילא אסור]:
במסוכנת ודברי הכל נראה לרבינו כפירש"י דלא כהרי"ף דאיתא במסכת שבת קנ"ו ע"ב אף זעירי סבר כר"ש כו' משמע דוקא ר"ש סבר הכי במסוכנת דמותר (עי' בהגר"א סי' תקי"ח ס"ק ט"ז):
הב"י כתב דבע"ח שמתו מותר לר"ש מדלא כתב הרא"ש שפסק כר"ש האי מכלל דמותר (עי' ב"י סי' שכ"ד) וא"ר הג' ז"ל שהוא טעות גמור דבהדיא כתב שבע"ח שמתו אסורין דאיתא במסכת שבת (דף מ"ה) קינה של תרנגולין כו' ומסיק התם דמיירי בביצת אפרוח וכתב הרא"ש קינה ש"ת אסור לטלטלה ומיירי דאית כו' אפרוח מת ומדלא כתב כמסקנת הגמ' דאינו אסור אלא בביצת אפרוח מוכח דס"ל דמודה ר"ש בבעלי חיים שמתו דאסורין (עי' ביאור הגר"א ז"ל סי' שכ"ד ס"ק ח'):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |