אמרי הצבי/בבא קמא/עה/ב

אמרי הצבי בבא קמא עה ב

דף ע"ה ע"ב

קיז

[קיז] אר"א ברדר"א לא דכ"ע הודאה דטביחה לאו הודאה היא אלא בעדות שאאי"ל קמיפלגי כגון דאתו סהדי ואמרי ליה גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפניכם גנבתי כו'. כל הסוגיא. ועיין במס' מכות (דף ה' ע"א) בהא דא"ר באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם כו' ולא עוד אלא אפילו אמרו ע"ש הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כו' ופירש"י בד"ה מ"ט כשבאו יום שלישי בשבת להעיד עליו אכתי גברא לאו בר קטלא שלא הועד עליו בב"ד ואילו הוה אתי ומודה הוה מיפטר נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות עכ"ל והתוס' שם בד"ה דבעידנא הוקשו עפירש"י דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכול להודות וליפטר ע"ש ועפ"י סוגיא דידן הי' נלע"ד ליישב קצת שיטת רש"י ז"ל וכן מצאתי כתוב בפ"י על מס' מכות (שם דף ה') שהרי בסוגי' דידן כאן מבואר דאם אומר לא בפניכם גנבתי אנא בפני פלוני ופלוני דסברי רבנן דהוה עדות שאאי"ל ולא שמה עדות ופירש"י דאינו יכול להזימן דהא הודה תחילה ועל פיו באו להעיד כו' וסומכוס סובר דבכה"ג לא מיקרי עדות שאאי"ל וכ"ש דהוה עדות נמצא לפי"ז שפיר מתפרש טעמא דרבא בהכי משום דס"ל כרבנן וא"כ שפיר קאמר רבא דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא שהרי יכול להודות ולומר האמת שהרג מיהו לאו בפניהם אלא בפני פלוני ופלוני והיינו בפני אותן עידי הזמה גופייהו שבא עכשיו וא"כ הוי לגמרי עדות שאאי"ל ומש"ה א"ש פירש"י שאם יודה יפטור והיינו שיודה בכה"ג בפני פלוני ופלוני הרגתי וע"ש בפ"י שהאריך בזה וסיים ואף שאפשר דרש"י לא נתכוין לכך מ"מ זכיתי ליישב דבריו עפ"י סוגי' ערוכה הואיל ונפיק מפומי' דרש"י ז"ל עכ"ל הפ"י. והנה אם כי שמח אנכי שזכיתי לכוון לדברי הפ"י ז"ל אולם כד עיינתי עוד בזה נלע"ד כי דברי הפ"י אינם מוכרחין כ"כ והוא כי אף לפום סוגיא דידן דבכה"ג הוה עדות שאאי"ל זה דוקא בממון ובקנס דמהני מחילה או הודאת הבעל דבר וא"כ שפיר קאמרי רבנן דבכה"ג כי הגנב אומר גנבתי בפני פלוני ופלוני ואח"כ אתו הני סהדי גופייהו והעידו כדבריו שבפניהם גנב העדים הללו אינם יכולים להעשות זוממים שנעשה בהם כאשר זמם וישלמו להגנב מה שרצו להפסידו בעדותן שהרי הוא בעצמו אמר כן שהעדים הללו ראו שגנב וא"כ לדבריו העדים המזימים אותם הם שקר וא"כ אינם צריכים העדים הניזומים לשלם להגנב כלל משום שהוא בעצמו הודה שכדברי העדים כן הוא אבל בודאי דהעדים הניזומים הללו נעשו פסולים לעדות כדין עדים זוממים דעלמא ולא מהני הודאתו של הגנב שלא לפוסלם וא"כ מכ"ש לגבי חיוב מיתה אם הודה שחילל שבת או שהרג הנפש בפני פלוני ופלוני ואח"כ העידו העדים הללו שהרג הנפש או חילל שבת וא"כ שפיר נהרג על פיהם דהא אם יוזמו העדים בודאי דיהיו נהרגים דמה אמרת הלא הוא בעצמו הודה שכן הוא שהרג הנפש בפניהם וא"כ יהני הודאתו לפוטרם להעדים אם יהיו ניזומים אח"כ בודאי דז"א הואיל דהחיוב הוא לשמים דבשלמא אם הי' לענין תשלומין ממון או קנס דמהני הודאתו של הבע"ד אבל לא בענין חיוב מיתה ורק אם נימא דפטור מטעם מודה בקנס והיינו אפילו כי אתו עדים אח"כ ג"כ פטור א"כ גם העדים אינן נהרגין כלל אף כשיוזמו כיון דלא מהני עדותן להרגו כיון שכבר הודה אבל אם אין אנו דנין מכח מודה בקנס פטור רק מכח דהוה עדות שאאי"ל בזה אנו אומרים אדרבה דלא מהני כלל הודאתו לפטור העדים ורק אם יוזמו העדים יהיו נהרגים אף כי הוא אמר תחילה בפני פלוני ופלוני הרגתי וא"כ הוה שפיר עדות שאתה יכול להזימה וגם הוא נהרג בעדותם אם לא הוזמו אף שהודה מעצמו תחילה שבפני פלוני ופלוני הרג וז"ב לע"ד בסברא ובטעמא ודברי הפ"י צ"ע ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף