גליוני הש"ס/ביצה/כז/ב
גליוני הש"ס 
ביצה כז ב
דלמא את גרמת ליה. נ"ב עיין שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"א וסי' קס"ב וע"ש בסי' קס"ב חידוש דגרם הטלת מום הוא רק איסור דרבנן ודרשא דכל מום הוא רק אסמכתא עש"ה:
רש"י ד"ה חלה שנטמאת כ' אפ"ה בשמן שריפה לא כו'. נ"ב עיין חידושי רמב"ן שבת כ"ג ב' ד"ה א"ל אביי הביא דברי רש"י הנ"ל וכ' וז"ל פי' לפירושו משום דעיקר כוונתו של אדם בשריפה זו למצוה של גבוה וצורך הדיוט ממילא הוא דאתי כו' עכ"ל וצ"ע דטעם זה שייך רק בשריפה שנהנה בה ג"כ בהדלקת נר והסקה תחת תבשילו אבל בהאכלה לבהמה הא לא שייך טעם זה וע"כ דמצות הביעור בעצמותה נחשבת מלאכה אף שאיננה מעשה מלאכה וא"כ תו לא צריך עוד בהדלקת נר כו' לטעם הרמב"ן הנ"ל דבפשיטות הוא אסור דכיון דקיום מצות הביעור עצמו חשוב מלאכה וזה הרי אין בו צורך הדיוט כלל דכך הי' רואה לאורו והי' תבשילו מתבשל אם לא הית' ההבערה מצוה כמו עתה אשר הוא מצוה וא"כ מקיום המצוה דהוא עצמו מלאכה יהא אין גופו נהנה כלל וא"כ הא ה"ל מלאכה שלא לצורך ודו"ק ועיין ברמב"ן שם בדיבור הנ"ל דכ' ובוודאי אפשר למימר דאביי סברי אילו הי' בו משום שריפת קדשים אף מעיו"ט אסור כיון שעיקר השריפה בשבת ובירושלמי נמי איכא הכי ולא דמיא להדלקת נר דחולין דהכא הבערה גופי' חשיבא ליה מלאכה עכ"ל וה"ז כסברת רש"י כאן דביעור הקודש עצמו חשוב מלאכה לא מפאת מעשה מלאכת הבערה דאילו מפאת מעשה מלאכת הבערה הרי אין שום סברא לאסור להדליקו מערב שבת יותר מנר דחולין [ולנימוקי יוסף ב"ק דכ' גם בטעם נר דחולין דנחשב שעשה הכל מיד ולולי זה הי' ראוי להיותו אסור משום אשו משום חציו מובן היטיב דכאן דהביעור נחשב מלאכה זה וודאי א"א לומר דנתבער הקודש מעיו"ט שהרי ישנו ולא נתבער ורק לעניין מעשה הבערה של האדם שייך לומר דעשה הכל מיד וכמובן] ואולם לולי דברי הרמב"ן הי' נ' דטעם הירושלמי לאו משום איסור מלאכה הוא רק דכיון דכתי' והנותר ממנו עד בוקר וגו' ודרשי' בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו כך קבע הכתוב זמן ביעור הקודש פסול בחול ולא ביו"ט וה"ה לא בשבת דיו"ט ושבת כי הדדי נינהו ואם מתבערים בשבת ויו"ט ה"ל מבטל מצות שריפת קדשים כיון ששורפן שלא בזמן מצות שריפתן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |